האל שהכזיב

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

ההמצאה הנפלאה ביותר בעולם

"הדמוקרטיה בסכנה!"
"זה הוא מעשה לא דמוקרטי!"
"זה יגדיל את הדמוקרטיה במדינה!"

מי מאיתנו לא התעורר שטוף זיעה קרה למשמע אמירות שכאלה, או שטפח לעצמו על השכם ובצדק, כי הוא יותר דמוקרטי! השיח הפוליטי העכשווי הוא כזה שכל דבר שאיננו אוהבים הוא "לא דמוקרטי" וכל מה שאנחנו כן אוהבים הוא "דמוקרטי". התירוצים והצדדים משתנים(כן, בדבר הזה הימין והשמאל אשמים באותה מידה, גם אם המטרות שונות) אבל דבר אחד לא: אבוי למי שיחלוק על עליונות הדמוקרטיה כ"ערך עליון".

עצם הגדרת הדמוקרטיה כ"ערך", שלא לדבר על "ערך עליון", היא כשלעצמה עדות לממדי הזוועה. דמוקרטיה היא לא יותר משיטת ממשל שמשמעותה בשביל הוגיה הייתה שלטון עצמי ומשמעותה בפועל היא עריצות הרוב. כיום מיחסים לה כל מיני "ערכים" נוספים כמו הפרדת רשויות, שלטון הרוב, זכויות אדם וכו'. אנשים מהללים אותה כהדבר הכי טוב(או הכי פחות גרוע) שקרה לאנושות ומי שיחלוק על כך הוא אדם מסוכן ורוצה שטרנסג'נריות שחורות ישלחו למחנות.

בראיה היסטורית ובעצם בכל ראיה אחרת, מדובר בערימה של שטויות כמובן. כל אדם הבקיא בהיסטוריה יודע שבין דמוקרטיה ל"זכויות אדם" אין שום קשר. היוונים והרומאים החזיקו עבדים למרות שיוון ורומא היו דמוקרטיות. גדולי הפילוסופים היוונים(בראשם סוקרטס ותלמידו אפלטון), שמהם באה התרומה האמיתית לחברה המערבית – להבדיל ממה שיחשוב אדם אשר השכלתו תלויה בבית ספר ציבורי, כי דמוקרטיה הייתה התרומה הגדולה שלהם – היו מאוד ספקניים לגבי השיטה הדמוקרטית. סוקרטס עצמו הוצא להורג על ידי חבר מושבעים אתונאי בהחלטת רוב, בגין האשמות בכפירה באלים ובהשחתת הנוער. שלטון הרוב, "משפט צדק", הגנה על חלשים(הנוער) – מאוד דמוקרטי.
זכויות אזרח? היו קיימות מאז ומעולם, מימי קדם עוד היינו חברים בשבט, בעלי זכויות וחובות שלא תקפות לזרים.

אם כך, למה בכל זאת המצב כיום הוא כפי שהוא? בסדרת מאמרים זו, אקדים עם תרגום לקטע מאת הנס הרמן הופה(ארחיב עליו בסוף חלק א') כיסוד ובעקבות כך אתחקה אחר הדמוקרטיה היוונית והרפובליקה הרומית. נתייחס לעובדות ההיסטוריות, נבחן מצבים ונשווה אותם לזמננו וננסה להעניק פרשנות בעזרת הטיעונים(אך לא רק) של הופה.

חלק א' – האל שהאכזיב

הנושא האחרון הוא נושא שעסקתי בו בהרחבה בספרי "דמוקרטיה: האל שהכזיב" (Democracy: The God That Failed), שהוא ניסיון לטהר את שמן של המלוכות בהשוואה לדמוקרטיות. לא בכדי להראות כי מלוכה מסורתית היא שיטת השלטון הטובה ביותר או הרצויה, אלא שבהשוואה לדמוקרטיה, מלוכה מסורתית היא צורת שלטון עדיפה.

נבחן את ההיסטוריה. ישנה התקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה(ובמידה מסוימת המהפכה הצרפתית), בה מלוכה הייתה שיטת הממשל השלטת. לאחר מלחמת העולם הראשונה, רוב המלוכות בוטלו לגמרי או נהפכו למוסד יצוגי בלבד.
העובדות ברורות: העולם הדמוקרטי המודרני הוא כמובן עשיר בהרבה מהעולם המלוכני של המאה ה19. אולם השאלה היא, האם עושר זה הוא בגלל הדמוקרטיה או למרות הדמקורטיה?
כולנו שמענו מינקות כבר את הקו השלט בחברה, מגן חובה ועד שיעורי אזרחות, שעושר זה הוא בגלל הדמוקרטיה. כולם מהללים את הדמוקרטיה כאילו הייתה ההמצאה הגדולה ביותר של האנושות.

באופן מעניין, האמונה בשטויות שכאלה היא תופעה די חדשה. אם נלך אחורנית בזמן וננבור בכתבים על תאוריה פוליטית, לא נמצא אפילו הוגה משמעותי אחד שחשב את הדמוקרטיה ליותר מסוג של "קומוניזם מתון". היא נחשבה תמיד כצורת השלטון העלובה ביותר.
אפילו ז'אן ז'אק רוסו, חסידה הפנאטי ביותר של הדמוקרטיה, חשב כי היא יכולה לעבוד רק בקהילות קטנות בהן "כולם מכירים את כולם" וכך ניתן להפחית את היצר הבסיסי של אנשים לבזוז את הרכוש של מי שיש לו יותר מלהם ע"י "שליטה חברתית". כמובן של"שליטה חברתית" שכזו אין שום סיכוי לעבוד בקהילה המורכבת ממיליוני אנשים. כך שאפילו רוסו היה תופש את מה שכיום אנחנו קוראים לו דמוקרטיה כאידיוטי לחלוטין.

כעת, אציג טיעון אחד כדי להדגים לכם כמה שגוי הוא הפירוש כי המעבר משלטון מלוכני לשלטון דמוקרטי הוא האחראי לגידול העושר הזה. הנחת היסוד שלי היא שאם היינו שומרים על שלטון מלוכני, היינו עשירים לאין שיעור ממצבנו כיום.
וכי למה? מנקודת מבט כלכלית המעבר ממלכים לפוליטיקאים דמוקרטים הוא במהותו המעבר מאדם שתופש את המדינה כרכושו הפרטי, לאדם התופש את המדינה כמשהו שהוא השרת או "המשגיח הזמני" שלו. הוא לא הבעלים אלא רק משגיח ומתחזק אותו לזמן מסוים.

כעת, נבחן את ההבדל בין מישהו שהוא הבעלים של משהו לבין מישהו שהוא המשגיח הזמני של משהו. ניקח דירה(או בית) לדוגמה.
(הערת המתרגם: אני מעדיף את הדוגמה של מכונית בבעלות פרטית אל מול מכונית בבעלות חברה להשכרת רכבים מטעמי "בהירות". אני חושב שרק מציון שני המקרים, האדם הממוצע כבר יכול להבין את הטיעון עוד לפני שנכנסנו לפרטים ומבלי שנצטרך לשכנע. הרי רוב בני האדם הבוגרים יודעים להעריך טוב מאוד את הערך המוסף של בעלות פרטית של רכב אל מול המכוניות ה"שחוטות" מחברת ההשכרה שגם במקרה הקיצוני בו המחיר שלהן מפתה מספיק בשביל לקנות, יש לבדוק אותן טוב מאוד.)
במקרה ראשון, אני הופך אותך לבעל הדירה. אתה יכול להוריש אותה לדור הבא ואתה יכול למכור אותה בשוק החופשי מתי שתרצה. במקרה השני, אני הופך אותך למשגיח הזמני של הדירה. אינך יכול לקבוע מי יהיה המשגיח הבא ואינך יכול למכור אותה בשוק החופשי ולשמור לעצמך את הרווח. האם זה ישנה את האופן שבו אתה מתייחס לדירה, או במקרה של מלכים ופוליטיקאים, איך אתה מתייחס למדינה?

התשובה היא, כמובן! כמובן שזה משנה, ההבדלים הם כשמיים וארץ. במקרה אחד, כבעלים, שיקול אחד הוא ההכנסה שאתה רוצה להרוויח מהנכס(שכירות) אך השיקול השני הוא מה תהיה התוצאה של הגברת הרווחים משכירות בהקשר לשווי הדירה בשוק החופשי מכיוון שאתה יכול למכור אותה בכל זמן. לדוגמה, לא היית רוצה לעסוק בצריכת הון*, לא היית רוצה להגדיל את הכנסתך משכירות ביותר מירידה מידתית בערך הדירה. בנוסף, אתה מעוניין להוריש לדור הבא את הדירה כאשר היא לפחות שמרה על ערכה, אם לא הגדילה אותו, מאז שאתה ירשת אותה. זה הוא דבר בסיסי שרוב ההורים עושים.

מה עושים משגיחים זמניים? משגיח זמני לא "מחזיק במניה". שיקולו הוא כזה: עלי למשוך כמה שיותר הכנסה מהנכס, למרות מה שיקרה למנית הנכס. אפילו אם הדירה היא חורבה כתוצאה מכך, כל עוד אני הפקתי רווח גדול, כמובן שמדובר ביתרון גדול מנקודת מבטי. עלי לבזוז את המדינה מהר ככל האפשר מכיוון שמה שלא אבזוז עכשיו, לא אוכל לבזוז בעתיד.
המלך אינו מחזיק בגישה ש"עלי לבזוז את המדינה מהר ככל האפשר". נהפוך הוא. למעשה, אם הוא לא יבזוז את המדינה ערכה יעלה ויורשו יקבל משהו טוב יותר.

אנא בחנו, כדוגמה, את ההבדל בין הגישה של מלכים כלפי חוב שהם צברו (הכוונה היא כמובן לחוב לאומי) אל מול הגישה של פוליטיקאים "משגיחים " אשר נבחרו בצורה דמוקרטית כלפי חוב. מלכים היו אחראים לתת דין וחשבון על חובותיהם. אפילו יורשיהם, בלא בכל המקרים אך בהרבה, היו אחראים לחובות אשר הוריהם צברו,משכנו חלק מרכושם ואנשים היו מוכנים לקחת אותו בכוח במקרה והם לא שילמו. עובדה זו לא מנעה מהם לצבור חוב, במיוחד בזמן מלחמה, אך בזמן שלום הם בדרך כלל הקטינו את החוב.

אם נבחן את התנהלותם של פוליטיקאים דמוקרטים נראה כי החוב גודל בזמן מלחמה ובזמן שלום. הם לא מחויבים לתת דין וחשבון על כך באופן אישי, תמיד יש פראיירים בעתיד שיצטרכו לשלם את החשבון(אתם וילדיכם כמובן). עליך להיות ממש טיפש כדי לא להגדיל את החוב כל הזמן – מה שהפוליטיקאים שלנו עושים כמובן – מכיוון שאת הכסף שאתה מקבל אתה יכול לחלק, אתה יכול לקנות חברים רבים ובטווח הארוך… כולנו נמות, למי אכפת מה יקרה בעתיד?

פוליטיקאים דמוקרטים הם אנשים לטווח הקצר, הם כמו ילדים קטנים כפי שהסברתי במאמרי "העדפת זמן"** – "אני חייב את כל הכיף עכשיו!". מלכים מתנהגים יותר כמו מבוגרים. לא אכחיש כי ישנם מקרים יוצאי דופן, אך ישנם הבדלים יסודיים בין הגישות.
אם מעולם לא היינו מכניסים את השיטה הדמוקרטית ובמקום זאת שומרים על מלוכות מסורתיות, עם כוח חזק של המלך, תנאי המחיה שלנו היו טובים לאין שיעור מהמצב כפי שהוא היום.

למסקנה זו כמובן שאפשר להגיע רק אם הנך משתמש בתאוריה כלכלית, היסטוריון מעולם לא היה מגיע למסקנה כזו. היסטורין פשוט מסתכל ואומר: "המאה ה19 – עניים, המאה ה20 – עשירים. המאה ה19 – מלוכה, המאה ה20 – דמוקרטיה. לכן, מלוכה – חרא, דמוקרטיה – נהדר!". זהו זה, ככה פועלים היסטוריונים. כמי שמתעניין בתאוריה כלכלית, אני יכול להגיד לכם כי ההיסטוריה היא שדה מוקשים של פרשנויות מגוחכות, פעם אחר פעם. הם מדווחים על העובדות בצורה נכונה, אך הפרשוניות שהם מספקים… לפעמים אתה מתגלגל במיטה ולא יכול להפסיק לצחוק.

* צריכת הון(Capital Consumption) – מושג בכלכלה שמשמעותו בפשטות הוא אובדן הערך של הון בכלכלה מסוימת. בדוגמה של הופה צריכת הון תהיה הזנחת שיפוצים בכדי לחסוך כסף ולהגדיל את הרווחים משכירות בטווח הקצר, מה שיוביל כמובן לאובדן הערך של הדירה בטווח הארוך.
אם ניקח את הדוגמה של מכונית. צריכת הון תהיה "לקרוע" את המכונית בכדי להפיק ביצועים טובים יותר כעת, או להגיע יותר מהר ליעד, מה שכמובן יגרום לאובדן ערך בטווח הארוך.

** העדפת זמן(Time Preference) – מאמר של הופה בו מסביר מושג שלו הוא קורא "העדפת זמן" שבקצרה(אני אקצר, הוא מאריך) מסביר את ההבדלים בין העדפות של אנשים בהקשר לזמן והכנסה(או קבלת כל ערך אחר שהוא לא בהכרח הכנסה כספית או אפילו חומרית). בצורה המופשטת ביותר: יש אנשים המעדיפים פחות הכנסה עכשיו, יש אנשים המעדיפים יותר הכנסה אחר כך.
הוא מביא כדוגמה את ההבדל בין ילדים ומבוגרים. ילדים עסוקים בסיפוק הצרכים המידיים, הם רוצים את כל הסוכריות עכשיו ולא אכפת להם מה יהיה אחר כך עם הבריאות שלהם. אדם מבוגר לא רק שימנע מצריכת מאכלים מזיקים, אלא גם ישקיע(בטווח הקצר יפסיד את הכסף/זמן שהשקיע) בבריאותו בשביל שבטווח הארוך יהיה לו הרווח של בריאות טובה.

נספח – על הופה

במהלך שיטוט בספרית האוניברסיטה, בזמן שהמתנתי לשיעור, החלטתי לבדוק מי הוא האדם הזה המכונה הופה. הנס הרמן הופה(Hans Hermann Hoppe) הוא כלכלן/פילוסוף מהאסכולה האוסטרית אשר הפך למעין מימ עם המונח "הסרה פיזית". אמרה זו התפרסמה עקב טיעוניו כי בחברה ליברטריאנית יש צורך לפעול כנגד אנשים המתבטאים בזכות דמוקרטיה, קומוניזם ובעצם כל דבר המעודד פגיעה בזכויות קניין עד כדי "הסרה פיזית" במידת הצורך.

הופה כתב דברים רבים. טיעוניו במאמריו על "העדפת זמן", "פרקסאולוגיה(חקר הפעולה האנושית)", "חברת חוק פרטי" ומאמרים אחרים טובים הם נכס חשוב לכל אדם אשר ליבו חפץ בהבנה כלכלית, פילוסופיה וחברה חופשית.
ספרו ה"שנוי במחלוקת" ביותר הוא "דמוקרטיה: האל שהכזיב", בו הוא בוחן סדרה של מאמרים במטרה להראות את עליונות השלטון המלוכני על דמוקרטיות. זאת הוא עושה לא כדי לצדד במלוכות, אלא כדי להראות את הפגמים החמורים בדמוקרטיה ולהראות כיצד יש לגשת אל עובדות היסטוריות במטרה להפיק פרשנות.