מינויו של השופט קוואנו ומותו של הפמיניזם הנוכחי

אז מה המסקנה מכל האמור לעיל על הפמיניזם בצורתו הנוכחית? אם נלך לפי הקו הלוגי הזה, המסקנה היא שהגבר הוא האחראי לשחרור האישה, כלומר, הפמיניזם הוא תולדה גברית לחלוטין.

אם הגברים היו אחראים לדיכוי האישה, ובגלל דיכוי זה יש פחות מרצות בחוג למדעים מדויקים מאשר מרצים, המשמעות היא שרק גברים יכולים לשחרר נשים.

ככל שהפמיניזם הופך ליותר ויותר מתקרבן, הוא הופך ליותר ויותר תלוי בגברים, לא רק כמוקד לאשמה, אלא כגורם היחידי האמיתי שיכול להביא לשחרור האישה.

בכך המרצות והפעילות עושות שימוש בתפיסה נוספת של מרקס (עוד גבר שעיצב את תמונת העולם של הפמיניזם הרדיקלי).

מרקס טען כי גבולות ולאומים הינם דבר חסר משמעות. מה שמשנה הוא רק המעמד. הפמיניסטיות הנוכחיות לקחו את הרעיון הזה, והחליפו את את המילה מעמד במילה מגדר, וכך נולד לו תחום חדש של פמיניזם, שתלוי כל כולו בגבר.

למעשה הן יצרו מצב שעל-פי התיאוריה שהן אמונות עליה, עצם תפיסת העולם שלהן תביא להחרבתן. מדובר בפיתוח של התפיסה שמרקס כינה תורת המחזור העסקי. אין מקום להאריך בעניין במסגרת זאת, וספק אם במכון ון ליר או אפילו במרכז שלם יבינו את הסיבה לכך, אבל זאת המציאות. מדובר בדבר בלתי מוכח וחסר קשר למציאות.

ממש כמו ההאשמות של ד"ר פורד כנגד השופט קוואנו.

המינוי של השופט קוואנו חשף את הפרדוקס הזה לאור יום, זאת בזמן שאותן נשים שאמונות על תפיסת עולם שכובלת אותן מרצון לרצון הגבר, מאשימות אדם שאין ולו שמץ של ראייה או הוכחה כי אי-פעם התקרב לד"ר פורד באופן בלתי הולם או אחר בתקיפה מינית.

החוג למשפט ומגדר יכול להוסיף קורס נוסף לתכנית הלימודים שלו – היום בו החליט הפמיניזם להתאבד בשידור חי.

אנחנו, המשפטנים ועורכי הדין הרציניים שעדיין מאמינים במושגים כגון חזקת החפות, קיבלנו אישור לחשיבות המלחמה כנגד הדת ההרסנית הזאת שנוצרה, אשר מוכנה לפגוע בשמו הטוב של אדם בשם אג'נדה, ואנחנו לא מתכוונים לשתוק.

בשורה רעה לפמיניזם בצורתו הנוכחי, שהגדיר את עצמו כתלוי ברצונו של הגבר והמשפטן. כדי להילחם בנו תצטרכו להפסיק להתקרבן, וזה כבר יהיה נצחון.

הפסדתן מראש.