חובת צפייה: סטודנט אמיץ מבקש להציג עמדה שונה בכנס ׳אקדמי׳ שנושא את הכותרת המדהימה ׳איך לחשוב על חוק הלאום?׳

חובת צפייה.

מה קורה באונ' תל-אביב כשאחרי שעתיים וחצי של כנס "אקדמי" שנושא את הכותרת המדהימה "איך לחשוב על חוק הלאום?" במהלכו 10 דוברים הציגו מגוון מרשים של נימוקים נגד החוק, סטודנט אמיץ שוחה נגד הזרם ומבקש להציג עמדה שונה?

 

טוב אתם חייבים גם לקרוא את הדברים שהבחור, דני אלנפורט, כתב אחרי האירוע. שנון לאללה. אשכרה הילד שצעק שהמלך עירום.

 

Freedom of speech.

Who is partsuf tahat?

 

תצטרכו לקרוא עד הסוף או פשוט לגלול למטה.

בכנס שנערך בתאריך ה 21.8.2018 באוניברסיטת תל אביב תחת השם ״מה לחשוב על חוק הלאום?״ היו הרבה מחיאות כפיים.

היה דובר אחד שמחיאות הכפיים הרועמות שהוא קיבל מכל באי הכנס, רעמו כרעמים ביום חורף אכזרי מעל קולם של מחיאות הכפיים שקיבלו שאר הדוברים. לאותו דובר קוראים פרופ׳ גלילי שחר. לדידו, דעתם של תומכי חוק הלאום היא ״דעת רשעים״. לדעתו, ולדעת מפיקי מחיאות הכף הרועמות, אני וחברי ורוב אזרחי מדינת ישראל רשעים. שזה סבבה זכותו להביע את דעתו הכנה. אבל גם זכותי להביע את דעתי הכנה על אותו דובר ועל כל נוכחי האולם שהרעידו את האולם בעזרת קול מחיאת כפיים לנוכח דברים אלה ודברים נוספים דומים שהוא ואחרים אמרו. הגעתי לכנס קצת באיחור. שמעתי שבעה דוברים מתוך עשרה. כמובן שכל הדוברים היו חד צדדיים. כיבדתי את כל אחד ואחד מהדוברים ומחאתי כפיים נמרצות לכל אחד ואחד מהדוברים לפני שהוא עלה אל הבמה ולאחר שהוא ירד מהבמה. אף אם לדעתי שמעתי דברים לא נכונים ואף קשים לעתים. רק לפרופ׳ גלילי שחר לא מחאתי כפיים בסוף דבריו.

קבלתי הלם רגעי ובחילה מדבריו הנבזים. יחד עם זאת, ארצה גם לציין אותו לטובה. מדובר על אדם כנה. הוא בסך הכל ביטא בדיוק רב וכנות את רגשות היושבים באולם, לא הלך סחור סחור ועל כן המחיאות הכפיים המרעידות שהוא קיבל. מקווה שזהו גם יחסו לדעתי הכנה עליו באותו רגע: ״יימח שמו״. אני מאוד מקווה שהרושם הראשוני שלנו אחד על השני הוא מוטעה ושנוכל עוד לשנות אותו. אני אישית מעדיף להתדיין עם אנשים כנים כמוהו. להתדיין ולנסות ולגבור על דעתם הכנה כחלק מהמאבק בשוק הרעיונות. מאבק שלא התקיים בכנס הזה.
אינטלקטואלים עלק. אציין שבמהלך הכנס, עד לרגע שבו עליתי לדבר לא הוצאתי אפילו צל של הגה. רק ישבתי, כבדתי את הדוברים ורשמתי הערות על דבריו של כל דובר ודובר על דף בין לבין שאני מוחא לדוברים כפיים נמרצות.

מנחה יקרה שלא נתנה לי לדבר ושחטפה עלי קריזה ושהבטיחה שתטפל בי בעזרת כל מיני וועדות. התעצבנת. הבנתי. הרגשת ש״פוצצו״ לך את הכנס עליו עמלת רבות. ושבכך שבקשתי 10 דקות זכות דיבור הרסתי לך את לוח הזמנים.

מנחה יקרה, אני מבין אותך ומתנצל. בפעם הבאה אם ארצה לעלות לבמה באירוע שאת מארגנת אשלח לך את בקשתי במייל מראש.

פשוט את מבינה מנחה יקרה, אני גם הרגשתי ש״פיצצו״ אותי כשכל מיני דיבורי ״רשעים״ (אני, חברי, רוב עם ישראל) זכו לסערה גרעינית של מחיאות כפיים מכל היושבים באולם. אז גם אני אבקש שבפעם הבאה, מודעות על כנסים עתידיים שלך, כמו אלו שפרסמת בכל פינה באוניברסיטה בנוגע לכנס זה, יציינו שרשעים מלוכלכים כמוני לא רשאים להגיע. בנוסף לציין, שאם אותם רשעים למרות הכל יחליטו להגיע, אז הם פשוט יצטרכו רק לשבת ולשמוע עד כמה הם רשעים (שזה מה שעשיתי כשדברתם מבלי להוציא הגה. אפילו במהלך דבריו של פרופ׳ גלילי שחר לא העזתי לגהק.
שוב למרות הבחילה, אהבתי את הכנות שלו וחיכיתי לרגע שבו אוכל להחזיר לו ולמוחאי הכפיים הסוערות שנכחו באולם בכנות משלי) במשך שעתיים וחצי, מבלי היכולת לקבל 10 דקות בכדי להגיב.

מנחה יקרה. באי כנס יקרים. הבנתי את טיעונכם.
הבנתי מדוע כולכם יצאתם מהאולם. הרי החוק שנקבע בכנס היה ברור 2 דקות לשאלות!!!!!!
לכל אחד מהנוכחים באולם הגיעו רק  2 דקות.

הבעיה שאני הייתי היחיד באולם בדעת הרשעים.  שעתיים וחצי לצד אחד. לצד השני הגיע רק 2 דקות. אני העזתי לבקש 10. את מבינה, פשוט הרשע, שהוא היחיד בכנס שהחזיק בצד של דעת הרשעים ורצה בקיצור להגיב לכל אחד מהדוברים אותם הוא שמע, העריך שייקח לו מינימום של דקה וכמה שניות להגיב לכל אחד מהדוברים שאת ההערות על דבריהם הוא רשם על דף תוך שהוא יושב בשקט, ובין המחיאות הכפיים הנמרצות שלו לדוברים. אין צל של ספק, שלשלם את המחיר של לסיים את הכנס ב 18:38 במקום ב 18:30, בכדי שכל דובר יזכה לשמוע רק פעם אחת טיעון של דקה וכמה שניות גם מהצד השני, הוא מחיר אכזרי שפשוט שווה לפרק בשבילו את הכנס. בדיעבד, אני מבין למה התעקשתם על 2 דקות ויצאתם מהאולם. אתם לא שווים
יותר מ17שניות לתגובה.

ליאו קורי, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב. לא הגעת לכנס. יחד עם זאת, העברת את דבריך לבאי הכנס דרך אדם אחר. דבריך נאמרו בסוף הכנס. בדבריך שנאמרו אלינו, הנוכחים באולם, נוכחנו לדעת
שהינך בטוח שבכנס נשמעו ״דעות מסוגים רבים״ ו״עמדות רחוקות אחת מהשנייה״. כנראה זה אלוהים האחד והיחיד שלח אותי במיוחד בכדי למלא את משאלותייך. אם לא היו מפריעים לי, ונותנים לי דקה וכמה שניות בממוצע להגיב לכל דובר, ובשקט, כמו שאני ישבתי בשקט למרות העלבות חד צדדיות,  הייתי עושה את זה ברוגע יחסי, כמו שאר הדוברים. מבלי לקבל קריז כתגובת נגד, על כל באי הכנס, שעשו הכל בכדי לפעול כנגד משאלותייך.

בדברייך שנאמרו בסוף הכנס, לגלגת על הבוז שחלקים נרחבים מעם ישראל רוחשים כלפי ״דיון אקדמי בעל ערך״. אני מסכים שהבוז הזה אכן קיים. לדעתי, אתה טועה בלגלוג שלך על הבוז. אני מקווה שאחרי הדברים הללו שלי, תבין שהבוז הוא פשוט בדיוק  ביחס הפוך לערך האקדמי של הדיון של הנאורים. לדעתי מצב טבעי והגיוני.

שים לב, רשמתי ״אני מקווה״. מקווה שתבין.
פשוט בדבריך ציינת שהכנס עוסק בשאלה מטרידה וחשובה: ״איך לחשוב על חוק הלאום״. אני ואדוני ממש מתואמים בנושא הזה. גם אני חושב שזו שאלה ממש מטרידה: ״איך לחשוב על חוק הלאום״. במיוחד כשהיא נשאלת בכנס חד צדדי לחלוטין של אינטלקטואלים. משום מה יש לי הרגשה שתחושת האי הנוחות בנוגע למילים הללו שאני מרגיש היא מסוג שונה מזו שאתה מרגיש. פשוט אנחנו כנראה מדברים בשתי שפות שונות לחלוטין. אני מקווה שאולי במרומי האולימפוס יש לכם גוגל טרנסלייט או משהו כזה, שמתמחה בתרגום השפה של פשוטי העם. מבחינתי, אם יתממש הסיכוי הקלוש שאף תרגום מקוטע מאוד, חלקי לחלוטין, ״טלפון שבור״ של דברי, איכשהו יצליח לחלחל אל ההבנה הנשגבת של האליטה הנאורה שלנו, זו תהיה הצלחה מטאורית מבחינתי.

עבד אבו שחאדה, אני רוצה לציין אותך לטובה.
היחיד מכל הדוברים שבא לדבר איתי לאחר הבלגן. סליחה, היו עוד כמה דוברים שפנו אליי לאחר הבלגן. היית היחיד שלא קילל ושלא היה עצבני ושלא סיפר לי איך הוא הולך להתנקם בי. אהבתי גם את הדברים שנשאת. דברים פשוטים, כנים ומועילים. אחלה גבר. מה שרשום פה לא קשור אלייך בשום צורה.  אני חושב גם שמה שאמרת מוכיח את מה שאני חושב.
אז בכלל אני אוהב אותך.

ואם כבר ציון לטובה. אני דווקא רוצה לציין לטובה תכונה איכותית שמצאתי בכמעט כל מי שפנה אליי אישית אחרי הכנס שהוא לא עבד אבו שחאדה (ביניהם אפילו איזה דובר או שניים מהכנס). שמעו חברים אתם יודעים לקלל ולהעליב חבל על הזמן. נשבע שהייתי בטוח שאין מצב שחבורה של שמאלנים, מלומדים, מבוגרים שבאה לכנס שכזה יכולה לקלל ולהעליב יותר טוב מבת ימי צעיר. פשוט הצלחתם לבלבל אותי עם סדרות  מילים שאף פעם לא שמעתי, ושגם עכשיו קשה לי לזכור. מודה. ניצחתם. מה זה, תרגומים של קללות מיידיש שנשכחו? תשמעו, אני אומר לכם בביטחון מוחלט, תאגדו אותן לספר ותזכו סוףסוף באהבה מפשוטי העם.

עכשיו לחלק ההכי הזוי של הערב. הדובדבן שבקצפת שרק בשבילו היה כדאי לי להגיע:

הפרצוף תחת שאין לי מושג איך קוראים לו (אבל תמונה שלו צילמתי, אוסיף אותה כאן)  שכנראה הסניף אבקת אומץ לפני הכנס. עד שחשבתי שכבר שמעתי הכל, גיליתי שההלם החיובי שקבלתי לעיל הוא רק הקצפת. פתאום שמתי לב שהתיק שלי, שהשארתי אותו ליד הכיסא שלידו ישבתי במהלך הכנס, יחד עם המחשב הנייד שלי, הארנק, והפלאפון שנמצאו בו- חסר. חיפשתי וחיפשתי הרבה זמן ולא מצאתי. כבר התחלתי לדמיין איזה פדיחה זה ללכת ולנסות לשכנע שוטרים שאני חושד שאיזה שמאלני מלומד שדד אותי בכנס באוניברסיטה כנקמה על זה
שניסיתי לדבר 10 דקות. פתאום, לאחר שכבר כמעט התייאשתי מהחיפושים והתשאולים, איזה פרצוף תחת התנפל עליי מטווח אפס בצרחות. בניגוד לגאונים לעיל, איכות הצרחות הייתה נמוכה ורדודה מאוד. איכות שעמדה ביחס הפוך לגובה הצליל. מאוד נבהלתי. חשבתי שיכול להיות שהפרט שמשתולל מולי אינו מחוסן. בקיצור הפרצוף תחת הלך והוציא את התיק שלי מאחורי איזה דלת וזרק אותו עליי בעוצמה. לכל הדאגנים- למקבוק ולי שלום. כפרה, קצת פרופורציות. כולה וויכוח פוליטי שייצא קצת משליטה. למרות שאני בתכלס מבין אותך. אם לי הייתה רמה כזאת נמוכה של קללות, הייתי גם אני כנראה מדרדר לשודים וזריקת חפצים.
ממליץ לך לקחת קורס מהגאונים שדברתי עליהם לעיל.

אוהב אתכם למרות הכל. גם אותך פרצוף תחת. תעבוד על יכולת ההתבטאות השלילית הנמוכה. דני אלנפורט. הרשע. יש לי הרגשה שעוד נפגש.

 partsuf tahat:

קישור למקור בבלוג של בלוג דני אלנפורט

 


מקור הציוץ:

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *