יש רעיון שנקרא ׳שמאל בטחוני׳

יש רעיון שנקרא "שמאל בטחוני", אלה הם אנשי שמאל, לרוב קיצונים, סוכני בורות שהופכים כל אתגר בטחוני לכלי ניגוח נגד נתניהו.

אותו "שמאל בטחוני" מרים שוב את ראשו, והפעם בנושא העפיפונים, הטענה שלהם הגיונית על פניו ונשמעת כך: "יש עפיפוני תבערה = ביבי אשם".

כדי לפרק את התעמולה הזו עלינו לקחת צעד אחורה ולקבל פרספקטיבה.
קשה לקבל החלטות בנושא מדיניות, בטח מדיניות בטחונית, מבלי לנסות להבין את התמונה הגדולה. לכן נעשה סדר כרונולוגי ברעיון של "השמאל הבטחוני".

1) "השמאל הבטחוני" המודרני קם לקראת בחירות 92, הטענה שלו דאז היתה שאם נבחר ברבין, הוא יביא הסכם מדיני, והאינטיפדה תיפסק.
הציבור בחר ברבין, התוצאה היתה הסכם אוסלו על אלפי הרוגיו.

2) לאחר שלציבור נפל האסימון ב96, ובניגוד להפחדות, נתניהו הצליח להלחם בטרור והקדנציה הראשונה שלו היתה שקטה בהרבה מהתקופה שקדמה לו ולתקופה שאחריה.

3) בזמן ממשלות רבין, פרס, נתניהו, ברק, שרון ואולמרט, דחף "השמאל הבטחוני" לירידה מרמת הגולן, תוך הבטחה שאסד האב יבטיח את הבטחון שלנו, אח"כ הם הבטיחו לנו שאסד הבן, "רופא העיניים המערבי" הוא פרטנר מושלם, ששלום איתו יביא לפתיחות מול העולם המערבי, ושאם "רק ניסוג", נאכל לאכול חומוס בדמשק.

4) "השמאל הבטחוני" דחף לסבבי השיחות עם עראפת, הרוצח מתוניס, הבטיחו לנו שלתת לקצב המזוקן 95%/99%/130% משטחי יהודה ושומרון יבטיחו שקט. ברק הלך לשחק עם עראפת משחקי דחיפות בקמפ דיויד, התוצאה: אלפי הרוגים באינטיפדה השניה.

5) אח"כ "השמאל הבטחוני" דחף להתנתקות, אמרו לנו שעקירת 8000 יהודים מבתיהם יביא שלום, עזה תהיה "הון-קונג של המזרח התיכון", שננגב חומוס בעזה, ושמי שמדבר על קטיושות מפחיד את הציבור.
את דייסת ההתנתקות אנחנו עדיין אוכלים.

6) אגב, כל מי שמדבר נגד המומחים של "השמאל הבטחוני" מפחיד את הציבור, "פחדני השלום", הם קראו לציבור בישראל, אמרו, ובצעו דה הומניזציה בכל מי שניסה לחשוב בהגיון, לקורבנות הטרור הם קראו "קורבנות השלום". "השמאל הבטחוני" מומחה לשפה אורוולינית, עבורו 1984 הוא לא אזהרה, הוא מדריך.

7) משנת 2009, השנה בה נתניהו חזר לשלטון, החלה ירידה דרמטית באיומים הבטחוניים, השקט חזר לרחובות, הכלכלה שיגשגה, וקם לו דור חדש של ישראלים שלא מכיר את פרעו.
עבור "השמאל הבטחוני" זו לא הזדמנות להכות על חטא, אלא הזדמנות לנגח.
– הם הבטיחו לנו ש"האביב הערבי" יביא לשלום
– הם הבטיחו לנו שהסכם הגרעין הוא הסכם מצויין
– הם הבטיחו לנו שצריך לשחד את החמאס, להדבר איתו
– הם הבטיחו לנו שאבו מאזן הוא פרטנר
אפס ביקורת עצמית, אפס פרספקטיבה היסטורית

8. באתגר הלפני אחרון, "הסכינטיפדה", הם עלו ערב אחרי ערב על מרקעי הטלויזיה ותקפו את נתניהו, הם חזרו על מנטרת ההסכם המדיני, והגם שכל הרוג הוא טרגידיה, האינטיפדה ההיא היתה צל חיוור של הטרור של הסכמי אוסלו והאינטיפדה השניה.
כן, צריך להגיד את זה בגאווה, אנחנו ניצחנו בסכינטיפדה, היא נגמרה.

9) בין לבין היו מבצעים, כולם נגמרו בנצחון, ישראל מצאה פתרונות לקאסמים ומנהרות, ריסקה את מרבית תשתיות הטרור.
האיום האחרון "צעדות המליון", הסתיימו בנצחון ישראלי, אף ישראלי לא נהרג, אף איום לא מומש, ישראל עמדה על שלה, שאף פרובקציה בגבול לא תתקבל, ונצחה.

10) רוב מאמצי הטרור של הארגונים חוסלו, ממצב שבו כל ילד בישראל פחד לעלות לאוטובוס בתחילת המאה, נשארנו עם עפיפון תבערה.
למורת רוחם של נביאי הזעם, אנחנו חיים התקופה השקטה ביותר בטחונית מאז קום המדינה.

אז מה עושים ספסרי השלום של "השמאל הבטחוני"?
מנסים למכור לנו את כשלון נתניהו בהתמודדות עם "איום העפיפונים".
אומנם לא נעים לראות שדה שרוף, אבל שדה שרוף עדיף על אוטובוס שרוף, וגם עם העפיפונים נצליח להתמודד בסוף.

נתניהו לא נכשל בהתמודדות עם איום העפיפונים, איום העפיפונים הוא איום בן חודשיים, במלחמה בת 100 שנה, וגם לעפיפונים ימצא פתרון, זה כמובן לא ימנע מסוכני הבורות ופרנסי השלום ב"השמאל הבטחוני" למכור לנו את התעמולה. הסיבה אגב פשוטה, זו פרנסתם.

מלבד זאת, אני סבור שיש להחריב את ההסתדרות.