אין יותר דבר כזה ״תיאוריות קונספירציה״ ונותרת רק השאלה, מי המשטה, במי.

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

 

גלי בת-חורין:

ככה אני רואה את פני הדברים:
פעם, בעידן התום, כשהייתי מנסה לענות על תופעה מעוררת תהייה: איך ייתכן שהבורסה קרסה? מדוע מדינת ישראל לפעמים פועלת במפגיע כנגד עצמה? איך נרצח ראש ממשלה ? – אם – במהלך התהייה הייתי מגיעה לרעיון, שאולי מישהו מבעלי מישרות האמון מעל באמון, הייתי מבינה שזהו מבוי סתום, שהרי המחשבה היא אבסורד.

ההנחה היתה שלאנשים במעמד הזה יש כבוד מקצועי שגובר על הכל, שיש להם יותר מדי מה להפסיד אם חלילה יתפסו בשקר או במרמה, שהם עברו מיון קפדני ע"י אנשי מקצוע שגם להם יש כבוד מקצועי ולכן לא ייתכן, שמנכ"ל משטרה ידליף, לא ייתכן שמחלקת בג"צים של המדינה – תפעל בשם המדינה למען האוייב, לא ייתכן במהדורת חדשות מרכזית, בערוץ תקשורת לאומי – ישקרו לציבור, לא ייתכן ראש ממשלה יהיה מושחת.

אבל, מסתבר,שרבים במדינה פחות תמים ממני, הם כן מאמין שאדם יכול להגיע כל הדרך עד לראשות הממשלה – כשהוא מושחת, או הופך שם למושחת, אז פה לא יהיה לנו כל ויכוח להניח שזה אפשרי.

ואם זה אפשרי לראש ממשלה, זה אפשרי לכל אדם הנושא משרות בכירות . מסתבר, שכן אפשרי לשטות בכולם, כל הזמן.

ומכאן והלאה, אין יותר דבר כזה "תיאוריות קונספירציה", ששלילתן נובעת בעיקר מתוך האמונה, שלא ניתן לשטות בכולם כל הזמן , ונותרת רקהשאלה, מי המשטה, במי.

את זה כמובן קשה לדעת, כי אם מניחים שמשהו משקר, קשה לדעת אם הוא משקר כשהוא טוען, שמישהו אחר משקר. או לא. פרדוקס השקרן

ופה החיים הופכים מסובכים כי אמון כבר אין בשום מערכת ונחוץ לחצוב את האמת מתוך התופעות עצמן, בלי לדעת מה רוחש מחתיהן.

כדי לחצוב אמת נחוץ תיווך שהרי אנחנו לא נמצאים במקומות שבהם מוכרעות החלטות, אין לנו חוקרים פרטיים שעוקבים אחר מהלכים נסתרים ומוסתרים מאיתנו. התיווך הזה הוא התקשורת.

אבל מה עושים, אם התקשורת הוכיחה עצמה במהלך השנים כלא אמינה? אולי לא צריך להוכיח שאינה אמינה כי פי על פי סקרים 70 % מהישראלים לא נותנים בה אמון , אבל האם ניתן לתת אמון בסקרים, גם הם חלק מהתקשורת, הלא אמינה. זה כבר מעגלי לגמרי – אם מאמינים לסקר שפורסם בתקשורת שאומר שאין אמון בתקשורת – למה להאמין בפארדוקס השקרן הרקורסיבי הזה?

כל מה שנותר הוא שיקול הדעת האישי. אלא שהוא יכול להיות מוטה. ובוודאי הוא מוטה, אם הוא מבוסס על שיפוט המציאות על פי שיפוטים קודמים, שנולדו מתוך אינפורמציה מוטה, מתוך התקשורת החשודה כמוטה.

במקרה הזה, הציבור כבר אינו יודע שום דבר כעובדה, וכך הציבור ממשיך למצוא "הוכחות" למה שכל אחד ממילא חשב כבר קודם. וכל ידיעה חדשה אינה אלא הנחת מבוקש\
————————————————-

אבל עדיין, ישנן הוכחות אפודיקטיות, שלא יכולת להיות לא נכונות
למשל שאם שני אנשים טוענים, כל אחד, שהשני שקרן, בטוח לגמרי, שלפחות אחד מהם שקרן.

כך, אם מהדורת חדשות מרכזית משווקת לציבור, במשך דקות ארוכות (משך זמן הוא מסר – לחשיבות האייטם התקשורתי)- צילום מציצני של בנו של ראש הממשלה מנהל שיחת שיכורים , כאילו יש בזה חשיבות אינפורטיבית, ובניגוד לכל כללי אתיקה, או כבוד מקצועי – אזי אין לסמוך על התקשורת.

השיקול נעשה או מתוך פופוליזם זול, סנסציוניזם מרדד או מתוך כוונה מכוונת להציק לראש ממשלה נבחר, על ישי פגיעה מתמדת, לא הוגנת בני משפחתו, על מנת שיפרוש מתפקידו . זה כבר פעולה של סחיטה.
לכן, העיתונות לא אמינה ולא רלוונטית, לחציבת האמת.

האם דעת הציבור רלוונטית לשיקולים?
לרוב, יש לה חשיבות, כי ההנחה שאם כולם חושבים דבר אחד, ורק אני חושבת את ההפך – זה קריטריון עבורי , לבחון מחדש את המסקנות שלי.
אלא שאם שומעים ציבור שלם מתהלם בנבערותו , בצדקנות תהומית על השולי שבשולי ("הוא מנהל דיון לא ראוי ומבזה, בתוך רכב שמממן הציבור") – אני מבינה, ששיקול הדעת של הציבור כבר הושחת ואיבד כל קריטריון שיפוט.

פה נותרתי אני, לבדי, לשפוט על פי שיקול דעתי, שאין לו כבר על מה להתלות: העובדות אינן אמינות, והדעות לא רציניות.

מה נותר? האם ישנה איזו הוכחה אחת ממשית (אפודיקטית) שאינה תלויה – לא בעובדות מציאות שנויות במחלוקת, ולא באף פרשנות?

לדעתי, העניין נעוץ במשרות האמון. כי אם איש אבטחת אישים של מוסד מפואר כמו השב"כ- האמון הן על שמירת משפחתו של נתינהו והן על פרטיותו – מועל באמון על ידי הקלטות סתר – אז מה שבטוח הוא – שהיתה מעילה באמון .

לאנשי אבטחה יש שתי משימות: להגן על חיי המוגן, וגם לא לדבר עליהם .

כרגע, ברור ללא צל של ספק, שאיש אבטחת אישים אחד של השבכ מעל בתפקידו השני –לא לדבר.
מכאן, קל יותר להסיק, שתתכן גם מעילה בתפקיד הראשון: הגנה על חיים. מעילה הלא נעשתה. עתה אנחנו מתווכחים רק על המחיר .

ואם כן, איפוא, אין כל מניעה להניח, שאולי ראש ממשלה אחר נרצח על ידי אלו, שלא היה ניתן להאמין פעם שזה בכלל אפשרי . הלוא, האנשים הללו נבחרים בקפידה על פי נאמנותם.
ומתודרכים לפעול כך שלא יפגוע באמון המוחלט של אדם שמפקיד את חייו בידיהם.

אלא, שזו עובדה שאיש אינו חולק עליה, שהמעילה באמון קרתה.

אבל, תאמרו, איך ייתכן שכולם טוענים פה אחד, שיגאל עמיר הוא זה שרצח את רבין?

ובכן, לא כולם. ראינו את הבר מודיע בתדהמה, בתקשורת. שכבר נקבע, שאינה אמינה. האם הבר שקרן? למה לא? אם ראש ממשלה יכול להיות שקרן, למה שלא ישקר איש פקידות אפור?
ואולי לא שיקר, אלא שיקרו לו?
ואם שיקרו לו, האם עוד אנשים חושבים כך? מייד אני נזכרת בלאה רבין ודליה רבין, שדרשו חקירה חדשה. כלומר, אפילו הן לא האמינו לדיווחים כפי שנמסרו.

היו עוד אנשים רבים מאד, שהביעו ספק בהתכנותו של הרצח כפי שהמקרה הגיע לציבור. הםנגיעו לכך ע"י חקירה מדעית, ע"י מסקנות מתחום הפיסיקה, אנשים, שהעידו (עדות שקרית אולי, ואולי לא) שהיה "תרגיל" ידוע מראש להתנקשות, והיו כאלה, שטענו מראש שישנה התכנות התנקשות כזו ע"י חתרן בלתי נלאהה שלא יעצור אפילו ברצח. וזה היה מטעם רבין ז"ל , בעצמו.
כך, שלא נכון שכולם מאמינים לדיווח על האירוע המזעזע.

אז מה האמת?
אולי הסמכות המוחלטת לקביעה זו היא של הפתולוג שבדק את הנושא והוא זה שיכריע?
אלא שמיד אנחנו נזכרים, שמדובר בפרופ' היס, שהואשם מאז בעבירות מרמה והפרת אמונים.

אולי בצדק, ואולי לא,

שהרי כבר ראינו גם מקרים שבהם הפרקליטות שיקרה ביודעין – כמו במקרים של רות דוד והקנוניות דל עם רונאל פישר, שנעשו בתיאום עם גורמים מושחתים במשטרה. עוד מוסד שהתגלה כך כמושחת בחלקו.
אבל באיזה חלק? למי כן להאמין?

אולי, למנכ"ל המשטרה, יוצא יחידת מודיעין בעלת מוניטין ללא דופי, ושהוא מינוי של ראש הממשלה. האם עליו ניתן לסמוך? זה, שלקח לאחרונה יועץ תקשורת מפוקפק מאד מהשמאל הרדיקלי, והנה, הפלא ופלא, מייד החלו הדלפות לעיתונות מחקירות ראש הממשלה – שגם כבר הוכחו, חלקן – כעורבא פרח? כלומר – אפילו לא בבחינת הדלפה, שהיא הוצאת עובדות חסויות שלא כחוק, אלא דיס-אינפומציה של "עובדות" לא נכונות?

המקרה האומלל של יאיר באמצע הלילה חשף להבנתי, באופן אפודיקטי את העובדות הבאות:

יאיר נתניהו משתטה לעיתים, אולי פעם אחת, אולי תמיד.
אנשי אבטחת אישים – אינם אמינים וכן גם מי שבחר אותם לתפקיד ואמון על מיונם.
פה קורס האמון בכל המנגנון, כי לא ניתן לדעת מי שם מושחת, כמה מהם מושחתים, ומאיזה דרג מתחילה השתחיתות.

לכן גם ניתן להאמין עתה בלא ייאומן – שמגיני ראש הממשלה רבין ז"ל היו מסוגלים למעול באמון שניתן בהם.

העיתונות שתמכה פה אחד כמעט בבית המשפט שמצא את עמיר אשם, בוודאי אינה אמינה.
זה כבר נקבע קודם.

ובית המשפט? האם הוא אמין?
האם ניתן לתת אמון במערכת , שטרחה להכניס למחלקת בג"צים – זו שאמונה על מענה המדינה לתביעות נגד המדינה – אישה כמו זו שחשף אדם גולד – שהיתה מבין אלו שהגישו את העתירות כנגד המדינה מתוך להט אידאולוגי?
או בבג"צ, שנשיאו המיתולוגי חיווט את חוקי היסוד במעגליותו לעצמו וכך שם עצמו כפוסק היחיד בכל סוגיה משפטת , פוליטית או אחרת ? ושלאחר פרישתו, נשמרת אותה מסורת על ידי הקבוצה שברק העניק לה שלטון מוחלט ללא סייגים?

והאם לאור כל זאת יהיה גם מופרך להאמין, שגורמים מושחתים רבים בתוך מוסדות שלטון ובעלי משרות אמון, שסרחו,אולי שיטו בשופטי בית המשפט?

מה שבטוח הוא, שאין כמעט מוסד שאינו נגוע בשחיתות בצורה זו או אחרת, כך שאין לתת באף אחד מהם אמון ללא סייג. ואם יש סייג, אין יותר אמון בכלל משום שהמונח "אמון" מניח כבר "ללא סייג". הלוא גם שקרנים פתולוגיים אומרים לעיתים את האמת, אבל לא ניתן לדעת – מתי הם אומרים אמת ולכן, לאחר שכבר נתפסו בשקר מכוון להטעייה (להבדיל מתחמונים פוליטיים בזירה בינלאומית , שעליהם עומדת הדיפלומטיה כולה)

לכן אין שום ברירה אלא רק להפעיל שיקול דעת על כל דבר ועניין, לנסות לחצוב ממנו את האמיתיות שלא ניתן לכפור בהן, כמו זו, שאין חלוק על כך שאיש אבטחה אחד מעל פעם אחד לפחות באמון שניתן בו.
ומשם להתחיל לנסות לפענח את המציאות. תופעה אחר תופעה.

האלטרנטיבה היא להסיר מעלינו את העול הזה, להתייאש,מתוך תשישות רוח, לוותר על התבונה ולרוץ לככרות לנהות אחר לוחמי שחיתות, שהעובדה שפעלו כבר מתוך שחיתות אינה מוכחשת אפילו על ידם הם, למצוא קורבן רנדומלי ולכלות עליו את כל הזעם והתסכול המובן, בשל מצב בלתי נסבל שלא ניתן יותר להאמין לשום דבר.

אלא, שאולי הוא דווקא האדם היחיד, שמנסה לעמוד בפרץ השחיתות ,ואז גם מובן לחלוטין, מדוע כל המושחתים מעונינים לסלק אותו מדרכם

אולי לא. אבל איך נדע?