במלוא 100 שנים ליצירת רפובליקת ווימאר – הזדמנות להכיר באמת את אותם ה"תהליכים" שהתרחשו בגרמניה בשנות ה20

במלוא 100 שנים ליצירת רפובליקת ווימאר – הזדמנות להכיר באמת את אותם ה"תהליכים" שהתרחשו בגרמניה בשנות ה20.

תהליכים – פרק א – דמוקרטיה

כאשר אנשים מאוכזבים מההכרעה הדמוקרטית הם מתחילים להשתעשע עם הרעיון של דיקטטור "נאור" (או איזושהי אוליגרכיה "נאורה") במקום שלטונם של נבחרי ציבור, ברור שעדיף מלך נאור ! אבל מי מבטיח שהמלך יהיה "נאור" (או שהבן הפריבילג והמפונק שלו יהיה נאור.. ומה זה בכלל נאור ?) מלכים רצחניים היו לאורך כל ההיסטוריה, לאופולד השני מלך בלגיה לדוגמא הרג מיליונים של קונגולזים.
אין שום הליך, איזון או בלם שמבטיחים תוצאות רצויות (מאחורי כל המוסדות האלו נמצאים בני אדם והשאלה היא בסה"כ מיהם), אפשר לקיים בדמוקרטיה למשל הפרדת רשויות עם סמכויות אקטיביסטיות לבית המשפט, בויימאר הייתה רשות שופטת עצמאית ואקטיביסטית. היא לא עזרה. דמוקרטיה היא רק עוד שיטה לא אלימה להחלפה מחזורית של השלטון. העלייה של הנאצים לשלטון הייתה רוויה באלימות (ולא רק מצד הנאצים) ולכן קשה לקרוא לה "דמוקרטית". מה קרה בווימאר?

א. את רוב התהליכים שהתרחשו בווימאר ניתן לייחס לאי יציבות ולאלימות שנגרמת כתוצאה ממעבר ממלוכנות לדמוקרטיה, תקופות מעבר הן מטבען לא יציבות, תהליך דומה מאוד קרה לאחר המהפכה הצרפתית האלימה – תקופת "שלטון הטרור" של רובספייר, גם רובספייר השתמש בחוקי חירום כדי לחסל את כל מי שנתפס כאויב, בשנה אחת חיסל רובספיר 16,000 איש עד שהוצא להורג בעצמו, צרפת נותרה לא יציבה עד לעליית הקיסר נפוליאון שניסה, בדומה להיטלר, להשתלט על היבשת. לכן, אין לשפוט את הדמוקרטיה עצמה ע"ב שלבי המעבר הראשוניים בהן היא מתפקדת כבן כלאיים מעוות, ואין להסיק מויימאר לגבי דמוקרטיות ותיקות.

ב. שאלת הדמוקרטיה תלויה במידה רבה במוכנות של העם לדמוקרטיה, רוב העם הגרמני לא הכיר דמוקרטיה ולא האמין בה, היא הייתה נטע זר שנכפה ע"י האמריקנים (בניגוד למשל לתהליך בצרפת או איטליה), אם העם לא רוצה דמוקרטיה כנראה שלא תהיה דמוקרטיה, זה די פשוט. (לא ניכנס פה לשאלת הנטייה הגרמנית לסמכותנות, אולי בהזדמנות אחרת).
את התוצאות של כפיית "דמוקרטיה" מבחוץ ראינו גם פה במזרח התיכון, באזורנו האמריקנים שכחו שאי אפשר לכפות דמוקרטיה וללכת. הם לא למדו מההיסטוריה של עצמם, בגרמניה כפיית דמוקרטיה לאחר מלה"ע ה1 נכשלה. לכן בפעם השנייה נשארו האמריקנים בגרמניה ויישמו תהליך של דה-נאציפיקציה, לא רק כפייה לשינוי הפרוצדורה אלא שטיפת מוח הפוכה מגובה בכוח צבאי, בסיסים אמריקנים הרי קיימים בגרמניה עד היום.
גם ביפן המיליטריסטית (יפן נשלטה ע"י אליטה סמוראית שמקבילה לאליטה המיליטריסטית הפרוסית בגרמניה) לאחר המלחמה, יישמו האמריקנים מדיניות דומה לזו שיישמו בגרמניה, כולל למשל : צנזורה של אידיאולוגיית שינטו בספרי לימוד, איסור על פקידי ממשלה להגיד דברים שיכולים להיחשב דתיים, כפייה על הקיסר לוותר על המעמד הקדושה שלו ועוד, מעבר להוצאה מחוץ לחוק של אלמנטים מסוימים בדת השינטו האמריקנים גם כפו על אוכלוסיית יפן קורסים באתיקה [2]. (הציוויליזציה המוסלמית בניגוד לגרמניה או יפן איננה מדינה תחומה וריכוזית שאפשר פשוט לכבוש ולשנות.)

הערה – לגבי מוסוליני באיטליה יש להבהיר (כי ישנו חוסר מודעות בנושא) – הייתה באיטליה מסורת דמוקרטית של כמה עשורים טרם למוסוליני, אבל מצד שני מוסוליני לא נבחר דמוקרטית – ב1921 שנת עלייתו לשלטון, זכו הפשיסטים ל36 מושבים בלבד מתוך 535, לכן מוסוליני ארגן את ה"מצעד על רומא", בעוד שכ30,000 מאנשי מוסוליני, 'החולצות השחורות', צועדים ברחובות רומא, ביקש רה"מ פצ'טה אישור מהמלך ויטוריו עמנואל להכריז על שלטון צבאי, המלך התנגד, פצ'טה התפטר והמלך שחשש ממלחמת אזרחים הזמין את מוסוליני ב1922 להרכיב ממשלה. העם האיטלקי לא בחר במוסוליני. [4,3]

מכאן והלאה, בפוסט הזה נפרט כמה עובדות שאינן מוכרות מספיק על התהליכים ואופי ה"דמוקרטיה" של ויימאר (לגבי העשור~ שקדם לעליית הנאצים) ונבין יותר טוב אם וממה עלינו לדאוג כשאנחנו משווים את ישראל של היום לגרמניה של אז :

הדמוקרטיה של ויימאר שנכפתה על הגרמנים, נולדה בתוך מלחמת אזרחים שהחלה עוד תו"כ מלה"ע ה1, במהפכה הגרמנית של 1918 – לקראת סוף מלה"ע ה1 הפיקוד הגרמני מורה לצי הקייזר להיערך לקרב מכריע ולתקוף ריכוז ספינות בריטי משמעותי לחופי סקוטלנד. הקרב מעולם לא התרחש משום ב29 לאוקטובר פרצו מלחים גרמנים במרד בערי נמל רבות ושיבשו את התוכניות, בשיתוף פעולה עם מנהיגי פועלים ומנהיגים סוציאליסטים וקומוניסטים הקימו החיילים גופים שנקראו מועצות החיילים והפועלים (זהו אחד מגרעיני האמת של נרטיב הסכין הסוציאליסטי בגב האומה הגרמנית), מועצות החיילים והפועלים הצליחו להשתלט על ערים רבות ברחבי גרמניה, כולל מינכן/בוואריה [5]. בתוך 7 ימים מפרוץ מרד המלחים, הפיקוד הגרמני הסכים לתנאי בעלות הברית ונכנע. במגעים לשביתת הנשק, הנשיא האמריקני וילסון הבהיר לגרמנים ששביתת נשק תלויה בהתפטרותו של הקייזר ובכינונה של דמוקרטיה. [1]

התנועה הנאצית נולדה וגדלה בבוואריה. למה ? בוואריה הייתה המדינה הראשונה בגרמניה שבה הודחה המלוכה, המלך לודוויג ה3 ברח מארמונו (7 לנובמבר) תו"כ מהפכת 1918, האלימות הגיעה לשיאה בבוואריה – לאחר מספר חודשים של חוסר יציבות, יוג'ין לווין, יהודי-רוסי מהמפלגה הקומוניסטית KPD, בוגר מהפכת 1905 וחמוש בברכתו של לנין כונן את הרפובליקה הסובייטית הבווארית (Räterepublik). קראתם נכון – בין אפריל למאי 1918 הייתה בבוואריה/גרמניה רפובליקה סובייטית. לווין הקים צבא אדום בווארי, הלאים רכוש (ונשק כמובן), העביר מפעלים לידיהם של פועלים ודירות פאר לידיהם של הומלסים. התוצאה הייתה כצפוי מחסור במזון, אבל לווין הכריז – ש"גם ככה רוב המזון הזה הולך לבורגנים, ואנחנו לא מעוניינים לשמר אותם בחיים". לווין דיכא ניסיון הפיכה ב13 לאפריל ושוב ב18 לאפריל – 8,000 חיילים מכוחות הממשלה הגולה של בוואריה פגשו 30,000 מחיילי הצבא האדום הבווארי בדכאו והובסו [18]. יש לציין כי לא רק בישראל, אלא שגם בגרמניה פשוט לא מודעים לחלק הזה בהיסטוריה ומופתעים מאוד לשמוע עליו.

הבווארים ראו בתקופה הסוציאליסטית תקופה של מחסור, צנזורה ושלילת חירויות, שלטון של זוועה, Schreckenensherrschaft', בוואריה נהפכה לריאקציונרית, אנטי מהפכנית ואנטי רפובליקנית באופן עמוק" (איאן קרשו 1999, היבריס).
איך בסוף נפל השלטון הקומוניסטי בבוואריה ? רק לאחר סיוע 20,000 אנשי פרייקורפס הצליחו כוחות הממשלה הגולה לפרוץ למינכן, הפרייקורפס (Freikorps) היו מיליצייה התנדבותית לאומנית ממנה צמח הSA, הם נלחמו בצבא האדום של בוואריה ופרצו למינכן תוך שימוש בלהביורים, ארטילריה, משוריינים ומטוסים – 600 איש נהרגו, הסובייטים הובסו, לווין וכ1500 קומוניסטים מוצאים להורג. הימין הקיצוני היה מרכזי בהבסתם של הסובייטים עד אז הפשיסטים היו תנועה שולית מאוד בבוואריה. הפרייקורפס נטמעו בצבא הגרמני ואחזו בעמדות מפתח. דוגמא לאיש פרייקורפס בעל השפעה היסטורית מכרעת הוא רס"ן קרל מייר, מייר אחראי על גיוס עבור הפרייקורפס בזמן המהפכה, מייר כמו ארנסט רוהם מפקד הSA לעתיד, היה שייך לארגון לא רשמי של קציני פרייקורפס ברייכסווהר בשם "אגרוף הברזל" (Eisenre Faust). המאבק בבולשביקים לא נגמר עבור מייר, מייר מגייס את היטלר כדי להלשין על חבריו לשירות הצבאי שתמכו בסובייטים. מייר גם שולח אותו וקצינים נוספים להכשרה "אנטי בולשביקית". [6] היטלר שהה לאורך כל אותה תקופה בבוואריה ועל כך נרחיב קצת בפוסט הבא.

ויימאר נולדה באלימות והאלימות בה כמעט ואף פעם לא הפסיקה.
הKPD – המפלגה הקומוניסטית, הוצאה זמנית מחוץ לחוק לאחר התקוממות המבורג ב1923 במסגרתה הסתערו קומוניסטים על 24 תחנות משטרה. חזית הלחימה האדומה (RFB) הייתה הבסיס למיליציה של הKPD. היא כללה 106,000 לוחמים ב1927, במאי ב1929 הRFB הוצא מחוץ לחוק בפרוסיה ומדינות נוספות בגרמניה בגלל האלימות והברוטליות של חבריה, במיוחד לאחר המהומות של ה1 במאי בהן נהרגו עשרות בני אדם. למרות זאת כשליש מחברי הRFB המשיכו בפעילות באופן לא חוקית ובמלחמות הרחוב ובמאמץ לפוצץ אספות וכנסים של האויבים הפוליטים שלה [8].
המיליציה של הסוציאל-דמוקרטים הרייכסבאנר (בת רבע מיליון לוחמים) נלחמה בRFB במקביל למלחמה שלה בנאצים, שכן היא נלחמה בכל מי שאיים על הסדר הרפובליקני החדש. [9]
והנאצים – לאחר ניסיון פוטש היכלי הבירה 1923, רוהם והיטלר מקימים את הSA שבין 1920-1934 עוסק בקרבות רחוב או "התנגשויות" (Zusammenstöße) עם חברי הKPD, ב1929 נוספת לSA יחידה ממוכנת לשיפור הניידות. ב"דמוקרטיה" הגרמנית ב1932 ערב עליית הנאצים לשלטון הגרמנית מונה הSA כ400,000 איש – פי 4 מאשר ברייכסווהר [10] .
תארו לעצמכם שלארגון הימני הקיצוני ביותר בישראל (מי זה ? נוער הגבעות ? האריות של הצל ?) הייתה מיליציה גדולה פי 4 מצה"ל.
הבעיה לא הייתה שימוש ציני בחופש הביטוי או דמגוגיה, אלא תרבות פוליטית של אלימות פיסית והשתקה באלימות, אנשים שמשווים את המצב בין ישראל היום לגרמניה של שנות ה20 לא מבינים על מה הם מדברים (אנשים שמשווים לשנות ה30 בכלל. השוואה הזויה.), כנ"ל לגבי אלו הקוראים לצאת ולפתור את הבעיות הפוליטיות שלנו ברחוב במקום בקלפי כדי "להציל את הדמוקרטיה".

מדוע האליטות לא הצליחו להציל את הדמוקרטיה ? כי הם לא תמכו בה. האליטות בשירות הציבורי ובעסקים לא תמכו בדמוקרטיה הלא יציבה של וימאר, היסטוריונים כמו הנס רוזנברג הראו שהאליטות מהתקופה הטרום תעשייתית, בעיקר היונקרים, בעלי אדמות מהמזרח ובכירים בשירות הציבורי המשיכו להחזיק בכוח אל תוך המאה ה20 ולאחר מלחמת העולם ה1, האליטות הגרמניות לא היו רגילות לתהליך המייגע של פשרות פרלמנטריות במצבי חירום [11].
הדרג הרשמי/פקידותי נראה מוטרד יותר מהקומוניסטים ורוב ההיתקלויות של המשטרה היו עם הקומוניסטים, לא עם פשיסטים, למעשה רוב ההרוגים במיליציה הקומוניסטית נהרגו בידי המשטרה ולא בידי הSA. לאור ההיסטוריה הטרייה של רוסיה, הונגריה ושל גרמניה עצמה, הקומוניסטים פשוט נראו איום משמעותי יותר (לאור מניין ההרוגים של הקומוניזם בדיעבד הם לא בהכרח טעו), מה גם הם לא היו נאמנים לגרמניה אלא לקומוניטרן הבינ"ל. בבוואריה המשטרה ריגלה אחרי הSPD וחששה מהם יותר מאשר מהנאצים [12,14], וב1932 – שנה לפני שמינה את היטלר לקנצלר ,הורה הינדנבורג לפרק את הרייכסבאנר (מיליציית הSPD).

פקידים בשירות הציבורי נטו יותר לתמוך בהיטלר מאשר עובדים במגזר הפרטי [13]. בסה"כ בקרב פקידים ושופטים הנטייה הייתה לתמוך בימין. ביהמ"ש העליון אישר ברוב את חוק ההסמכה הנאצי של 1933 (שינוי שיטת השלטון – בהמשך). אחד השופטים אף היה חבר במפלגה הנאצית (השופט אריך שולצה).
בבית המשפט ניסיון הפוטש של קאפ נגמר עם הרשעה אחת מתוך 700 נאשמים, התקדים הזה סלל את הדרך לפוטש של היטלר ב1923, במשפט היטלר הרשו השופטים להיטלר לנשוא נאום של שעתיים (קומוניסטים לא קיבלו יחס כזה).
העובדה שגם שופטים "נופלים מהאולימפוס" מוסרית לא צריכה להפתיע אף אחד, בארה"ב אחת הפקודות עליהן חתם רוזוולט במלחמה שהייתה עתידה לבוא היא שליחה של 120,000 אמריקנים ממוצא יפני למחנות מעצר, וזו פקודה שבית המשפט העליון אישר.

הבעיה היא חוסר עצמאות של הסמכות השיפוטית ? בווימאר האקטיביזם השיפוטי לא היה מבייש את אהרן ברק – ב1920 אמר אחד השופטים שתפקידו הוא להוות "משקל נגד לריבונות הפופולרית". ב1921 ראש קונפדרציית השופטים התבטא כך– "היכן שיש מספר מפלגות בשלטון התוצאה היא חקיקה של פשרות, זוהי ערבוביה של חוקים עם כוונות סותרות, חוקים ממזרים, הממלכתיות נפלה, גם המלכותיות של החוק". המעבר בין הקיסרות לרפובליקה לא שינה את הגווארדיה השיפוטית והיא הייתה ברובה מלוכנית וימנית (באופן לא מפתיע השמאל באותה תקופה לא ראה באקטיביזם אות לדמוקרטיה כמו שאנו רואים היום בישראל), שכן השופטים חתרו באופן גלוי ומובהק תחת הסדר החדש שנוצר בהובלת הסוציאל דמוקרטים. שופטים מסוימים הכריזו בפירוש שהרפובליקה היא לא לגיטימית או זמנית עד לחזרת המשטר הישן. ב1924 הכריז השופט הרמן איסאי שכל השופטים רשאים להתייחס לחקיקה בהתאם ל"תחושה" האישית שלהם של מה שנכון. ב1925 כתב איגוד שופטי הרייך לקנצלר שמעתה תפסל חקיקה במידה והחקיקה תהיה מנוגדת למה שהוא הגדיר כ"כוונה טובה". [1]

דמוקרטיה עם חוקה לא דמוקרטית – מנסחי חוקת ויימאר שנחתמה שנה לאחר המהפכה (אוגוסט 1919) הכניסו את סעיף 48 – סעיף שמאפשר לנשיא (שנבחר פעם ב7 שנים) בצו חירום (Notverordnung ) להעביר חקיקה ללא תמיכת הרייכסטאג, במידה והפרלמנט מתנגד יכול הנשיא לפזר את הרייכסטאג. כוחו של הנשיא למעשה לא היה רחוק מזה של הקייזר. זה יבוא לידי ביטוי בהמשך.

העם הגרמני בחר בבחירות ישירות ב1925 לנשיאות את הינדנבורג, אריסטוקרט ומצביא פרוסי שהיה לפי הודאתו עצמו מלוכני – "תמיד הייתי מונרכיסט.. מאוחר מדי עבורי להשתנות" אמר ב1930 [15].
בתחילת הכהונה כשהמצב היה יחסית יציב הינדנבורג לא השתמש בסעיף 48, אבל כשהמצב הכלכלי התדרדר והאלימות ברחובות החריפה, הינדנבורג החל לעקוף כדרך קבע את הרייכסטאג שהיה מפולג מכדי להעביר חקיקה כלשהי, הפרלמנט היה מקוטב מאוד, הוא הורכב מנאצים, סוציאליסטים, קומוניסטים ומלוכנים ולא היה סיכוי רב לשיתוף פעולה ויצירת קואליציה. הינדנבורג החליט לא לחכות ליצירת קואליציה פרלמנטרית, הוא פשוט יבחר בעצמו קנצלרים, בעיני הגרמנים זה רק חיזק עוד יותר את המחשבה שדמוקרטיה איננה הדרך עבור גרמניה, בבחירות הבאות הקומוניסטים והנאצים התחזקו עוד יותר, והסיכוי לקואליציה בפרלמנט התרחק, בבחירות הישירות לנשיאות ב1932 הינדנבורג המלוכני נבחר שוב והמשיך להשתמש בסעיף 48, כך למשל ב1932 הקנצלר מטעמו של הינדנבורג, פרנץ פון פאפן השתלט בצו חירום על פרוסיה (מהלך שידוע כפוטש 1932), המדינה הגדולה בגרמניה. ההצדקה למהלך הייתה האלימות (במיוחד אירוע בו כוחות משטרה, קומוניסטים ונאצים התנגשו בהמבורג – יום ראשון המדמם של אלטונה)

בבחירות נוב' 1932 מתוך 584 מושבים הרוב הלכו למפלגות שלא היו מעוניינות בדמוקרטיה – נאצים זכו ב230 מושבים וקומוניסטים ב89 , ועוד 52 מושבים למפלגת העם שדגלה במונרכיזם, 75 מושבים למפלגת המרכז שבערך חצי מאנשיה דגלו במונרכיזם, 20 מושבים למפלגת העם הבווארית שפעלה כדי להשיב את רופרכט בנו של לודוויג לשליטה בבוואריה (בניגוד למונרכיסטים כמו הינדנבורג שרצו להשיב את ההוהנצולרנים לשליטה בגרמניה כולה).
עיתונאי וולשי ששהה באותה תקופה בגרמניה שאל פרופסור גרמני : "'למה אתה תומך בנאצים ?'. 'אני תומך בהיטלר כי הוא ישים קץ ל14 שנה של שלטון דמוקרטי שחילק את העם שלנו למחנות ששונאים זה את זה' ", כן אנשים תמיד בטוחים ששנאה זה מה שמקדם הצד השני, גם כשהם תומכים בהיטלר [16], כולם בעד מה שטוב ונגד מה שרע.

סעיף 48 הבלתי דמוקרטי היה מה שאיפשר לאשר את "חוק ההסמכה" הלא דמוקרטי. היטלר מונה לקאנצלר בינואר 1933, ללא קואליציה כמובן, שריפת הרייכסטאג (פברואר) הייתה התירוץ כדי לדרוש מהינדנבורג שיפעיל שוב את סעיף 48 להשעיית חופש העיתונות, חופש האסיפה ולביצוע מעצרים המוניים. כלים שעזרו להיטלר להעביר את חוק ההסמכה כי הנאצים פיזית מנעו מ81 קומוניסטים ו21 סוציאל דמוקרטים להשתתף בהצבעה ולשבת ברייכסטאג. את חלקם שלחו מתוקף צו החירום למחנות מעצר. בנוסף, חברי SA וSS נכחו באסיפה כדי להבטיח צייתנות. "חוק ההסמכה" נתן לקנצלר את הסמכות של הנשיא לעקיפת הרייכסטאג. מעין סעיף 48 לקנצלר. לא רק שביהמ"ש העליון לא עצר את החקיקה אלא שהיא נתמכה בהצבעת רוב בבית המשפט [17].


[1] German_judiciary, Wilson
http://www.academia.edu/…/To_what_extent_did_the_German…
[2] Japan
https://en.wikipedia.org/wiki/Shinto_Directive
https://www.history.com/…/macarthur-orders-end-of…[3] 1921 Italian elections
https://en.wikipedia.org/wiki/Italian_general_election,_1921[4] March on rome
https://en.wikipedia.org/wiki/March_on_Rome[5] https://en.wikipedia.org/…/German_Revolution_of_1918%E2…[6] Karl Mayr
http://www.history.ucsb.edu/…/41vCurrHistHitlersBoss.htm[7] Dirk Schumann / Political Violence in the Weimar Republic, 1918-1933: Fight for the Streets – the continuity of violence chapter 7[8] KPD 106,000 fighters
https://de.wikipedia.org/…/Kommunistische_Partei…[9] German Social Democracy and the Rise of Nazism – Donna Harsch[10] SA – https://en.wikipedia.org/wiki/Sturmabteilung

[11] Hans Rosenberg
https://www.uio.no/…/HIS2351_Kocka_HistoryBefore…

[12] who voted for hitler pg 105, Reichsbanner and spd-kpd relations pg 103, violence against Nazis pg 102
Social Democracy and the Rise of Nazism / Donna Harsch

[13] civil servants were more likely to vote for hitler than equivalent in the private sector.
https://www.johndclare.net/Weimar6_Geary.htm

[14] in Bavaria the police put the reichsbanner under constant surveillance
Contested Commemorations: Republican War Veterans and Weimar Political Culture – pg 20

[15] https://en.wikiquote.org/wiki/Paul_von_Hindenburg

[16] German Professor
https://www.garethjones.org/german…/under_hitler_2.htm

[17] Supreme court / enabling act
https://encyclopedia.ushmm.org/…/article/the-enabling-act

[18] Bavarian Soviet Republic
https://en.wikipedia.org/wiki/Bavarian_Soviet_Republic


 

במלוא 100 שנים ליצירת רפובליקת ווימאר

תהליכים – פרק ב –על אנטישמיות ושמיות, על לאומיות ובינלאומית.

הסכין בגב. נחזור למהפכה הגרמנית של 1918, כזכור, לקראת סוף מלה"ע ה1 הפיקוד הגרמני מורה לצי הקייזר להיערך לקרב מכריע ולתקוף ריכוז ספינות בריטי משמעותי לחופי סקוטלנד אבל התוכנית סוכלה בעקבות מרד מלחים שחברו לפועלים ומנהיגים סוציאליסטים והקימו גופים מהפכניים שנקראו מועצות החיילים והפועלים (תוך 4 ימים נכנע הצבא הגרמני).
בעיני הנאצים, הקשר בין מרד המלחים לתנועה הסוציאליסטית היה הקשר בין המרד והיהודים. מתוך 15 המנהיגים הבולטים של מהפכת 1918, 9 היו יהודים – רוזה לוקסמבורג, קורט אייזנר, פאול לוי, לאו יוגליך, ארנסט טולר, אריך מויהזאם, גוסטאב לאנדנאואר, יו'גין לוין, קרל ראדאק. הרבה מהם יהודים ממוצא פולני, לטבי או רוסי. "הבנתי שהיהודים היו המנהיגים של הסוציאל-דמוקרטיה" כתב היטלר במיין קאמפף ב1925. היטלר כתב הרבה שטויות ושקרים במיינקאמפף אבל פה הוא לא ממש טעה. גם באוסטריה מולדתו של היטלר, מנהיג הסוציאליסטים – ויקטור אדלר, היה יהודי.

מהפכנות יהודית בבוואריה. מינכן, סוף 1918 – 'מועצות החיילים והפועלים' מבריחות את לודוויג ה3 מלך בוואריה מארמונו. קורט אייזנר, סוציאליסט יהודי (מהמפלגה ה'סוציאליסטית העצמאית') הופך לנשיא ה'רפובליקה העממית של בוואריה', המדינה הראשונה בגרמניה להשתחרר מעול המונרכיה, אייזנר מוציא מחוץ לחוק אמצעי תקשורת ימנים ומכריז על "ממלכה של אור, יופי ותבונה", אבל השלטון שלו נכשל בלספק שירותים בסיסיים, על רקע אלימות ברחובות, במערכת בחירות בפברואר 1919 אייזנר מפסיד למפלגת המרכז ומקבל 3% מהקולות, מיד לאחר מכן נורה אייזנר ע"י לאומן גרמני. מנהיג הסוציאל-דמוקרטים מואשם ברצח ונורה ע"י תומך של אייזנר. מהפכנים מהשמאל מחושמלים מהרצח של אייזנר מתחילים לחטוף אריסטוקרטים ולהשחית כנסיות. היטלר שוהה בבוואריה לאורך כל התקופה אך הוא ממעט לדבר עליה, במיין קאמפף טוען היטלר שסלד משלטון מועצות הפועלים ולכן עזב את מינכן לטראונשטיין (מערב בוואריה) שם שהה עד סוף מרץ. זה בבירור שקר, בפועל היטלר נבחר ע"י הרג'ימנט הבווארי שלו, רג'ימנט שתמך ברובו המוחלט בSPD (סוציאליסטים) לייצוג הגדוד במועצות החיילים, ובמספר תמונות נראה היטלר משתתף בהלוויה של קורט אייזנר במינכן ב26 לפברואר, כולל עונד סרט שחור לסימון אבל וסרט אדום לסוציאליזם. כן, ב1919 היטלר נראה תומך בסוציאל דמוקרט יהודי.

קומוניזם יהודי בבוואריה. ב6 לאפריל, בהשראת המהפכה הקומוניסטית בהונגריה (בראשות בלה קון היהודי, שבועיים קודם לכן), קומוניסטים בראשם ארנסט טולר משתלטים על מינכן ומכריזים על 'הרפובליקה הסובייטית של בוואריה (Räterepublik). טולר, מחזאי יהודי, קורא לצבא הבווארי האדום (צבא שלא היה קיים. עדין.) להגן על הדיקטטורה של הפועלים ולהילחם בריאקציונרים. טולר מכנה את שלטונו ה"מהפכה הבווארית של האהבה", אחרים מכנים אותו "משטר אנרכיסטים של בתי קפה".

נרענן את הזיכרון מהפוסט הקודם (מי שזוכר יכול לדלג על הפסקה הזו) : לאחר שבוע בלבד תופס את השלטון יוג'ין לווין, יהודי ויליד רוסיה מהמפלגה הקומוניסטית, מקים את הרפובליקה הסובייטית של בוואריה ושולט בצבא אדום בווארי בן 30,000 חיילים. תוצאת המדיניות של לווין היא כצפוי מחסור במזון, אבל לווין מכריז – ש"גם ככה רוב המזון הזה הולך לבורגנים, ואנחנו לא מעוניינים לשמר אותם בחיים". לווין מובס בסופו של דבר רק באמצעות המיליציה הלאומנית של הפרייקורפס , ממנה צמח הSA. חוג של קצינים יוצאי פרייקורפס ("אגרוף הברזל") ברייכסווהר הוא זה שגייס את היטלר לתפקיד נציב חקירות והכשיר אותו אידיאולוגית לאחר תבוסת הסובייטים.

ההתפתחות הפוליטית של היטלר – "מדוע היטלר לא הצטרף לפרייקורפס ?!" [כמו כל שאר המנהיגים הנאצים לעתיד] ? איפה היה היטלר באותם הימים ?!". שאל אוטו שטראסר, יריבו במפלגה הנאצית של היטלר. במיין קאמפף היטלר טוען שהתנגד למעצר ע"י נציגי המשטר הסובייטים, ה"הגמוניה היהודית", כפי שהוא כינה אותו מספר שנים לאחר מכן במיין קאמפף. גם פה היטלר כנראה משקר, היסטוריונים כמו תומס וובר ואבוט לינדמן טוענים שתפיסתו הפוליטית לא הייתה מעוצבת לפני תקופת הרפובליקה הסובייטית הבווארית. וובר מסביר שהמרכיב האנטישמי התחזק רק לאחר שלב הרפובליקה הסובייטית הבווארית (ולאחר שהיטלר התחיל לעבוד עבור קצינים מ'אגרוף הברזל'), כלומר שהיטלר תמך באייזנר שהיה יהודי סוציאליסט אבל לא מרקסיסט פוסט-לאומי כמו יוג'ין לווין. יתכן שעם עליית הרפובליקה הסובייטית היטלר פשוט עמד מנגד ויתכן שהמשיך לשתף פעולה במסגרת תפקידו כנציג הגדוד שלו. האם היטלר הפנה עורף לסוציאליזם ? לא. היטלר מצטרף למפלגת הפועלים (DAP) ואותה בהמשך הוא יהפוך למפלגה הנאצית (NSDAP). היטלר מבדיל כעת בין סוציאליזם שהוא האינטרס הגרמני הלאומי למרקסיזם שהוא האינטרס של היהודי הקוסמופוליטי. הוא מבטא זאת גם בראיון ב1932 : "סוציאליזם, בניגוד למרקסיזם, לא מתנגד לרכוש פרטי, שלא כמו מרקסיזם, הוא לא שולל את האישיות (האינדיבידואל), שלא כמו מרקסיזם, הוא פטריוטי" .. "אנחנו לא בינלאומיים, הסוציאליזם שלנו הוא לאומי."

גלובליזם הבסבורגי באוסטרו-הונגריה. היטלר היה אוסטרי יש לזכור, והאימפריה האוסטרו-הונגרית הייתה פרויקט רב-תרבותי (שקל למתוח ממנו קווי דמיון לאיחוד האירופי) במיינקאמפף היטלר מבטא להבסבורגים שליטי האימפריה שינאה לא פחותה מזו שהוא חולק ליהודים, ההבסבורגים ניסו לדכא את הלאומיות הגרמנית לטובת האימפריה הרב לאומית שלהם, למשל, הם הנהיגו איסור על ענידת סמלים גרמניים (כמו פרח הקורנפלאור שהיה אהוב על הקיסר הגרמני), קיצוץ בתקציבי בתי ספר גרמניים, אפליה בעד צ'כים – הנחיה שעל כל פקידי הממשל להיות דו-לשוניים (דוברי צ'כית וגרמנית), מה שלמעשה הכתיב שרק צ'כים יוכלו להיות פקידי ממשל.
החל מהמאה ה19 פרחה הלאומיות, כאשר עמים רבים רצו אוטונומיה, דווקא היהודים היו ידועים בנאמנותם להבסבורגים. הקיסר יוזף ה2 הציע ליהודים שוויון זכויות אך דרש שידברו גרמנית ולא יידיש, בסופו של דבר גם בצ'כיה היהודים דיברו גרמנית ולא צ'כית, פרנץ קפקא שהיה צ'כי תושב פראג כתב למעשה גרמנית, לא בצ'כית. היהודים זוהו, במידה רבה של צדק, כבעלי הברית של ההבסבורגים האנטי לאומיים.

קוסמופוליטיות – לא קשה להבין מדוע יהודים בגולה נמשכו ועדין נמשכים לרב-לאומיות, הרי היהודים אינם חלק מהלאום האתני במדינת הלאום האתנית בגולה.
ע"פ היטלר הקוסמופוליטיות היא המרכיב העיקרי באינטרס היהודי, שכן הוא ה"קשר" שבין הנטיות הקפיטליסטיות שלהם לנטיות המרקסיסטיות, ושתיהן, ע"פ מוחו הקונספירטיבי של היטלר, הן הקפיטליזם והן המרקסיזם, נועדו להחליש את החברה הגרמנית. במיינקאמפף כותב היטלר שהיהודים משתמשים במסחר הבינלאומי ובתיעוש כדי להרוס את החברה הגרמנית, להביא לניכור בין המעמדות (המעסיק והפועל), ואז מחזקים את הניכור באמצעות הפריזמה הדיאלקטית של המרקסיזם. כלומר, פוגעים בפועל הגרמני ואז מציעים את עצמם, במסגרת מאבק נגד ההיררכיות הישנות, כמנהיגי פועלים. זו ה"קנוניה".
לכן לאחר עליית היטלר לשלטון (לצד פעולות סוציאליסטיות רבות נוספות) הוא פועל נגד הסחר הבינלאומי, מספר הבורסות קטן מ21 ל9 ורווחי ההון הוגבלו ל6%, ב1936 יוצא צו שאסר על כל מסחר חוץ עבור אזרחי גרמניה.

"האינטרס היהודי" – כיום דוגמא בולטת ליהודי שמגלם את הקפיטליסטי והמרקסיסטי יחדיו היא ג'ורג' סורוס, איש העסקים ש"שבר את הבנק של אנגליה" ומצד שני התורם הגדול בעולם לאקטיביזם פוליטי שמאלי, כולל תמיכה בגבולות פתוחים והכפפת מדינת הלאום למוסדות בינ"ל – "הריבונות של המדינה צריכה להיות כפופה למוסדות בינלאומיים" כתב סורוס בספרו 'החברה הפתוחה בסכנה: משבר הקפיטליזם הגלובלי'.
אנטישמים מימין מאמינים שסורוס הוא גם ציוני למרות שאין רחוק ממנו מהרעיון הציוני.
במיין קאמפף מתאר היטלר את כל האידיאולוגיות שזוהו עם היהודים (קפיטליזם, מרקסיזם, ציונות, יהדות) כחלק מקנוניה אחת, כאשר היהודים מקדמים את כולן במקביל תוך התחשבות אופורטוניסטית בנסיבות לשם מטרה אחת – צבירת כוח.
זו כמובן תפיסה קצת שונה מהתפיסה ה(אוטו)אנטישמית של קרל מרקס למשל, שראה את ה"השאיפות היהודיות" כחומריות יותר – "מה היא הדת הארצית של היהודי ? רוכלות. מהו האל הארצי שלו ? כסף. כסף הוא האל הקנאי של ישראל" [קרל מרקס 1844], "כל עריץ נתמך על ידי יהודי … בכל מקום שהחצרות המלוכה משקיעים, יש תמיד את היהודים הקטנים, מוכנים לתת עצות או לתת הלוואה [קרל מרקס 1856].

יהודים בולטים ומלאי סתירות כמו סורוס פעלו גם בתחילת המאה הקודמת, דוגמא חשובה ליהודי שכזה הוא וולטר רתנאו שכיהן כשר כלכלת המלחמה בתחילת מלחמת העולם ה1, רתנאו היה איש עסקים, מנכ"ל AEG, "קפיטליסט" מצד אחד והוגה כלכלי חשוב שתמך בכלכלה מתוכננת מצד שני. רותנאו היה פטריוט, לא גלובליסט כמו סורוס או רוזה לוקסמבורג, אבל הוא עדין נתפס כבלתי פטריוטי בעיני הימין הקיצוני, ממספר סיבות – ראשית כי לאחר המלחמה רתנאו יזם והוביל את הסכם רפאלו עם הרוסים, הסכם סודי שהיווה למעשה מעקף להגבלות וורסאי על הצבא הגרמני, ההסכם שאפשר לגרמנים להתאמן על אדמת רוסיה, אבל רתנאו הואשם ב"שיתוף פעולה" בסודיות עם הרוסים.
שנית – לריאקציה למהפכת 1918 והמעורבות היהודית ברדיקליזם הסוציאליסטי. רותנאו תמך במהפכת 1918 ואף כעס שלא הזמינו אותו להיות חבר במועצות הפועלים והחיילים, כל אלו הובילו לרציחתו של רתנאו ע"י קציני צבא חברי פרייקורפס ב 1922.
את תפקידו שר כלכלת המלחמה רתנאו נאלץ לעזוב בשלב מוקדם (1915), יש יאמרו בגלל אנטישמיות, יש יאמרו בגלל התנגדות למלחמת הצוללות (נגד ארה"ב), או התנגדותו לשאיפות לסיפוח שטחים במזרח.
רותנאו בעצמו היה בעל נטיות אנטישמיות וביקר את "הפחדנות היהודית", את "מבנה הגוף היהודי" וקרא להתבוללות. כשהבין רותנאו שהמלחמה תיגמר בהפסד חזה ב1916 את התגובה הלאומנית אנטישמית לתבוסה – "ככל שיהודים רבים יותר מתים במאבק הזה, כן יתעקשו יותר מתנגדיהם לטעון שהיהודים ישבו ברובם רחוק מקווי החזית והתעשרו מהמלחמה. השנאה תוכפל ותישלש".
הבהרה – האם היהודים ישבו רחוק מקווי החזית ? לא. ב1916 בעקבות הטענות ב1916 מחליט הצבא הגרמני לבצע מפקד ליהודים המשרתים – היהודים נמצאו בשוחות בשיעור דומה לזה של הגויים, מתוך 550,000 יהודים בגרמניה, 100,000 שירתו, 10,000 התנדבו, 78% שירתו בחזית, 12,000 מתו בקרב, 30,000 קיבלו עיטורים, 19,000 קודמו, 2000 נהיו קצינים קרביים ו1200 קציני רפואה. באחוזים אלו שיעורים דומים מאוד לאוכלוסייה הכללית (מתוך 64 מיליון, שירתו 11 מיליון, מתו בקרב כ1.8מיליון).

ב1920 כתב ווינסטון צ'רציל מאמר חשוב בשם "ציונות נגד בולשביזם", נביא פה קצת מתוך המאמר (אבל נמליץ לקרוא את כולו) : "אנו חייבים ליהודים את ההתגלות הנוצרית של האתיקה שלנו… וכנראה שאותו גזע מדהים נמצא ברגע זה ממש בתהליך של יצירת מערכת מוסרית-פילוסופית נוספת, כה מרושעת כפי שהנצרות היא נאצלת" … "בתקופה זו ישנם שלושה קווים עיקריים של תפיסות פוליטיות בקרב היהודים – שתיים מתוכן מועילות ומלאות תקווה לאנושות" כותב צ'רצ'יל ומתכוון ליהודים הלאומיים שנאמנים לארצם, וליהודים הציונים. "השלישית – הרסנית לחלוטין." כאן מתייחס צ'רצ'יל ליהודים הבינלאומיים ובמיוחד לקיצוניים הבולשביקים.

בראשית המאמר מדגיש צ'רצ'יל שיהודים רבים הם נאמנים לארצם : "אנו בבריטניה יודעים היטב שבעת המאבק הגדול (מלה"ע ה1) השפעתם של אלו שניתן לכנותם "יהודים לאומיים" בארצות רבות נטתה באופן נכבד לטובת בעלות הברית". צ'רצ'יל מצביע על מאבק שניטש בתוך העם היהודי בין יהודים לאומיים ליהודים הבינלאומיים : "בניגוד חריף למאמציהם של היהודים הלאומיים, עולות פעולותיהם של היהודים הבינלאומיים, תומכיה של קונפדרציה מרושעת זו הם לרוב אנשים שעולים מבין חלקיה הבלתי מאושרים באוכלוסיות יהודים במדינות בהן יהודים נרדפו על רקע הגזע שלהם. רובם, אם כי לא כולם, נטשו את דת אבותיהם, גירשו מרוחם כל תקווה לעולם הבא" .. "תנועה זו בקרב היהודים איננה חדשה. מימיו של ספרטקוס ווייסהאופט [הערה שלי – מייסד האילומינטי, אבל לא ברור למה צ'רצ'יל החליט שהוא יהודי] לאלו של קרל מרקס, עד לטרוצקי (רוסיה), בלה קון (הונגריה), רוזה לוקסמבורג (גרמניה), ואמה גולדמן (ארה"ב), הקנוניה הבינלאומית הזו להפיכתה של הציוויליזציה, בניה מחדש של החברה ועיכוב התפתחותה, על בסיס קנאה, רשעות ואידיאל שוויון בלתי מושג, גדלה בעקביות"

במאמרו צ'רצ'יל מתאר את הדומיננטיות היהודית בשמאל הרדיקאלי וקורא ליהודים המהפכנים "יהודים טרוריסטים" : "אין צורך להגזים בחלקם של היהודים הבינלאומיים, ברובם אתאיסטים, ביצירת הבולשביזם ובהפיכה הרוסית. זהו חלק גדול, שכנראה מטיל צל על כל שותף אחר לעשייה זו, עם לנין כיוצא דופן [הערה שלי – לנין מת רק ב1924, סטלין לא היה עוד מזכיר המפלגה, הוא ימונה רק ב1922], רוב הדמויות המובילות הן יהודיות. יותר מכך, ההשראה והכוח המניע מגיע מיהודים, .. השפעתם של רוסים כמו בוכארין או לונאשרסקי, לא ברת השוואה לכוחם של טרוצקי או זינובייב, במוסדות הסובייטים העליונות היהודית היא אף מדהימה יותר. החלק הדומיננטי, אם לא העיקרי, במערכות הטרור וועדות ללחימה באנטי-מהפכנות, נלקח ע"י יהודים. אותה התבלטות הושגה ע"י יהודים באותה תקופה קצרה של טרור בתקופת בלה קון בהונגריה, ותופעה דומה באה לידי ביטוי בגרמניה, למרות שבכל המדינות האלו יש הרבה גויים רעים כמו הגרועים שבמהפכנים היהודים, החלק האדיר של יהודים בפעולות האלו הוא בלתי נתפס ביחס לכמותם באוכלוסייה" ..(בגרמניה למשל היהודים היו 0.3% מהאוכלוסייה).. "הבולשביזם נוטה יותר ויותר להיות מזוהה עם הגזע היהודי ברוסיה ועם העוולות שמבוצעות כעת. אינטרסים יהודים, ובתי תפילה יהודים נתונים להתקפה. זהו אי-צדק עבור מיליונים של יהודים חסרי אונים אשר ברוב המקרים סובלים בעצמם מהמשטר המהפכני."

ב1920 צ’רצ'יל מציג את הציונות כמענה ליהדות הבינלאומית, ורומז שהיא יכול לתת השראה ליהודים באופן שהיהדות הלאומית לא יכולה : "בית יהודי – הציונות מציעה את הספירה השלישית לתפיסה הפוליטית היהודית.. היא מציגה ליהודי אפשרות לאומית מעוררת השראה.. הציונות כבר הפכה לגורם בעוויתות הפוליטיות של רוסיה, במתחרה משמעותית לבולשביזם בחוגים הבינלאומיים של המערכת הקומוניסטית, את זה מאשר הזעם שבו תקף טרוצקי את הציונים בכלל ואת ד"ר וייצמן בפרט. הרגשות שהביע פותחים פתח למחשבתו ולא משאירים ספק שתכניותיו לגבי קומוניזם בינלאומי תחת שלטון יהודי מאוימות באופן ישיר ומופרעות ע"י האידיאל החדש הזה -הציונות."

כיום יהדות ארה"ב משחקת תפקיד דומיננטי ברדיקאליזם של השמאל האמריקני. השמאל האמריקני הפך לכל כך פוסט לאומי עד שהוא רואה בהקמתו או אבטחתו של גבול דרומי אקט של גזענות (גזענות היא מקור כל הרשע במערב של אחרי מלה"ע ה2), אם כי יש יהודים בולטים בימין, רוב היהודים במערב נוטים שמאלה. הדומיננטיות בחוגים אינטלקטואליים ברורה – למשל חומסקי נחשב לאינטלקטואל השמאלי הבולט ביותר במערב, בספירה הפוליטית ישנו למשל את ברני סנדרס שקרא בשנה שעברה ליצירת "תנועה בינ"ל שמניעה, מאחורי חזון של שגשוג משותף, ביטחון וכבוד לכל האנשים, שמטפלת באי השוויון האדיר שקיים.. לנצל את ההזדמנות הזו ליצור סדר עולמי חדש" (וכעת גם האדומה הבולטת השנייה אלכסנדריה קורטז טוענת שיש לה מורשת יהודית).

צ'רצ'יל זיהה משהו נכון. בינתיים בישראל הריבונות הפוליטית על פיסת האדמה הזו אכן השפיעה על המחשבה היהודית, הציונות נשארה תנועה לאומית מובהקת עם מדיניות הגירה גזענית בסטנדרטים מערביים מודרניים, מעט עמים מתנגדים לגבולות פתוחים כמו היהודים בישראל עולה מסקר חדש של מכוןPEW , גם המחשבה השמאלית בישראל הייתה נחשבת לימין קיצוני במערב (הרי רוב השמאלנים תומכים בהגירה סלקטיבית על בסיס אתני – כלומר חוק השבות. ישנם גם יהודים שבמקביל תומכים בהגירה פתוחה למערב ומדיניות סגורה לישראל, מפגן הצביעות של אלו כמובן הוא מקור דלק משמעותי לאנטישמיות). בעוד היהודים בישראל הם סמן ימני במערב (נניח לרגע שישראל היא "מערב"), היהודים בקליפורניה וניו יורק הם סמן שמאלי, והקרע בין יהודי א"י והיהודים בגולה הוא תוצאה צפויה של פער אידיאולוגי בלתי ניתן לגישור, בין מחשבה בינלאומית למחשבה לאומית.

* מוקדש (ובתשובה לשאלתך) לאחותי האהובה

 

 



[] it is the least-studied period in the life of the later dictator, Hitler soldiers' councils
http://www.spiegel.de/…/new-book-traces-the-rise-to…

[] Hilter Association as soldiers’ council representative to the civilian authorities in Bavaria
https://encyclopedia.ushmm.org/…/adolf-hitler-1919-1924

[]Hungarian Soviet Republic / Bela Kun / March 1918
https://www.marxist.com/hungarian-soviet-republic-1919.htm 

[]Towia Axelrod – Finance minister, Ernst Toller – Leader, Eugen Levine – Leader, Rudolf Eglhofer – War minister
Einsteins Akte: Wissenschaft und Politik – Einsteins Berliner Zeit, pg 150-151

[]Soviet Republic – Bremen, Braunschweig, Würzburg, Munich
https://en.wikipedia.org/wiki/Soviet_Republic

[] 1933 65 million Germans.
https://en.wikipedia.org/wiki/Census_in_Germany

[] Kurt Eisner, Outlawing right wing journalism, clashed between Bolsheviks and soft-leftists
https://he.wikipedia.org/…/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%98_%D7…

[] SA
https://en.wikipedia.org/wiki/Sturmabteilung

[] Bavarian_Soviet_Republic
https://en.wikipedia.org/wiki/Bavarian_Soviet_Republic

[] Ernst Toller
https://en.wikipedia.org/wiki/Ernst_R%C3%B6hm

[] German_Revolution_of_1918
https://en.wikipedia.org/…/German_Revolution_of_1918%E2…

[] Review of Nemesis by Douglas Reed, “served in a "Red Unit" controlled by the Bavarian Soviet Republic under the Munich Soldier's Council “
https://libcom.org/…/hitler-bavarian-soviet-republic…

[] Mein Kampf – chapter 8, The Beginning Of My Political Activities

[] Thomas Weber, Hitler supported Eisner
https://www.commentarymagazine.com/…/hitlers-first-war…/

[] Hitler in Kurt Eisner Funeral
https://forum.axishistory.com/viewtopic.php?t=187810

[] Hitler in Kurt Eisner Funeral
Thomas Weber, 11 Nov 1918-1919 Hitler's First War: Adolf Hitler, the Men of the List Regiment

[] Abott Lindemann on anti-semitism
https://networks.h-net.org/…/abbott-lindemann-anti…

[] Number of jews in Germany
https://en.wikipedia.org/wiki/History_of_the_Jews_in_Germany

[] Brian Rigg Hitler Jewish soldiers pg 72
https://en.wikipedia.org/…/German_Jewish_military…

[] German Army 1918
https://spartacus-educational.com/FWWarmies1914.htm
https://en.wikipedia.org/wiki/Census_in_Germany

[] Walter Rathneu
W.O. Handerson 2015– Pioneer of the planned economy
https://he.wikipedia.org/…/%D7%95%D7%9C%D7%98%D7%A8_%D7…

[George Soros]
https://en.wikiquote.org/wiki/George_Soros

[Winston Churchil]
https://en.wikisource.org/wiki/Zionism_versus_Bolshevism
[Karl Mayr]
https://en.wikipedia.org/wiki/Karl_Mayr

[] PEW Poll – views on Immigration
http://www.pewresearch.org/…/many-worldwide-oppose…/

מקור הפוסטים:

במלוא 100 שנים ליצירת רפובליקת ווימאר – הזדמנות להכיר באמת את אותם ה"תהליכים" שהתרחשו בגרמניה בשנות ה20.תהליכים – פרק א…

Geplaatst door ‎עמוד רע‎ op Donderdag 17 januari 2019

במלוא 100 שנים ליצירת רפובליקת ווימארתהליכים – פרק ב –על אנטישמיות ושמיות, על לאומיות ובינלאומית.הסכין בגב. נחזור…

Geplaatst door ‎עמוד רע‎ op Donderdag 17 januari 2019

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *