האם אליעזר בן-יהודה היה ציוני ?

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

בן-יהודה לחם כדי לנתק את העם היהודי מארצו והתייצב בראש הלוחמים כדי לממש את הקמת המדינה עבור היהודים באוגנדה והוא הסביר – ,,דוקא ניתוק הקשר ההיסטורי עם ארץ ישראל, פותח לפני העם היהודי אפשרות לכונן חיים לאומיים על יסודות מודרניים…אם הציונות רוצה להיות עקבית עם עצמה, היא מוכרחה להכריז בגלוי וללא כל הסוואה, שהיא פונה עורף לעבר ומצהירה "אנו כולנו פנינו לעבר עורף" 31(שם) ובכך הוא משליט את מבנה החשיבה הפרוטסטנטי – השיויון המלאכותי על שפתנו, בהשמיטו את היסוד המייחד של ארץ ושפה המיוחדים לעמנו, אלא רואה בלשוננו שפה אשורית מארץ אשור ורואה בצורה שיויונית את אוגנדה וארץ ישראל כארץ היהודים ואף נותן העדפה לאוגנדה. הסיבה לכך שהוא בחר במבטא של העברית המודרנית (בהברה ספרדית), נובעת גם היא מסיבות נוצריות, כי – ,,אף הנוצרים קוראים בה בכתבי הקודש ["מפעל חייו", פרופ. י. קלויזנר, "טוהר הלשון", עמ'  49, שמואל רוטשילד, ירושלים, תשס"ח]. הוא גם אימץ את תפיסתו הנוצרית של ברוך שפינוזה, המנוגדת לקביעתם של כל גדולי הדקדוק ולכל מה שעם ישראל תמיד כתב ודיבר, היינו, שבתחילת המשפט יש להתחיל עם שם העצם ורק אחר כך להציג את הפועל, כשיטת שפינוזה ["קול הנבואה", דוד הכהן, עמ' קי"ח, מוסד הרב קוק, תשל"ט].

אומנם, עיקר מפעלו היה בהשלטת מבני החשיבה הנוצרית הפרוטסטנטית-החומריות הארצית והחברתית של החיים והשיויון. הוא הפך ועקר את המשמעות של כל המילים, ממשמעות של קדושה למשמעות מטריאליסטית חילונית ובכך הוא המציא שפה נוצרית חדשה שאיננה "לשון יהודית" ואיננה "לשון הקודש" אותה הוא המית בתודעת "החברה הישראלית", כשהוא מסביר שיש לעשות זאת כמעט בסדיסטיות – חילול לשון הקודש ,,אני מוציא את כל אותן המלים הקדושות, שבדעתי לחללן בהדיבור העברי של יום יום ["חייו ומפעלו", פרופ. יוסף קלויזנר, עמ' 31], לכן כאשר נתנו מורי המושבה, תלמידי בן-יהודה לברון באמצעות יועצו, את ספרי הלימוד שהם כתבו בעברית והוא שילם עבור הוצאתם לאור, כי אמרו לו שהם יכתבו את הספרים ב"לשוננו עתיקת היומין", הוא לא הבין בה שום מילה, אף שהוא ידע היטב את לשון הקודש 1(עמי 192).

דוד יודילוביץ

דוד יודילוביץ, מראשי כנופיית "הבונים החופשים" האנטישמית, מתפאר לשווא בספרו "ראשון-לציון" (עמ' 191), שהוא לראשונה בהיסטוריה החל ללמד "עברית בעברית", כי האמת היא שהוא החל ללמד לראשונה בהיסטוריה רק "יהודית בעברית", בעברית הגזענית המשיחית-הנוצרית, אך הלשון היהודית המופיעה בתנ"ך בפי נביאנו חיה וקיימת ב"חיידרים", תלמודי-התורה וברשת-החינוך לבנות ישראל "בית-יעקב", אך עדיין לא הוחייתה, לא במוסדות הלימוד היהודו-נוצריים הממלכתיים ולא בדיבור ברחוב, אלא רק חוללה שם. כמו-כן מתפאר לשווא זרובבל חביב (שם, עמ' ט') ששפה זו היא "שפת הנביאים", כי אפילו דוד בן-גוריון כבר אמר בנאומו בכנסת – ,,אנו קוראים ל"עברית" לשון של הנביאים, אך מסופקני אם נביא אחד יבין את הלשון שאנו מדברים בו [עיתון "הארץ", (3.10.86)]. כינוי הלשון שהומצאה בשם "לשון נביאים", נועדה כדי להתאימה ל"תיאוריית הגזע" שהומצאה על-ידי התנועה הציונית בידי מכס נורדאו וארתור רופין. לפי תיאורייה הזויה זו, העם היהודי בתקופת הנביאים תיפקד על-פי מבנה החשיבה הארצי-חומרי של הנצרות-הפרוטסטנטית ורק אז היהודים היו חזקים בגופם החומרי וקשורים לאדמה החומרית והיה להם דם "טהור" אנטי-שמי, היינו ללא דם ממוצא שמי, אך מאז שיצאו לגלות  הם "התנוונו" ולכן יש להחיות רק את "הנבחרים", בעלי תפיסות משיחיות-חומריות נוצריות-פרוטסטנטית, שמאוחר יותר זוהו עם התפיסות הלותרניות, היינו, חיי-קומונה חלוציים של תנועת-הפועלים של מפלגת מפא"י.

לשונם של מלכי החשמונאים  נפסלה על ידי הציונים היהודו-נוצריים, כי הם התנגדו לקומונות של האיסיים שמהן יצא יש"ו ואף גרמו למותו, לפי התפיסה הנוצרית.  מאידך, מרד-החשמונאים נגד גזירות היוונים ובראשם גזירת איסור לימוד התורה שודרג על-ידי היהודו-נוצריים הציוניים, באמצעות המצאת-העבר ועיוותו, שכביכול לא לימוד התורה שבעל-פה בה היו שקועים המכבים ורק היא זו שהדריכה אותם במאבקם נגד היוונים, כמובא בתפילת "על ניסים", אלא רק עצמאות מדינית חומרית נוצרית-פרוטסטנטית, היינו, מדינה חילונית כמו זו שלמענה לחם מרטין לותר האנטישמי, היא שהיתה בראש מעייניהם. לכן, היהודו-נוצרים הציוניים בחרו לכנות את השפה העברית-הנוצרית בשם "לשון נביאים", אף שהם נשלחו על-ידי אלוקים להלחם בין היתר בתופעות מעוותות, שמאוחר יותר גובשו על-ידי הנוצרים הפרוטסטנטיים למבני-חשיבה שאותם פרטנו לעיל.

אליעזר בן-יהודה השליט גם את מבנה-החשיבה הפרוטסטנטי של השיויון-המלאכותי על הלשון-היהודית והוא לא ראה כל הבדל מייחד בינה לבין שאר השפות – ,,מה שחסר, ניקח בהשאלה מהלשונות…האחיות הערבית והארמית או מאמן האשורית ["חייו ומפעלו", עמ' 198-9] וכל זאת נגד "לשון הנביאים", בשיטתיות גורפת ולא טיפין טיפין, כפי שזה קורה אפילו בכל שפת גויים בצורה טבעית ובכך הושלמה השפה, כשפה הבנויה על בסיס מבני-החשיבה של הנצרות הפרוטסטנטית.

בן-יהודה קשר את השפה שהומצאה, למשיחיות הציונית הפרוטסטנטית 31(עמ' 179) שיצר הרצל. לכן, אמר הכומר הגרמני הפרוטסטנטי ויליאם הכלר להרצל – "אתה המשיח" ["משיחי השקר ומתנגדיהם", עמ' 328, בנימין המבורגר].   קשר זה היה בראש מעייניו של אליעזר בן-יהודה בבואו להמציא את השפה החדשה שלו ועל כך מקונן ק. קצנלסון בספרו ["משבר העברית המודרנית", עמ' 97-8, תש"ן, ת"א] – ,,הלשון העברית המודרנית…באה לאחז את העינים ולהוליך שולל את הדעת ולרמוז, כי כבר בא משיח ועל כן אין מקום לגעגועים משיחיים…העברית המודרנית מעקמת את כל התמונה של המציאות היהודית כפי שהיא משתקפת במושגים היהודיים. היא יוצרת את האשליה כי ההוה שלנו הוא משיחי…תנועת העבודה רואה בעצמה את המשיח…היא מתנגדת למשיח היהודי.
שיטתו של בן-יהודה התבססה על הערך השלילי של "המטרה מקדשת את האמצעים", כדי להשליט את השפה שלו בארצנו באמצעות פעולותיו: התחפשותו לחרדי, איום ברצח על ילדים ואישים וקבוצות אם הם לא יחלו לדבר בשפה שהוא המציא והפעלת הילדים כלוחמים נגד הסמכות ההורית והבית-ספרית, כפי שנראה מיד להלן, אפילו במחיר של השחתת אישיותם של הילדים ושל הדורות הבאים, כפי שנכתב אז בעיתון "הארץ" [יהודה בורלא, כ"ה אב, תרפ"ד].

מתוך החיבור "מושבות".

ניתן להוריד מלשונית קבצים בקבוצת הפייסבוק.

https://www.facebook.com/groups/299592993721761/

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר.