כיצד תנועת העבודה נשאבה לשתי אידיאולוגיות כה מנוגדות – הנאציזם והקומוניזם הסובייטי.

כדי להבין מוזריות זו, יש לזכור ששתי אידיאולוגיות אלו מקורן בגרמניה. הקומוניזם שמקורו בקרל מרכס מגרמניה והלאומנות הקיצונית הגרמנית הנאצית, יש להם בסיס משותף – הנצרות הפרוטסטנטית הלותרנית. לותר הטיף ללאומנות קיצונית, אך הוא גם הטיף לכך שיש לחזור לנצרות הקמאית, של החיים בקומונות כמו תלמידי יש"ו ואכן בגרמניה פרחו קומונות שונות, כמו "האחים בורדרהוף", אליהם הגיעו נציגי "הפועל המזרחי" בעקבות "השומר הצעיר" שביקשו לדעת כיצד מיושמים בחיי המעשה עקרונות הקומונה והפועהמ"ז גם התעניין כיצד משלבים עקרונות המרכסיזם עם עקרונות דתיים. הנאציזם והקומוניזם הסובייטי, השתייכו לאגף החילוני של נצרות-לותרנית זו, כשכל אחת מהן מדגישה יסוד אחר של הפרוטסטנטיות הלותרנית. הנאצים אף הוציאו לאור את "היהודים ושקריהם" של מרטין לותר בכתב גוטי עתיק ולפי הסטוריונים רבים לותר הוא מקור השנאה ליהודים של הנאצים.

הנאצים והסובייטים גם דגלו באותם שיטות דיכוי ואותו יחס ליהודים. גם הנאצים וגם סטלין תיכננו לחסל את העם היהודי. שניהם הגיעו להסכם משותף לחלוקת הארצות ביניהם בהסכם המפורסם בין שני שרי החוץ שלהם, הסכם ריבנטרופ-מולוטוב אלא בסוף הסכם זה השתבש ופרצה מלחמה ביניהם. יתרה מכך, פרופ. מתי מייזל מאוני' ת"א סיפר בהרצאתו "שאדולף היטלר נצפה משתתף בהלווייתו של אחד מ"נביאי" הקומוניזם הגרמני קורט אייזנר" .

סטלין עיצב את שיטות החיסול שלו, כשהוא הציג את עצמו כצדיק ו"שמש העמים" ובכל החיסולים שהוא פקד עליהם הוא השתדל להוכיח שהוא "יצא צדיק" ונביא מספר דוגמאות לכך, כיצד הוא חיסל כעשרים מליון איש בבריה"מ, כשהוא תמיד "מוכיח" שאין ידו במעל.

העם הצ'צ'ני קידם מתוך פחד את הצבא הנאצי בלחם ויין, למרות שבניו האמיצים לחמו נגד הנאצים וזכו למדליות רבות, אך כל זה לא עזר להם. לאחר המלחמה נחתו מסוקים של האנ. קה. וו. דה. (גלגולו הקודם של הק. ג. ב.) בכל ערי וכפרי צ'צ'ניה והסוכנים ריכזו בככרות המרכזיים את כל הגברים מגיל 14 ומעלה. סטלין גרס שעל קבלת האורחים שלהם לגרמנים, לא שווה לבזבז עליהם אפילו כדור אחד. היה זה באביב, כשהם היו לבושים בבגדים קייציים. הם הועלו למשאיות ורכבות והובלו לסיביר, כביכול כדי לבנות מספר ערים. באמצע הדרך בסיביר, הם הורדו מהמשאיות בקור של 40 מעלות מתחת לאפס ותוך מספר שעות הם כולם קפאו למוות, אך כדי להסתיר את רצח-העם, סטלין היגלה חצי מליון מהצ'צ'נים לקזחסטן בחוסר-כל למקום שומם ונתן לכך פומבי באמצעות העיתונות, כדי שבעולם יחשבו שכולם הוגלו לשם. רק חלק קטן מהם חזר מקזחסטן לצ'צ'ניה.

כל מי שסר חינו בעיני סטלין, אך היה מפורסם בבריה"מ (כגון בכיר מדעני בריה"מ פרופ. ליב לנדאו), נדרס על המידרכה ולמחרת הודיע העיתון הרשמי "פרוודה" ("האמת"), שהוא נהרג בתאונת דרכים, אך כולם הבינו שזו לא היתה כלל תאונה אלא הוצאה להורג, בפקודת סטלין. לבכירי מפלגתו הוא בחר סוג מוות אחר. הוא הזמין אותם ללשכתו, נתן להם אקדח ופקד עליהם להתאבד, אחרת כל משפחתם תוצא להורג ולמחרת פורסם ב"פרוודה", שאותו בכיר שם קץ לחייו לאחר שהוא התחרט על מעשיו והבין את הנזק שהוא גרם לארצו וכך סטלין שוב "יצא צדיק".

כך הוא נהג גם בקשר לעם היהודי. הוא אירגן פוגרומים בבריה"מ נגד היהודים ואז הוא פירסם שהוא רוצה "להציל" את העם היהודי וליישב אותם לחוד בסיביר, כדי למלטם מזעם ההמונים. הוא גם תיכנן שבתחנות החנייה של הרכבות בהן יובלו היהודים, יתנפלו עליהם המונים כדי לכלות בהם את זעמם ובכך הוא יוכיח עוד יותר, עד כמה נחוצה פעולת "ההצלה" שלו. כאשר הם יגיעו לסיביר הוא פקד להושיבם בצריפים ללא חלונות, כשגם הקירות עצמם לא היו ממש אטומים וכל זאת ב- 50 מעלות מתחת לאפס, כך שתוך כמה שעות 3 מליון יהודי בריה"מ יקפאו למוות ולאחר מכן הוא רצה לטעון, שרובם מתו כי הם לא הסכינו לקור הסיבירי, וכך "שמש העמים" שוב "ייצא צדיק".

היה זה ביום הפורים תשי"ג (1953 למניינם), כשהוא כינס את ה"פוליטבירו" לישיבה אחרונה ומסכמת לביצוע זממו. אחד מחברי הפוליטבירו העיז לשאול אותו, כיצד הוא עושה דבר כזה שיתפרש בסופו של דבר כרצח-עם. סטלין כל כך כעס שמישהו מנסה להטיל ספק בתוכניתו, עד שהתפוצץ לו וריד במוחו והוא שותק ומת תוך זמן קצר ותוכניתו התבטלה וכמו בפורים דאז –  "ליהודים היתה אורה ושמחה" [הרב בן-ציון זילבר, "להיות יהודי", עמ' 205, ירושלים, תשס"ח].

 

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *