הטמפלרים והשעיר לעזאזל

הטמפלרים והשעיר לעזאזל

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה עד שהוכחתם אחרת...

לאחר שסקרנו כיצד הבנייה החופשית במהלך ההיסטוריה נוסדה עם סמלים הקשורים במסדר הטמפלרים והמערכת התאוסופיה הקבלית, נציג כמה מרעיונות המיסטריות הקשורים בהבנת מקומם של הטוב והרע בעולם, והפעם לכבוד יום כיפור, על הקשר בין באפומט של הטמפלרים והשעיר לעזאזל.

 

פרק הקודם (מאוד מאוד מומלץ, ויהיה טוב לקרוא לפני כתבה זאת אם כי לא חובה):

דיברנו הרבה על קבלה, הבנייה חופשית, והמקומות (גם היסטורית) בהם הם נפגשים. אין ספק שבשביל להבין את הסמלים והמערכת הסימבולית של הבנייה החופשית, חייבים להכיר את המערכת הסמלית של הקבלה. לאחר הרבה רבדים…

 

אנו סיימנו פחות או יותר עם ציטוט מתוך הספר המרכזי של הנוסח הסקוטי בבנייה החופשית, שהם מהזרמים המחזיקים יותר במסורת האילומינטיסטית שנכנסה לבנייה החופשית בסוף מאה ה18.

 

“השטן אינו אל שחור, אלא ניגוד של אלוהים…הוא אינו אישיות, אלא כוח, הנוצר למען הטוב, אך שיכול לשמש לרעה. זהו האינסטרומנט של חירות ורצון חופשי. הם מייצגים את הכוח הזה, המנהיג את היצירה הפיזית, תחת האל המיתולוגי בעל הקרניים, פאן. ומכאן אנו מקבלים את העז של שבת, אח של הנחש הקדמוני, ואוחז האור…”

אלברט פייק. Morals and Dogma, p. 102

 

ובכן, מקור הציטוט מתוך הספר morals and dogmas שייך לאליפז לוי (בספרו Magic: its history rites and practice). לוי כותב לנו על רעיון-מהות הרע בספרו Magic: its history rite and practice, אשר ממנו אלברט פייק מצטט פרקים שלמים. ציטוט זה של אליפז לוי התפשט בקרב ההוגים החשובים שיצאו מהבנייה החופשית וגרורותיה המשפיעות ביותר עד ימינ אנו. הוא צוטט על ידי אלברט פייק, ונדגיש שוב שהוא המייסד מחדש את הפולחן של הנוסח הסקוטי בספר הכי חשוב של הנוסח "מוסר ודוגמא". כמו כן הציטוט נכתב על ידי מאנלי פאלמר הול ( בונה בנוסח הסקוטי שזכה לדרגה ה33 המכובדת) אשר לא הזכיר את שמו של לוי כאשר ציטט אותו (כמו פייק). כמו כן הוא צוטט על ידי מאדאם בלבטסקי בספרה ה"דוקטרינה הסודית", וגם היא קיבלה תעודת הכשר מהאילומינטי (פולחן ממפיס ומצרים) והבונים החופשיים, אחר שייסדה את ארגון התאוסופיה העולמי. אך לאלו ממכם שמעמיקים, בלבטסקי הדגישה שאליפז לוי כותב מנק' המבט של הכנסייה הקתולית, לא היה לה את המפתח להבין אותו באמת, את המפתח של כתיבתו אשר מציגה את עצמה בגישה של הכנסייה הקתולית אך בעצם חותרת תחתה ומי שמבין יכול לקרוא ולראות שהוא בעצם כותב ומסביר את הדוקטרינה כנגד הכנסייה בעוד הוא מסתתר בכתביו כנציג שלה, דבר שגרם להרבה מאסונים וחוקרים לחשוב שיש הרבה סתירות בספריו, אך מעטים הצליחו לפענח זאת כגון אליסטר קראולי הידוע לשימצה.

החיבור בציטוט לעיל בין פאן (אל הטבע העיזי האמון על יצירה-יצרים), הנחש הקדמוני, והעז של שבת מוביל אותנו לדמות בשם באפומט המגלמת בתוכה את כל התוכן אותם מייצגים הדמויות המתוארות לעיל, כפי שתכף נראה את אליפז לוי מסביר זאת בעצמו. מהו הבאפומט? ובכן…

אנו מגיעים למה שנחשב בימה"ב על ידי הכנסייה כאחת הכפירות החמורות ביותר בזמנו, הכפירה של מסדר האבירים הטמפלרים אשר הואשמו בסגידה למה שהם כינו ה"באפומט" (תכף תבינו למה זה קשור). כפי שכבר הסברנו לא פעם, הרצון של כל מיני אחוות כאלה ואחרות לקשור עצמן לטמפלרים, גם אם אינו נכון היסטורית ולא באמת מכיל קשר סיבתי ישיר, מהווה מימד מיתי עבור האחווה שרוצה גם למשוך אליה מועמדים חדשים, וגם להסביר רעיונות עמוקים הגלומים באותם סיפורים הקושרים אותם לטמפלרים וכפירתם. אחד האנשים ששיחזרו (באמת או שבשקר) את רעיון פולחן הבאפומט של הטמפלרים, היה אליפז לוי (עיברת את שמו מאלפונסו לואיס כחלק מעיסוקו האובססיבי בקבלה) שהזכרנו, הוא היה בונה חופשי מהלשכה הצרפתית הגדולה במאה ה19 אשר השפיעה כל כך על הנוסח הסקוטי בבנייה החופשית, שהספר הכי חשוב המגלם את כלל הפולחן של הנוסח, "מוסר ודוגמא" של אלברט פייק, מכיל פרקים שלמים הלקוחים מספריו מילה במילה. השפעתו של לוי על עוד אחוות שנחשבו לאילומינטי בבנייה החופשית היא בלתי רגילה, וכך ניתן לראות את טביעת האצבע שלו גם אצל המקימים של הOTO באנגליה (מסדר הטמפלרים של המזרח אשר היווה גרעין פנימי אזוטרי לבנייה החופשית שם, ואשר שם למטרתו לשחזר את מסדר האילומינטי של וויסהאופט).

אז מה הוא העז של שבת? פאן (אל עיזי יווני מיתולוגי של הטבע) ? או בעצם, מהו הבאפומט של הטמפלרים שבגללו נרדפו?ומה הסוד העמוק המסתתר מאחורי ייצוגו כעז? כפי שתראו עוד כמה רגעים, כדי להכיר את המשמעות העמוקה יותר עלינו להכיר את פולחן השעיר לעזאזל במסורת היהודית (ואז לראות את הפרשנות החדשה שהכניסה לו הזוהר בימה"ב).

 

 

על פי המקרא[2] הכהן הגדול היה מטיל גורל על שני שעירי עזים (תיישים). אחד השעירים היה נבחר להעשות קורבן לה' בבית המקדש והשני היה נשלח על ידי שליח מיוחד הנקרא "איש עיתי" ל"עזאזל" במדבר, לאחר שהכהן הגדול סומך את ידיו על ראשו ומתוודה על כל חטאי ופשעי עם ישראל "ונתן אותם על ראש השעיר", והשעיר כביכול נושא אותם איתו.

על פי פרשנות חז"ל השעיר לעזאזל היה מושלך מצוק גבוה וגופו היה מתרסק במורד ההר עד שנעשה איברים איברים.[3]

——–

עם הרקע הזה, עכשיו נבין היטב את ההסבר של אליפז לוי בנוגע לבאפומט. וזכרו את המפתח להבנת הכתיבה של אליפז לוי שניתן מקודם! אחרת תתקלו בסתירות שיעקבו את ההבנה שלכם. הסברים שאוסיף יהיו בסוגריים מרובעות [*** ].

מתוך Transcendental Magic: Its Doctrine and Ritual (1910) By Éliphas Lévi

עמודים 299-301

"השבת של המכשפים.

השטן[סמל הטארוט]…[הוא] הארימן של הפרסים, טייפון של המצרים…הנחש הקדמוני של העבריים… הבאפומט של הטמפלרים, האליל המזוקן של האלכימאים…העז של שבת…

הבה נצהיר כעת…בעבור האדרת הגדולה של הכנסייה אשר רדפה את הטמפלרים, שרפה מכשפים, החרימה בונים חופשיים וכו'- הבא נצהיר בתעוזה ובדיוק שכל החניכים הפחותים של מדעי הנסתר והמחללים של הארקנום[הסוד] הגדול, העריצו לא רק בעבר, אך גם כעת, וימשיכו בעתיד, את מה שמסמל הסמל המדאיג הלה [באפומט]. כן, על פי ההרשעה הנחרצת שלנו, בעלי דרגת הרב אומן של מסדר הטמפלרים העריצו את הבאפומט וגרמו לנעלים במסדרם להעריצו; וכן, היו וכנראה ישנם התכנסויות אשר סובבים סביב הדמות הזאת אשר יושבת על כס מלכות עם לפיד בוער בין הקרניים; אך המעריצים של סמל זה לא מחשיבים, כפי שאנו, את סמלו להיות ייצוגו של השטן; נהפוכו, עבורם זהוא האל פאן, האל של בתי הספר המודרנים לפילוסופיה, של בתי הספר התיאורגיים של אלכסנדריה, של הניאופלאטוניסטים המיסטים שלנו…של שפינוזה ואפלטון, האל של הבתי הספר הפרימיטיבים של הגנוסטים…

השור הכלב והעז הם שלושה חיות סמליות של הקסם ההרמטי הממשיך את כל המסורות של מצריים והודו. השור מסמל את הארץ או המלח [באלכימיה המלח מייצג בצורתו הגסה וראשונית את הארץ\אדמה\חומר ובסוף התהליך את החכמה הגבוהה ויש האומרים אפילו את אבן החכמים עצמה, מעניין בהקשר למונח "מלח הארץ"]. הכלב הוא הרמנוביס [Hermanubis, האל ששילב את הרמס(מרקורי) השליח-מניע ואנוביס אל הכלב המצרי] הכספית[מרקורי] של החכמים, נוזל,אוויר ומים; העז ייצג אש ובו בזמן הוא גם סמל היצירה.שני עיזים, אחד טהור והשני שאינו טהור, היו מקודשים ביהודה; הראשון היה קורבן לכפר על חטאים, השני, קולל בחטאים אלו אשר הכבידו עליו, ושוחרר לחופשי במדבר – חוק מוזר, אך בעל סמליות עמוקה, פיוס על ידי הקרבת קורבן וכפרה על ידי חירות\חופש; עכשיו כל אבות הכנסייה אשר טרחו לחקור את הסמליות היהודית

האנדרוגינוס של קוהנראט
האנדרוגינוס של קוהנראט

, זיההו בעז שהועלה קורבן את הדמות של מי שלקח על עצמו, כפי שאומרים, את צורת החטא. למען האמת, כל [תורת] הקבלה וכל הקסם מחולקים בין פולחן העולה לקורבן וזה של העז המשולח. על כן יש את הקסם של המקום הקדוש וזה של השממה\ערבה. הכנסייה השחורה והלבנה, הכהונה של התקהלות ציבורית [צי-בורית] וזה של הסנהדרין של שבת. על מצחו של העז המוצג בשער הספר [ראו את התמונה מתחת לציטוט של באפומט העז], מקועקע סימן הפנטגרם עם נקודה אחת כלפי מעלה, אשר מספיק כדי לזהותו כסמל של אור. עוד הוא עושה סימן של האוקולטיזם [סוד\נסתר] עם שני ידיו, האחד מצביע כלפי מעלה לירח הלבן של חסד, והשני למטה לירח השחור של גבורה [שתי עמודי עץ החיים במערכת הקבלה, עמוד החסד ועמוד הדין, ימין ושמאל (חשבו על כך גם בקונטקסט הפוליטי) , טוב ורע, חיובי ושלילי, זכרי ונקבי]. יד אחת היא נשית והשנייה גברית, כמו האנדרוגינוס של היינריך קוהנראט [אלכימאי ופילוסוף הרמטי ידוע מהמאה ה15] אשר את תכונותיו שילבנו עם העז שלנו, כיוון שהם אותו הסמל [ממש כמו ה"זיווגים" בין ספירות זכריים ונקביים בקבלה]. לפיד האינטיליגנציה [ניתן אולי אפילו לפרש מילה זאת מהמקור intelligence כחכמה] בוער בין הקרניים הוא האור הקסום האוניברסלי של האיזון; זה גם הסוג של הנשמה המתעלה מעל לחומר , למרות שעדיין מחוברת לחומר כפי שהלהבה מחוברת ללפיד. הראש המבעית של החיה מבטא את האימה של החטא כפי שהמניע החומרי אחראי לו בלעדית, וחייב לבדו לנצח לשאת את העונש כיוון שהנשמה נצחית מטבעה, ויכולה לסבול רק על ידי "התחמרות" [השתנות לחומר]. הקדוסאוס באזור איבר הרבייה מסמל חיי נצח…. [וכן הלאה והלאה הוא ממשיך לפרט על הסמל]"

 

באפומט טמפלרים קבלה

גם אם לא מקבלים את הפוטרט של אליפז לוי עבור הבאפומט של הטמפלרים על אף שהוא בעצמו היה בונה חופשי בעל השפעה מאוד גדולה בעיצוב המיסטריות עד לזמננו, הקישור שהוא עושה בין באפומט לכוח הפאנתאיסטי של הטבע והיצירה המיוצג באל העיזי היווני הסאטירי, פאן [ואף דיוניסוס\באכחוס], וכמו כן לפולחן השעיר לעזאזל הוא דבר שמקובל במיסטריות. לשם כך נראה עוד כוהנת מאוד "גבוהה" בסולם המיסטריות שקיבלה הכרה גם מהבנייה החופשית הריטית, גם מהנוסח הסקוטי, וגם דרגה מכובת מנוסח ממפיס ומצריים, ואשר יצרה את האגודה התאוסופית אשר עד לימינו בעלת השפעה מכרעת על הסדר העולמי החדש ארגוניו, וכיום יש שיגידו כמרכזית וחשובה יותר מהרבה חלקים בבנייה החופשית, הלנה פטרונה בלבטסקי. גם היא מסבירה את הסוד הגדול מאחורי באפומט, והקשר שלו לשעיר לעזאזל.

Vol. 2, Page 302 ISIS UNVEILED. H. P. Blavatsky.

"דוגמא לכמה מעט מהפילוסופיה של הדוקטרינה הסודית הובנה כהלכה ניתן לראות ברדיפות האיומות של הטמפלרים בידי הכנסייה, ובהאשמתם בסגידה לשטן המיוצג בדמות העז — באפומט! מבלי להכנס למיסטריות העתיקות של הבנייה החופשית, אין אף בונה חופשי — ואני מתכוונת לאלו אשר כן יודעים משהו — אשר אינו יודע מה היחס האמיתי שישנו בין באפומט לעזאזל, השעיר לעזאזל מהשממה, אשר אופיו ומשמעותו עוותו לבלי היכר על ידי התרגומים הנוצריים. לאנקי [Lanki], ספרן של הוותיקן כותב " השם הנורא והמכובד הזה של האל…אשר על ידי כתבי הפרשנים של התורה היה לשטן, הר, השממה [מדבר], ועז זכרי". באינציקלופדיה המלכותית של הבנייה החופשית של מקנזי, הכותב מציין נכונה ש"המילה הזאת מחולקת לעזז ואל" שכן, "היא מסמלת את אל הניצחון, אך כאן משמשת במשמעות מחבר\יוצר המוות, בניגוד לי-ק-ו-ק מחבר\יוצר החיים; השני מבנייהם קיבל עז כקורבן". הטרימורטי [השילוש ההודי] מורכב משלושה יישויות, אשר נתפסות כאחד. הטרימורטי הוא אחד, ובעוד בראהמה [היוצר] אשר מייצק באופן כולל את השלוש, נוכח מאחורי הקלעים, וישנו הוא נותן החיים, היוצר, והמשמר, ושיווה הוא המהרס, והאל המביא לכלייה [מוות]…"Deus est Daemon inversus" [בלטנית: השטן הוא היפוך\ניגוד האלוהים] של הקבליסטים עכשיו נהיה ברור. זה הרצון העז והזדוני של הכנסייה להרוס את השריד האחרון של הפילוסופיות העתיקות על ידי עיוות משמעותן, מפחד שהדוגמות שלהם לא יוכלו לשמר אותם כילדים תחת חסותם, אשר מאלץ את הכנסייה הקתולית לצאת בשיטתיות לרדיפות [אינקוויזיציות] כלפי גנוסטים, קבליסטים, ואפילו בונים חופשיים יחסית 'חפים מפשע'."

פולחן השעיר לעזאזל ומשמעותו הסודית שמתארים לנו אליפז ובלבטסקי מתהדת עם העקרון הדואליסטי-גנוסטי בספר הזוהר בו יש שתי מערכות אלוהיות, שתי ראשויות הנאבקות זו בזו (אם כי כפי שהסברנו בכתבה הקודמת, אם סייגים הנוטים לגישה שהרע הוא כחלק מתכלית הטוב, לשרת אותו לתת לאדם את חופש הבחירה].

משנת הזוהר, ישעיה תשבי, עמ' רפח

"קו דואליסטי מובהק במשנת הזוהר בולט בתיאורי ההקבלה המדוקדקת בין כוחות הטומאה לבין כוחות הקדושה. סטרא אחרא בנוי במערכה של עשר ספירות כדוגמאת האצילות האלוהית"

עמ' רצ

"עולם זה שהשכינה וסטרא אחרא שוכנים בו בכפיפה אחת, הוא זירת הקרב בין שני היריבים הנאבקים על השלטון, שאינם יכולים לשלוט יחד, וכשזה קם זה נופל."

אז מה באמת כל כך הרגיז את הכנסייה? האם זה באמת היה עצם זה שהבאפומט – כשעיר לעזאזל, ייצג סכ"ה שתיי ראשויות לאל בניגוד לתפיסה הקתולית של האל האחד המייצג אך ורק את הטוב המוחלט? או שיש משהו עמוק יותר? עלינו פעם נוספת לחזור לקבליסטים של ימהב"נ כדי להבין את המשמעות העמוקה שבדברים.

אחד מהתמות המרכזיות הספר הזוהר, הוא הצורך לדעת להכיל את הרע. אם מתרחקים לגמרי מהרוע ומנסים לדכא ולחסל אותו עד תום הוא יחזור בעוצמה גדולה יותר. על כן רעיון מאוד מעניין עולה שוב שוב במשנת הזוהר והוא הרעיון שכחלק מההכלה של הרע, צריך לתת לו "קורבן" כדי שיאפשר להתייחד עם הטוב. הדבר מסומל באופן בולט במיוחד בהתייחסות הזוהר למצווה שעלייה נתמקד, והיא מצוות שילוח השעיר לעזאזל, וכפי שנראה מתוך הספר של תישבי על משנת הזוהר, אותו רעיון מאחורי הקורבן ושילוח השעיר לעזאזל מדגיש מאוד את המגמה הדואליסטית השוררת בספר הזוהר.

מתוך "משנת הזוהר" של ישיעיהו תשבי, עמודים רצ-רצב

"העולם הזה שהשכינה וסטרא אחרא שוכנים בו בכפיפה אחת, הוא זירת הקרב בין שני יריבים… אולם כוחו של הסטרא אחרא עצום כל כך, שקשה להכניעו בדרכי מלחמה. לפיכך מוטב לפייסו ולשחדו במתנות כדי להמנע מהתנגשות. רעיון הריצוי של סטרא אחרא בדרכי שלום, שהוא מעין כריתת ברית לשביתת נשק, חוזר הרבה בספר הזוהר, ולעיתים נשמעת בו נעימת השניות אפילו במידה מרובה מאשר בתיאורי המלחמה [בין הטוב לרע]. כמה מצוות, כגון השעיר לעזאזל, עגלה טרופה, מים אחרונים והשער שבתפילין, מוסברות כמתן שוחד לסטרא אחרא. שילוח השעיר לעזאזל נמשל לעריכת סעודה מיוחדת לסטרא אחרא, שיהיה עסוק ומרוצה ולא יפריע בנוכחותו את הסעודה הקדושה, הנערכת בהקרבת קרבן השעיר לאלהים. העוונות שמתוודים עליהם מוגשים כמתנה לסטרא אחרא, ואם בעל התשובה חוזר לסורו הוא נוטל ממנו בעל כרחו את העוונות שנמסרו לרשותו, ובכל הוא מעורר את זעמו ונענש…

המגמה הדואליסטית שברעיון הריצוי מובעת בחריפות יתירה בסוד הקרבנות, ביחוד בדרשות הנועזות על גורלו של איוב, שספר הזוהר מקשר אותו בסוד זה. בכל הקורבנות מלבד קורבן עולה, ניתן חלק מסויים לסטרא אחרא…איוב חטא בהבאת הקרבנות, שכל ימיו הקריב עולות בלבד, משום שהיה "סר מרע" ולא רצה לתת חלק לסטרא אחרא. אך בכוונתו הטובה גרם רעה רבה, כי במניעת תשורת הפיוס מכוחות הטומאה הביא לידי השתלטותם על כוחות הקדושה…

בכמה מאמרים מודגש, שהפיוס הוא רק למראית עין, כי המתנה ניתנת לסטרא אחרא נעשית לו לרועץ וממיטה אסון עליו ועל הגויים הנתונים להנהגתו, כלומר הגשת המתנה היא תחבולה…

משמעותם של דברים אלו היא, שכל עוד לא הגיעה השעה לביעור הרע בנצחונו הגמור של הטוב באחרית הימים חובת האדם היא לשלם מס עובד לסטרא אחרא ולשתפו בעבודת האלהים, כדי להרחיקו מעליו ומעל הקדוש ברוך הוא. זוהי מסקנה קיצונית ביותר מתורת השניות שבספר הזוהר, הבאה לידי ביטוי בצורת הוראות הלכה למעשה בחיי הדת. "

באופן כללי הזוהר בפרט ותורת הקבלה בכלל מדגישים במערכת הרוחנית אותה הם באים להציג שדרך הישר והחכמה הגדולה היא לדעת לאזן בין הקוטביות של עמודי "עץ החיים" חסד ודין המייצגים את מהויות הטוב והרע. הצדיק והחכם הוא זה שיודע למזוג את התמהיל הנכון של טוב ורע לכדי איזון מושלם בו הוא יכול ללכת ולעבוד את ה' בצורה הטובה ביותר. מכאן והלאה ניתן לקבל מושג טוב יותר כיצד רעיונות אלה עוותו והתפתחו לסטייה בפני עצמה בתנועת השבתאות. מנגד, ניתן לראות את רעיון המזיגה המאוזנת של שתי הכוחות גם כנגד לסטייה של הכנסייה הקתולית והנצרות אשר ראתה באדם כנולד בחטא ואשר אסור שיהיה לו שום עניין בפיטוי וברע ועל כן אסור לו כלל להגיע להתמודדות איתו אלא להנתק ולחסלו עוד לפני הגיעו להתמודדות.

לפני שנסיים חשוב להדגיש, הפרשנות של השעיר לעזאזל אצל חז"ל הוא שונה בתכלית לגמרי. מדובר בדבר אחר לגמרי מפרשנות הזוהרית. כמו כן עבור הקבליסטים, מי שלא מקיים מצוות כלל לא ראוי להתעסק בקבלה, ובט ובטח אם הוא גוי.

לילה טוב.

תנו לנו בתגובה

comments

בא לכם לשתף? זה בקליק...

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב linkedin

השארת תגובה

אולי יעניין אתכם גם...

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן