דיכוי זכויות אדם בשם זכויות האדם

דיכוי זכויות אדם בשם זכויות האדם – ביום 9.4.18 פרסם דן מרגלית מאמר בעיתון "הארץ" תחת הכותרת "אם אולמרט יכול לבקש למחוק את הרישום הפלילי שלו, סימן שהאומה כולה בבעיה", שם הוא קובע נחרצות:

"..בפועל, אם אולמרט מרשה לעצמו להגיש בקשה (חנינה) כזאת לאחר מצעד ההכפשות שלו, כי אז לא רק הוא בבעיה אלא הציבור, האומה. מה אירע לנו שעבריין כאולמרט אינו חושש לתגובה של בוז ולעג לעצם בקשה כה הזויה?"

כאן ראוי לציין את מה שאמור להיות מובן עבור כל אדם שיודע כיצד פועלת המערכת הדמוקרטית-ליברלית: בקשת זכות חנינה היא זכות יסודית במשטר דמוקרטי, שהבזוי שבפושעים זכאי לה. רק משטרים דיקטטוריים מהסוג שהמאה העשרים ראתה כמותם די והותר, מדכאים את זכות בקשת החנינה.

לעומת זאת, מתן חנינה אינה זכות יסוד בשום צורה ואופן, ויש לה מגוון רחב של שיקולים, אולם מניעת עצם הבקשה היא סימן היכר לרודנות.

כדי להבהיר כמה הדברים של מרגלית, הרואה עצמו כחלק מ"בני האור", חמורים, נזכיר מקרה שמרגלית לא מכיר, סביר להניח, והוא מדגים כיצד מתנהלת מערכת משפט תקינה, שמסתבר כי כמה מאלו המגדירים עצמם כ"בני האור" אינם מחסידיה.

פסיקת בית המשפט בבג"ץ 706/94 שפרה רונן נ' פרופ' אמנון רובינשטיין שר החינוך והתרבות , נג (5) 389 היא דוגמה טובה לכך.

נסיבות המקרה חד משמעיות: אדם רצח את מתחרהו העסקי באמצעות ירי 12 כדורים מאקדחו. הוא הורשע ברצח וערעורו לבית המשפט העליון נדחה.

כמה שבועות בודדים לאחר דחיית הערעור בבית המשפט העליון, פנו באי כוחו של הרוצח – פרופ' דוד ליבאי ודן שיינמן – בבקשת חנינה לנשיא, שם הם מדגישים את מצבו הבריאותי הקשה של הרוצח. הנשיא קיבל את החנינה ושחרר אותו מהכלא. במהלך הזמן התגלה כי חוות הדעת ששימשו בסיס לחנינת הרוצח נקנו בסכום של 50,000 דולר, והחומר שעמד בפני הנשיא היה מזויף מא' ועד ת'. הרוצח לא היה חולה, לא סבל מכל מחלה, וקנה חוות דעת רפואיות מתוך מטרה להשתחרר מהכלא.

מכאן הבקשה לבטל החנינה.

כאן ראוי להזכיר מי הוא דוד ליבאי, סנגורו של הרוצח – פרופ' ליבאי היה שר המשפטים תחת ראש הממשלה רבין, והמשיך לכהן כשר משפטים מטעם מפלגת העבודה תחת פרס לאחר הירצחו של רבין. ליבאי ניסה לקדם חוקי יסוד רבים: זכויות במשפט, החקיקה, חופש הביטוי וההתאגדות וחוק יסוד: זכויות חברתיות, חוקים שדמויות מסוימות היו מגדירות כחוקי יסוד "נאורים וחשובים מאין כמותם", ואחרים יגדירו כחוקים הפוגעים ביכולת המשילות בצורה חמורה. אין ספק כי פרופ' ליבאי נמנה על "בני האור".

בדיונים בנוגע לבקשה לביטול החנינה ייצגו את הרוצח עו"ד אביגדור פלדמן ומיכאל ספרד. מפסק הדין עולה כי עוד בשנת 1999 התקשו השופטים חשין ומצא, והנשיא ברק, להבין באיזו שפה בדיוק מדברים עו"ד פלדמן וספרד כאשר הם מנסים להסביר מדוע חוות דעתו הקנויה של הרופא המומחה אינה שקר, בניגוד לקביעת בית המשפט, אלא היא מהווה "ליצנציה מדיקה", כלומר, ניסוח פואטי של עובדות רפואיות:

"..באי-כוחו המלומדים של הרוצח, עורכי-דין פלדמן וספרד, עשו בסיכומיהם בכתב את כל הניתן כדי לחלץ את הרוצח מן הסבך. לטענתם (ותוך פירוש לדברים שאמר בית-משפט השלום על המומחה רפואי) אין בה בחוות-דעתו של המומחה הרפואי לא מירמה ולא שקר, "אלא במקרה הגרוע ביותר [המדובר הוא – מ' ח'] בליצנציה מדיקה, על משקל ליצנציה פואטיקה, שהיא הרשיון הניתן למשוררים להדגיש קווים ותכונות".

נער הייתי, גם זקנתי: ליצנציה פואטיקה שמעתי עליה וידעתי מהי; ליצנציה מדיקה – לא שמעתי עליה ולא ידעתי מהי. השיר נישא על כנפי הרוח – בני-רשף יגביהו-עוף – ומיטב השיר – כְּזָבוֹ; ואולם טרם שמעתי כי מיטב חוות-דעתו של רופא הוא כְּזָבוֹ. משורר שיספר לנו כי ראה דגים הנכנסים במעופה אל ביתו מבעד לחלון, נקבל את דבריו בהתפעמות ובהשתאות; פרופסור שכך ילמד את תלמידיו בשיעור זואולוגיה, יועבר לפקולטה לדרמה.." (פסקה 16 לפסק דינו של כבוד השופט חשין).

הנה אם כן, שלושה עורכי דין – הידועים בציבור כלוחמי זכויות אדם חסרי חת – עשו מאמצים עילאיים על מנת להביא לחנינתו של רוצח בדם קר, תוך שימוש בעולם מושגים שבית המשפט עצמו לא הבין.

ובצדק עשו כך. הם עשו את תפקידם כסניגורים. אמות הסיפים של איש לא רעדו כאשר 4 פרקליטים, בהם שר משפטים לשעבר, הגנו על בקשת החנינה של רוצח מתועב, שביצע רצח מסיבות כלכליות גרידא.

האם הנשיא ברק והשופטים מצא וחשין אינם נמנים על "בני האור"? האם במעשיהם של הנשיא והשופטים הם מעידים כי הציבור והאומה כולם בבעיה? האם לדעת "בני האור" הם חלק מאותה בעיה?

מדוע דינו של רוצח המשקר ביודעין לנשיא ולבית המשפט חמור פחות מדינו של אהוד אולמרט?

דבריו של מרגלית מדגימים כיצד השימוש בזכויות האדם הופכות לכלי לדיכוי זכויות האדם.