אני יסדתי תנועת טרור באוסטרליה, ופרשתי

שיין האנטר הקים את תנועת השמאל הקיצוני והאלים ׳אנטיפה׳ באוסטרליה. אחרי ארבע שנים פרש. הנה הסיבה.

עימותים וקטטות פורצים בעצרת האנטי-נאצית בברקלי.

 

אנטיפה היא קבוצה רדיקאלית ההולכת וצומחת המאמינה שאלימות היא לגיטימית.
עברתי רדיקליזציה בסידני. תחילה הייתי מוטרד מההתערבות של המערב בסוריה. אנשי השמאל הרדיקלי שלטו בהפגנות והתחלתי להתחבר אליהם יותר. חבריי המכונים ׳נורמליים׳ תפסו מרחק ממני.

היינו מבלים בסיפריה אנרכיסטית בסידני. קבוצה של אנשים החיים על קיצבה אספו כסף לשכור אולם וניהלו ספריה. סוג של רשת קיצונית.

הגעתי למסקנה שהמלחמה היא סימפטום של מערכות גדולות יותר בחברה, והן האויב האמיתי, כמו העליונות הלבנה והפטריארכיה. באנטיפה מאמינים כי מערכות אלה חייבות להיות מרוסקות באמצעות דלגיטימציה טוטאלית (de-platforming) על מנת להציל את העולם. אנשים שאינם בהכרח מסכימים על הכל מאוחדים כדי תקוף את אויבם המשותף – כל מי שנמצא באגף הימני של הפוליטיקה.

המיקרו-חברה הזו הפכה לחיי למשך ארבע שנים.

הם מאמינים כי שורשיהם ההיסטוריים בנאבקים בדיכוי הנאצי. הם מפעילים אתר המתעדכן כל כמה שבועות עם רשימת חיסול של שמות מהאגף הימני. הם מאמינים שאם לאנשים האלה יורשה לדבר, החברה תסבול. לכן, הם חייבים להדוף אותם.

אין הצהרת שליחות, אלא רטוריקה מסוכנת. הרבה אנשים פגועים נמשכים אליה.

קראתי כי אנטיפה בארה"ב מאמנים אנשים לירות ולהכות. זה אותו דבר כאן. אנטיפה בסידני עוסקים באומנויות לחימה, כפי שהם ינסחו זאת, "לחמו בנאצים". זוהי חשיבה מעין צבאית.

זה יותר מסוכן מדאעש.

שיין מציג חלק מהתעמולה של אנטיפה בה משתמשת הקבוצה לגיוס חברים

 

הייתי שבוי אידאולוגית למשך ארבע שנים. הייתי מדבר בקול רם בתחבורה הציבורית כדי שהאנשים יוכלו לשמוע את דבריי, בתקווה שיקשיבו למסר.

השמאל הרדיקלי של אנטיפה מציג את עצמו כבעל חמלה ואמפתיה; זה סוס טרויאני. כל השיחות הן על זכאות וזכויות, לא על אחריות. כאשר אנשים אלה מדברים על חופש, הם, בעצם, מתכוונים לחופש מאחריות.

לעתים קרובות לאנשים הנמשכים אל הכת הזאת אין זהות חזקה מחוצה לה. אני לא פסיכולוג אבל, כמו בדאעש, זה נותן לאנשים תחושה של שייכות למשהו שיש לו מטרה.

סרטון וידאו מביך על ״לוחם צדק חברתי״ הופיע בפיד עדכוני המדיה החברתית שלי. לא ראיתי את זה תחילה. כמה שבועות לאחר מכן הוא צץ שוב, אז לחצתי ״נגן״. זה היה כמו לראות את הכת כולה דרך עדשה חיצונית. זה העיר אותי. הבנתי שכל מה שהתחלתי להאמין בו היה שגוי.

אתה לא יודע השפלה מהי עד שעזבת כת; ביזבזתי ארבע שנים מחיי.

ניתקתי קשרים לאורך הזמן. אני עדיין בקשר עם כמה מחברי הכת לשעבר, אבל איני רואה אף אחד שעדיין פעיל בה.

בדור ה-20 ומשהו שלי, המדיה החברתית משחקת את תפקיד המטיף 24/7 – כמו מטיף כיס. כל יום אתה מתוקף על ידי תיבת התהודה בטלפון.

אנטיפה מאמינה שלא קיים דבר טוב בחברה האוסטרלית. התודעה שלהם משליכה על האמונה הזו, והכל מסונן דרך האידיאולוגיה הזאת.

ללא ספק זה איום גדול וצומח על החברה האוסטרלית. זוהי תודעה אומללה. כשיצאתי משם והפסקתי להרגיש מדוכא, הרגשתי שסוף סוף אני יכול לשלוט על חיי. זה מה שבכוונתי לעשות עכשיו".