יצאת צדיק 5

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

לכאורה אייכמן לא היה היחיד מבין הפושעים הנאצים שניסו להביא לארץ כדי לשופטו שהרי גם את מנגלה ניסו לחוטפו ולהביאו ארצה, אך מחקר יסודי שנערך מאשש את מה שהובא לעיל, שממשלת ישראל לא רצתה כלל להביא לארץ את מנגלה וגם לא את שאר הפושעים הנאציים אלא רק את אייכמן.

היוזמה להביא את מנגלה לארץ הייתה יוזמה פרטית של ראש הש. ב. (שייקרא בעתיד "המוסד") איסר הראל,  שתיכנן להביא את מנגלה לארץ יחד עם אייכמן, אך לא הייתה זו כאמור יוזמה ממשלתית ואכן ראשי הארגון שאחריו, לא ראו כל צורך בלכידתו ונימקו רשמית נימוקים מוזרים, שאין מספיק כח אדם לכך ושצריך להתרכז בבעיית המדענים הגרמנים שעזרו למצרים לפתח טילים ושאין תקציב לכך, על אף שלשם מציאת יוסל'ה שוחמכר פתאום נמצאו תקציבי ענק וצוותים רבים נשלחו לכל אירופה וארה"ב כדי למוצאו וכן כאן בארץ חיפשוהו בכל מקום אפשרי ובלתי אפשרי, כגון פריצות למאות בתים של חרדים בשיטה עיוורת, שמא הוא יימצא שם וכן כדי ליצור לחץ אלים על הציבור כדי להסגירו, על אף שרק חוטפיו ידעו על מקום הימצאו.

יתירה מכך, הרי מנגלה התפרסם ב"סלקציה" שהוא עשה ליהודים בשנתיים שהוא היה באושוויץ, סלקציה שנציגי הציונות לימדו את הנאצים ותמכו במעשהו של מנגלה. הדבר השני שהוא התפרסם בו, היו הניסויים הרפואיים המזוויעים שהוא ביצע ביהודים והרי באותו הזמן שהש. ב. תיכנן לחוטפו, הרי ממשלת ישראל עצמה ביצעה ניסויים רפואיים מזוויעים בעולי המזרח והבלקן, כשמנגלה מהווה עבור מדינת ישראל וממשלתה מקור השראה וחיקוי, שלעיתים אף עלו באכזריותם על הניסויים שהוא ביצע.

ראינו לעיל ולהלן נוכל גם להווכח, שראשי הציונות "נשכבו על הגדר" כדי להציל מתלייה את רבי-המרצחים הנאציים מעונש המות במשפטי נירנברג שניהלו בעלות הברית לאחר המלחמה והם שלחו את ד"ר קסטנר כדי לסנגר עליהם  וגם גולדה מאיר, רה"מ בעתיד, שלחה מכתב  סנגוריה כדי לסנגר על סוכן נאצי, אם כן כל שכן שראשי הציונות לא התכוונו כלל להעניש אותם בעונש מוות ואף לא לאוסרם, כי סך הכל הם היו עושי דברם של ראשי הציונות, הן כדי להשביח את הגזע באמצעות חיסול יהודי אירופה ובפרט שראשי הציונות ראו בחיסול זה מכשיר רב עוצמה תעמולתי שיגרום להקמת המדינה כפי שנראה להלן.

אכן מהמחקר עולה, שכל זמן שבקושי היה קצה-חוט שהעיד על מקום מחבואו, הממשלה לא התערבה כלל במאמצים הכבירים שנעשו כדי ללוכדו, בבחינת "ישחקו הנערים לפנינו", אך ברגע שסוכן הש. ב. צבי אהרוני גילה את מקום המצאו ואף ראה אותו, התרחש דבר מדהים. במקום להורות לו להשאר בקשר-עין עם מנגלה ולשלוח מיד מספר צוותים למבצע כה מורכב, כדי לארגן את חטיפתו והבאתו לארץ, הוא קיבל הוראה תמוהה להניח לטרפו ולחזור לארץ. הארגון אז היה קטן ומנה רק כ-250 סוכנים (רפי איתן – סוכן המוסד, מלוכדי אייכמן). לאחר שלשה חודשים חזר אהרוני לשם ומנגלה כבר לא היה שם ונראה שהיו בתוך הארגון רינונים על פשע זה ולכן נשלח שוב בצעד תמוה רק סוכן אחד בשם קמר במקום מספר צוותים כדי לחוטפו ולהביאו לארץ, אך מנגלה שוב חמק.

רק אחרי המהפך בתשל"ז, כאשר מנחם בגין מהימין עלה לשלטון כראש ממשלה, כיון שהוא לא היה כלל חלק ממנגנון הפשע הציוני שיצר את השואה ודאג למימושו, הוא מיד הוציא החלטה ממשלתית לראשונה ללכוד את מנגלה, אך מנגנוני "המוסד" אז היו עדיין  מורכבים כמעט כולם מהשמאל הציוני ונראה שלכן, הנסיונות ללכוד את ד"ר מנגלה לא צלחו. בדיעבד הרבה מאוחר יותר התברר, ששנתיים מאוחר יותר בשנת תשל"ט טבע מנגלה ומת כשיצא לטיול עם מקורביו.

בדו"ח המסכם של "המוסד" ב"תיק מלצר", בנושא לכידתו של מנגלה נכתב, כפי שפורט לעיל, שאחד הסיבות המרכזיות לכך שמנגלה לא נלכד, הוא משום חוסר הנחישות של "המוסד" ללוכדו55. במבצע כה מורכב, חוסר הנחישות הופכת לסיבה מרכזית לכך שמנגלה לא נלכד מהסיבה הפשוטה, שהדרג המדיני לא היה מעוניין בלכידתו, (על אף שהיה עבורם רווח פוליטי מכך וטיוח, שמחפשים את מנגלה כדי ללוכדו), כי סביר להניח ש"המוסד" היה מורכב מאנשי השמאל, מאלו שיצרו את השואה ובפרט שהממשלה כלל לא הייתה מעוניינת בלכידתו וכן משום שמנגלה עשה את מה שראשי הציונות רצו שהוא יעשה ואת הניסויים הרפואיים שהוא ביצע, ביצעו גם בארץ אז. הפושע דמניוק שגם הובא לארץ, היה בתקופה שרה"מ היה יצחק שמיר מהימין הציוני ולא מהשמאל.
על חוסר הרצון של מדינת ישראל ללכוד פושעים נאציים, ניתן ללמוד גם מהמקרה של הפושע הנאצי פרופסור הלמוט האובולד, שאת התואר הנ"ל הוא קיבל אישית מידיו של אדולף היטלר ואת תולדותיו חקר ההיסטוריון פרופ. עודד היילברונר ומדבריו הובאו בעיתון "הארץ" ובשבועון "במשפחה" (ט' אלול תשע"ז, גליון 1322, עמ' 64).

על הלמוט האובולד נכתב ערך באנציקלופדיה גרמנית ושם נכתב, שהוא הצטרף למפלגה הנאצית כבר באייר תרצ"ג (5.1933 למניינם) והוא מיד הצטרף לאס.אס., אך בגלל עברו-הנאצי נאסר עליו להיכנס לארה"ב. במכתב מדצמבר 1942 למניינם, הוא מתגאה שהוא ביצע ניסויים רפואיים בתרכובות כימיות שונות על אסירים ושבויי-מלחמה במחנות הריכוז.

בשנת תשכ"ה פתחו הרשויות במינכן בהליכים משפטיים נגדו על מעורבותו ברצח חולה יהודי בבית החולים בברלין. בשנת תש"ך הוא הוזמן למדינת ישראל לשם עריכת ניסויים רפואיים ב-50 חולים בעלי תסמונת-דאון. אם המדינה הייתה מעוניינת ללכוד פושעים נאציים ובפרט מבצעי ניסויים רפואיים, לא היה צורך לנסוע לשם כך לדרום אמריקה, כי אותו פושע מהסוג של מנגלה הוזמן לארץ במלוא הכבוד ושהה אז בישראל.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר.