ראשי התנועה הציונית הכריזו שהציונות היא השבתאות המודרנית.

ראשי התנועה הציונית [הרצל (ביומנו, 17.6.1895, הוא כתב שהוא שבתאי-צבי המודרני כפי שצוין לעיל), אשר גינצבורג- "אחד-העם" ("על פרשת דרכים", ח"ג, הקדמה, תר"צ, ברלין), "המשורר" ח. נ. ביאליק גדול תלמידיו של "אחד העם" (ש. וורסס, "השכלה ושבתאות", עמ' 260-1) וכו'], כתבו והכריזו בגלוי, שהציונות הינה חלק מהארגון של השבתאות המודרנית הבינלאומית, שראשיה היו מראשי "האילומינטי".

שבתי טבת כתב בספרו "קנאת דוד" ["חיי דוד בן גוריון", הוצ' שוקן, ירושלים, תשל"ז 1976, עמ' 251], שבן-גוריון ראש הממשלה הראשון, י. בן-צבי [ממייסדי ארגון "השומר" בגליל בתחילת המאה ה- 20 למניינם, מפקד-העל של כנופיית "ההגנה" באזור ירושלים והנשיא השני של המדינה] וישראל שוחט, אחרי שהם הקימו את  תנועת "פועלי ציון" הקומוניסטית בוורשא בשנת תרס"ג (1903 למניינם), כחלק מהאגף החילוני של הנצרות הפרוטסטנטית, נסעו לטורקיה כדי להטמע בכת "הדונמה", הכת השבתאית המקורית מיסודו של שבתאי צבי. ישראל שוחט הצליח מעט להטמע בכת ויצחק בן-צבי הקים את הארכיון ההיסטורי הראשון על השבתאות. קבוצת השבתאים "הטורקים הצעירים" שבראשם עמדו רבים מהשבתאים מכת הדונמה [ובפרט ראש "הטורקים הצעירים" כאמל מוסטפה המכונה "אתא טורק" וכמו-כן ראשת המפלגה הקומוניסטית בטורקיה. השבתאים היו אלו שהקימו את "התנועה הקומוניסטית הבינלאומית" באירופה (יהודי הצללים מאסטנבול – עיתון "ידיעות אחרונות", 7 ימים, ה' סיון תשנ"ט, 20.5.1999)] בטורקיה ביצעו שם את המהפכה מאוחר יותר.

בן-גוריון ובן-צבי עלו לארץ בשנת תרס"ו (1906 למניינם). בן-גוריון עבד ביקב בראשון-לציון, אך שב בחזרה לטורקיה בשנת תרע"א (1911 למניינם) וניסה להתקבל למכללת קושטא באמצעות תעודת-בגרות מזויפת אך הוא נתפס והוא חזר לא"י בפרוץ מלחמת-העולם. הוא נעצר יחד עם בן-צבי על-ידי הטורקים בפקודת ג'מאל פחה בחשד שהם סוכנים של "הטורקים הצעירים" והובלו לבית הסוהר באלכסנדריה, שם דאג דוד יודילוביץ לשחררם [1(עמ' 499), הירחון "מימים ראשונים", עורך: א. דרויאנוב, כרך א', דף 220]. בן-גוריון וחביריו ב"פועלי ציון" העריצו קבוצה  שבתאית זו  של "הטורקים הצעירים" ואף חשבו על רעיון ההתעמנות ובניית הישוב היהודי בא"י תחת שלטון האימפריה הטורקית העותומאנית, בהנהגת "הטורקים הצעירים". לא בכדי, השדולה הקרובה לבן-גוריון ולפרנקיסט לואיס ברנדייס (נשיא בית המשפט העליון בארה"ב) בתוך התנועה הציונית בארה"ב, כונו "הטורקים הצעירים". תנועת "ירושלים החדשה", שהשתייכו אליה אמנים, פועלים והמנהיגים של "פועלי ציון" בארץ, קמו בהשראת "הטורקים הצעירים" ואף התלבשו בלבוש מזרחי-טורקי וכינו את עצמם "הטורקים הצעירים"

לא בכדי, בן-גוריון טרח להספיד את ברנדייס [ארכיון למורשת בן-גוריון, קרית שדה בוקר, חטיבת הנאומים].
ברנדייס וכן הראביי סטפן וויז, מקים "הסתדרות המזרחי" בארה"ב ומאוחר יותר נשיא ההסתדרות הציונית בארה"ב, השתייכו למשפחות פרנקיסטיות ושניהם קיבלו מאימותיהם את תמונת הפורטרט של אוה פרנק, ממשיכת הנהגת הכת הפרנקיסטית של (בעלה) אביה יעקב פרנק, תמונה שעברה במסורת במשפחות אלו. דודו של בריינדיס מצד אימו, גוטליב ווילה כתב בצוואתו לבני משפחתו, "שיש לכבד את מסורת אבותינו לבוז ולסתור את היהדות המסורתית של הרבנים" (Jewish Messiahs, By Jerry Rabow, p. 132  50 ).  המנהיג הציוני-האמריקאי מעולם לא התאמץ לנכס את התרבות היהודית לדורותיה. הציונות שלו התמקדה בחיוב המפעל הלאומי בארץ [אלון גל, "לואי דמביץ ברנדייס", "זמנים", רבעון להיסטוריה, 12 (קיץ 1983), עמ' 82-92]. תנועת "פועלי ציון" הורכבה מפועלים חסרי-אמצעים, אך כאשר הם התארגנו היו להם הרבה כספים, שבאמצעותם הם הקימו עיתון ורשת בתי-ספר בפולין. את המימון של כל פעולותיהם בפולין העניק להם גם שבתאיי, המיליונר פרנקפורטר מארה"ב [ראה מקורות על כך בויקיפדיה, ע' הקונגרס האמריקאי-היהודי].

יצחק בן-צבי שהזדהה עם כנופיית השבתאות הבינלאומית וראה בציונות את התגלמות השאיפות השבתאיות, הקים את הארכיון המקצועי הראשון עבור השבתאות וחקר את ההבטים השונים של השבתאות. הוא כתב במאמר "השבתאים בזמננו" [קובץ "מצודה", עורך – שמעון רבידוביץ, לונדון, כסלו תשי"ד] בין השאר – „"הדונמה" שבסלוניקי…בסוף המאה הי"ט מנו למעלה מעשרת אלפים וברבע הראשון למאה העשרים 13-15 אלף נפש. הם תפסו עמדות חשובות בסלוניקי…כעורכי דין, כרופאים, כרוקחים, כפקידים ממשלתיים בימות המשטר הטורקי וגם לאחריו…לחינוך בניהם הזמינו מורים בעיקר מצרפת…בשנת 1908, בזמן המהפכה הטורקית הראשונה ("חוריה"), היה רובו של הנוער כבר משוחרר מהאמונות הקדומות…רבים מהם היו חברים בלשכות "הבונים החופשים" (מסונים) ומהם נצטרפו למפלגת האחדות וקדמה ("הטורקים הצעירים"). טבעי הדבר, שבמהפכה זו (1908) היו השבתאים פעילים ביותר בשורות "הטורקים הצעירים" וחדרו גם לשורות המנהיגות. מקצתם עברו לשאר ערי טורקיה והתחילו עוסקים במדיניות והתיישבו בעיר הבירה.

בן-צבי כתב על הקמת "בתי-ספר מודרניים לחינוך בניהם, הזמינו מורים מחו"ל, בעיקר מצרפת. שני בתי-ספר כאלו נוסדו בסלוניקי…רובו של הנוער היו חברים בלשכות 'הבונים החופשים' ". מדובר למעשה בבתי לימוד של "אליאנס" והשאלה היא מדוע הוא אינו מציין במפורש שהמורים מצרפת הגיעו מ"בית המדרש למורים" בפריז של "אליאנס", תת-הארגון של "הבונים החופשים" ומסיבה זו רובם של התלמידים הפכו במהרה להיות חברי "הבונים". יש לכך סיבה המוצדקת מבחינה טקטית, כי בזמן שהוא כתב את המאמר, עדיין מורי "אליאנס" עסקו בהוצאת ילדי ישראל לשמד באגן הים התיכון, במסווה של מורים חרדיים או דתיים ואולי לכן הוא לא רצה לחשוף את ההונאה האדירה, ש"אליאנס" הונו את כל הורי רבבות התלמידים.

נוכיח להלן, החל מהפרק על מייסדי הציונות ואילך, שראשי הציונות עצמם יצרו וליבו במכוון את גלי האנטישמיות ויתכן שהיה להם חלק בגרסאות השונות של "הפרוטוקולים", כדי לגרום ליהודים עקב האנטישמיות להצטרף לרעיון הציוני, בדבר הצורך להקים מדינה יהודו-נוצרית בארץ ישראל. כאמור לעיל, הרצל כתב גם שהוא רואה את עצמו כשבתאי-צבי רק עם "מכונות". הרצל גם כתב שההבדל בינו לבין שבתאי-צבי מתבטא רק באצעים הטכניים (כפי שהובאו ביומנו בתאריכים דלעיל). גלי-אנטישמיות אדירים החלו להופיע באירופה, לאחר משפט דרייפוס.  פרוטוקולים אלו הבהילו את בית המלוכה הרוסי ואת הבולשת הרוסית והם החלו להסית נגד היהודים והחלו לארגן נגדם פוגרומים, ששיאם היה הפוגרום בקישינב. על "פרוטוקולים" אלו ראה בהרחבה בכתבת התחקיר ב"יתד נאמן" [מוסף שבת קודש, פרשת נשא, עמ' 9, תשמ"ז].

יוצא איפוא, ש"אליאנס" והתנועה הציונית היכו את העם היהודי בשתיים.  מחד, הם הוקמו כדי לרסק את העם היהודי ולהופכו לחלק מהאגף החילוני של הדת הנוצרית הפרוטסטנטית ובכך הם נחלו הצלחה כבירה, כאשר תוך פחות ממאה שנים הם הצליחו לרסק את רובו של העם היהודי ולנצר אותו, כשהם מכוננים את השואה המחסלת פיזית שליש מהעם היהודי, ומאידך הם עוררו על העם היהודי גלי-אנטישמיות שכתוצאה מהם ניספו גם בפוגרומים וגם בשואה, יהודים רבים. חלק גדול מאלו ששרדו, אך סבלו מאוד נפשית וגופנית, לא יכלו אף להתחתן וכו'.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *