"ללא מנין וללא בנין"

נמשלה התורה למים, שהמים עצמם חסרי צורה, אך הם מעוצבים באמצעות כלי-הקיבול אותם, כך שבהיותם בכוס עגולה הם עגולים וכו' (רבי חיים ויטאל)[הרבה לפני ברוס לי],  ובנמשל: הדעות וההשקפות הנכונות הן כלי-הקיבול הנותנים צורה לתורה, שלא תתעוות ותיהפך להיות חלילה ל"תורה" מדעית, או: 'תורה' נוצרית קתולית או: רפורמית, 'תורת' המפלגה, 'תורת' הגזע, 'תורת' הציונות, 'תורת' האבולוציה וכו' ולכן מצוה ומדגיש אחרון-הנביאים בספר מלאכי: ,,זכרו תורת משה עבדי“ –  ללא שידרוגים והמצאות, דוגמת הציונות הדתית (או: ציונות חרדית) וכו'.

כבר כתב הרמב"ם בסוף הקדמתו למשניות במסכת ברכות: ,,יקר בעיני עיקר מעיקרי האמונה, יותר מכל אשר אלמדנו“, היינו, ההשקפות הנכונות (בלשונו – עיקרים).   אפילו התנא רבי יוחנן בן זכאי חשש ובכה לפני פטירתו –  שלא ידע באיזו דרך מוליכין אותו בעולם-הבא והסביר הרה"ג חיים שמולביץ זצ"ל (ממייסדי ישיבת מיר), שהתנא הקדוש חשש שלמרות שנהג בחייו כדת, אך אולי לא בדרך ההשקפה הנכונה ועל כך היה מיצר בשעת פטירתו.

גם רבי מאיר שמחה מדוינסק זצ"ל (על 4 כוסות הגאולה) מזכיר את המדרש, שנגאלו אבותינו כי לא שינו את שמם לשונם ולבושם  אם כן, איך זה שנפלו למ"ט שערי טומאה ? בגלל שטעו בדעות והשקפות, כך שגם מה ששימרו הנהגות מסויימות ולא שינו, לא הציל אותם מהתדרדרותם במצרים, בהיותם מושתתים על השקפות לא נכונות ולכן נפלו למ"ט שערי-טומאה, למרות היותם בלבוש היהודי, שפתם שנשתמרה ושמותיהם היהודיים.
לנוכח התעלמות חלק ממנהיגי הציבור החרדי מההשקפה האנטי-ציונית של רבני אגודת-ישראל המקורית, שהתחלפה לפתע בתחילת שנת תרצ"ט (1938 למניינם)מענין כיצד (כמובא בעיתון דבר ביום ג', ז' חשון, תרצ"ט) – ,,רושם גדול עשה נאומו של מנהיג אגו"י ה"ה יצחק מאיר לוין שהכריז על תמיכתה המלאה של ה"אגודה" במלחמה המאוחדת של העם היהודי על ביתו הלאומי בארץ ישראל”, ממש ערב השואה, למרות שהיו רבנים מה"אגודה" דאז שהתנגדו (בגלל הפחד מהפרת השבועות, כמובא להלן ממסכת כתובות קיא.) לשינוי-דרך מוזר זה, שאולי היה ה"מכה בפטיש" (הגורם הסופי) לשואה:  "שלא יעלו בחומה" (רש"ייחד ביד חזקה) ו"שלא ימרדו בגויים", שהעונש על כך ידועאמר להם הקב"ה לישראל אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאיילות השדה”,  לפיכך "מובנת" גם ההסתרה וההחרמה הלארשמית על ספר ההשקפה המיוחד והנוקב "ויואל משה" שחובר על-ידי שר התורה דאז, כפי שהגדיר אותו מרן הרב שך זצ"ל, שגם ציין בהספדו עליו כי נותרנו כצאן ללא רועה וכו', מה שגם גרם לכך שחלק גדול מהציבור החרדי נותר כיום לצערי במבוכה, "ללא מנין וללא בנין" [שהחרדים עצמם עושים כיום בביטוי זה (המוזכר במס' נזיר נב, אך בהקשר אחר לחלוטין), שימוש נלעג ומלאכותי לגבי עצמם] בהיותו מפוצל לחסידויות רבות, עם פילוג נסתר וגלוי אצל הליטאים וכו' וחוסר כל השקפה ישרה, לגבי הגלות בארצנו.
חלק מהציבור עדיין מוצא את עצמו כיום נדרש למחוייבות תמוהה ומלאכותית למפלגה חרדית משותקת (המשתיקה אפילו מחאות כלשהן נגד הרס החינוך, נגד הבג"ץ, חילולי השבת, גזירות הגיוס, נגד כפיית האקדמיה הרפורמית, מפלגה האוסרת להעיר אפילו לבנים ובנות שהפנו עורף לתורה וכו'), שראשיה הכריזו לפתע ולאחרונה על שינוי האיסטרטגיה (ההשקפה) שלה, מפלגה ש"החפץ חיים" היה ממייסדיה כדי להלחם בציונות, אך נהפכה בהשתתפות ובפועל בעצמה לציונית (כנ"ל) שבעיקר מעבירה תקציבים כספיים (גם לכנסיות ומסגדים) וגרמה לכך שחלק מהחרדים (המאויימים מבית ושותקים) נהפכו למשוחדים ומסולפים, כמובא בתורתינו (בפ' משפטים).

חשיפה: מדינתנו, נוצרית פרוטסטנטית רפורמית.

 

 

 

 

https://www.facebook.com/groups/299592993721761/

 

 

 

 

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *