עוד פסיקה ׳נאורה׳: ב- 2006 בג״ץ ביטל את חוק הכבילה של העובדים הזרים, כולל בענף הסיעוד

שאלו פעם את אפרים קישון מה דעתו על הקומוניזם.
הוא ענה שלדעתו זה רעיון נפלא והבעיה היחידה איתו היא רק בזה שניסו גם ליישם אותו. 
כלומר, לפעמים כשמנסים ליצור בכוח שוויון או צדק, אז במציאות נוצר ההיפך הגמור. 

בשנת 2006 בג"ץ ביטל את חוק הכבילה של העובדים הזרים, כולל בענף הסיעוד. שזה אומר שמטפל סיעודי יכול להחליף מעסיק מתי שהוא רוצה [בכפוף למתן הודעה מוקדמת של כמה ימים].
ההיגיון של שופטי בג"ץ שעמד בבסיס ההחלטה לביטול החוק הנ"ל היה למנוע התעמרות של המעסיקים בעובדים הזרים. עד כאן זה נשמע סבבה לגמרי, נכון? אז זהו שלא!!! 

נתחיל בזה ש"המעסיקים" של אותם עובדים הם אנשים סיעודיים שבקושי מסתדרים עם עצמם. ככה שלהתייחס אליהם כמו למעסיקים רגילים, זה כבר עיוות וטמטום ממדרגה ראשונה. 
נמשיך בזה שהמטופלים הסיעודיים לא יכולים לשרוד אפילו יום אחד ללא מטפל, כך שכשהעובד עוזב [בהרבה מקרים ללא הודעה מוקדמת], המטופל מוצא את עצמו מול שוקת שבורה, ולפעמים זה ממש גובל בסכנת חיים. 
ואם כבוד שופטי הבג"ץ ישאלו, אז מה הבעיה? שהמטופל ימצא לעצמו מטפל אחר! אני אשמח להסביר להם שאני ועוד רבים כמוני לא מסוגלים למצוא מטפל במצב שנוצר מאז שבוטל החוק. 
למה? כי ביטול החוק גרם לביטול הרישום של המעסיק בוויזת [אישור] העבודה של העובד הזר, והתוצאה היא שמאוד קשה למשטרת ההגירה לדעת אם לעובד יש מעסיק שמורשה על פי החוק להעסיק אותו. 
אי לכך, הפיתוי של המטפלים הסיעודיים להפוך ללא חוקיים ולעבוד במשק בית [ניקיון] בשוק החופשי תמורת 50 ש' לשעה הוא עצום, ואין פלא שזה מה שהם באמת עושים. [אני נמנע מלפרט במה עוד הן עובדות]
הפועל היוצא של זה אומר, שכשאני מחפש מטפל סיעודי, אני לא מתחרה עליו מול מטופל סיעודי אחר, אלא מול השוק החופשי. 
כך שנוצר מחסור חמור ביותר במטפלים וגם אם המטופל מזמין עובד חדש מחו"ל, הוא מוצא את עצמו מהר מאוד מול דרישות בלתי אפשריות של העובד או בלי עובד. 
בשביל להיות קצת יותר ברור, אסביר שהעובד לא רוצה מטופל סיעודי קשה / שמן / צעיר / מונשם / צלול / בעל משפחה / בית גדול וכולי. ואם קורה נס והוא כן מסכים, אז כמובן זה תמורת משכורת של עו"ד עם שעתיים מנוחה כל רבע שעה.
אז אם שופטי בג"ץ חושבים שהם עשו צדק עם העובדים הזרים, רצוי שידעו שבפועל זה בא על חשבון המטופלים הסיעודיים ולפעמים כאמור, ממש גם על חשבון חייהם של המטופלים הסיעודיים שהם ללא ספק המיעוט הכי חלש במדינה.
השופטים פשוט התבלבלו בלהבין מי פה הקרבן האמיתי בסיפור הזה והפכו את הקערה על פיה. 
אגב, אין לי שום טענות לעובדים הזרים שמנצלים לטובתם את הכוח שהם קיבלו על מגש של כסף מבג"ץ.
בקיצור, אני מחפש כבר חצי שנה מטפלת ולא מוצא. 
לצערי, נראה לי שאני לא היחיד שמתמודד עם הבעיה הזאת שנוספה על הבעיה הקטנה שקוראים לה אל"ס ושנטלה ממני את יכולת הדיבור [וכנראה גם את זכות הדיבור מול בג"ץ]. 
אז מי יזעק את זעקת המטופלים הסיעודיים?

 

 


מקור הפוסט:

שאלו פעם את אפרים קישון מה דעתו על הקומוניזם.הוא ענה שלדעתו זה רעיון נפלא והבעיה היחידה איתו היא רק בזה שניסו גם ליישם…

‎Posted by ‎ליאור ניר‎ on‎ יום רביעי 2 מאי 2018

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *