האירוניה סביב מושג ׳'הדתה׳ מתגלה במלואה

נושא מרתק.
למעשה, הפצ"ר ומערכת המשפט הצבאית הופכים להיות המקבילה הליברלית לרבצ"ר ומערכת הרבנות הצבאית – משמע מערכת זהותנית-ערכית-'הלכתית' בעלת יסודות ערכיים אמוניים.

אם בעבר ההיררכיה הייתה ברורה והמשפט עמד מעל ההלכה, תחת סייג הנסיון להמנע מעימות עמה, עתה מגיע הפצ"ר ומציב כאן היררכיה חדשה המשנה את המשפט מכלי פורמלי לכלי אסנציאלי(מהותני) שמהותו היא קידום ערכים ספציפיים.

בכך האירוניה סביב מושג ה'הדתה' מתגלה במלואה שכן אין כאן מאבק נגד 'הפיכת החוק לדתי' או נגד 'כפיית דת על חיילים' – אין כאן מאבק למען חופש כי אם מ-ל-ח-מ-ת ד-ת;
לא מאבק של חירות כי אם מאבק למען טיהור החוק-הצבאי מדתות יריבות לאמונה הדמוקרטית-ליברלית. בג"ץ אליס מילר היה הסנונית הראשונה והמבשרת בכל הנוגע לחדירת המשפט המהותני-ערכי מן הדין 'החוקתי' – דרך פסיקת בג"ץ – אל הצבא.
הנה סיימו הסנוניות את מעופן, עתה תור שירת הכרוכיה הנשמעת למרחקים.

סמלי ומייצג הוא היפוך הדרגות שחל בין התפקידים השונים – האחד שנגע בעבר בדרגת 'אלוף' הורד עד כדי אל"מ; השני, שהיה מסורתית תא"ל הפך לאלוף. היפוך סמלי ומייצג למשקל המהותי שמייחסת המערכת כולה והחברה בדמותה לתפקידים הדתיים של שתי הדמויות הנ"ל.

הפצ"ר עלול ליצור מערכת צבאית מהותנית-ערכית המתעלה מעל לפקודות המטכ"ל או פקודות ישירות של אלופים רלוונטיים. "הכל פצ"(י)ר" יאמרו מעתה אותם חיילים שערכיהם יקודמו על חשבון 'שלטון החוק' הצבאי(משמע חובת הציות), "חשוכי-זכויות ומדיתים" יקראו אלו שערכיהם יודרו אט-אט בטענות של כפייה.

כתב אתר 'מחלקה ראשונה' קורא לכך 'מרד'. אני חושב שזהו המשך טבעי למגמה במשפט 'החוקתי' בישראל – ירידת הפורמליזם ועליית הערכים, כפי שתאר פרופסור מני מאוטנר.