ויקטור קלמפרר, יהודי גרמני שהתנצר, השווה את הציונים לנאצים כבר ב-1934

לפני 8 שנים טולטלתי.
את מה שאתם רואים היום כמעשה שגרה, זיהיתי אז – ודי בהלם.
בדה-מרקר קפה נתקלתי בבלוגרית בשם ליזי שגיא, שכתבה דברים איומים על ישראל ועל יהודים.
לא משהו מאוד נדיר.
אחר-כך הדברים האלה התפרסמו גם ברבים והסתבר שהגברת הנ"ל היא מנהלת אגף המידע של 'בצלם'.
וואוו.
כתוצאה מכך נתקלתי בדמות של יהודי בשם ויקטור קלמפרר.
ב-21 באפריל 2010 פרסמתי פוסט בבלוג שלי, תחת הכותרת:
האם 'בצלם' הוא ארגון אנטישמי?
י->
אפשר לקחת את הטקסטים של ליזי שגיא ולהתעמת איתם אחת לאחת. עשיתי את זה במשך זמן מה עד שהליבראלית החסודה הזאת חסמה אותי בבלוג שלה (שכבר נמחק לעדות).
עם כל הכבוד לגברת ליזי שגיא, היא לא הראשונה שמשתמשת בדימויים האלה כדי לבטא את דעותיה על צור מחצבתה.

ויקטור קלמפרר, יהודי גרמני שהתנצר, השווה את הציונים לנאצים כבר ב-1934:

"בעיני הציונים שרוצים לחזור לארץ היהודית משנת 70 לספירה (חורבן ירושלים בידי טיטוס), מגעילים בדיוק כמו הנאצים. בחיטוטים שלהם בקשר הדם. ב"שורשי התרבות העתיקים" שלהם, בניסיונם – מקצתו צבוע ומקצתו צר אופקים – להשיב את העולם לאחור, הם דומים מכל וכל לנאציונאל-סוציאליסטים… סיפוריה התמימים של גברת שאפס שחזרה מביקורה בחיפה אצל ילדיה מצד זֶ‏בה, מחזקים את שנאתי למעשה הציונים."

(הציטוט מופיע בויקיפדיה בערך אנטי ציונות)

עכשיו תראו מה הוא אמר ב-1942:

"אני חושב כגרמני, אני גרמני – לא בחרתי בזה, איני יכול לעקור זאת מתוכי…".

(הציטוט מופיע במאמר על קלמפרר באתר 'הארץ')

קלמפרר נאחז בשורשים שאימץ לעצמו על אף שהוא כבר מבין מה הם הצמיחו, אבל יהודים שמחטטים ב"שורשי התרבות העתיקים שלהם" – זה צביעות וצרות אופקים.

במבט לאחור קל לראות עד כמה הזהות של קלמפרר מבוססת על הונאה עצמית שיטתית.
עד כמה נפשו משועבדת ללייף-סטייל הגרמני.
נדמה לי שבשפה מודרנית זה נקרא פתט.

יש משהו מרגיע בידיעה שתמיד היו קלמפררים בדרכה של הציונות.
עברנו אותו? נעבור גם את ליזי.

הקמפלרריזם הוא לא בעיה, הוא סימפטום. ביעבוע של תשתית שנאה אוניברסאלית.
קמפלרר לא המציא את התיאוריות שלו אלא ביטא את מה ששמע במקומות אליהם שאף להשתייך.

מי שהקשיב אז לקמפלרר היה צריך להבין מייד שזאת הרוח הנושבת בטרקליני האקדמיה של דרזדן וברלין. זה השיח האינטלקטואלי שקמפלרר היה שותף לו.

ליזי שגיא היא אנטישמית. חד וחלק.
תהומות כאלה של תיעוב וניסוחים פרוורטיים הם לא ביקורת, לא התפרצות זעם ולא ביטוי אומלל לתסכול מדיני – זאת אנטישמיות. אפילו קלאסית.

אפשר, כאמור, לרסק את כל אמירותיה, טיעוניה ונימוקיה עם קצת עבודת הקלדה וזמן פנוי, וכפי שציינתי בהתחלה גם עשיתי זאת בבלוג של ליזי החמודה.
אבל, יאללה – חלאס.

עכשיו באשר לכותרת; האם 'בצלם' הוא ארגון אנטישמי?
ארגון 'בצלם' מגדיר את עצמו כ"מרכז מידע". ליזי שגיא היא מנהלת המידע של הארגון.
כלומר, היא זאת שאחראית על התוכן של הארגון, על "האמת הפנימית שלו".
מישהו מאמין כי ליזי שגיא זכתה במשרה הנחשקת והיוקרתית בלי שהבוסים שלה ידעו מה היא חושבת? בלי שהם קראו והתפעלו מהבלוג הנשכני שלה?
האם לא סביר יותר להניח כי דעותיה של ליזי שגיא והאופן בו היא מבטאת אותן היוו נקודות זכות?
שדעות כאלה וצורת מחשבה שכזאת מעניקים ערך מוסף לאסטרטגיית המידע של 'בצלם'?

ג'סיקה מונטל, מנכ"ל 'בצלם', אמרה בתגובה לחשיפה כי ליזי שגיא אינה משקפת את עמדות הארגון.
אני חושב שגב' ג'סיקה מונטל לא אומרת אמת.
אולי אני טועה, אבל נכון לעכשיו ארגון 'בצלם' מעסיק אנטישמית בתפקיד בכיר ורגיש.
זאת עובדה.
ג'סיקה מונטל אולי יותר מכל אחד אחר צריכה להבין עד כמה החשיפה הזאת חשובה.

המקור בבלוג

יום אחרי פרסום המאמר, ליזי שגיא התפטרה מ'בצלם'.
קרן עמלק מצאה לה ג'וב בעמותה עויינת אחרת.