׳האדם החד ממדי׳ של הרברט מרקוזה – המפתח להבנת תופעות רבות מאד היום במערב

גלי בת חורין:

הרברט מרקוזה, אחד מהבולטים והמשפיעים ביותר מבין אנשי אסכולת פרנקפורט (נאו מרקסיזם) ומבין ההוגים המשפיעים ביותר בחוגים האקדמאים היום במערב, פרסם ב-1964ספר, שהפך באופן מיידי לרב מכר עולמי. 'האדם החד ממדי' הוא ביקורת קטלנית ומוחצת על הקפיטליזם ומדינות הלאום. לטענתו, דווקא השפע, החיים הנוחים, העדר הקונפליקט הממשי בין מעמדות מנצלים ומנוצלים – הופכים את המציאות לסיוט שאותו "אפילו מרקס לא חזה". החיים הנוחים במערב (יש לזכור שמול זה- עמדו הפשעים כנגד האנושות של סטלין וזוועות השלטון הסובייטי ). אליבא דמרקוזה, הקפיטליזם גרוע בהרבה משום שתחת השלטון הסובייטי אנשים לפחות ידעו, שרע להם. וכאן, בני אדם הולכים ומתבהמים תחת שלטון לכאורה חופשי, לכאורה מפנק, אך במחיר של אובדן מוחלט של ייחודם ואנושיותם. הספר, הפסימי מאין כמוהו מבחינת המרקסיזם, מסתיים ב(מניפולציה של) הודאה בתבוסה. ר"ל, בעולם שבו רוב בני האדם נאלחים כ"כ, ירודים כ"כ ונטולי כל נשמה, אין למרקסיזם מה להציע. אין עם לי להלחם ואין עבור מי. לתפיסתו, יש להחריב מהיסוד את כל החברה על כל מוסדותיה המתועבים ורק כך אולי ייווצר אדם חדש, שוחר חופש ורוחש אחווה לכל בני האדם.
ולמרות הייאוש הטוטלי, יש לו בכל זאת תקוה קלושה:

וכדאי מאד שתקראו את ההצעה שלו, כי פה מונח המפתח להבנת תופעות רבות מאד היום במערב.

 

"אך מתחת לבסיס העממי השמרני קיים תת-רובד של המנודים, של אלה שמחוץ לתחום,המנוצלים והנדפים, בני גזעים אחרים ובעלי צבע העור השונה מזה שלנו, המובטלים ואלה שאי אפשר למצוא להם תעסוקה.
הם חיים וקיימים מחוץ לתהליך הדמוקרטי. בחיים הכפופים לצורך המיידי והממשי ביותר של שימת קץ לתנאים ולמוסדות שאין לשאתם עוד.
ואי לכך התנגדותם היא מהפכנית, אף אם תודעתם אינה מהפכנית.

התנגדותם פוגעת במשטר פגיעה שמחוץ,ולפיכך אין המשטר יכול להסיחה ולהטותה ממנו והלאה.
זהו כוח איתנים המפר את כללי המשחק ובכך הוא מראה לכל מה רבים ההונאה והזיוף שבמשחק הזה.
כשהם מתכנסים יחד ויוצאים אל הרחוב נטולי נשק וחסרי הגנה – כדי לתבוע את זכויות האזרח הראשוניות ביותר, הם יודעים שנכונו להם כלבים, אבנים ופצצות, בתי סוהר, מחנות ריכוז ואפילו מוות.

כוחם ניצב מאחורי כל הפגנה פוליטית הנערכת למען קורבנות החוק והסדר.

העובדה שהם מתחילים לסרב 'לשחק על פי כללי המשחק' עשויה להיות העובדה המתווה את תחילת הקץ של תקופה. […]

המקבילה ההסטורית שכה קל להתפס אליה , הברברים המאיימים להחריב את ננלכת הציוויליזציה, מעוותת את מהות הבעיה [..] קיים סיכוי כלשהו שבתקופה זו ישובו וייפגשו הקצוות ההסטוריים, התודעה המתקדמת לעילא של האנושות, וכוחה המנוצל ביותר."
(מרקוזה, האדם החד ממדי. 223)

במילים אחרות, מרקוזה סבור שהסיכוי היחיד להפיל את כל מוסדות השלטון כדי לרסק את המדינה על כלכלתה הקפיטליסטית לטובת חברה קומוניסטית ללא קניין, גבולות, דת או לאום, היא בשימוש אינסטרומנטלי בשחורים ובנדכאי החברה , בניגוד לרצונם (אין להם תודעה מהפכנית) ולהפוך אותם לגיבורים על כורחם הנשלחים אל מותם למען המטרה הנעלה, שאינה מטרתם.

קשה מאד שלא לחשוב על כך בהקשר של מסתננים, פלסטינים, האיסלם בכללותו , הפגנות נכים, השנאת הגברים על הנשים – כל זאת -למען הבאת המהפכה – בעידן נעדר מעמד מהפכני "טבעי": הפרולטריון, בחברה שבה אנשים מאמינים, שהם לא רוצים בקומוניזם. ספרו לנו קצת עכשיו על "זכויות אדם"…

הרברט מרקוזה, אחד מהבולטים והמשפיעים ביותר מבין אנשי אסכולת פרנקפורט (נאו מרקסיזם) ומבין ההוגים המשפיעים ביותר בחוגים הא…

‎Posted by ‎גלי בת חורין‎ on‎ יום שני 29 ינואר 2018

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *