הליכודניקים החד״שים ו׳המכון הישראלי לדמוקרטיה׳

1. תקופת המדידה הישראלית – הנייר מודד את ביטולי החוקים משנת 92 כשלמעשה המהפכה של ברק יצאה לדרך רק ב95' (פסק דין מזרחי).

2. שונות בתוך התקופה הישראלית – הנייר מתעלם מהשונות הפנימית כשבשנים האחרונות, בדגש על שתי ממשלות הימין האחרונות, קצב הפסילה הואץ משמעותית.

3. ערבוב שיטות המשפט – הנייר כלל לא מבחין בין שיטות המשפט השונות (משפט מקובל ומשפט קונטיננטלי וכד' בדגש על האבחנה הההכרחית בין תקדים מחייב לקודיפקציה)

4. זהות הגוף הפוסל – בהמשך למורכבות ולהבדלים בשיטות המשפט, אין שום התייחסות לערכאה כשברוב המדינות המערביות מי שמבטל את החוקים הוא לא בית משפט רגיל אלא בית משפט ייעודי וייחודי לענייני חוקה.

5. מינוי הגוף הפוסל – מנגנון בחירת השופטים בישראל חריג וחוץ ממדינות בודדות וחריגות (הודו ואולי גם תאילנד) אין מקבילה להמצאה הישראלית בה לשופטים יש שליטה *דה-פקטו* בזהות השופטים שייבחרו.

6. תוקף ההסמכה לפסילת חוקים – באופן חריג, בישראל יש אי הסכמה עקרונית לעצם ההסמכה לפסילת חוקים. נזכיר: חו"י כבוד האדם התקבל על ידי ממשלת ימין, בשעת לילה מאוחרת, בנוכחות דלה ובתמיכת 32 חברי כנסת בלבד, ולאחר שיוזם החוק הצהיר במפורש בפני חברי הכנסת כי "אין מוקם בית–משפט לחוקה שמקבל כוח מיוחד לבטל חוקים"

7. היקף ההסמכה לפסילת חוקים – גם הטוענים שמבחינה טכנית נוסח חוקי היסוד מאפשר ביטול, מודה שבניגוד למדינות בנייר בישראל אין עליונות מוצהרת (Supremacy Clause) לחוקי יסוד ובכל מקרה אין חוקה במובנה המהותי והאוניברסאלי: הסדר חברתי כולל וחגיגי, המתקבל בתום דיון פומבי ומעמיק אשר מקנה עליונות ולגיטמציה ממלכתית לתעדף בשם החברה ערכים מסוימים.

8. שריון ועוצמת הבסיס הנטען לפסילה – השוני המהותי משפיע על גם על עוצמת החוק ומעמדו. בישראל אין שריון כך שניתן לבטל מחר בבוקר את הסו קולד '"חוקה" בעזרת חבר כנסת יחיד.

9. קונצנזוס ערכי – ההיבט הטכני משליך גם על המהות השונה מהמדינות שנדגמו: העדר הסכמה ראשונית על מדרג פירמידת הערכים.
זו נקודה קריטית כי בניגוד לדמגוגיה הרווחת, בישראל הימין לא "מתנגד" לזכות לכבוד או לעצם קיומן של הזכויות, אלא חלוק על השמאל (ושליחיו בבג"ץ) באשר לאיזונן, טיבן, מהותן, היקפן ומשקלן של הזכויות ובדרך הראויה לישום הפרקטי שלהן במציאות הישראלית הנפיצה.

10. צ'רי פיקינג בתקופות שנבחרו – השנים שנבחרו בקבוצת ההשוואה אינן אחידות (ללא הסבר מתודלוגי לסלקטיביות הבחירה)

11. צ'רי פיקינג במדינות שנבחרו – גם במדינות שנבחרו, מתוך עשרות רבות של מדינות דמוקרטיות, הנייר דגם סלקטיבית שבע מדינות והתעלם בצורה בוטה משלל מדינות בהן לא ניתן לבטל חוק כלל.

12. שפיטות ואופי החוקים המבוטלים – הנייר כלל לא נוגע בהבדל בין המדינות בשפיטות ובזכות העמידה, הבדל מרכזי המשליך על השוני במהות העותרים ומשקלם הציבורי של החוקים המבוטלים.

13. נטרול חוקים – הנייר סופר רק ביטולים רשמיים כאשר ברק ושות' המציאו שלל שיטות ווריאציות ודוקטרינות לנטרל חוקים בדרכים עקיפות כמו "העדר בשלות", "התראת בטלות" וכד'.

14. עיקור חוקים – ומי צריך בכלל לבטל חוקים, כשאפשר פשוט לעכב, למסמס לסרס ולפרש אותם תוך ריקון התוכן. לדוגמה, בהחזרת המועמדות של עזמי בשארה, חנין זועבי ובל"ד בית המשפט לא ביטל בפועל את סעיף 7א(א)(3) לחוק-יסוד: הכנסת – שמונע השתתפות בבחירות במקרה של תמיכה במאבק..של ארגון טרור" – אלא פשוט פירש את אופן ההפעלה שלו בצורה שמרוקנת אותו מתוכן.

15. פסילות שקטות – האם בג"ץ פסל (לדוגמה) את החוק לגירוש משפחות מחבלים? לא, כי כמו עשרות חוקים היועץ המשפטי לממשלה פשוט 'פסל' אותו קודם.

16. שוני במדגם החוקים הזמינים לפסילה – בניגוד לעולם (שם רבים מהחוקים שנפסלים הם אנכרוניסטיים, חלקם מהמאה ה-19 וכד') בישראל, גם לשיטת בגץ, סעיף שמירת הדינים אוסר על ביטול חוקים שנחקקו לפני 92' (אל תדאגו, בפסד גנימאת נקבע שהם פשוט יפורשו "לאור חוקי היסוד")

17. השוואה למדינות עם יכולת להתגבר – קנדה למרות שיש בה פסקת התגברות.

18. השוואה למדינות בלי סמכות לבטל – הנייר משווה לבריטניה ומשמיט את העובדה שבשל עקרון "ריבונות הפרלמנט" בבריטניה לבית המשפט *אין* סמכות לפסול חוקים אלא רק למתוח ביקורת ולנהל דיאלוג.

19. השוואה לחקיקת משנה – והנקודה בה המכון פשוט משתין מהמקפצה היא ההחלטה לספור במדינות מסוימות גם פסילה של חקיקת משנה או חקיקה פדראלית.למרות שמאז ומתמיד בית המשפט הישראלי פסל חקיקת משנה, תקנות, צווים חוקי עזר וכד'.
בדיחה כבר אמרנו?
===
עצרתי כאן, מחוסר זמן ובשל אריכות יתר אבל דומני שהמסר עבר.

ובכלל, שימו שנייה בצד את פסקת ההתגברות.
הנקודה המרכזית היא שכמו בדיון על המסתננים, גם כשמדברים על אקטיביזם שיפוטי ברגע שהדיון משמאל חורג מסיסמאות חלולות על מות הדמוקרטיה ועל נאצים הוא מזכיר לנו שחוץ מדמגוגיה,
לחלק ניכר מהשמאל פשוט אין מה למכור בזירת הרעיונות.