עדי בן-חור:

סינדרום יששכרוף – הראשון שטבע את המונח "סינדרום ירושלים" היה הפסיכיאטר הנץ הרמן. הרמן למד רפואה באוניברסיטת קניגסברג, האוניברסיטה בה למד ולימד עמנואל קאנט, האדם שניסה לקבוע תפיסה משותפת של כלל המין האנושי להבנת המציאות, כדי למנוע את ההתדרדרות המוסרית שהיעדרה מוליד.

העולם של קאנט הוא עולם המנסה לבסס יציבות על אובייקט חיצוני שניתן להגיע להכרתו באמצעות חקירה תבונית של המציאות. העולם של הרמן מבוסס על ניתוח התפיסה הסובייקטיבית של הפרט, אך גם לה יש הכרה כי קיים גורם חיצוני קבוע – הקביעה כי מישהו סובל מהפרעה נפשית היא תולדה של הקביעה כי ישנו מדד למה הוא שפוי ומה הוא לא שפוי. מי שמחזיק במדד הזה מחזיק במדד אובייקטיבי.

בשנת 1937 פרסם הרמן את המאמר "הפסיכיאטריה בפלסטינה", בו הוא טבע לראשונה את המונח "סינדרום ירושלים", תופעה הנובעת מתפיסה של אדם כי יש לו יכולות משיחיות או אלוהיות או כי יש לו שליחות משיחית כלשהי. הרמן ביסס את מחקרו על כתבים מן העבר, חקר צליינים בתקופתו ועוד. באופן טבעי, הוזי המשיחיות מטעם עצמם התרכזו בארץ הקודש, ובעיקר בירושלים. הם האמינו כי הם נשלחו אליה ע"י האל או כוח אחר, כדי להגשים נבואה כזאת או אחרת.
פרשת דין יששכרוף ושוברים שתיקה האחרונה היא המשכה של הפרעת סינדרום ירושלים שאבחן הרמן בשנת 1937.

בסיפור שלנו ישנו אדם שהודה בפשע שביצע לכאורה. תיק החקירה נגדו נסגר. התומכים בו טוענים כי הוא באמת אשם וכי תיק החקירה נסגר מסיבות פוליטיות. המתנגדים לו טוענים כי הוא משקר, ואכן, אין כל עדות מסייעת חיצונית אמיתית לטענות של יששכרוף כי הוא הכה ערבי עד זוב דם, עד לאובדן הכרה.

למרות זאת, הוא עדיין מתעקש כי הוא פושע.

אלו העובדות שאין עליהן מחלוקת.
נשאלת השאלה כיצד התומכים בו יכולים בתנאים כאלו לתמוך בו?

התמונה שהוא מצייר מובילה לאחת משתי מסקנות:

א. מדובר באדם אלים על גבול הפסיכוטי, שכל חברה חפצת חיים צריכה לדרוש שייכלא בבית חולים לחולי נפש, מאחר והוא מהווה סכנה לציבור.

ב. מדובר בשקרן אנטישמי בזוי שמקבל כספים על מנת להפיץ את השקרים שלו.
אולם התומכים שלו הוסיפו אפשרות שלישית – מדובר בגיבור, במשיח, באדם אמיץ ומוסרי משכמו ומעלה, המציב מראה לחברה הישראלית. הוא מוביל את המהפכה.

נשאלת השאלה כיצד ניתן לייחס תארים כאלה לאדם שהוא סדיסט רצחני או שקרן פתולוגי?

התשובה הניתנת ע"י תומכיו היא כי יששכרוף לא אשם במצב. הכיבוש אשם. הכיבוש משחית. יששכרוף הוא קרבן חסר מגן של מערכת שהכריחה אותו להפוך לפסיכופט סדיסטי. זאת המערכת שאשמה.

ככל שהוא יהיה יותר מתועב, רצחני, סדיסט, דוחה, כך הוא יהפוך לדמות אלוהית יותר שיש לקדש. אם ישו הקריב עצמו עבור חטאי האדם, יששכרוף הקריב חפים מפשע בשם הפסיכוזה הקולקטיבית של העם היהודי, ועל כן, הוא הטוב שבבנינו ובנותינו.

הכיבוש יצר את יששכרוף ורק ההרס של הכיבוש ישנה את המציאות. ליששכרוף אין יכולת לפעול באופן מוסרי עצמאי. הוא תלוי רק בגורם חיצוני שיתפעל אותו, לטוב ולרע.

אין בכך כל חידוש. מרקס כתב מאות שנים לפני שוברים שתיקה כי הניצול הוא תולדה בלתי נמענת מעצם קיומה של החברה הבורגנית. לכן, כל עוד היא תעמוד על תילה, הניצול יימשך. אין להסכים לשיפור קוסמטי במצבו של הפרולטר, כמו חקיקת חוק שעות מנוחה וכיוצ"ב. הבורגנות משחיתה – ממש כמו הכיבוש – ויש להחריב אותה כדי להציל את הפרולטר מן הניצול. המהפכה הזאת תהיה אלימה ועקובה מדם.

ממש כמו יששכרוף בעולמו של השמאל הישראלי, בעולמו של מרקס הפרולטר לא יכול להשתנות מעצמו. ביטול הניכור בין בני האדם יתרחש רק לאחר החרבת המציאות, והחלפתה באחרת. האדם לעולם תלוי בסביבה כדי להפוך למשהו אחר. הוא אוטומט מוסרי – לא יותר.

אז מה חסר במשוואה הזאת? הכל. המציאות, הערבים במזה"ת, בישראל ובאיו"ש, הטרוריסטים, ההכרה בעובדה כי ניסיון ההשמדה נגד הישוב היהודי החל עם ראשית בואם של המתיישבים לארץ ישראל ולא לאחר "הכיבוש", העובדה כי הנאצי חאג' אמין אלחסיני ניסה להוציא לפועל את תכנית אטלס כדי לרצוח את ה"מתנחלים" בתל אביב וניסה לבנות מחנות ריכוז בנגב בשיתוף פעולה עם היטלר, הרבה לפני שמישהו דיבר על כיבוש, העובדה כי הערבים מסרבים להכיר בזכות הקיום שלנו, בשם האידיאולוגיה של אבי התנועה הלאומית הערבית הנאצי.

העובדה כי אנו מצויים במהלכו של "תהליך שלום" עוד לפני קום המדינה הזאת, שתמיד נוצל ע"י הצד השני כאמצעי לחיסולנו הפיזי. העובדה שהיעדר הנוכחות שלנו ב"שטחים" יוביל לסכנה על עצם קיומה של המדינה ולסכנת חיים של מאות אלפי גברים, נשים, ילדים וזקנים.

העובדה כי המוסר הזה יכול להיזון רק מדם.

הסובלים מסינדרום יששכרוף חייבים לקיים תורה שבעל פה למציאות, באופן שבו לא יהיה שמץ של קשר אליה. הם מפרשים את המציאות בהתאם לטקסט הקדוש שהם המציאו לעצמם. הם חייבים לסגוד לשקר ששמו הכיבוש, ובאמצעותו להצדיק את האלימות שהמשיח יששכרוף מפגין.

בעולם נטול אובייקט חיצוני כמו שלנו, הצליח השמאל הישראלי לחדש את האובייקט שקאנט ניסה לשמר, ההוא שלימד בקניגסברג, המקום בו הרמן למד, במטרה להציל את מוסריות האדם. אולם האובייקט שלהם אינו אלוהים, אינו התבונה הטהורה, ובוודאי איננו הבחירה החופשית, אלא הוא הכיבוש, הרוע האנושי.

הם סוגדים אותו ושליחם הוא הסדיסט שמבצע את דברו.

 

סינדרום יששכרוף – הראשון שטבע את המונח "סינדרום ירושלים" היה הפסיכיאטר הנץ הרמן. הרמן למד רפואה באוניברסיטת קניגסברג, הא…

‎Posted by Adi Ben Hur on‎ יום שלישי 21 נובמבר 2017