ברק ואנשי וקסנר מזיזים את הוילון של אוברטון בנושא פדופיליה

יפה שיר-רז:

"מעידה חד פעמית" של עבריין מין

כשלימדתי בסמסטר האחרון על חלון אוברטון, הדוגמה שבחרתי להציג בכיתה לאיך אפשר להזיז את המסגור של נושא כלשהו שהוא ממש טאבו, ולהעביר אותו מהמקום שבו הוא "לא יעלה על הדעת", למקום שהוא אפור יותר, ובהמשך למקום שבו הוא בהחלט מתקבל על הדעת, ואפילו למקום שבו הוא הופך לקונצנזוס ולפופולרי, ועד לשלב שבו אפשר לקדם חקיקה לטובת הנושא – הייתה פדופיליה. זה נשמע אולי מוזר, אולי אפילו מזעזע, אבל בחרתי בדוגמה הזו דווקא בגלל היותה קיצונית כל כך ובאמת טאבו אמיתי, לפחות בעיני רוב הציבור. 

הראיתי לסטודנטים איך האסטרטגיות שעליהן למדנו מתממשות בדוגמה הזו: 
למשל, "מדעיזציה" של הנושא שכרגע הוא טאבו, על ידי עריכה ופרסום של מאמרים ומחקרים "מדעיים" – במקרה הזה, כאלו שמטפטפים לנו את הרעיון שפדופיליה היא בכלל אוריינטציה מינית (למשל, Seto, 2012), או "מוכיחים" שהפיכת פורנוגרפיה של ילדים לחוקית קשורה לשיעורים נמוכים יותר של התעללות מינית בילדים (Diamond, Jozifkova & Weiss, 2011);

שינוי השם של הנושא כדי לכבס אותו ולהרחיק אותנו מהקונוטציות השליליות שהוא מעורר – אז במקרה הזה, במקום פדופיליה אולי אפשר לקרוא לו "אנשים שנמשכים לילדים", כמו שעשו Bailey, Bernhard & Hsu (2016) בעוד "מחקר מדעי" מאותו בית מדרש, שכותרתו An Internet study of men sexually attracted to children: Correlates of sexual offending against children;

או עריכת סקרים של "בעד" ו"נגד" הנושא שבמחלוקת – שיטה מתוחכמת מאוד להזזת המסגרת ולהחדרת נושאים לתוך הקונצנזוס, משום שגם אם אנחנו מתרגזים ומשיבים "נגד" בסקר, ואפילו אם כשהנושא חשוב לנו נקרא לחברים שלנו שחושבים כמונו, שגם הם יגיבו לסקר ויכתבו את דעתם השלילית, עצם העובדה שבכלל חשבנו על הנושא ושקלנו אותו היא בדיוק מה שרוצים יוזמי הסקר להשיג. במקרה של הפדופיליה – למשל הסקר שעשתה בשנה שעברה פייסבוק, ששאל את המשתמשים האם לדעתם יש לאפשר תכנים פדופיליים בפייסבוק. כמו שאומר המשפט הנדוש "as long as you spell my name", או במקרה הזה "as long as you spell the idea" יש סיכוי שלפחות חלק מהאנשים יתחילו לאט לאט לקבל אותו.

הראיתי לסטודנטים גם איך האסטרטגיות האלו אשכרה עובדות, כן, אפילו במקרה שבו זה נשמע כל כך הזוי כמו פדופיליה. איך בהולנד איפשר בית המשפט ב-2006 למפלגה שעל פי המצע שלה התכוונה להתיר אחזקת סרטי פורנו עם ילדים וקיום יחסי מין עם ילדים מגיל 12, בתואנה של "חופש הביטוי" ו"חופש ההתאגדות" ותחת אצטלת הדמוקרטיה. איך ביפן התיר הפרלמנט בחקיקה ב-2011 קומיקס שמציג פורנו עם ילדים, ואיך בשבדיה, אגודת העיתונאים, לא פחות ולא יותר, הכריזה שאיסור פורנוגרפיית ילדים היא "צנזורה".

אבל למרות הדוגמאות המוחשיות כל כך, שגרמו לחלק מהסטודנטים (וגם לי עצמי) מצוקה ממש, הנושא הספציפי הזה עדיין נראה איכשהו רחוק מאיתנו. הרי כדי ליישם את האסטרטגיות שיזיזו את חלון אוברטון בנושא שהוא כל כך טאבו דרושים הרבה מאוד כוח, עוצמה פוליטית וכסף, המון כסף. וכמה אנשים יכולים להיות כל כך חסרי מצפון, עד שישתפו פעולה עם דבר כזה?

אז הנה התשובה. השבוע, כשנחשפה פרשת ג'פרי אפשטיין, המיליארדר שהורשע בשידול קטינה לזנות ונעצר השבוע שוב בחשד שניהל רשת לסחר בקטינות למטרות מין, והשותף העסקי במיליונים של ברק ואיש חסדו (מתברר שהמחקר שלו, שעליו הוא מסרב לספר לציבור, היה חשוב עד כדי כך שאפשטיין העניק לו מענק של 2.3 מיליון דולר – 10% משווי הקרן כולה), מה שזעזע אותי לא היה כל כך העבירות שנחשפו על אפשטיין עצמו, כי עבריינים תמיד יש, אלא ההיקף המטורף של רשת התמיכה שלו, הרשת שעזרה לו להזיז את חלון אוברטון של הפדופיליה. אלוהים אדירים, כמה פוליטיקאים בכירים, אנשי עסקים ובעלי חברות ענק, אנשי משפט בעלי שם, מושלים, אנשי חוק, ידוענים הוליוודיים שהוקסמו על ידו ואפילו נסיך אחד היו חברים ושותפים של עבריין המין הזה? כמה כאלו התארחו באי שלו, שזכה לכינוי המפוקפק "אי הפדופיליה", טסו במטוס הלוליטות שלו וביקרו באחוזה שלו במנהטן? כמה מהם היו גם השותפים שלו לעבירות המין?

השמות בפנקס השחור של אפשטיין, שהודלף כבר ב-2015, מייצגים רשת מדהימה של העשירים, המפורסמים ובעלי העוצמה בעולם, כולל קלינטון, טראמפ, ברק, אלן דרשווביץ והנסיך אנדרו, ידוענים כמו אלק בולדווין, דסטין הופמן וקורטני לאב, ומיליארדרים כמו דיוויד קוך ולזלי וקסנר – הבעלים (בין היתר) של ויקטוריה סיקרט, והמייסד של קרן וקסנר, שבראשה הוא העמיד את אפשטיין, כן, אותה קרן שהעניקה את "מענק המחקר" לברק, אותה קרן שמאות פקידים בכירים במגזר הציבורי בישראל הוכשרו על ידה.

מה שמדהים עוד יותר, זה איך אותם אנשים המשיכו להיות חברים שלו הרבה אחרי שהורשע כעבריין מין, וגם עכשיו, כשהפרשה מתפוצצת, ממשיכים לנסות לערפל את עינינו ולהקטין את חומרת העבירות המפחידות שלו, בתואנות כגון שהם "האמינו שהייתה לו מעידה חד פעמית" – כאילו שפדופיליה וסרסור קטינות לזנות יכולים להיות "מעידה חד פעמית".

היקף הקשרים של אפשטיין הולך להתברר בקרוב מאוד. זה יקרה משום שבית משפט לערעורים בארה"ב פסק השבוע שמסמך בן 2,000 עמודים, הקשורים לתביעה שהגישה וירג'יניה רוברטס, שטוענת שכשהייתה נערה בת 15-17, אפשטיין סרסר אותה והציע אותה לחבריו, כנגד ג'יסלין מקסוול, חברתו של אפשטיין. התביעה של רוברטס נגד ג'יסלין הסתיימה בפשרה, כך שהמסמכים הקשורים אליה נותרו חסויים עד כה, אבל כעת החליט השופט שזכות הציבור לדעת גוברים על החיסיון שנובע מהפשרה, ומקורות המקורבים לתביעה שהתראיינו למדיה האמריקנים אומרים שכמות השמות של "פוליטיקאים אמריקנים, אנשי עסקים בכירים, נשיאים זרים, ראש ממשלה מוכר היטב ומנהיגי עולם אחרים" עם קשרים לאפשטיין הולכת להיות מטלטלת. בעיני, מה שיהיה מטלטל, זה לראות מיהם האנשים שעוזרים לאפשטיינים של העולם להזיז את חלון אוברטון.

Forward: 2,000 Pages Of Documents Expected To Reveal Epstein’s High-Powered Associates

מאקו: בחירות 2019 | הדיילי מייל: לא נסיר את הפרסום

מקור הפוסט:

"מעידה חד פעמית" של עבריין מיןכשלימדתי בסמסטר האחרון על חלון אוברטון, הדוגמה שבחרתי להציג בכיתה לאיך אפשר להזיז את…

Posted by Yaffa Shir Raz on Friday, July 19, 2019

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *