האידיאולוגיות שהיוו את מקור ההשראה לבן-גוריון, ביוצרו את הטוטליטריות הממלכתית של מדינת ישראל

בן-גוריון נטל את שיטות הפעולה ואת האידיאולוגיה המרכסיסטית שלו מהבולשביקים שביצעו את מהפכת אוקטובר ברוסיה ואילו את המרכיב הלאומני שהוא שילב באידיאולוגיה זו לא רק מהשבתאות הבקטשית האיסלמית בטורקיה אלא גם דוקא מגרמניה – ,,הסוציאליזם של בן-גוריון, כפי שמזכיר לנו פרופ. שטרנהל, שאב השראה מהסוציאליזם הלאומי [= הנציונל-סוציאליזם] הגרמני שנוצר אחרי מלחמת-העולם הראשונה. הסוציאל-ציוניים היו קרובים לדרך חשיבתו של שפנגלר, שניסח מחדש את דברי פון-טריצ'קה: "סוציאליזם – פירושו כוח ושוב כוח". בשנת 1923 פרסם ז'בוטינסקי מאמר ברוסית בו השתמש בביטוי "קיר הברזל" וברעיונות אחרים של בן-גוריון, כי ניתן להשיג את הנצחון רק באמצעות כוח 31(עמ' 135).בן גוריון

כידוע, היטלר עמד בראש מפלגת הפועלים הנציונל-סוציאליסטית אחרי מלחמת-העולם הראשונה, אשר ממנה שאב בן-גוריון, כדברי פרופ. שטרנהל, את ההשראה של השילוב בין הסוציאליזם והלאומנות. יש לציין, שכאשר בן-גוריון הקים את המדינה, הוא כינה אותה רשמית דמוקרטיה-יהודית וכך גם מופיעה הגדרה זו ב"מגילת העצמאות", אך למעשה הוא ביסס כידוע את התנהלותה הפוליטית של המדינה וכלכלתה על "הדיקטטורה של הפרוטלריון".

יש לשאול, האם גם בכך שאב בן-גוריון השראה מהיטלר ? שכן כך בדיוק כתב היטלר בספרו "מיין קאמפ" – "המפלצת", כפי שקוראים לספר זה חוקרי "המכון להיסטוריה בת-זמננו" במינכן, שהוציאוהו לאור. היטלר כתב בספרו על היהודים – ,,ברגע שהכוחות המתנגדים אליהם ייחלשו, היהודים ייסדו קודם כל דמוקרטיה, ואז בעזרת המרכסיזם – את הדיקטטורה של הפרולטריון. בימי דיקטטורה זו לאחר קום המדינה, גם בית המשפט העליון היה נתון למרות ממשלה דיקטטורית זו, לדוגמא: במשפט קסטנר ממשיכו של בן-גוריון – ,,ראש הממשלה משה שרת לחץ [= פקד] על נשיא ביהמ"ש העליון לדחות את התביעה הפלילית נגד קסטנר (דוברו של שר האוצר ממפלגת מפא"י) על עדות השקר שלו, שכאילו הוא לא העיד לטובת הפושע הנאצי קורט בכר בבית הדין של בעלות-הברית. יומני שרת מעידים על התערבות חמורה ומתמדת שלו במהלך פרשת קסטנר, בעיקר בשיחות עם נשיא העליון יצחק אולשן [דן מרגלית, "יום שישי", י' אדר א', תשע"ו].

לאחר מלחמת-העולם השניה בוצע עונש-מוות בתליה ב- 16.10.1946 למניינם בשנת תש"ז, על עשרה פושעים נאציים, שנגזר עליהם באמצעות בית-הדין של בעלות-הברית בנירנברג שבגרמניה. אחד הפושעים היה יוליוס שטרייכר – עורך הבטאון הנאצי האנטישמי "דר שטירמר". בשעה שהוא הוצא לתלייה ביחד עם עוד תשעת הפושעים הנאצים בערב הושענא רבה תש"ז, הבחין שטרייכר בקשר שבינם לבין עשרת בני המן שבמגילת אסתר (שהאותיות       ת' ש' ז', מוקטנות במגילה בקטע של שמות בני המן) והוא צרח –  "פורים פסט (= חגיגת פורים), 1946" וברגעיו האחרונים לפני תלייתו אף נהם במרירות –  "ליהודים תהיה עתה חגיגת פורים שמח". שטרייכר ידע שבמקורות ישראל נחשבים הגרמנים מזרע עמלק, כפי שכבר ציין זאת הגר"א בחיבורו "אבן שלמה" בו הוא מפנה לדברי "הזוהר", שבתקופת "עקבתא דמשיחא" ירדו גם נשמות של האומה העמלקית ויתגשמו בגופם של יהודים שימשלו על עם ישראל.

יש לברר האם ראשי הציונות: בן-גוריון, מכס נורדאו, רופין ודומיהם שכה הזדהו עם "תיאוריית הגזע" הנציונל-סוציאליסטית ועם עקרונותיה של מפלגה זו בראשותו של היטלר, הזדהו בכתביהם גם עם עמלק שחרט על דגלו את השמדתו של העם היהודי. היטלר תכנן להקים מוזיאון על העם היהודי לאחר השמדתו הפיזית וכן בן-גוריון תכנן לשמר את שכונת "מאה שערים" בירושלים כמוזיאון רוחני של העם היהודי, לאחר שמדינת ישראל בהנהגתו תצליח להשמיד את יהודיותם של כל עם ישראל. בן-גוריון נשאל מה דעתו על כך שבנו, סגן מפכ"ל המשטרה עמוס בן-גוריון, "שהיה קשור עם טיפוסים מפוקפקים" ["כחש", עמ' 334], נישא נישואים נוצריים עם נוצריה.
אכן, בן-גוריון שלא בגד ב"תיאוריית הגזע" שנוצרה על-ידי נורדאו ואומצה בחום על-ידי הנאצים, לא לפני שהתאורייה הוטמעה באתוס הציוני, ענה מיידית בראיון עמו –  "זה מעולה, זה ישביח את הגזע" [עיתון "מעריב", י"ד תשרי תשמ"ז].

היטלר לחם ב"סוציאל דמוקרטים" שנואי נפשו, באמצעות מפלגתו הנציונל-סוציאליסטית וכן בן-גוריון, בייסדו את מפלגת מפא"י הנציונל-סוציאליסטית לחם נגד הסוציאל-דמוקרטים שנואי נפשו, שכפי שראינו לעיל שהכריז שהוא מוכן להחריב את כל הישוב בארץ, אם כוחות סוציאל-דמוקרטים בישוב ינסו לסכן את בלעדיות שליטת מפלגתו ומוסדותיה (כגון הסתדרות הפועלים) על כל היהודים בארץ-ישראל.

עוד לפני מלחמת ששת-הימים מפלגתו פנתה  עורף לבן-גוריון והחלה לבסס את המפלגה על ניכוס קהלים שאינם שייכים לאידיאולוגיה המפלגתית [ערך מפא"י, "האנצי' העברית"]. כדי לנכס קהלים שונים, נוצר הצורך להתנער מתדמית הדיקטטורה הבולשביקית, שראשי תנועת-הפועלים כה העריצוה ופעלו בהשראתה וגם להתנער מתדמית "תאוריית הגזע" שראשי הציונות המציאוה והטמיעו אותה לתוך תנועתם ובמיוחד כפי שכבר הראנו, על-פיה הם תיארו את העם היהודי שהיו אז במזרח-אירופה ברובם המוחלט חרדים ובאותה גזענות אנטישמית הם ממשיכים כיום לפעול ולתאר את העידית של העם היהודי לומדי התורה והוגיה.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *