'חוכמה בגויים' ?

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

       האומנם –  'חוכמה בגויים' ?  

כך גם כתב המהר"ל ("באר הגולה", הבאר הששי) שאף החוכמה החיצונית – אסטרונומיה, גם אם תצפיותיה היו מדויקות, הרי שחישובים אלו אינם נקראים חוכמה.  המהר"ל מבאר שחוכמה נחשבת רק ההבנה למה המרחקים בין הכוכבים ומסלוליהם הם כפי שנראים וכדי לדעת זאת, הוא כותב שניתן להגיע לכך רק באמצעות "סוד העיבור".
גם כדי להכין לוח זמנים של מולדות הירח לכל השנים הבאות בצורה מדויקת ולנבא את המולדות בצורה מדויקת, כפי שערך אותם הלל השני בסוף זמנם של אביי ורבא, אי אפשר לעשות זאת באמצעות המדע שהוא רק תדמיתי, אלא רק על ידי "סוד העיבור" [רש"י, מסכת ביצה (ד:)].

לכן, מה שמובא שהודו חכמי ישראל לקביעות האסטרונומיות של חכמי אומות העולם [מסכת פסחים (צד:)] וכפי שהובא שם "נראים דבריהם", כבר ביארו במקורותינו [כגון, רבי בצלאל אשכנזי בשם רבינו תם, גדולי "בעלי התוספות", "שיטה מקובצת", מס' כתובות (יג:), ד"ה השבתנו על המעוברת], שמדובר רק לפי שיטתם ותפיסתם החיצונית של אותם אסטרונומים ולכן נוסחה שם גם הראייה נגדם במילים "תשובה לדבריהם", היינו, לשיטתם, אך האמת היא אכן כחכמי ישראל.  גם לפי תפיסתם החיצונית הנ"ל, מראים לנו חז"ל [מסכת בכורות (ח:)] שרבי יהושע בן חנניה ניצח את זקני אתונה בויכוח לגבי הבנת ותיאור המציאות והגר"א מבאר את עומק תשובותיו של ריב"ח לזקני אתונה.

ריב"ח הראה להם שאין כל אמינות בידע האמפירי של גדולי המדע שלהם שנרכש באמצעות ניסויים מעבדתיים,  גם אם הם מגובים באמצעות מנגנוני בקרה המדוקדקים ביותר, כשם שחז"ל אמרו במסכת נדה (ל:), שכל הידע האמפירי שלהם הוא מטושטש ושגוי והגדירום כשוטים.

לכן, כדי לומר שיש להם חוכמה שלפחות מתקרבת לאמת, אכן צריך לכך אמונה, כמובא בזהר [ח"ב (רלז.)], ש,,פרה אדומה תמימה –  זו יוון, שיש להם קורבא לאורחא דמהימנותא.

לחוכמה כזו שמתקרבת לאמת, אף על פי שהיא נוצרה על ידי מדענים, אכן הכרחית לכך אמונה ולכן נאמר "חכמה בגויים תאמין", שאי-אפשר לראות עומק חוכמה זו בעיניים, מה שאין כן בשאר המדעים שאנו מכירים ושהם מוחשיים. אומנם, כדי שלא נטעה לחשוב שחוכמה זו אפילו רק נושקת לחוכמת האמת –  התורה, לכך נאמר "תורה בגויים אל תאמין".

אין אנו מכירים סוג חוכמה זו בזמננו. אם כן, על איזו חוכמה יוונית מדובר, שהיא מתקרבת לדרך האמת ? על כך עונה אחד מגדולי הראשונים והמקובל האלוקי המהר"ם רקנטי בפירושו לספר בראשית [עם פירוש "לבוש אבן יקרה" על הרקנטי (רעט:), הוצ' זיכרון אהרן, תש"ס] שמדובר רק על חוכמה שהיתה עד תקופתו של אריסטו, היינו, שאין אנו יודעים מהי חוכמה זו, אלא רק למה אין-הכוונה.  גם שרידי חוכמה זו הסתיימו עם פטירתו של רבי יהושע בן חנניה בזמן חורבן בית-המקדש השני, כמובא במסכת חגיגה ה: –  ,,קי ניחא נפשיה ברבי יהושע בן חנניה, אמרו ליה רבנן מאי תיהוי עלן מאפיקורסין ? אמר להם "האין עוד חכמה בתימן" (= באדום), [אמר ירמיהו (מט ז)] אבדה עצה מבנים – נסרחה חכמתם, כיוון שאבדה עצה מבנים, נסרחה חכמתן של אומות העולם“. 


מאז
שאריסטו ביסס את המדע כמרד נגד מורו אפלטון רק על "כאילו"-מחקר חושי, לפחות בתור שפה ולא חוכמה אמיתית, אין יותר מחוץ למקורותינו שום חוכמה ומדע שאפילו מתקרב לחוכמה אמיתית, אלא רק מדע-דתי של הנצרות הפרוטסטנטית המנוסחת באמצעות תפיסות תדמיתיות וחיצוניות לחכמת אמת.

כידוע, הגר"א (הגאון מוילנה) ידע את כל מעשה בראשית על כל חוכמותיה, בין השאר על פי מגידים מן השמים. ברצותו לעצור את שטף מחשבתו בלימודי הקודש בהיכנסו ל"בית המים", רק אז עסק בחוכמות החיצוניות, כפי שכתב הגדול בדורו, מבית מדרשו של הגר"א והגדול מבין תלמידי הגר"ח מוולוז'ין (גדול תלמידי הגר"א) – רבי אליהו ראגולער (שו"ת "יד אליהו", ח"א, פסקים, סי' כה, ורשה, תר"ס). כך גם נהגו הרמח"ל (בספרו "דרך חכמה", סדר הלימוד הראוי), הרמב"ן וה"חכם צבי" שלמדו את החוכמות ב"בית המים" וגם זה רק בשפת לע"ז ("שאילת יעבץ", רבי יעקב מעמדין סי' י).

הרמב"ם, כידוע, פסק בהלכות מלכים, שגויים (דוגמת אריסטו) שאינם מקיימים ז' מצוות בני נח, אינם נחשבים "חכמי אומות העולם" וממילא אין לברך עליהם "שנתן מחוכמתו לבשר ודם" ולכן כתב הרמב"ם על אריסטו [מו"נ (ב' כב)] – ,,שכל מה שאמרו אריסטו בכל הנמצא אשר מתחת גלגל הירח עד מרכז הארץ היא אמת בלי ספק.

היינו, הרמב"ם אינו מייחס לאריסטו חכמה ומצמצם את ידיעתו האמיתית רק לגבי החישוב והידע האסטרונומי בסביבות כדור הארץ (ועל כך מדובר שם בפרק כב), ממרכז הארץ ועד הירח ולא עד בכלל, אך אינו מייחס לו חוכמה וידע אמיתי לגבי המהות הנמצאת בטווח זה, שהרי אריסטו עצמו כתב [DE ANIMA, ספר ראשון, פרק ח] על החושך שאנו חווים במחצית חיינו, ש"יש אומרים", מהי הגדרתו באופן מעורפל, אך הוא עצמו אינו יודע מהו.

כמו שיש "ירידת הדורות" בהבנת התורה ובכוחות הנפש והגוף של האדם [מס' חולין (פד.), רש"י], באותו יחס קיימת נפילה תהומית בהבנת החוכמות החיצוניות אצל חכמי אומות העולם (בניגוד לשטיפת המוח המתמשכת לגבי "הקידמה" של המדע המודרני), כפי שכתבנו לעיל את דברי ריב"ח [מס' חגיגה (ה:)] בסוף ימי בית שני, שכאשר "אבדה עצה מבנים" (מחכמי ישראל), כבר אז לגבי שרידי חוכמה זו נאמר "נסרחה חכמתם" של חכמי האומות והיא כבר אינה חכמה [ירמיה (מט, ז)], קל וחומר וכל שכן שבימינו אין כלל חכמה בגויים, אלא נרטיבים (סיפורים, הנובעים מדחף נפשי) נוצריים פרוטסטנטיים, כפי שהמדע נחשב באקדמיה.

חז"ל זלזלו אפילו ברמת האומנויות של המרכז המדעי והיוקרתי ביותר בעולם דאז שבאלכסנדריה [מסכת יומא (לח.)] והוכיחו שם, שכל האומנויות שנדרשו לבצען בבית המקדש, אומני מרכז זה לא הצליחו לבצע, כגון: פיטום-הקטורת, לחם-הפנים וכו'.
פרופסור שאול ליברמן מוכיח בספרו "יוונים ויוונות", שבמקורות חז"ל אין השפעה ממקורות זרים של מושגים יווניים, אלא שחז"ל משתמשים במקורות התורה שבעל-פה במילים יווניות שנפוצו במרחב ההלניסטי, כדי להורות לנו כיצד לא להיות מושפעים ובאלו מילים מותר להשתמש כברירת-מחדל ובאלו מילים אסור להשתמש, כדי לא לדרדר את רמתנו הרוחנית לרמה הפרימיטיבית של המדע. הם מציגים מילים יווניות שיש להן רק משמעות טכנית ולא משמעות מדעית וגם כאשר הם מציגים ומשתמשים במילים בעלות מובן דו-משמעי (טכני ומדעי), הם מסרסים את הגיית המלה.

יש לציין, שאחרי שנעלם מאתנו "סוד העיבור", נאלצו חכמי ישראל להשתמש באסטרונומיה היוונית, כפי שכתב הרמב"ם וחכמי ישראל שיכללו חוכמה זו ולכן הם השתמשו רק במעטפת החיצונית שלה ויצקו לתוכה תוכן יהודי (כגון, הרמב"ם, הרלב"ג והחזו"א).

המדע המודרני בנוי על יסודות הנצרות-הפרוטסטנטית וספוג בכל תובנותיה. לכן, כיום, כל אחד יכול להבין את משמעות דברי ה"זהר" [ח"ב (קכד)] – ,,"ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לא ישמע על פיך [שמות (כג, יג)], מכאן שלא יעסוק אדם בספרים אחרים זולת ספר התורה" וכן [שם, ח"א (ק.)] –  ,,אית לכו לאתרחקא מאינון ספרין.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר.