הליכודניקים החד״שים ו׳המכון הישראלי לדמוקרטיה׳

הליכודניקים החדשים ו"המכון הישראלי לדמוקרטיה": בטח שמעתם על "נייר העמדה" של "המכון הישראלי לדמוקרטיה" שנועד להציג את בג"ץ כשמרן בן שמרנים ולכן אין אקטיביזם שיפוטי, יש מלא משילות והכל אחלה ביחסים בין הרשויות.

ה"מחקר" הוא כמובן פייק (לינק למטה לפוסט של אדם גולד בנושא) אבל לא פחות מענין הוא מחבריו. נייר העמדה חובר על ידי חוקר מ"התכנית להגנה על ערכים דמוקרטים". בראש המכון עומד ד"ר עמיר פוקס. ומה עוד עשה ד"ר פוקס? שימש כחבר בגרעין המייסד של התארגנות השמאל 'הליכודניקים החדשים'.

פוקס מסתבר ידע היטב שמעשיו אינם כשרים: “נעשה פה עוול”, הודה פוקס בדיון בין פעילים לפני כשש שנים ואף הוסיף כי בפעילותו יש "עיוות דמוקרטי". באורח משעשע דווקא ד”ר פוקס, שמודה כי פעילותו בליכודניקים החדשים מהווה “עיוות דמוקרטי”, משמש כלא אחר מ”ראש התכנית להגנה על ערכים דמוקרטיים”. איפה אפרים קישון כשצריך אותו

פוקס עזב לאחרונה את הליכוד בעקבות תחקיר שפרסמנו ב'מידה' על הליכודניקים החדשים (לינק למטה). עד היום "המכון הישראלי לדמוקרטיה" מסרב להגיב לי על מעורבותו העמוקה של פוקס בהתארגנות השמאל הזו שנועדה לעקר את תנועת הליכוד מתוכנו וזהותו הימנית. מסתבר ששקיפות זה לא ערך דמוקרטי,

 

Image may contain: 1 person

1. הכתבה שלי על הליכודניקים החדשים: 

״סוסים טרויאניים״: הקנוניה של הליכודניקים החדשים נחשפת

2. הפוסט של אדם גולד שמפריך את "המחקר" של המכון:

 

1. תקופת המדידה הישראלית – הנייר מודד את ביטולי החוקים משנת 92 כשלמעשה המהפכה של ברק יצאה לדרך רק ב95' (פסק דין מזרחי).

2. שונות בתוך התקופה הישראלית – הנייר מתעלם מהשונות הפנימית כשבשנים האחרונות, בדגש על שתי ממשלות הימין האחרונות, קצב הפסילה הואץ משמעותית.

3. ערבוב שיטות המשפט – הנייר כלל לא מבחין בין שיטות המשפט השונות (משפט מקובל ומשפט קונטיננטלי וכד' בדגש על האבחנה הההכרחית בין תקדים מחייב לקודיפקציה)

4. זהות הגוף הפוסל – בהמשך למורכבות ולהבדלים בשיטות המשפט, אין שום התייחסות לערכאה כשברוב המדינות המערביות מי שמבטל את החוקים הוא לא בית משפט רגיל אלא בית משפט ייעודי וייחודי לענייני חוקה.

5. מינוי הגוף הפוסל – מנגנון בחירת השופטים בישראל חריג וחוץ ממדינות בודדות וחריגות (הודו ואולי גם תאילנד) אין מקבילה להמצאה הישראלית בה לשופטים יש שליטה *דה-פקטו* בזהות השופטים שייבחרו.

6. תוקף ההסמכה לפסילת חוקים – באופן חריג, בישראל יש אי הסכמה עקרונית לעצם ההסמכה לפסילת חוקים. נזכיר: חו"י כבוד האדם התקבל על ידי ממשלת ימין, בשעת לילה מאוחרת, בנוכחות דלה ובתמיכת 32 חברי כנסת בלבד, ולאחר שיוזם החוק הצהיר במפורש בפני חברי הכנסת כי "אין מוקם בית–משפט לחוקה שמקבל כוח מיוחד לבטל חוקים"

7. היקף ההסמכה לפסילת חוקים – גם הטוענים שמבחינה טכנית נוסח חוקי היסוד מאפשר ביטול, מודה שבניגוד למדינות בנייר בישראל אין עליונות מוצהרת (Supremacy Clause) לחוקי יסוד ובכל מקרה אין חוקה במובנה המהותי והאוניברסאלי: הסדר חברתי כולל וחגיגי, המתקבל בתום דיון פומבי ומעמיק אשר מקנה עליונות ולגיטמציה ממלכתית לתעדף בשם החברה ערכים מסוימים.

8. שריון ועוצמת הבסיס הנטען לפסילה – השוני המהותי משפיע על גם על עוצמת החוק ומעמדו. בישראל אין שריון כך שניתן לבטל מחר בבוקר את הסו קולד '"חוקה" בעזרת חבר כנסת יחיד.

9. קונצנזוס ערכי – ההיבט הטכני משליך גם על המהות השונה מהמדינות שנדגמו: העדר הסכמה ראשונית על מדרג פירמידת הערכים.
זו נקודה קריטית כי בניגוד לדמגוגיה הרווחת, בישראל הימין לא "מתנגד" לזכות לכבוד או לעצם קיומן של הזכויות, אלא חלוק על השמאל (ושליחיו בבג"ץ) באשר לאיזונן, טיבן, מהותן, היקפן ומשקלן של הזכויות ובדרך הראויה לישום הפרקטי שלהן במציאות הישראלית הנפיצה.

10. צ'רי פיקינג בתקופות שנבחרו – השנים שנבחרו בקבוצת ההשוואה אינן אחידות (ללא הסבר מתודלוגי לסלקטיביות הבחירה)

11. צ'רי פיקינג במדינות שנבחרו – גם במדינות שנבחרו, מתוך עשרות רבות של מדינות דמוקרטיות, הנייר דגם סלקטיבית שבע מדינות והתעלם בצורה בוטה משלל מדינות בהן לא ניתן לבטל חוק כלל.

12. שפיטות ואופי החוקים המבוטלים – הנייר כלל לא נוגע בהבדל בין המדינות בשפיטות ובזכות העמידה, הבדל מרכזי המשליך על השוני במהות העותרים ומשקלם הציבורי של החוקים המבוטלים.

13. נטרול חוקים – הנייר סופר רק ביטולים רשמיים כאשר ברק ושות' המציאו שלל שיטות ווריאציות ודוקטרינות לנטרל חוקים בדרכים עקיפות כמו "העדר בשלות", "התראת בטלות" וכד'.

14. עיקור חוקים – ומי צריך בכלל לבטל חוקים, כשאפשר פשוט לעכב, למסמס לסרס ולפרש אותם תוך ריקון התוכן. לדוגמה, בהחזרת המועמדות של עזמי בשארה, חנין זועבי ובל"ד בית המשפט לא ביטל בפועל את סעיף 7א(א)(3) לחוק-יסוד: הכנסת – שמונע השתתפות בבחירות במקרה של תמיכה במאבק..של ארגון טרור" – אלא פשוט פירש את אופן ההפעלה שלו בצורה שמרוקנת אותו מתוכן.

15. פסילות שקטות – האם בג"ץ פסל (לדוגמה) את החוק לגירוש משפחות מחבלים? לא, כי כמו עשרות חוקים היועץ המשפטי לממשלה פשוט 'פסל' אותו קודם.

16. שוני במדגם החוקים הזמינים לפסילה – בניגוד לעולם (שם רבים מהחוקים שנפסלים הם אנכרוניסטיים, חלקם מהמאה ה-19 וכד') בישראל, גם לשיטת בגץ, סעיף שמירת הדינים אוסר על ביטול חוקים שנחקקו לפני 92' (אל תדאגו, בפסד גנימאת נקבע שהם פשוט יפורשו "לאור חוקי היסוד")

17. השוואה למדינות עם יכולת להתגבר – קנדה למרות שיש בה פסקת התגברות.

18. השוואה למדינות בלי סמכות לבטל – הנייר משווה לבריטניה ומשמיט את העובדה שבשל עקרון "ריבונות הפרלמנט" בבריטניה לבית המשפט *אין* סמכות לפסול חוקים אלא רק למתוח ביקורת ולנהל דיאלוג.

19. השוואה לחקיקת משנה – והנקודה בה המכון פשוט משתין מהמקפצה היא ההחלטה לספור במדינות מסוימות גם פסילה של חקיקת משנה או חקיקה פדראלית.למרות שמאז ומתמיד בית המשפט הישראלי פסל חקיקת משנה, תקנות, צווים חוקי עזר וכד'.
בדיחה כבר אמרנו?
===
עצרתי כאן, מחוסר זמן ובשל אריכות יתר אבל דומני שהמסר עבר.

ובכלל, שימו שנייה בצד את פסקת ההתגברות.
הנקודה המרכזית היא שכמו בדיון על המסתננים, גם כשמדברים על אקטיביזם שיפוטי ברגע שהדיון משמאל חורג מסיסמאות חלולות על מות הדמוקרטיה ועל נאצים הוא מזכיר לנו שחוץ מדמגוגיה,
לחלק ניכר מהשמאל פשוט אין מה למכור בזירת הרעיונות.

כשהשמאל נכנס למלחמת הרעיונות==טוב, אז התפרסם נייר מחקרי מביך במיוחד – אפילו בסטנדרטים של המכון "לדמוקרטיה" – שטוען…

‎Posted by Sharon Horesh on‎ יום שני 23 אפריל 2018

 
אסור להתבלבל.
פסקת ההתגברות – גם בתצורתה הבריטית ובטח במודל הקנדי – לא תשים קץ להשתוללות האקטיביזם השיפוטי.
הפסקה הזו היא טיפה בים, זרזיף באמצע הוריקן, אקדח קפצונים מול ירי הנאפלם המתמיד של הרשות השופטת.
כדי להבין את התמונה הגדולה צריך להסתכל על המכלול – אובדן מוחלט של איזונים ובלמים, ומחיקת עליונות המחוקק.
ובכלל, בעצם הכותרת של המאמר יש איש קש.

טענת הימין איננה נוגעת למספר זה-או-אחר של ביטולי החוק אלא למבנה החוקתי המעוות של הרשויות במדינה,
בדגש על השילוב הבלתי מתקבל על הדעת, של בית משפט מקצועי-טכני, שלא נבחר בידי נבחרי ציבור, ושל סמכות חובקת-כל שהוא נטל לידיו.אבל פסקת ההתגברות היא בהחלט סיגנל ראשוני (כשעל השולחן חייבים להניח את שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים וכמובן את הקמת בית המשפט לחוקה) שאמור לסמן לרשות השופטת שמה שהיה לא יהיה עוד.אפשר להתווכח,ראוי לנהל דיאלוג, להפעיל שיקול דעת במקרים של לקונה ורצוי כמובן לפקח על אופן הפעלת הסמכות ועל פרשנות הגונה של החוק –
אבל בשוך ההמולה הגורם מכריע בויכוח הערכי הוא הציבור הרחב באמצעות נציגיו.
השופט שופט, המחוקק מחוקק והממשלה מושלת.
 
אגב, שימו לב שהמחבר של הנייר המגוחך הזה, הוא בכלל דוקטור להיסטוריה והתואר הרשמי שלו במכון הוא "חוקר בתכנית להגנה על ערכים דמוקרטיים". 
ככלל, כדי לשמור על דיון ענייני, אני משתדל להימנע מאד-הומינם (וביתר שאת, בהתחשב במגבלות הפורמט) אבל אני מזכיר את השיוך שלו כי לתפיסתי זה הסבר די ממצה לתוצר המביך ולפגמים הרבים שתוארו למעלה. 
יש בנייר 'המחקרי' אפס יושרה אקדמית, קוהרנטיות או אפילו יומרה לשקף טיעונים מורכבים. 

הגנה עיוורת, לא יותר. אז ברגע ש'מכון מחקר' מחליט שתמש במינוחים מקצועיים-טכניים להגן על אמונות "ערכים" ותפיסות פוליטיות, ברור שאך טבעי שהיסטוריון יכתוב על מבנים חוקתיים – כשהמטרה היא להצדיק תפיסת עולם ועובדות הופכות לנראטיב, הדבר החשוב הוא לא להכיר את מערכת המשפט אלא לדעת לספר סיפור, 
גם אם התוצר רשלני מביך ופוגם אנושות בדיון הציבורי.

הליכודניקים החדשים ו"המכון הישראלי לדמוקרטיה": בטח שמעתם על "נייר העמדה" של "המכון הישראלי לדמוקרטיה" שנועד להציג את בג"…

‎Posted by Gilad Zwick on‎ יום שני 23 אפריל 2018

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *