אנחנו האריסטוקרטיה.

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

ארנון איתיאל:

אנחנו האריסטוקרטיה.
מיציתי ויכוחים פוליטיים. תוך עשרים שניות אני משתעמם, ואז בא כאב הלב ובגילי זה כבר מוגזם.
נדמה שהיריבים שלי נופלים כולם להגדרה מדויקת עד כאב – NPC.
שיחקתם פעם במשחק מחשב המדמה מלחמה או קרב? אתם הגיבור, אתם בוחרים את כלי הנשק, את הזירה, אתם אלו שהורגים או נהרגים. חלק מתפאורת המשחק הם דמויות שמתרוצצות בזירה. הם אינם האויבים, הם חסרי ערך, לא מעלים ולא מורידים דבר, הם ה- NPC – non player character.
הם ישמעו רעש חזק ויברחו כולם לאותו כיוון, יראו מהומה וירוצו לראות מה קורה, הם אלו שיעברו לידך, יתקעו בך מבט בעיניים ריקות וימשיכו. אין להם אופי, לא רצון, לא יעד. הם פשוט שם, מסתובבים, משמשים כתפאורה עבור השחקנים האמיתיים.
כמו מעגל קסמים המזין את עצמו, עיתונאי השמאל ממציאים מידע וארבע דקות לאחר מכן יצטטו את עצמם בתור עובדות.
שיא התחכום הפולמוסני של החבר'ה משמאל הוא למחזר באוזני עצמם את אסופת השקרים שהם חיים בתוכה. בבוקר הם מאכילים את המפלצת שמתחת למיטה, רק כדי שיוכלו לפחד ממנה בלילה.
וכך חיה קהילת ה-NPC בעולם מאיים ומפחיד, עולם של שחיתות עוני ונחשלות, בידוד מדיני ופאשיזם, פלגנות הסתה ושיסוי.
מדכא לחיות בעולם כזה, אבל מדכא לא-פחות לראות את חבריך הטובים חיים בתוך משחק מחשב, מכוונים את עצמם אל המקום היחיד האפשרי עבורם- game over.

הם היו האצולה. הם הקימו את המדינה, הם כתבו את האתוס. הם עשו הסטוריה, או לפחות כתבו אותה בשבילנו.
כל זה נגמר.
היום הם חיים במנטליות של עבדים.
מצפים מפוליטיקאי שיהווה עבורם דמות-מופת. הספיקו לשכוח את הפוליטיקאים שלהם, שאפילו אור הנוסטלגיה הוורוד לא מצליח להשכיח את מעשיהם. הפנקס האדום, הוועדות הסגורות, הפתקים, ה"יענקלה שלח אותי".

את, עם הליפסטיק והתוחם, את שאומרת ""נותת" ושומעת אייל גולן, תרימי את האף מותק שלי, את האריסטוקרטיה.
אל תגידי לעצמך "אני לא פחות טובה מהם", כי את פי אלף טובה.
אתה, העארס עם המנגל בכינרת, תן לי להגיד לך משהו – אתה בסדר גמור יא אח.
אתה יודע למה אתה לא יכול לקרוא פסק דין של בית המשפט העליון? כי הוא כתוב בשפה זרה. שפה מסורבלת, מגושמת, מתישה, ובעיקר – מרחיקה וסוגרת.
לו היו כותבים את פסקי הדין שלהם בשפה בהירה ומובנת, היינו רואים להם את החרטא. היינו מבינים שהם בסה"כ אשכנזים נפוחים בגיל העמידה שמינו את עצמם להיות ההורה המלווה שלנו.
אתה, שקם בבוקר לנהוג משאית, להרים בריכות ביוב, לעבוד בחומרי בנין – אתה האריסטוקרטיה.
את התל"ג שאתה מייצר ביום, כל העיתונאים והשופטים והפרקליטים ושומרי הסף לא מייצרים בשנה. יחד.
את, מהפריפריה, שמצביעה ש"ס, שנשארת בבית לטפל בילדים, שהתמונה של הרמטכ"ל תלויה אצלך בסלון – את ובעלך משלמים להם את המשכורת. הם עובדים אצלך, אל תשכחי את זה. את האריסטוקרטיה.

הייתי השבוע בכנס של הליברלים בליכוד. חמש מאות אנשים צעירים, משכילים, חדורי להט וחזון, עמדו על רגליהם דקות ארוכות, הריעו ומחאו כפיים לראש הממשלה. הרבה אהבה הייתה שם, אהבה אמיתית בשר ודם.
לא הרענו לרפורמות כלכליות. לא מחאנו כפיים לביטול רגולציות.
הרענו לחירות.
חירות להתפרנס בכבוד בלי לשלם פרוטקשן למאפיה של ההסתדרות.
עמדנו על הרגליים וצעקנו "תודה" לפוליטיקאי שלנו, שהוא רחוק מלהיות מושלם, אבל לאט ובהתמדה הוא מסלק את האצבעות השמנמנות של המדינה מהארנקים שלנו.
צעקנו "ביבי, ביבי". נתניהו, שהראה לנו שאפשר להיות יהודי, לאומי, חזק, גאון ונדיב ואכזר – בלי פחד ובלי אשם. עם הרבה שמחה וציפיה לטוב. חופשי.

בשבוע הבא בחירות. אנחנו חייבים לצאת, להצביע ולדאוג שכל המשפחה מצביעה. חייבים להישאר מודאגים ובעזרת השם, גם את הבחירות האלה ננצח. ניצחון שיאיר באור קר ואכזר את סקרי השקרים ואת תעמולת הבלוף.
נפלס את דרכנו בג'ונגל של שקרים ורדיפה, של שינאה עיוורת וכפיות-טובה, דרך סבך של ידיעות כזב ודיבה – נבחר שוב בבנימין נתניהו לראשות הממשלה, ולו בגלל סיבה אחת – הוא הכי טוב בתחום.

דבר אחד אני יודע בוודאות. יום לאחר הבחירות הכל יהיה אותו הדבר.
נמשיך לפגוש אותם במכון כושר, מתלוננים על המצב הכלכלי, רגע לפני ארומה.
נמשיך לקרוא את אותם העיתונאים שמקבלים את אותה המשכורת עבור אותה האג'נדה ואותו הכישלון.
נראה את המנהיג התורן שלהם מושלך, בודד ומושפל, מוגלה לג'וב איזוטרי.
בקצף על השפתיים הם ימשיכו לשנוא את הפוליטיקאי שעשה עבורם מה שלא עשה איש לפניו.
הם ימשיכו לעבור לידנו, תוקעים בנו מבט בעיניים ריקות וממשיכים.

ואנחנו? אנחנו גם נמשיך.
את מה שהם לעולם לא יבינו אנחנו לעולם לא נשכח – הם משפחה, ומשפחה לא בוחרים.
אנחנו איתם עד המוות. נבחר עבורם את הממשלה הטובה ביותר האפשרית, שתמשיך להוביל את המדינה שלהם ושלנו מהצלחה להצלחה.

אתם יודעים למה? בגלל הדבר היחיד שצריך להשתנות.
אנחנו, השכבות הנמוכות של העם, צריכים להתרגל למצב החדש – אנחנו 

מקור הפוסט:

אנחנו האריסטוקרטיה.מיציתי ויכוחים פוליטיים. תוך עשרים שניות אני משתעמם, ואז בא כאב הלב ובגילי זה כבר מוגזם.נדמה…

Posted by ‎ארנון איתיאל‎ on Thursday, April 4, 2019

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר.