עשרות יאכטות עומדות לעזוב את הארץ
ברחבי המרינות בישראל ישנה פעילות חצי סמויה של אזרחים בעלי מעמד כלכלי גבוה, תנועה של עגלות עם מוצרים שונים עושה דרכה אל רחבי המרינות השונות בתוך הארץ תוך שתיקה תקשורתית המלווה את הפועלה.
בתקשורת דווח כי ישנה עליה במכירות בתוך רשתות השיווק בסך של 10%, הכמות האדירה הזאת בזמן רגיל אינה מאופיינת כלל לתקופה וברור לכל שנגיף הקורונה הוא זה שעושה את מחזור המכירות לגדול כל כך היות וישנו חשש מכך שנגיף יפרוץ אל כל תחומי החברה עד אשר ימצא לו חיסון, אם בכלל.
עם זאת במרינות השונות ברחבי הארץ מדווח כי בעלי יאכטות ממלאים את בטן הסירות והספינות שלהם בכל טוב כאילו הם עומדים לצאת לתקופה ארוכה אשר תגן עליהם הן מהנגיף הן מהרעב והן מבזיזה אישית שלהם – הדבר היחיד שמטריד את בעלי הספינות זה פירטים אשר יפלשו אליהם בתוך הים.
בהנחה והחברה תקרוס המפלט הטוב ביותר הוא הים, שם ניתן לתמרן בקלות יתרה וכן לשוט מספר ספינות בקבוצה אחת תוך שמירה קולקטיבית אחד על השני בעוד ביבשה כולם חשופים לבזיה והדבקות.
במרינות עובדים בשקט, לא רוצים פחד, השומרים במרינות ידועים שינה עודף פעילות, אך הם מצויים להיות בשקט, במקרה של התפרצות ברור לכולם שגם אזרחים יבקשו ל"גנוב" ספינות וכבר עכשיו מוצבים שומרים על היכאטות באופן שאם יש צורך להניע ולהגיע לנקודת מפגש סודית עם בעלי הכלים.
ישנו סיפור אשר מתסובב כי בחיפה ישנו עשיר מאוד אשר רכש 2 סירות גומי, כמו של שלדג, וכאשר נישאל מדוע הוא צריך אותם ענה "עכשיו יש יותר דגים בכינרת" כאילו הוא צריך אותם לטבריה בעוד הוא עצמו בכלל בדרום הרחוק של הארץ.
הנראות הפרקטית מכוונת את הדעה כי במקרה של פרעות והפרעות היאכטה שלו תצא למרכז הים והוא עצמו ביחד עם אנשי שלמה יעלו את סירות הגומי ויחברו את הספינה.
בעוד אנשים יסתגרו בבתים ממתים לחיסון בעלי האמצעים כבר עכשיו בורחים מן הארץ או מתכננים בריחה מסיבית תוך שהם משתיקים את כלל האוכלוסייה ממש כפי שאבותיהם עשו בהונגריה וגרמניה בשנות השלושים של המאה הקודמת.