שלטון הצחוק של בית המשפט העליון

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

רן ברץ:

"שומרי הסף של הדמוקרטיה".

משחקי מילים. שחור הוא לבן. רע הוא טוב.

מהו הסף של הדמוקרטיה? הדבר הכי קרוב להיות סף של הדמוקרטיה הוא החוק. חוק שהתקבל על-ידי כנסת ריבונית נבחרת. זאת התשתית הנורמטיבית של הדמוקרטיה.

החוק הוא הסף, ואין בלתו. אם חצית אותו, אם עיוותת את החוק, אם השלכת אותו לפח, פגעת בנשמת אפה של הדמוקרטיה ועיקרת אותה מתוכן.

בישראל נוהגים ללמד את התלמידים והסטודנטים שיש דבר כזה "דמוקרטיה מהותית", שהיא מעין שיטת משטר דמיונית המושתתת על ערכי "זכויות האדם", כביכול יש איזו דמוקרטיית-על נורמטיבית שמייצגת חקיקת-על מחייבת שממנה ניתן לשאוב כללים שגוברים על חוקים כתובים ולשונם המפורשת.

אבל מה לעשות, שאין שום דבר כזה? זו תיאוריה פיקטיבית, שאין לה אובייקט. המצאה ישראלית מופשטת לגמרי, שהמקום היחיד שבו היא קיימת היא מוחם של משפטנים ישראליים — בעיקר כי הפיקציה הזו משרתת אותם היטב.

מבחינה מהותית, הסף של הדמוקרטיה הוא החוק המפורש שנחקק בבית המחוקקים הנבחר.

לכן יש לנו ביטויים כמו "לשון החוק" וחשוב מכך, "שלטון החוק".

אמור מעתה, התעלמות, פגיעה ופירוש שגוי של החוק היא הרס הסף הדמוקרטי ופגיעה בשלטון החוק, שמשמעותו היא העמדת החוק הכתוב כנורמת-על מחייבת לכלל מוסדות המדינה, כולל בית-המשפט.

מכאן אנו למדים, אם בית-המשפט העליון מזלזל, מתעלם ורומס את החוק ולשונו, אזי הוא איננו שומר סף, אלא שובר סף. זה לא שלטון חוק, זה שלטון צחוק. זו איננה דמוקרטיה, זהו הרס העקרונות הנורמטיביים היסודיים ביותר של המשטר הדמוקרטי.

לפיכך, מי שבאמת חשובה לו שמירת סף, מי שחשובים לו שלטון החוק והדמוקרטיה, חייב לקרוא לריסון מיידי ונחרץ של בית-המשפט העליון, שפורם בשיטתיות את יסודות הדמוקרטיה הישראלית.

לבן הוא לבן ושחור הוא שחור.