בעיני משטרת ישראל, אני בנאדם ללא פנים.

 

 

בעיני משטרת ישראל, אני בנאדם ללא פנים.

אתמול, חוויתי לראשונה על בשרי את הזוועות שעוברים תושבי דרום תל אביב תקופה ארוכה ובלתי נסבלת. יצאתי לסיור בחברתם של אנשים יקרים, כמו Sheffi Paz Doron Avrahami איתי גרנק ועוד.

שפי הראתה לי את גן לוינסקי. זה היה מגוחך. עמדה משטרתית זעירה מוקפת חומות, *לא מאויישת*, בלב גינה מוצפת נרקומנים אריתראים. פתאום, מישהו שבר עליי ועל בחורה נוספת בקבוק בירה. ברחתי לצד. היא התקשרה למשטרה והוא המשיך לזרוק עלינו את שברי הזכוכיות.

פגיעה מדוייקת בעורק הראשי, ולא הייתי כאן היום.

השוטרים הגיעו! שמחתי. סוף סוף הרגשתי מוגנת. ידעתי שהם יעצרו אותו.

התבדיתי.

ניגשתי לשמונה שוטרים שונים, אחד אחרי השני וזיהיתי את הגבר שתקף אותנו. אחד אחרי השני הם אמרו "זה לא חשוב עכשיו" ו"אם את רוצה, לכי תגישי תלונה על תקיפה". התחננתי שיעצרו אותו. הנה… הוא כאן! זה האיש שניסה לרצוח אותנו. לפצוע אותנו. לפגוע בנו! וכלום.

פתאום אני שומעת מישהו קורא לי. אני רצה ורואה שדורון נעצר. שאלתי את השוטר מה עילת המעצר והוא אמר שהוא ממש לא חייב לומר לנו מהי. הסברתי לו ש.. וואלה, הוא די חייב אבל הוא סירב.

נסענו לתחנה. דורון ישב אזוק ואותו שוטר שוב סירב לומר לנו מדוע דורון נעצר ונאזק באמצע גן לוינסקי. הוא שאל אותי אם אני באמת עורכת דין והציע להביא עורך דין אחר לדורון.

איזה מזל היה לנו, ששוטר וותיק הגיע למקום והסביר לשוטר הצעיר שהוא באמת צריך להגיד לנו מדוע דורון נעצר ואז שמענו את הבדיחה: "חשד להחזקת סכין, ללא שנמצא סכין בחיפוש".

ואז, הוא אמר לי שאנחנו יכולים לשבת לייעוץ לפני חקירה. לידו. אמרתי לו שאני ממש לא הולכת לדבר עם הלקוח שלי ולייעץ לו, ליד שוטרי משטרת ישראל. ביקשתי פרטיות. לא קיבלתי.

כנראה שממש הטרדתי אותם, כי כמה דקות וקצין הגיע. הוא טען שאני צריכה לעזוב את המקום באופן מיידי, כי שני שוטרים נתנו עדות שאני ראיתי מה דורון עשה והייתי עדה לכל ארוע המעצר שלו ולכן אני בכלל עדה בתיק ואינני יכולה לייצג אותו. אגב, זה ממש לא נכון. אני הייתי מפוחדת. ברחתי לצד וחיכיתי שאולי יימצא השוטר, שכן יעצור את מי שתקף אותי.

אבל לא… אני עדה. אני עדה והם לא רוצים לגבות ממני עדות. הם גם סירבו לאפשר לי להתלונן, על האלימות שחוויתי!

נזרקתי מתחנת המשטרה. כשביקשתי להכנס ולהגיש תלונה בגין האלימות, השוטר ששמר בכניסה לתחנה יצא החוצה ותקף אותי. חטפתי מכה קשה במרפק יד ימין. החולצה הלכה. המרפק פחות רע היום. אותו שוטר טען, שהניסיון שלי להכנס לתחנת המשטרה מהווה עבירה פלילית, כי תחנת משטרה זה מקום פרטי ולאזרחי מדינת ישראל אסור להכנס. גם לא בשביל להגיש תלונה.

ומה יצא בסוף? כלום. אני לא שווה כלום. אם הייתי מסתננת מאריתריאה או מסודן, משטרת ישראל הייתה מגנה עליי. אבל אני ישראלית. יהודייה. מעם ישראל וחבורת מסתננים תקפה אותי על לא עוול בכפי ומשטרת ישראל, שאנחנו קראנו לה לעזרה, זלזלה בנו. תקפה אותנו.

אני מתביישת.

אגב, הכל מתועד בוידאו (שוקל יותר מדי מגה, כך שאוכל לטפל בהעלאה שלו לכאן רק כשאהיה מול מחשב). גם השוטר שתקף אותי, מתועד.

Image may contain: one or more people, stripes and closeup


מקור הפוסט:

בעיני משטרת ישראל, אני בנאדם ללא פנים.אתמול, חוויתי לראשונה על בשרי את הזוועות שעוברים תושבי דרום תל אביב תקופה ארוכה…

‎Posted by Yaelle Tothany on‎ יום שלישי, 21 באוגוסט 2018

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *