הנסיך לבית הקיסרות ׳פרס׳ פלט צרור והרג את חיים אשטיבקר שעלה לארץ מהודו

זהו נגמר? אפשר לדבר?
השבח לאל.
אז ככה, לא חלמתי שהוא יעז לדבר, לא האמנתי, אבל הגנטיקה חזקה כנראה מכל החלומות הכי מוטרפים שלי, והוא הבן של אבא שלו, משפחה שלמה עם עור של דינוזאור… והנה שהוא כן דיבר, אז אם הוא מדבר, גם אני מדברת.
"נולדתי וגדלתי בתוך מציאות שונה מזו של היום"…
"אבא עזר לי בשעות קשות שהיו לי"…
בטח מציאות "שונה", ברור יא'חביבי ברור, כי אילו היום היית הורג, אני ושכמותי היינו באים איתך חשבון, ועד שלא היית משלם ככה כמו שצריך, לא היית.
הנסיך לבית הקיסרות "פרס" ירד משמירה בעודו בקורס מכ"ים, פלט צרור כדורים והרג את חיים אשטיבקר שעלה לארץ מהודו, חיים היה חייל בן 19.
הבדיחה הגרועה היא שאם מחפשים את שמו של ההרוג בין שמות הנופלים, מוצאים אותו תחת הכותרת ~ "נפל בעת מילוי תפקידו", הבדיחה המזעזעת יותר היא שבני משפחתו לא ידעו את נסיבות מותו במשך 30 שנים !
30 שנים הצליחה המשפחה הקיסרית המדהימה, תחת שרביטו של ה"סבא של כולנו" להסתיר את נסיבות מותו (הריגתו!) ממשפחתו של החייל.
30 שנים !
אני לא נרגעת, אני גם לא ארגע.
~ מיד לאחר האירוע, כשאשטיבקר מוטל בין חיים למוות על השביל בבסיס, צעק פרס ג'וניור: "הרגתי אותו, איבדתי את הקריירה שלי".
חייל אחר סיפר כי בשלב הזה השכיבו את יוני על המיטה כדי להרגיע אותו…
אתם מבינים? ההרוג שרוע מפרפר, והנבלה נלחץ כי הוא אולי איבד את הקריירה שלו,
הקריירה שלו… גנטיקה כבר אמרתי? אמרתי.
אבל אל דאגה, הקיסר אבא פרס נקרא מייד לזירת הרצח, מה זאת אומרת איך הגיע?
הנסיך יוני סירב לדבר עם חוקרי מצ"ח כל עוד אביו, שר התחבורה דאז, לא מגיע לבסיס. כשהקיסר שימון פרס הגיע, הוא שוחח עם המפקדים.
(מפקד הבסיס דאז, אל"מ מיכאל צוק, אישר את הפרטים.)
נו זה בגלל שכך היה נהוג אז בקיסרות,
ועל כך בדיוק פיטפט היום הנסיך כשאמר "מציאות שונה מזו של היום"…
חשבתם שזהו? תחשבו שוב ~
"מאותן שעות עזב שמעון פרס את המקום, וגם בנו יוני נעלם מהבסיס. לא פעם שאלנו את עצמנו אם זה היה תעתוע כל האירוע הזה, שקרה כל כך מהר וטאטא כל כך מהר. יוני נעלם ככה מיד אחרי האירוע מהבסיס".
מפקד הקורס, אריה שדה, אמר בראיון לעיתון כי "אלו היו שנים בצבא שבהן הכל היה נסגר, איך לאמר, באופן לא מסודר. זה היה מין סוד כמוס. לא היתה סיבה אחרת להסתיר את המקרה, אם החייל היורה לא היה בנו של שר, אני משער שהדברים היו נגמרים אחרת"…
הנסיך ישב בכלא 3 חודשים. שמעתם? שלושה חודשים. כן כן, חודשים !
נו, ומה היה לקיסר לפלוט בעניין הזה עשרות שנים אחרי?
קבלו: "היה משפט והיה פסק דין, לא היה טיוח. הייתי בלוויה של החייל, ומאחר ועברו הרבה שנים אני לא רוצה להיכנס לכל האירוע".
נו, עברו הרבה שנים, אני מחקתי את הסיפור ואפילו הייתי בלוויה, אז ת'שחררו,
באמ'שכם ת'שחררו, הייתה יריה, חייל נהרג, זהו, 'דפדפו…
אבל השקרן הבלתי נלאה לא היה בלוויה ~ יונה, אחיו של חיים שהיה בלוויה אמר כי היה מזהה את השר פרס, ועל כן הוא משקר. "אני זוכר באלף אחוז שהוא לא היה בלוויה", אמר.
ואז שאלתי אותי אם יש לנסיך קצת מילים על ההריגה הזו, בטח שיש ~
"אין לי שום עניין לדבר איתכם. מה אתם מחזירים אותי אחורה לתקופה כזאת".
הבחור בן ה19 מת, המשפחה הרוסה, החגים עמוסי דמעות, האירועים המשפחתיים חסרים שמחה אמיתית, האמא חולמת על הילד שלה שאיננו, וכל הכאב הזה עטוף בסודיות מוחלטת עליה החליט הקיסר, שקט מוחלט, אף אחד לא יידע שהבן הסורר שלו הרג את הילד הזה, הנסיך שלו גדל וצמח, התחתן, הוליד ילדים והשמין מנחת, טייל בעולם וכעת גם ירש את ירושת חייו, וההוא קבור עמוק באדמה… בן 19, ילד בן 19.
יא'חביבי, בחיים האלה צריך לדעת למי להיוולד.
אז ככה, נגיד נגיד נגיד שאלאור עזריה היה הנכד של הקיסר שימון…
רק נגיד.
זהו.
יש לי צרור קללות ככה על קצה הלשון, עסיסיות ומטונפות שבכלל לא חלמתי שאני מכירה,
אבל ערב שבת עכשיו, וערב ראש השנה, אז אני שותקת ת'פה שלי.
סבתא שלי הייתה אומרת לנסיך ש"גדל במציאות אחרת" ~
"אני אשאיר אותך בידיים של אלוהים, הוא יידע יותר טוב מה לעשות איתך".
ואני רק מקווה ששם למעלה, מחכה לקיסר הילד הזה בן ה 19, ויבא איתו חשבון.
שונאת שקרים וטיוחים, שונאת שקרנים ארורים, שונאת לשנוא…
"הסבא של המדינה"…
הלכתי להקיא.