האם זה ה׳סוי-בוי׳ הראשון? – חבר שואל

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

הסטוריה גדולה קטנה:

תשאלו כל אדם איפה הכי כדאי לעשות קניות בלונדון, והוא יצביע לכיוון רחוב אוקספורד. מאז המאה ה-19, השדרה הרחבה בלב העיר שימשה כמתחם השופינג הראשון במעלה של בירת אנגליה, וגם היום ניתן לחזות בעשרות ישראלים נוהרים בין סניף פרימרק שבקצהו המזרחי של הרחוב לסניף פרימרק שבקצהו המערבי. אבל אם הייתם מגיעים לרחוב הזה לאחר שנת 1968, הייתם נתקלים בתופעה ייחודית שלא קשורה לשופינג בכלל – איש החלבון.

סטנלי גרין לא היה אדם אדם יוצא דופן במיוחד. למעשה, קורות חייו משעממים באופן מופגן. הוא נולד ב-1915 בלונדון, עבד כפקיד עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, ואז התגייס לצי הבריטי. לאחר שחרורו חזר לגור עם הוריו ועבד בסדרת משרות זוטרות, עד שהשניים מתו וגרין החליט לשנות את חייו לחלוטין. בגיל חמישים ושלוש, גרין זנח את עבודותיו השגרתיות, ומדי יום דיווש באופניים שעתיים לרחוב אוקספורד, נעמד בנקודה הכי סואנת והניף שלט מעשה ידיו, עליו נכתבו המילים: "פחות תשוקה מפחות חלבון".

בתחילה, עוברי האורח התעלמו מאדון גרין – מטורפים נושאי שלטים המבשרים על סוף העולם ופנטים דתיים שצועקים על צניעות לא היו דבר חדש ברחובות לונדון. אבל גרין – שהתעקש להגיע לרחוב מדי יום, לבוש באותה תלבושת ונושא את אותו שלט – היה חריג בכל זאת. סטנלי העיד על עצמו שאינו איש דת הקורא לתיקון מוסרי, והיה מסוגל לנהל שיחות אינטלגנטיות למדי עם מי שהביע עניין במסר שלו. ומה המסר הזה, למקרה שתהיתם? כשנשאל, גרין הסביר שבזמן שירותו בצי נדהם לגלות כמה אחיו המלחים היו חרמנים, וייחס את "עודף התשוקה" שהפגינו לדיאטה עתירת-החלבונים שלהם: בשר, דגים, ביצים, אגוזים וקטניות. הדרך היחידה לשמור על ראש נקי היא צמצום מוחלט של צריכת חלבונים והימנעות מישיבה עודפת.

לא ברור למה גרין חיכה עשרים שנה להעביר את המסר הזה הלאה, אבל במהלך שנות השבעים, העוברים ושבים ברחוב אוקספורד הבחינו בו סוף סוף. גרין ניהל רישום מדויק ביומניו של הזמנים והמקומות בהם חשב שעוברי האורח יהיו קשובים יותר למסריו, ואף החל להדפיס ולמכור פמפלטים עם הסברים על "חוכמת החלבונים". הציבור, מצידו, קיבל בהדרגה את "איש החלבונים" כחלק מהנוף של רחוב אוקספורד: הוא הופיע ברדיו, בטלויזיה ואפילו בגלויות תיירות. מאמציו לבצע רפורמה תזונתית בצריכת החלבונים של האומה, לעומת זאת, לא היו מוצלחים במיוחד. למרות הפרסום, מאות המכתבים ששלח לפוליטיקאים בריטים ואמריקאים נותרו ללא מענה, ושני הספרים שכתב נדחו על ידי הוצאות הדפוס הגדולות של בריטניה.

גרין המשיך להסתובב ברחוב אוקספורד עד שנת 1993, כאשר הלך לעולמו והותיר את שלל הפוסטרים והטקסטים שכתב לעיריית לונדון. כיום, יש כאלו שזוכרים את גרין בחיבה, כמין מטורלל חביב שהקדיש עצמו למען מה שראה כטובת הכלל. אחרים – בעיקר נשים, בשל הגוונים השוביניסטיים של המסר שלו – התייחסו אליו בצורה קצת יותר הססנית, כתימהוני שפגע בבטיחות המרחב הציבורי. ובכל זאת, לאחר מותו, גרין זכה למודעות אבל בעיתונים כמו הטיימז והדיילי טלגרף, וזכור עד היום כחלק בלתי נפרד מהנוף האורבני הצבעוני של לונדון.

_________________________________________

כתבה רלוונטית:

אז מה זה ׳סוי-בוי׳? תשובה: קקיהומושיט