May 4, 2022, 4:48 am

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

ה-CIA ורוק כבדרוק כבד ושליטת תודעה של הCIA ה׳

נסיים את סדרת המאמרים עם הראייה שמראה מעבר לכל ספק שהרוק הכבד היה אחד האמצעים של ארה״ב בשימוש בלוחמה פסיכולוגית ותרבותית כנגד ברית המועצות. בעוד הסובייטים והק.ג.ב. היו בטוחים שמדובר במחלה נפשית שצריך לבלום, ארה״ב לא הפסיקה לשדר את המוזיקה הזאת מעבר למסך הברזל עם ציבור מאזינים אוונטגארדי שהלך ותפח ללא הרף.

השימוש ברדיו בתקופה התרום אינטרנטית היה המקום שבו ארה״ב היית בידה על העליונה בשידור לוחמה פסיכולוגית כנגד הרוסים, כאשר היוצרות התהפכו עם בואו של האינטרנט והיכולות המופתיות של רוסיה ביצירת מסך דיסאינפורמציה מתקדם שתורם למגמות של התפוררות ופילוג חברתי בארה״ב.

לארה״ב ולממסד הביטחוני מודיעני שלה היו כמה תחנות שידור בולטות. "קול אמריקה״ נוסדה בשנת 1942 כחלק ממשרד המידע המלחמתי של ארצות הברית. כיום היא מנוהלת ומפוקחת על ידי מועצת נאמני השידור, הממונה על ידי נשיא ארצות הברית ומופעלת על ידי "המשרד לשידורים בינלאומיים".

בשנות ה40 התחנה כוונה בעולם כנגד תעמולה נאצית, ולאחר המלחמה, בעקבות שידורי תעמולה סובייטית שהתחילו באירופה, התחנה החלה לשדר מעבר למסך הברזל, מה שהביא למאמצי שיבוש עצומים אשר עלו הון עתק לסובייטים. יש האומרים שבתקופה מסויימת הושקעו יותר משאבים בנסיון לשבש את השידורים מבחוץ מכל מה שהושקע בשידורים בפנים ומחוץ למסך הברזל.

קול אמריקה השקיעה רבות במשדריה באירופה, ובפרט בברלין, במקביל שידר באירופה גם "רדיו ליברטי", ששידוריו היו נדבך בקמפיין של לוחמה פסיכולוגית שניהל ה-CIA, אשר קיבל תכנים גם מקול אמריקה. מימון לרדיו ליברטי ששידר לא מעט מוזיקה הגיע מהקונגרס של ארצות הברית. עד 1971 הועברו הכספים דרך ה-CIA.

ה-CIA העביר הנחיות כלליות לשידורים ועקב אחריהם באופן יומיומי. הציבור הרחב לא ידע על מקורות המימון עד 1971, אז נוסד הארגון מחדש כמוסד ללא כוונת רווח הרשום בדלאוור. רדיו ליברטי עם עוד תחנות רדיו שהCIA הפעיל כנגד הסובייטים בסופו של יום נחו על תבנית של תחנת שידור על גבול מזרח גרמניה אשר הקים צבא ארה״ב אחרי הניצחון על הנאצים, ואשר נוהל על ידי סוכנות ההסברה הממשלתית של ארה״ב, ונקרא הרדיו במגזר האמריקאי RIAS.

התחנה המשיכה לשדר לאורך כל המלחמה הקרה, והיית פעילה בלוחמה התרבותית. ב-1987 הופיעו דיוויד בואי, ג'נסיס ועוד במערב ברלין. הרדיו במגזר האמריקאי הודיע על ההרכב והשעה זמן רב מראש ומתכנני הקונצרטים כיוונו את הרמקולים מעל החומה כדי שתושבי מזרח ברלין יהיו מוכנים ויוכלו ליהנות מהקונצרט. כאשר כוחות הביטחון של מזרח גרמניה ניסו לפרק את קהל המעריצים שהתאסף ליד החומה, האוהדים התפרעו מיד בקריאות "להרוס את החומה!" ב-1988, מצב דומה פרץ כאשר מייקל ג'קסון הופיע במערב ברלין, וכוחות הביטחון, תוך כדי ניסיון לפזר את המעריצים, אף תקפו צוותי צילום מערביים שצילמו את הסצנה.

אחד האיומים הגדולים שהגיעו מRIAS היה הרוק הכבד ששדרו יחד עם שירות השידור של הכוחות הבריטיים (BFBS). המוזיקה מצד אחד סיפקה מורל גבוהה לחיילים של המערב, ובנוסף, לוחמה פסיכולוגית תרבותית שפעלה על הצעירים הסובייטים. RIAS. כניסתם של תחנות רדיו פרטיות חדשות במערב גרמניה הביאה לתחרות נוספת ולשידור של מגמות מוזיקליים חדשניים. תחנות אלו יחדיו הצליחו לשדר תוכנית מגוונת יותר ולקלוט מגמות חדשות מהר יותר מאשר הרדיו הממשלתי הצולע. התוצאה של ״בליצקריג״ הרדיו הזה מהמערב השפיע משמעותית על צעירים מזרח-גרמנים והביא לניכור בינם לבין הרדיו הממלכתי של מזרח גרמניה. ראש השטאזי אריך מילקה, בין היתר, היה מודאג מההשפעות השליליות של ההתפתחויות הללו:

"חלה עלייה עצומה בנתח התוכניות המשווקות במיוחד לצעירים בתחנות הרדיו והטלוויזיה המערביות. הסגנון וההצגה של התוכניות הללו מביאים אותנו להאמין שהמטרה היא להשתמש בכל אפשרות של בידור מודרני כדי לעשות דה-פוליטיזציה של הנוער שלנו ולגרום לחוסר פעילות חברתית".

לדברי מילקה, הצרה הגדולה ביותר שנגרמה מכך – בידור מודרני – הייתה התפתחותם של ז'אנרים מוזיקליים חדשים ובמיוחד תת-תרבויות הקשורות אליהם. בטווח הארוך, קבוצות אלו נתפסו כרדודות וכאיום על כוחה הצבאי של מזרח גרמניה. זה היה עניין פוליטי טעון, במיוחד מכיוון שהנוער נחשב לרזרבה הלוחמת (Kampfreserve).

החל משנות ה-80 המוקדמות, רישומי השטאזי מתעדים את כל המערך של תת-תרבותיות מערביות במזרח גרמניה. ביניהם, הבולטים ביותר היו פאנקיסטים, סקינהדס ומטאליסטים. השטאזי רדף אותם, אבל תנועות סוציאליסטיות צעירות ניסו להביא לאינטגרציה שלהם באסתטיקה הסוציאליסטית של המקום, מה שאפשר לכניסה פנימה מאוחר יותר של הופעות מטאל עד לפסטיבל במוסקבה שבו נכתב השיר המזוהה עם נפילת חומת ברלין ״רוחות השינוי״ של הסקורפיונס.