"איפה יוס'לה" ?

הפשע הגזעני-אנטישמי התעמולתי המאורגן הראשון של  פריטי הציבור השמאלני הציוני בארץ לדה-לגיטימציה, הדרה והחרגה של ציבור החרדי.

 

הרקע:  יוס'לה שוחמכר עלה לארץ מברית-המועצות בגיל 5 עם דינה אחותו, יחד עם הוריו אלתר ואיטה בשנת תשי"ז (1957 למניינם). אבי אמו נחמן שטארקס, שהיה חסיד ברסלב נאלץ לעלות לפני-כן בלי בתו והתיישב בשכונת "מאה שערים". אישיותה של איטה נדרסה באכזריות תחת המגף-הסובייטי של סטלין, שבפקודתו מי שנתפס עם כל ספר יהודי ובוודאי ילד או ילדה שלא למדו בבתי החינוך הסובייטים, במקרה הטוב הם נשלחו עם הוריהם לסיביר לעבוד עבודות-פרך, וכך בכפיה נהפכה איטה לקומוניסטית.

איטה ביקשה מאביה, עם עלייתה לארץ, שיגדל את ילדיה משום בעיות קליטה כלכליות. דינה למדה בכפר חב"ד ב"בית רבקה" ויוס'לה למד ב"חיידר" וגידל פאות ונקשר לסבו. בשנת תש"ך החליטו הוריו, לחזור לבריה"מ וביקשו מהסבא בחזרה את בנם. שמשמעותה המיידית של החזרה זו הייתה, לא רק לשמד אותו ולהופכו לנוצרי-פרוטסטנטי על-פי הגירסה הסובייטית, אלא פגיעה קשה בנפשו באמצעות שינוי קיצוני פתאומי של כל הוויתו ואישיותו שהייתה מערערת את שיווי-משקלו הנפשי.

כפי שנראה בהמשך, כשבסופו של דבר הוריו עשו לו את זה בעזרת הממסד, נפשו ואישיותו נפגעה קשות ובכל מסגרת יהודו-נוצרית בו הוא שהה בהמשך דרכו בארץ סבלו ממנו באותן המסגרות, וגם הוא סבל מהמסגרות בהן הוא היה נתון. הסבא כמובן התנגד לפגיעה זו וסרב למוסרו חזרה.

הגיורת הצרפתיה רות בן-דוד הצטרפה ל"נטורי-קרתא" (= בארמית: שומרי-העיר) ואחרי מספר שנים גם נישאה לראש "נטורי-קרתא", רבי עמרם בלוי. היא השתמשה במומחיותה בנושאי זיופי תעודות והחלפת-זהות, אותה היא רכשה כלוחמת במחתרת הצרפתית "מאקי" נגד הנאצים והצליחה להעביר לחו"ל את יוס'לה, כשהוא מחופש לילדה.

מסע השיסוי וההסתה הגזעני-אנטישמי של השמאל השלטוני נגד הציבור החרדי שנוצר כתוצאה מכך:

הממסד השלטוני של השמאל, שהיווה אז מיעוט בארץ, אך מאידך כל זרועות השלטון, כולל הצבא, הבג"ץ והתקשורת, היו ממושמעים לפקודותיו הטוטליטריות ולכן הממסד יצר מצג-שווא שכביכול נושא זה מסעיר את כל המדינה. הממסד השתמש בנושא זה, כדי ליצור מסע מאורגן של שיסוי אנטישמי-גזעני נגד כלל הציבור החרדי, על אף שכפי שראינו לעיל, רק בן-דוד הייתה מעורבת ישירות בהברחתו ועוד מספר מצומצם משכונת "מאה שערים" ידעו על-כך.  יתירה מזאת, אפילו פרופ. ישעיהו ליבוביץ מהשמאל-הדתי הביע את דעתו לאחר ויכוח על נושא זה במועדון סטודנטים באוני' ירושלים וקבע שלסבא נחמן שטרקס יש את מלוא הזכות לא להחזיר את נכדו, מאחר שהתוצאה המיידית תהיה שימודו של נכדו.

המשטרה ו"המוסד" היו אובדי עצות ולא יכלו למצוא את הנכד, כיון שהם לא שיערו שאת הסתרתו ביצעה אשה אחת שהיה לה כזה ידע מקצועי בתחום, שלא היה קיים אז בכל הציבור החרדי. ארגונים אלו ממש השתוללו. הם האשימו את כלל הציבור החרדי בהסתרתו ולכן הם החלו להעליל עליו עלילות-דם. הם העלילו על הגאון הצדיק רבי בנימין מנדלסון, רבה של המושב קוממיות שהוא מעורב בהברחה ואף ביצעו פשע נתעב כשהם עצרו אותו. הם פרצו באישון-ליל לעשרות בתים בבני-ברק ובירושלים ללא כל סיבה עניינית ואף לא קיבלו על כך אישור באמצעותו של צו בית-משפט וערכו שם פוגרום, כביכול כדי למצוא את יוס'לה, כדי להפחיד את כלל הציבור החרדי ועד היום לא נשפט על כך שום שוטר וסוכן שהשתתף בפשע גזעני-אנטישמי זה. כל שמאלני שפגש יהודי, היינו, חרדי, התפרץ למולו בקריאת-קרב – "איפה יוס'לה" ? כשתופעה זו מתפרסמת בהרחבה בעיתונות היהודו-נוצרית כאן בארץ, שעסקה אז בהסתה והדרת הציבור החרדי, עם קריקטורות של היו מביישות את העיתון "דר שטירמר" הנאצי.

"פתאום" נמצאו תקציבי ענק עבור "המוסד" (על-אף שראשי הארגון טענו שאין מספיק תקציבים לעסוק בציד הפושעים הנאציים) וגיוס רבים מבין סוכניו למטרת החיפושים ברחבי העולם, כאשר כל הנושאים הבוערים מבחינה ביטחונית ושנזקקו לטיפול דחוף על-ידי "המוסד", הפכו לזניחים.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *