ה”בוהמיאן גרוב”

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

ה”בוהמיאן גרוב” (Bohemian Grove, או בתרגום חופשי – “היער הבוהמי”) הוא יער עצום בגודל 10,000 דונם הממוקם במונטה-ריו, קליפורניה. יש בו מחנה קאמפינג יוקרתי לכ-2000 איש, והבעלות הפרטית עליו היא בידי ה”בוהמיאן קלאב” (או “המועדון הבוהמי”).

ה”בוהמיאן קלאב” הוא מועדון פרטי לגברים בלבד, שמשרדיו ממוקמים ב”בניין הבוהמיאן” בסן-פרנסיסקו. המועדון הוקם בשנת 1872 ע”י גברים ש-”חיפשו מקלט מהתרבות השלטת (או חוסר התרבות)”, באותה תקופה…

המועדון התפתח עם הזמן למעגל של בעלי הון ואנשים בעלי כוח והשפעה, בעיקר בתוך ארה”ב אך גם מחוצה לה. גם אמנים ואנשי בידור מסויימים מורשים להצטרף, בשל הסטאטוס החברתי ויכולות הבידור שלהם.

הנה כתבה רשמית של ABC News משנת 1981 על המועדון:

ערך “בוהמיאן גרוב” בויקיפדיה (אנגלית)

רשימת החברים כוללת את כל הנשיאים הרפובליקנים משנת 1923, יחד עם כמה נשיאים דמוקרטיים, רבים מבעלי התפקידים הבכירים בממשלה, ומנהלים ובעלים של תאגידים גדולים ומוסדות פיננסים. רבים מבעלי התפקידים הנ”ל היו חברים במועדון עוד לפני שנבחרו לתפקידיהם. בין התעשיות המיוצגות במועדון תוכלו למנות קבלני תעשיות צבאיות ונשק, בנקים (גם בארה”ב וגם בינלאומיים), תעשיות נפט, תעשיות אנרגיה (כולל אנרגיה גרעינית), וכמובן חברות התקשורת הגדולות. כל החברות האלו מיוצגות במועדון, בין אם ע”י חברים קבועים ובין אם ע”י אורחים מיוחדים, שכן שימו לב שאלו הן תעשיות התלויות לחלוטין בקשר אדוק עם השלטון כדי להצליח…

החברים מתגוררים במחנות שונים ביער, ולכל מחנה דרגת יוקרה שונה. חברים ואורחים תכופים של המחנה היוקרתי ביותר, הנקרא “מנדליי”, כוללים את הנרי קיסינג’ר, תומאס ווטסון (כן כן ההוא מ-IBM), וויליאם קייסי (CIA), ראלף ביילי (תשלובת דופונט), ג’ורג’ שולץ (לשעבר שר העבודה, שר האוצר, ומזכיר המדינה בארה”ב), והמיליארדר סטפן בכטל. ג’ורג’ בוש דווקא שוכן במחנה פחות יוקרתי הנקרא “הילביליס”, יחד עם עם אלדן קלאוזן מהבנק העולמי, וולטר קרונקייט (המנחה המוביל של ה-CBS בשנות ה-70 וה-80, ומי שמקריין את קולו של הינשוף בטקס שמפורט בהמשך), ווויליאם באקלי (מייסד עיתון ה”National Review”).

ביולי בכל שנה, מגיעים כל חברי המועדון לחופשה בת שבועיים, אך גם במשך השנה ישנן כמה התקבצויות קטנות יותר. לפי עדויות של החברים עצמם, במפגשים האלו הם “מתחברים לטבע” בדרך מקורית מאוד – הם שותים בכבדות מבוקר ועד ערב, מתגאים בחופשיותם להשתין על העצים, ומבצעים טקסים פאגאניים (!), הכוללים את הטקס המרכזי – “The Cremation of Care” (תרגום חופשי: “שריפת גוויית האיכפתיות”) – טקס בו החברים, לבושים בגלימות וכובעים המזכירים את ה-KKK, שורפים בובה למרגלות מזבח בטון בגובה 12 מטר בצורת ינשוף.

זה היה יכול להיות ממש מצחיק אם לא היה מדובר בכמה מהאנשים החזקים בעולם. חלקם משתתפים בפעיליות הומוסקסואליות – כאשר אף אחד מהם לא תומך בזכויות להומוסקסואליים. הם צופים (ומשתתפים) בהצגות ומופעים קומיים בהם נשים מיוצגות ע”י שחקנים גברים, ומכיוון שלנשים אסור להיכנס ליער, חברי המועדון לעיתים עוזבים בלילות בשביל להינות מהיצאניות והזונות הרבות שמגיעות לאיזור מכל העולם לכבוד המאורע.

לפני כמה חודשים, אזרח ממינסוטה הפריע לביל קלינטון באמצע נאום ואמר שה-11.9 היה עבודה בעיניים, והזכיר את ה”בוהמיאן קלאב“, קלינטון הכחיש את הקטע של ה-11.9 כרגיל, ואז אמר: “אמרת ה’בוהמיאן קלאב’? זה המקום שכל הרפובליקנים העשירים הולכים אליו ועומדים ערומים מול העצים נכון?”, בזמן שהשומרים מלווים באדיבות את האזרח התמים החוצה. הנה הסרטון, תראו בעצמכם:

https://www.youtube.com/watch?v=kP3cQDitQEU&fe

בכל שנה ישנן שיחות, הידועות כ”Lakeside Talks”, בהן חברים ואורחים מדרגות גבוהות מסבירים ומפרטים על עניינים שאינם ראויים לציבור הרחב. הנאומים האלו מתקיימים פעמיים ביום במשך המפגש של יולי. המרצים באים מהשכבות העליונות של המעגלים התעשייתיים, פיננסים, כלכליים ופוליטיים, ודרך השיחות הללו הם מפיצים רעיונות שלעיתים קרובות הופכים למדיניות.

באתר של “נשיונל גיאוגרפיק” תוכלו למצוא כתבה ישנה מהארכיונים, שכותרתה היא ‘The Power Party‘ (מסיבת\מפלגת הכוח), המתארת בקצרה את ה”בוהמיאן גרוב”. בכתבה מופיעה התמונה הבאה, מ-1915:

במאמר כתוב:

“כדי לנקות עצמו מדאגות גשמיות, חבר של ה’בוהמיאן קלאב’ האליטיסטי משתתף בטקס ‘שריפת האיכפתיות’ ב-1915 – עם נרות ועם חבר אחווה לבוש בגלימה שינחה אותו. המועדון הפרטי הזה של אנשים משפיעים עדיין נפגש באופן שנתי מצפון לסן-פרנסיסקו ומשתמש בטקס הסימלי הזה כבעיטת הפתיחה של חופשת הקיץ. אבל היום הטקס כולל שריפה של בובה דמויית מומיה בשם ‘איכפתיות’ למרגלות הקמיע של הקבוצה: ינשוף מבטון בגובה 12 מטר.”

ואם כל זה נשמע לכם הזוי, הרי שעובדים שהועסקו ע”י ה”בוהמיאן גרוב”, וראו חלק מהפעילויות שמתרחשות שם, אומרים כי “שום תיאור מילולי לא יכול לתאר את ההתנהגות המוזרה של שוכני היער”.
חוץ מהחגיגות האלו, המפגש השנתי משמש לתיאום אינפורמציה בין חברי האליטה. האנשים החזקים ביותר בארה”ב יוצרים שם את הקשרים ביניהם, למרות המוטו של המועדון “עכבישים טווי כורים, לא לכאן”, שמשמעותו – לא עושים עסקים ב’גרוב’. בהתכנסויות האלו אנשים המייצגים את השלטון, הקומפלקס הצבאי-תעשייתי וסקטורים כלכליים, נפגשים ומקבלים החלטות אסטרטגיות גדולות. “פרויקט מנהטן“, הפרויקט שיצר את פצצת האטום, התהווה ב”בוהמיאן גרוב” ב-1942. החלטות אחרות כנראה נוגעות למי יהיו נבחרי הציבור הבאים והמתמודדים לנשיאות.

המועדון מוציא עלון בכל שנה המיועד לאורחי ה’גרוב’, ואפשר להשיג אותו ממשרדי המועדון בקליפורניה. בעלון מתפרסמות רשימות החברים והאורחים, תמונות משנים קודמות, וגם רשימת השיחות (ה”Lakeside Talks”) הצפויות באותו מפגש. עד לשנים האחרונות אפשר היה למצוא כותרות מעניינות כמו: “סודות צבאיים של האוקיינוס, אטמוספירה, ועב”מים”, “נוכלים, טרוריסטים, ביטחון לאומי במאה הבאה” (1997), “העולם המרושת – האם אנחנו מוכנים לקראתו?” (1998, לו גרסטנר מנכ”ל IBM), “העולם ומר קלינטון” (1993), “תוצאות מלחמת המפרץ” (1992), “תהליך השלום במזרח התיכון”, “נשקים חכמים”, “מגדירים סדר עולמי חדש” (3 האחרונים מ-1991), “הכלכלה הגלובלית – הגיע הזמן לצאת מהיער” (יו”ר הבנק העולמי, 1983), ובאמת שאלו דוגמאות בודדות בלבד. באתר הזה, תוכלו למצוא רשימה יותר גדולה שנאספה החל מ-1980. כפי שתוכלו לראות, נושאי השיחות בשנים האחרונות הם בכוונה כלליים או לא ברורים, ולפעמים אפילו הכותרת איננה מפורסמת, וזה כנראה בתגובה לחשיפה התקשורתית הרבה שהמועדון זכה לה עם עליית עידן האינטרנט.

בשנת 2000, אלכס ג’ונס, כתב ושדרן רדיו שהתפרסם בעיקר אחרי ה-11 בספטמבר, הסתנן וצילם במצלמה נסתרת את ה’גרוב’, ובין השאר את כל אורך הטקס הראשי – “The Cremation of Care”.
בסרטון הבא תוכלו לראות את הטקס כפי שצולם על ידי אלכס ג’ונס”

הסרט מדבר בעד עצמו…
שתי התמונות הבאות הופיעו באתר של אוניברסיטת ברקלי (וכנראה שהורידו אותן):

מה לא בסדר בתמונה הזאת?

כשאנשים חזקים עובדים ביחד, הם הופכים להיות הרבה יותר חזקים. חברי ה”גרוב” הם עשירים ומתעשרים, בזמן שמעמד הביניים הולך ונעלם. הקבוצה האינטימית הזאת מחליטה אם המחירים יעלו או ירדו ומתי, ו”מייצרת” כסף במקומות שבהם היא רוצה. הם מחליטים ביניהם מי הכי מתאים למלא את התפקידים הציבוריים, ואז מוכרים לנו אותו דרך התקשורת שבבעלותם. ממש לתפארת הדמוקרטיה האמריקאית, שההחלטות ליציאה למלחמה ומי יזכה במכרזי הנשק מתבצעות ע”י מנהלי חברות כמו ג’נרל אלקטריק, ג’נרל דינמיקס, איי-בי-אם, וחברות הנשק הפרטיות.