April 20, 2022, 10:14 am
כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…
רוק כבד ושליטת תודעה של הCIA ד׳
בחלקים הקודמים הראנו:
1. שמוזיקת הרוק הכבד היית בשימוש על ידי הCIA כדי לשבור תודעה של נחקרים במתקני כליאה.
2. שיש היסטוריה של שימוש במוזיקה במלחמה הקרה שכלל מוזיקה קלאסית מודרנית, ג׳אז ורוקנרול.
3. שנאטו דיברו על להשתמש ברוק כחלק מאותה לוחמה תרבותית ברוסים.
4. שהסובייטים פחדו מהשימוש של ארה״ב באלביס פרסלי במזרח אירופה ומאוחר יותר היו ההיסטריים לגבי הבי-מטאל.
5. שבארה״ב עודדו את סצנת הרוק הכבד הרוסית המקומית.
6. שנראה והיה שימוש דומה בלוחמה תרבותית עם מוזיקת הרוק הכבד בשנות ה80 שדחםה להפיל את חומת ברלין.
ועכשיו ננסה לראות האם היה גורם בכיר כלשהו במודיעין האמריקאי שיכל לחבר את כל הדברים הללו לידיי גיבוש אסטרטגיה שכזאת, ואכן הזכרנו שם של מישהו שקשור בכל הדברים הללו, והוזכר כבר במאמרים אחרים בערוץ.
אנו מתכוונים לקולנל מייקל אקווינו שדיבר על היכולת להשפיע על המדינות אחרות באופן שאתה רוצה מבלי להשתמש בכפייה, אלא בעוצמה רכה, ונראה שהרוק הכבד עשה לא מעט במובן הזה מול הגוש הסובייטי. מייקל אקווינו היה גנרל מעוטר ביותר ואחד המומחים הגדולים ללוחמה פסיכולוגית בצבא ארה״ב בשנות ה80. מוזיקת הרוק הכבד יצרה בסיס של מעריצים משני צידי המתרס, והעלתה נושאים מרכזיים באותה תקופה כמו החשש ממלחמה גרעינית שרווח אצל להקות כמו איירון מיידן ( 2minutes till midnight( ,מגהדת׳ ועוד. במובן הזה המוזיקה היוותה סוג של פארפוליטיקה שמנעה התנגשות גרעינית (יחד עם עוד אמצעים כמובן), כאשר אקווינו בעצמו הוא מאמין גדול מאוד בשימוש בפארפוליטיקה. (להבנת המושג ומעורבות קולנול אקווינו בנושא ראו מאמר).
אי אפשר שלא להזכיר גם את ההתנגדות מבית באמריקה ובמערב למוזיקת הרוק הכבד, בוודאי שבקרב נוצרים פונדמנטליסטים. המאפיין הסמלי של אותו ז׳אנר היה תגובת נגד לפאניקה השטניסטית הפוריטנית של שנות ה80 אשר מייקל אקווינו היה בעצמו במרכזה. אקווינו עצמו היה מזוהה הרי עם כל הסמליות השטניסת עוד מחברותו בכנסיית השטן של אנטון לאווי וגם לאחר מכן כשהתפצל והקים את הזרם השטניסטי שלו, אשר התמקד פחות בהדוניזם הגופני ויותר בתודעה.
לסיום נאמר שוב את מה שנאמר בחלק א׳ של סדרת מאמרים זאת. הביקורת על המערב, תרבות הצריכה, איתגור תפיסות מגדריות, הגרעין המשפחתי, מיליטריזם שיכל להוביל למלחמה גרעינית ועוד, היה רווח לא פחות אז בתרבות הרוק הכבד כמו היום עם תרבות הפרוגרס הסטודנטיאלית הפוליטית של לוחמי צדק חברתי. אך ההבדל בין השתיים הוא מהותי וחשוב ביותר. אז הביקורת הועברה מתוך האומנות והלאה, המוזיקה היית מרכזית להכל, וכיום התנועה היא הפוכה מהפוליטיקה אל עבר האומנות, דבר מזעזע שמוביל ליותר צנזורה ופגיעה בחופש הביטוי מאשר חופש אומנותי, והאמת היא שבזמנינו, הרוק הכבד בעצמו נמצא בצנזורה ונהרס על ידי תרבות הWoke המערבית העכשווית.
ההבי מטאל פעם התגאה בהתרסה נגד המיינסטרים, אך בשנים האחרונות הנמר הפך חברבורותיו. מגזיני מטאל מכובדים כמו Metal Hammer, Kerrang, Blabbermouth, Ultimate Guitar ו-Decibel החלו לדבר על נושאים כמו ייצוג נשים בעולם המטאל וכיצד להתמודד עם ״גזענות מערכתית״.
התנגדות לאורתודוקסית הWoke של לוחמי הצדק חברתי הפרוגרסיבים נדחת פעם אחר פעם כ'בעייתית' על ידי שומרי הסף של עיתונות ההבי מטאל. מאמר אחר מאמר, מדברים על 'איך להרים לקולות נשיים'. בינתיים, מעריצים מסורתיים שלא מאוד מוטרדים מהמין של האומנים האהובים עליהם מוקעים כ"מייצגים שנאת נשים וסקסיזם" ושהם "פוסלים את חווית החיים של אחרים".
כך למשל לפני מספר שנים, שערוריית סקסיזם גדולה זעזעה את קהילת המטאל. מגזין Revolver הפיק גיליון שנתי המוקדש ל"נקבות הכי לוהטות בסצנת הרוק הכבד ומטאל". אבל בשנת 2011, הדבר החל לעורר זעם נרחב. מאמרים ב-Metal Hammer ו-Kerrang גינו את הנושא כסקסיסטי – וכך גם כותב מטאל במגזין האטלנטיק היוקרתי. כמובן, כל הנשים שהשתתפו עשו זאת ברצון, והשתמשו בנושא כדי לקדם את הלהקות שלהן. בתחילה, העורך של Revolver סירב להסתער על ההמון, אך ככל שהסאגה נמשכה זמן רב יותר, כך הושחת המוניטין שלו ושל המגזין. בסופו של דבר הטור הקבוע הופסק.
הבעיה כבר החלה עם הגל השני של הפמיניזם. פרופ׳ קאמיל פאגליה מתארת איך היא כפמיניסטית נדהמה שפתאום מי שהיו בשנות ה60 מעריצים בתרבות הנגד של להקות כמו הרולינג סטונס, פתאום החלו לראות שירים של הלהקה כמו "I got you under my thumb" כסקסיסטיות ומועמדות לצנזורה. היא הסבירה כיצד לא ניתן להטיל מגבלות שכאלה על אומנות, שכן היצירה והייצר מגיעים מאותו השורש.
מקווים שנתנו לכם מספיק חומר לחשוב עליו.
אתם יותר ממוזמנים לשתף אותנו עם מוזיקת הרוק הכבד האהובה עלייכם, ואין לנו בעיה שתהיה ״סקסיסטית״ או ״אלימה״, אחרי הכל,
אנחנו בעצמנו מהדור ההוא.