נמרוד והדת העולמית החד״שה

בני ציפר:

חבל שאיננו חיים בתקופת המקרא – כשעדתו של קורח, עדת החמוצים של דור המדבר – נענשה בכך שהאדמה פערה את פיה ובלעה אותה. הוי הפגנת השמאל המיועדת להתקיים הערב בתל אביב. במקום לצאת לרחובות ולשמוח על ההישג האדיר, על התשועה והנס של ההכרה האמריקאית בירושלים כבירת ישראל; במקום להלל ולשבח ולקלס את בנימין נתניהו, שבזכותו קרה הנס המדיני הזה, וזכינו שיתקיים במוחש הפסוק "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" – מתעתד עדר המפגינים השמאלי לצאת לשעטת המחאה החצופה שלו נגד כל הקדוש לעם הזה. חוכמה גדולה! להפגין בבועה התל אביבית, במקום המוגן והמרופד הזה המעניק ליושביו אשליה של גבורה. בואו נראה אתכם מפגינים באומץ לב כזה בנתניה, בחדרה, בבאר שבע, בבית שאן, בנתיבות או בקרית שמונה או אף ברעננה. משם תחזרו כשזנבותיכם בין רגליכם. הו הו! עגבניות רקובות ישליכו עליכם, אחי גיבורי התהילה.

האגדה מספרת על נמרוד הרשע, שביום הולדת אברהם אבינו ראה כוכב בשמים המבשר על לידתה של דת חדשה שתפיל אותו מכיסאו, והוא שלח את חייליו לחסל את התינוק המסכן את שלטונו, אך מזימתו לא עלתה בידו. נמרוד הוא אתם, הרשעים, המסרבים להכיר בגדולת הרגע של דריכת הכוכב הזוהר של ירושלים. דונלד טראמפ, והעם האמריקאי אתו, הבינו מה שאתם ממאנים להבין, שירושלים היא אבר מאבריו של העם היהודי. היא היד שבה כתב העם הזה את התנ"ך, שטבורו הוא ירושלים.

מי שלא מסוגל לראות את החשיבות האדירה של ההכרה האמריקאית בירושלים, ומתייחס אליה בציניות או באיבה, ראוי לרחמים. הרי כל תולדות עמנו, שהוא עם קטן ונרדף, וכל מורשתו התרבותית והדתית רוויה בשאיפה להכרה של העמים בנו. "אז יאמרו בגויים: הגדיל ה' לעשות עם אלה", כותב משורר תהילים. אין ישראלי, משמאל ומהימין, שאינו מתרעם על כך שהדימוי של ישראל בעולם נעשה שלילי. והנה עתה זכינו שהדימוי שלנו, האמת שלנו, הנרטיב שלנו, זכו להכרה שאין גדולה ממנה.

לא פלא שאויבינו הפלישתים מתפרעים עכשיו בזעם. פירושה של ההכרה האמריקאית בירושלים כבירתה הבלעדית של ישראל הוא שכל סיפורי ההבל שלהם על היותה של ירושלים העיר שלהם התבררו כנרטיב שלא מחזיק מים. אני רואה על כן בהכרזה של טראמפ לא רק ניצחון לאומי לישראל, ואות לגדולתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו שדחף להכרזה הזאת, אלא סימן לתבוסתו הסופית של הפוסט מודרניזם ושל העניין המטופש הזה שכביכול אין אמיתות מוחלטות והכל תלוי ב"נרטיבים".

ובכן יש ויש אמיתות מחולטות. וירושלים היא אחת מהאמיתות האלה. ונצחיות העם היהודי וניצחונו לטווח ארוך גם היא אחת האמיתות המוחלטות האלה. האמונה בניצחון הנצחיות הזאת חרותה בבשרו של כל יהודי שנימול, והנהפך על ידי המילה לחלק אינטגרלי של הגורל היהודי הנפלא הזה.

והנה אתמול, יום שישי, חגגנו ברעננה את מסיבת ברית המילה של נכדי, אלוף בנימין, אח לאריאל-משה. ומלאך ירד אלינו מירושלים בדמותה של שרה נתניהו, אשת ראש הממשלה, שנראתה יפהפייה וזוהרת מתמיד וכל הקרואים סבבו אותה כדבורים סביב פרח ולא שבעו ממנה במשך שעות ארוכות. שרה נתניהו החביבה הביאה מכתב בכתב ידו של ראש הממשלה, המברך את הרך היילוד שיזכה להיות אוהב עמו ואוהב האמת, כמו סבו. כלומר אני.
וחשתי בירידת השכינה עלי ועל בני משפחתי ועל נכדיי. וחשתי את משק כנפי ההיסטוריה מעלינו. וראיתי את אצבע אלוהים כותבת על הקיר הבטחה לכונן את כיסאו של בנימין נתניהו לעוד שנים רבות וטובות, הוא ורעייתו רבת הקסם. ושם רשעים יימק.

חבל שאיננו חיים בתקופת המקרא – כשעדתו של קורח, עדת החמוצים של דור המדבר – נענשה בכך שהאדמה פערה את פיה ובלעה אותה. הוי…

‎Posted by Benny Ziffer on‎ שבת 9 דצמבר 2017

________________
קריאה רלוונטית:

מועדון רומא: ״היכולת למשול״ 

___

אז, איך אתם רוצים את ההילולה הבכחנלית של אורגיית אובדן השכל הקולקטיבית?

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *