חרפון פגאני חד״ש: גם גופות מחבלים חשובות מחיי אדם

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

יוני בלונדי:

חרפון בג"ץ #222334
1) לישראל באבו אבוה יש זכות להחזיק גופות של מחבלים, מאלף ואחת סיבות, אבל גם ובעיקר כי זה מציל חיי אדם. אחזקת גופות לצורך לחץ מדיני, או החזרת אנשינו, זה פיקוח נפש.

2) באבו אבוה אגב זה מינוח משפטי הלקוח מהמשפט הבין לאומי, בבסיסה המשפטי והמוסרי של המדינה, כל מדינה, קיימת החובה של המדינה להגן על אזרחיה, להכפפת ההגנה על האזרחים לפורמליסטיקה משפטית יש שם: פשיזם

3) כמו שכתב יותר זמרי, גם אין חוק שמאפשר ליירט קאסמים, אין חוק שמאפשר להקים בטונדה בתחנת אוטובוס מסוכנת, אין חוק שמאפשר לחשוף מנהרה של החמאס.

4) אין "זכות להקבר", אין זכות אדם כזאת, ובתאכלס, גם אין אדם, ככל שבג"ץ ימציא זכויות חדשות, ככה הבסיס המוסרי והמשפטי של הזכויות האמיתיות יעורער.

5) בגץ, עם כל פסיקה הזויה יותר מהשניה, הופך בפועל ובפני העם לעוד סניף של הקרן החדשה, בג"ץ בפסיקותיו, מרחיק את עצמו מהעם בו הוא יושב. ככל שבג"ץ מחליש עצמו לדעת, כך גדל כוחם של הגופים האנטי דמוקרטיים.

6) בג"ץ כראש הזרוע השיפוטית, פוגע בעצמו ביכולתו לתפקד כזרוע השופטת ומערער בעצם החלטותיו על היציבות השלטונית בישראל.
לא רק כנסת וממשלה יכולות להיות אנטי-דמוקרטיות, גם בג"ץ יכול.

7) אם אנחנו רוצים לשמור על האמון במערכת המשפט, על הדמוקרטיה, ועל היציבות של הרשות השופטת, אנחנו חייבים להחליף את הועדה למינוי שופטים בהליך פרלמנטרי שקוף הקיים בכל מדינה מתוקנת.

נ.ב. אם באמת חייבים לקבור מחבלים, אני מציע את הפשרה הבאה:
לקבור אותם בתוך לשכות שופטי בגץ,
זה לא צריך להיות קשה, כי דגל פלסטין וריקבון כבר יש שם, אז לא צריך הרבה.

אדם גולד:

חלאס עם ההיתממות. שיהיה ברור, מי שטוען שפסיקת בג"ץ בנוגע לגופות המחבלים "בסך הכל העבירה באופן פורמאלי את הכדור למדינה שתחוקק חוק" –
הוא טיפש, רשע או שילוב הרסני בין השניים.

1 עזבו זה מעליב. אני אפילו לא אתחיל להסביר שוב על ההשלכות.
על המשמעות האופרטיבית של תיקון חקיקה, המסננת של היוהמ"ש, הביקורת השיפוטית של בג"ץ (ללא הגנת סעיף שמירת הדינים), הסכנה בפסילת החוק והתרחיש השכיח והכמעט מפוהק במסגרתו עם חקיקת חוק חדש בג"ץ מפרש ומסרס את החוק, מוחק סעיפים מרכזיים, מאיין אותו ממשמעות מעשית ובהמשך מתערב כל פעם מחדש בהפעלת הסמכות לאור "בחינת הנסיבות הפרטניות של המקרה".

רק אציין את מה שאמור להיות מובן מאליו.
יש כאן אסטרטגיה עקבית של בגץ לנקוט פרשנות דווקנית להחריד בכל הנוגע להסמכת הממשלה לבצע פעולות. אסטרטגיה מסרסת שמטרתה הברורה לעין היא להעביר למגרש המשפטי גם את מעט הסמכויות הבטחוניות שנותרו מחוץ להישג ידה של כנופיית רחביה-צהלה.

2. אני גם לא ארחיב לגופו של פסק הדין – האבסורדי, הטרחני, הכמעט מעליב ברמתו האינטלקטואלית – בעיקר כי מספיק לעיין בדעת המיעוט של הנדל שנדמה כמעט נבוך מהתעלולים הפרשניים של הקולגות שלו..
שום דבר כאן לא חדש. אפשר לאכול את הראש עד מחר אבל המסכות הורדו כבר מזמן – זו מלחמה אידיאולוגית ועם ישראל מקבל בה בראש (זומבים שעדיין ממשיכים עם מנטרות דלוחות על "הסתה ו"דמוקרטיה" מוזמנים להשתיל לעצמם אונה ולחזור)

3. וכשהאמת המדממת מוטלת על השולחן. מה שצריך להתחדש ולהתחדד זו התביעה הברורה *שלנו* מממשלת הימין – תפסיקו להתבכיין ותתחילו לעשות.
לא ליד, לא נאומים, ולא הצהרות. או שתרסנו את האקטיביזם השיפוטי או שתלכו הביתה.
שום תירוץ לא יתקבל.

4. צריך נשים את הדברים על השולחן.
עם כל הכבוד לדנציגר וקרא, העם לא מצפה מבכיר בעמותת שמאל ומשופט ערבי לשמור על בטחון מדינת ישראל.
בדיוק בשביל זה העם בחר בממשלת ימין.

ואם הממשלה המביכה הזו מעדיפה להמשיך לעשות במכנסיים, להתעסק בשטויות ולפזר הצהרות וסטטוסים במקום לפתוח במלחמה אמיתית נגד בגץ –
אז בחייאת תחסכו מכולנו את הביזיון ותעופו הביתה.