כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

ה״ניו יורק טיימס״- חזית של שבתאים רפורמים של האילומינטי ושואת היהודים.

העיתון ״ניו יורק טיימס״ כפי שאנו מכירים אותו כיום נקנה ונוצר ב- 1896 על ידי אחד יהודי אדולף אוקס. האומנם יהודי?

ב- 1928 בנה אוקס את בית הכנסת קהילת מצפה הרפורמית. אין זה מקרה, הוא התחתן ב- 1884 עם גב' אפי וייס, ביתו של הרב הרפורמי החשוב והבולט ביותר בארה"ב דאז, יצחק וייס, מייסד ה״היברו יוניון קולג'״ אשר עד היום מכשיר את האנשים החשובים ביותר בקהילה הרפורמית באמריקה.

וייס ניסה לכאורה להצטייר כניטרלי בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית כאשר הדרום נלחם להתנתק מהאיחוד ולשמר את העבדות באזור. אך הוא לא ממש הצליח. ב- 1861 השנה שפרצה המלחמה הוא האשים כי הרפובליקנים צריכים להמחק אחרת הדרך היחידה שיביאו לביטול העבדות יהיה פיצול הצפון מהדרום. זה מוזר כיוון שבסוף המלחמה הרפובליקנים הביאו לאיחוד וביטול העבדות. כמו כן הוא אף הגן על תופעת העבדות עצמה בארה"ב.

כמובן שסטפן וייס רץ לסנאט עבור הדמוקרטים שלחמו עבור הדרום והעבדות יחד עם קלמנט וולנדיגהאם כמושל, קלמנט הוגלה על ידי הממשל אחר שיצא אשם במשפט על בגידה בכך שתמך באוייבי הממשל, הוא טען שהמלחמה היא לשחרור השחורים ושעבוד הלבנים. קלמנט רץ למשרת מושל אוהיו מהגלות בקנדה, והרב וייס הרפורמי לסנאט, אך וייס בסוף עזב את המרוץ עקב לחץ רב מבפנים, הקהילה היהודית ברובה היתה בעד האיחוד.

Isaac Mayer Wise and the Civil War – American Jewish Archives

הרב פרופ' משה ס. אנטלמן אשר הכרתי אישית משהותו הסודית לתקופה בהתנחלות ליד ירושלים בארץ, כתב בספרו "להשמיד את האופיום" כרך 2 עמ' 175-6, את הדברים הבאים על יצירת ההיברו יוניון קולג' של מר וייס:

"אחר שעבר לסינסנטי, אוהיו, ב1854 יצר (וייס) את… ההיברו יוניון קולג'…. הבחירה בעיר סינסנטי בעבור פעילותו לא היית מקרית. היה זה מרכז של פעילות אילומינטי שבתאית… וייס, שבתאים, יוצאי המהפכות הכושלות ב48 באירופה שהגרו לארה'ב, והאילומינטי האמריקאי היו פעילים בחשאי באחוות אבירי המעגל הזהוב.(אחווה סודית שפעלה למען מטרות הדרום והרחבת מסחר העבדים שלהם דרומה עד קובה ומערבה לקריביים)."

יש הרבה מאחורי דבריו של אנטלמן, הרבה מעבר לכך שסינסנטי היה מקום הולדתם של אבירי המעגל הזהוב (אשר אף הואשמו ברצח לינקולן כנקמה).

גרשום שלום במאמרו ״מצווה הבאה בעבירה״ מראה כיצד אחת השלוחות הבולטות של השבתאות הפכה לתנועה הרפורמית. שר החוץ של קונפדרציית הדרום במלחמת האזרחים האמריקאית היה יהודה פ. בנימין, אביו פיליפ היה ממייסדי הישיבה הרפורמית הראשונה בארה'ב.

תוך כדי מלחמת האזרחים יהודה בנימין, מי שהוגדר כ"מוח של הקונפדרציה בדרום", השיג עבור הדרום את ההכרה הרשמית היחידה הרצינית בעולם (בסגנון של טראמפ מכיר בריבונות ישראל בגולן, להבדיל אלפי הבדלות). ההכרה הגיעה ממשפחת האצולה הבריטית גוטה סאקס. זאת אותה משפחה שנתנה מקלט לאדם וייסהאופט מייסד האילומינטי, אותה אחת ששמרה כל השנים על המסמכים שלו לבנייה ועקרונות המסדר.

ההכרה של משפחת גוטה סאקס המשיכה את מסורת התמיכה באילומינטי, שכן באותה תקופה אחד ממובילי הדרום היה גנרל אלברט פייק, האוטוריטה החשובה ביותר בנוסח הסקוטי של הבנייה החופשית אשר כתב את ה'תנ"ך' שלהם הנקרא "מוסר ודוגמה".

למה זה חשוב? ההיסטוריון של הבנייה החופשית ,בונה חופשי, ג'.ס. מיטשל בספרו History of Freemasonry and Masonic Digest, חלק 2 J. W. S. Mitchell, מסביר כי האילומינטי הצליחו להשתמר באמריקה בתוך בדיוק הנוסח הסקוטי בבניה החופשית של אלברט פייק שהיה מאוד פוליטי. אם זה לא מספיק, אלברט פייק היה פעיל במפלגה הדמוקרטית כמובן, והוא גם מייסד אבירי המעגל הזהוב שהוזכרו לעיל.

יש עקביות, שכן ג'ורג' וושינגטון האשים במכתבים שכתב את האילומינטי ביצירת ה"אגודות הדמוקרטיות" שזרעו פילוג וניצני מהפכה נגדו בארה'ב. האגודות הללו הפכו למפלגה הדמוקרטית אשר ייצגה את הדרום במלחמה שלה נגד ארה״ב. השנאה לחוקה נשמעת בברור בשירי הקונפדרציה של מלחמת האזרחים, ועד היום השנאה של המפלגה הדמוקרטית לחוקה בולטת. (תקינות פוליטית נגד חופש הביטוי, מלחמה בתיקון השני לשאת נשק, דגש על עקרון אי אפלייה כנגד חופש ההתאגדות, ועוד).

וייס ובנימין אינם הרפורמים הבולטים היחידים שפעלו עבור האינטרסים של האילומינטי בדרום.

אלכסנדר הארט (1839-1911) – רב סרן בצבא הקונפדרציה של הדרום, מייסד בית הכנסת הרפורמי ״מקדש בית ישראל״.

משה יעקב יחזקאל (1844-1917) – לחם במלחמות עבור הדרום במלחמה. היה חבר באגודת ״בני ברית״. מזכיר המועצה של ה״היברו יוניון קולג'״ של יצחק וייס. ומזכיר בית הכנסת ״קהל קדוש בית שלום״, הרפורמי. הוא ידוע כאחד הפסלים שפיסלו את מצבות הזיכרון של "גיבורי" הקונפדרציה הדרומית.

אז חזרה ליצחק וייס. כפי שצויין, הבת שלו אפי וייס נישאה לאדולף פוקס. המשפחה של פוקס היתה מפוצלת, אביו היה בעד האיחוד, בעוד אימו ברטה פוקס היית תומכת נלהבת של הדרום עד כי נתפסה מבריחה תרופות בעגלה של בנה לצבא הקונפדרציה בזמן מלחמה. היא יצאה בזול רק בגלל בעלה.

תופעה זאת של רפורמים אשר נחשדו בבגידה בצפון עבור צבא הדרום הגיעה לשיא כאשר קולונל לאפייט ס. בייקר מהמקביל למשרד הביטחון בממשל לינקולן בצפון הביא למאסרו של סימון וולף, מנהיג בקהילה היהודית.

וולף שהיה עו"ד הציע את שירותיו וייצג קבוצה של יהודים מהדרום אשר הואשמו בריגול אחר חציית הגבול. לאפייט האשים את וולף בבגידה ואף טען כי ״בני ברית״ הם "ארגון לא נאמן, אשר… עוזר לבוגדים". וולף חבר בבית הכנסת הרפורמי קהילת וושינגטון העיברית ובארגון ״בני ברית״ שוחרר כאשר מזכיר הביטחון גילה על הדברים.

מאז שמו של וולף נוקה והוא נחשב פטריוט אמריקאי, אך מעניין לציין שארגון ״בני ברית״ אשר עד אז נקט בעמדה נייטרלית בעניינים פוליטיים והמלחמה, איבד את הנייטרליות שלו ונאלץ לקחת את הצד של הצפון כדי להמנע מהתדרדרות עקב השערורייה. יתרה מזאת, לקראת סוף המלחמה הארגון הוציא הודעה דחופה המכירה בכך שאנשים מקרב הארגון עסקו בפעילות שעזרה למרד בדרום ועל כן קראו מיד להרגיע את הרוחות ולודא שלא יהיו יותר תקריות כיוון שהם והקהילה היהודית עוד עלולים להפגע עד מאוד.

B'nai B'rith and the Challenge of Ethnic Leadership
By Deborah D. Moore
עמוד 26
קישור: Men with the President’s Ear

הנסיון לשמור על נטרליות ולהשאר ב"מרכז" אפיין את הרב הרפורמי יצחק וייס יחד עם ארגון ״בני ברית״ בזמן המלחמה, אסטרטגיה שהיא לא חדשה כמו שנראה היום עם יאיר לפיד המצטייר כ"מרכז" והולך לבית כנסת רפורמי.

ובכן, היכן אנו מוצאים את אדולף אוקס פעיל במועצת המנהלים? ב״ליגה נגד השמצה״ עליה כתבנו רבות, היא סך הכל ארגון פוליטי החזיתי של ״בני ברית״ ומתהדת ב- 100% עם כל האג'נדות של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב. כמו כן הארגון עסוק בחתרנות ראדיקלית כמיטב המסורת השבתאית:

קורבנות היהודים בשואה והשבתאים הרפורמים:

לימים ה״ניו יורק טיימס״ עבר לבעל בתו היחידה של אדולף אוקס, ארתור הייז סלוזברגר. מאז ועד היום העיתון בשליטת המשפחה. ארתור היה גם הוא, כמובן, רפורמי נלהב ביותר ותומך ב״מועצה האמריקאית ליהדות״ (רפורמית מן הסתם). המועצה נוסדה בעיקר כדי להתנגד לציונות ותנועת הציונות.

ב- 1946 סלוזברגר טען כי חלק מהאשמה על מות היהודים בשואה נופל על התנועה הציונית. ידוע יותר כי הוא הואשם בכך שקבר בעיתון ידיעות על הרצחם של היהודים בשואה בעמודים האחרויים של ה״ניו יורק טיימס״ שלו, ואף יותר מזה שהוא בלם סיוע שיועד נקודתית ליהודים באירופה כקורבנות עיקריים. זה מעניין מאוד כיוון שארגון ״בני ברית״ עמד בחזית ההתנגדות לחרם על גרמניה הנאצית. חשוב.

ארתור סלוזברגר בין השנים 1939-1957 היה נאמן של קרן רוקפלר. ופה נסיים כיוון שמכאן אנו נוכל לראות כיצד ה״ניו יורק טיימס״ ממשיך את מטרות השבתאות (רפורמים) והאילומינטי. *

לקידום האימפריה הבריטית שבראשה עמד המלוכה אשר לתוכה חדרה משפחת גוטה סאקס מהאילומינטי לעיל אשר היו היחידים לתת הכרה בקונפדרציה של הדרום בזמן מלחמת האזרחים, נוצרה אחווה סודית מיוחדת בשם ה'"שולחן העגול" במאה העשרים, והיא היא מה שכיום מכונה ה״דיפ סטייט״.

פרופ' קארול קוויגלי, המנטור של ביל קלינטון, בספרו "טרגדיה ותקווה" מתאר את מבנה הכח של הדיפ סטייט שהוא נבחר להיות ההיסטוריון הרשמי שלהם. בספר הוא מכנה אותם ״השולחן העגול והממסד האנגלי/אמריקאי״.

קוויגלי מביא תיאור מצמרר של המערכת ואיך תפסו אותה מי שהוא מכנה, כפי שמכנים כיום אותנו ואת מתנגדי הדיפ סטייט, ״ימין קיצוני״:

"הענף האמריקאי של ה"ממסד האנגלי"(דיפ סטייט) הפעילו הרבה מההשפעה שלהם דרך חמישה עיתונים אמריקאים, הניו יורק טיימס…"

"זה מבנה הכוח אשר הימין הקיצוני בארה'ב תקף במשך שנים בעודם מאמינים כי הם תוקפים קומוניסטים. זה נכון בפרט כאשר ההתקפות מכוונות, כפי שהן קורות לעיתים קרובות, כנגד ה"הארווארד סוציאליזם" או כנגד "עיתונים של השמאל" כמו ה"ניו יורק טיימס"… או כנגד קרנות…"

כפי שאנו מראים בכתבות נוספות, הבולט מבין הקרנות המדוברת בספרו של קוויגלי הוא ״קרן רוקפלר״.

ולסיום."הארוורד סוציאליזם" וקרנות, מיד מעלה את ״קרן וקסנר״ המכשירה את כת ה"נאורים" של הדיפ סטייט הישראלי, בהרווארד. האם זה מקרה שהפדופיל שניהל את קרן וקסנר, ג'פרי אפשטיין ומר לסלי וקסנר העתיקו את מרכז הפעילות שלהם לאוהיו? למה אוהיו? זה לא במקרה היכן שנמצאת סינסנטי, מרכז הפעילות השבתאית רפורמית של האילומינטי אשר ייסד הרב הרפורמי יצחק וייס? מעניין.