מוסר עבדים ומוסר אדונים: הדיאלקטיקה של האילומינטי לשיעבוד

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

"בנדודי על פני שיטות המוסר הרבות… נתבררו לי שני סוגים עיקריים וצף ועלה מהם הבדל יסודי: יש מוסר אדונים ויש מוסר עבדים…" – פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרע.

כבר כתבנו רבות על תאוות האילומינטי לשליטת תודעה, ושליטה בכלל באנשים אחרים, ובכלל… שליטה… כמו כן דיברנו רבות על האילומינטי הבריטי, שהגיע לשיאו במסדר הOTO אשר הפילוסופים המכוננים שלו הם אליפז לוי ופרידריך ניטשה.

כדי להבין את המנטליות של האנשים המבצעים טקסים דיוניסיים בבוהמיאן גרוב, ואשר מרכיבים את האליטה של העולם (ושם בהחלט ניתן למצוא תאווה לשליטה) נקפוץ הישר אל תוך נבכי הפילוסופיה שלהם, וכרגיל לא נשאיר אותכם עם הרעל שלהם מבלי תגובה הולמת, כפי שעבור הגנוסטים הבאנו את תגובת הרמב"ם, ועבור ההזיות הניו אייג'יות הבאנו את לני ברוס, בפוסט הבא נביא לכם תגובה שתבוא ממקור אותו תכירו בהמשך.

הפילסופיה של ניטשה מאדירה רעיון שנקרא הרעיון הדיוניסי, ולא במקרה זה המוקד הפולחני של הבוהמיאן גרוב.

הבא נצלול פנימה.

אליפז לוי Key of Mysteries עמ' 193-5

 

"התנ"ך מספר לנו שהמלך נבוכדנצר , בנקודת השיא של כוחו וגאוותו , לפתע נהפך לחיה. הוא ברח למקומות פראיים (חיתיים), החל לאכול דשא , נתן לזקן והשיערות שלו לגדול, וכמו כן גם לציפורניו , ונשאר במצב זה למשך שבע שנים…

כולם יודעים על הסיפור המיתולוגי של קירקה (האלה circe) ומבין את האלגוריות שבו. ההתעלות הגורלית של איש אחד על רעהו, זה המטה האמיתי של קירקה.

ידוע כי כמעט כל הפיזיוגנומיות (פיזיוגנומיה זה הגדרת אופי אדם על פי תווי פניו) של בני האדם, מכילים דמיון לחיה זו או אחרת, הוה אומר, החותם של יצר בסיסי ממוקצע.

עכשיו, אינסטינקטים מאוזנים על ידי אינסטינקטים מנוגדים, ונשלטים על ידי אינסטינקטים החזקים מהם.

כדי למשול בכבשה, על הכלב לשחק על פחדי הכבשה מזאבים.
אם הנך כלב, וחפצת בחתול שיחבב אותך, יש לך רק אמצעי אחד לשימוש; להפוך את עצמך לחתול (מטאמורפוזה).

אך כיצד? על ידי התבוננות, חיקוי, ודמיון.

אנו חושבים שהשפה הייצוגית (פיגורטיבית) שלנו תובן, ואנו ממליצים על הגילוי הזה עבור כל מי שרוצה להתמגנט.: זהו העמוק שבסודות האומנות שלהם.
להלן הנוסחא במובנים טכניים: ״לקטב את האור החייתי העצמי, בניגוד מאוזן עם העמוד השני.״
…
ניתן לקיים את המשילות בקוטביות המגנטית שלנו על ידי צורות החיות עליהם דיברנו קודם; הם ישרתו אותנו במיקוד הדמיון.

הבא ניתן דוגמא:
ברצונך לנהוג באופן מגנטי עם אדם המקוטב כמוך , כך שאם אתה ממגנט, אתה תהיה האל במפגש הראשון איתו: רק שאותו אדם הוא בסך הכל מעט חזק ממך, עכבר, בעוד שאתה עכברוש. עשה מעצמך חתול, ואתה תתפוס אותו.

באחד הסיפורים המעוררים הערצה…פראלוט(Perralut) שם על הבמה חתול אשר משכנע בערמומיות Ogre (מפלצת מהאגדות) לשנות עצמו לעכבר, והעניין נשלם במהירות שבה העכבר נרמס תחת לפיטת הציפורניים של החתול. האגדות על אמא אווזה, כמו חמור הזהב של אפוליאוס (קונספיל:אדם ההופך לחמור עקב שימוש לקוי בכישוף), הם אולי אגדות מאגים אמיתיים, ומחביאים תחת מעטה של אגדות ילדים את הסודות מעוררי היראה של המדע.

זה עניין ידוע שאנשים בעלי איכות ממגנטת נותנים למים את האיכויות והטעם של יין, משקאות משכרים, וכל סם שעולה על הדעת, בכך שהם בסך הכל שמים את ידיהם, כלומר, דרך הרצון שלהם המובע בסימן.

אחד יודע, גם, שאלו אשר מרסנים חיות פרא, מושלים באריות על ידי כך שהם הופכים עצמם מנטלית ומגנטית עזים יותר מהאריות.

ג'ולס ג'רארד, צייד האריות האפריקאים הנועז, היה נטרף אילו היה מפחד. אך כדי לא לפחד מהאריה, אחד צריך לעשות עצמו חזק יותר ופראי יותר מהחיה עצמה על ידי מאמץ של הדמיון והרצון. אחד צריך לאמר לעצמו:
זה אני האריה, ובנוכחותי החיה הזאת הוא סך הכל כלב אשר צריך לרעוד לנוכחותי.

…
אך יש אשר יגידו כי כל שצריך כדי לא לפחד מאריות זה להיות בעל אומץ וחמוש.
לא, אין זה מספיק. אחד צריך, כמו שנאמר, להכיר עצמו בליבו (בעל פה), להיות מסוגל לחשב את הזינוקים של החיה, לחזותלנחש את התחבולות שלה, להימנע מטפריה, לצפות מראש את תנועותיה, להיות ,במילה, מעבר למומחה במלאכת האריות…

החיות הם סמלים חיים של האינסטינקטים והתשוקות של האדם. אם אתה עושה מישהו ביישן, אתה הופך אותו לארנב. אם, מנגד, אתה עושה אותו אכזרי, הנך עושה ממנו נמר.

המטה של קירקה הוא כוח הקסם [קונספיל: משיכה למשהו, להיות מוקסם ממשהו] אשר נמצא ברשותם של נשים; ושינוי צורתם של בני לווייתו של יוליסוס [קונספיל: אודיסאוס] לחזירים אינו סיפור יוצא דופן באותם זמנים בהם נכתב.

אך שום מטאמורפוזה (שינוי צורה) לא יוכל לעבוד ללא הרס. כדי לשנות נץ ליונה, יש צורך להרוג אותו קודם כל, ואז לחתוך אותו לחתיכות, וזאת כדי להרוס אפילו את הזכר הכי קטן לצורתו הראשונה, ואז להרתיח אותו באמבטיית הקסם של מדיאה (קונספיל:בת דודתה של קירקה מסיפורי אודיסאוס).

שימו לב כיצד כהני מיסטריות מודרניים מתקדמים בכדי להשלים את התחדשותו של האדם; איך, למשל, בדת הקתולית, הם יוצאים לעבוד כדי להפוך אדם שהוא פחות או יותר חלש ומלא תאוות, למסיונר הסטואיקני של מסדר הישועים."

עד פה רבותיי…

נמשיך את הציטוט בפוסט בהמשך, אך שתי הערות לגבי המשפט בסוף. דבר ראשון הוא מתאר את המשמעות של שינוי עופרת לזהב, על פי מסדר הישועים הקתולי. שני מסדרים הידועים לכם נוסדו על פי המודל של מסדר הישועים, האחד הוא מסדר האילומינטי שנוסד על ידי כומר ישועי לשעבר, פרופ' אדם וויסהאופט, השני הוא, השולחן העגול.

עכשיו אנחנו מגיעים לאחד הרעיונות העמוקים הקשורים בין השאר בmind control של המיסטריות והאחוות הסודיות.

כאמור לאילומינטי הבריטי, הOTO, היו שני פילוסופים מייסדים, האחד אליפז לוי אותו ציטטנו עד כה, והשני הוא פרידריך ניטשה.

המושגים "מוסר עבדים" ו"מוסר אדונים" שניטשה ביטא בפילוסופיה שלו יעזרו לנו להבין טוב יותר כיצד עובדת הטכניקה עליה דיבר אליפז לוי לעיל. אך לפני שנכנס לאותם מושגים פילוסופים נצטרך לתת הקדמה פילוסופית שעוברת בשני פילוסופים, והם קאנט והגל.

כאמור, קאנט דיבר על הבחנה בין הדבר שהוא לעצמו והדבר כפי שהוא נתפס.

קאנט טען שאין אנו יכולים באמת להכיר אובייקט באמת כפי שהוא, וכדי לתפוס אותו בתפיסה התחומה והמצומצמת שלנו, תפיסתנו באופן לא רצוני, מכוננת וכופה על המציאות הנתפסת על ידינו קטגוריות כגון זמן ומרחב, אשר בלעדיהם לא היינו יכולים לתפוס את אותו אובייקט, וכל זאת יחד עם הגדרות שאנו מתאימים לאותו אובייקט כדיי לתפוס אותו.

כשאנו רואים שולחן, אנו תופסים אותו לאחר שהוא עבר בצמצמים של התפיסה שלנו אשר מבחינה את השולחן משאר האובייקטים בסביבה, מייחדת אותו, ומגדירה אותו כשולחן כפי שאנו מכירים, במקום שנתפוס אותו כסתם איזה אובייקט המורכב באופן אקראי ובלתי מוגדר.

בהמשך הזמן הגל תפס את אותו הקונספט כדי לתאר דינמיקה של מפגש בין שניי סובייקטים, והבחין בתופעה מעניינת אשר נשמעת כמו אדם מעט מסטול או"דלוק" שמסתכל על אנשים אחרים, נקלע למעין "קרב מבטים" ואוכל סרט. הגל טען שכאשר שניי סובייקטים נפגשים, הם נתקלים בתופעה שהם לא רגילים לה עם אובייקטים.

כאשר בני אדם רואים אובייקט, הם מכוננים אותו ומגדירים אותו תחת תפיסתם ואחיזתם, אך כאשר אדם נפגש עם סובייקט אחר, באותו הזמן שהוא מנסה להגדיר ולכונן אותו, אותו סובייקט מנסה לעשות לו את אותו הדבר בו זמנית, מה שמוביל אותם באופן בלתי נמנע למאבק על החיים ועל המוות אשר בו מי שפחות מפחד לאבד את עצמו(זהותוהגדרתו)למות (באופן מטאפורי) מנצח והופך באותו הדיאלקט לאדון בעוד שהסובייקט שמנגד אליו הופך לעבד, אך במצב כזה ששניהם מבינים כי בסופו של דבר הם תלויים זה בזה, קרי, האדון זקוק לעבד להגדיר עצמו כפי שהעבד זקוק לאדון להגדיר עצמו.

כל הנאמר לעיל מוביל אותנו אל ניטשה ומחשבותיו על מוסר.

על פי ניטשה מוסר העבדים הוא המוסר שמקבל על עצמו הגדרות מראש של טוב ורע ופועל על פיהם מתוך פחד (בדומה לעבד אצל הגל הנעשה לכזה בגלל שהוא מפחד יותר למות לאבד את זהותו), מתוך כך הוא מבסס את המוסר שלו על "תועלתנות צרה" שכל מטרתה ניסיון להפחתת הסבל.

מנגד, האדון הוא זה אשר מסוגל לכונן/לברוא לעצמו את הערכים והמוסר, מעבר לטוב ורע, הוא אינו מפחד מהמונחים שהעבד רואה כ good & evil (פחד מהEvil) , אלא רואה אותם כ Good & Bad, ובז למה שנראה בעיניו כרע במקום לפחד ממנו, ובמקום לירוא את הרע, הוא מפאר ומביא את הטוב ליראתו.

"הסוג האצילי של האדם רואה עצמו כקובע ערכים, ואין הוא נזקק לאישורים, הוא חורץ משפט: "מה שבגדר הזק לי, הוא בגדר הזק כשהוא לעצמו", הוא רואה את עצמו בבחינת מה שמעניק בכלל לדברים את כבודם: הוא בורא ערכים".

(פרידריך ניטשה, "מעבר לטוב ורע".)

 

נחזור אם כך לאליפז לוי, ובעצם לרעיון שבו האשף מסוגל לכונן בקורבן שמולו את האינסטינקטים החיתיים בהם הוא מסוגל למשול ובו בזמן גם לכונן בעצמו את אותם אינסטינקטים מנוגדים שימשלו בו. הOTO בוודאי ובוודאי ניתח את אותם רעיונות בטרמינולוגיה קבלית שאותה גנב מהמסורת המיסטית היהודית של ימה"ב לשימושו המעוות.

למשל המשפט לעיל של לוי:

"עכשיו, אינסטינקטים מאוזנים על ידי אינסטינקטים מנוגדים, ונשלטים על ידי אינסטינקטים החזקים מהם."

כפי שניתן לראות, אליפז לוי אשר מושרש בסימבוליקה והמערכת התיאוסופית הקבלית מתאר לנו כאן בעצם את הדינמיקה של עץ החיים:

הוא מתאר את שני העמודים המקוטבים של חסד ודין על עץ החיים עם הספירות הקוטביות המאזנות זה את זו, כאשר הימניים הם החיוביים והשמאליים שליליים (כמו בחשמל), וספירות הצד הימני הם אלה החזקים המקרינים את השפע אל עבר הצד השמאלי המקבל.

למשל בראש העמוד החיובי של החסד יש את ספירת חכמה שהיא הכח-מה (קיצור למהות), הפרץ, ההבזק של הרעיון של החכמה, והיא אשר מקרינה לספירה הנגדית, בינה המקבלת ומרדדת ומפרקת את ההבנה באופן שכלתני.

לוי ממשיך ומסביר כיצד להביא את עצמך למשול באדם אחר:

״לקטב את האור החייתי העצמי, בניגוד מאוזן עם העמוד השני.״

עכשיו נחזור שוב לניטשה שגם מרחיב על הרעיון הזה, אשר בהינתן המערכת התאוסופית הקבלית ניתן להבין באופן מופשט יותר.

עיקר הפילוסופיה של ניטשה סובב סביב המונח "חיים", מטרת הפילוסופיה לדעתו, ובכלל כל דבר, הוא להעצים את החיים, ומה הם החיים? בשביל זה נזכיר לכם את ההבחנה הקודמת של קאנט לעולם כפי שהוא נתפס מצומצם על ידינו, לעומת העולם כפי שהוא לעצמו, מעבר לתפיסה שאנו כופים עליו.

עבור ניטשה אותו דבר כשלעצמו, מיסטי, ובלתי מוגדר נקרא בעצם "חיים", גם בגלל שאנו לא מסוגלים לתפוס אותו ובגלל שכל ניסיון לתפוס אותו תחת תבנית זו או אחרת (לרבות ובעיקר מבנים של טוב ורע) מורידה מעוצמתו, ובעיקר בגלל שניתן להרגיש אותו בפרץ של רצון, מה שניטשה כינה ה"רצון לעוצמה", אותו הוא זיהה עם החיים.

זה בעצם בטרמינולוגיה הקבלית של אליפז לוי והOTO האור אין סוף שצריך לצמצם את עצמו דרך הספירות כדי שנוכל לתפוס אותו.

מעל לעשרת הספירות יש את האין סוף אור שנמצע מעל ספירת הכתר העליונה אשר ממנה היא מתחילה להשתלשל מימין לשמאל ואז למטה הלאה והלאה, כל הזמן מימין לשמאל כפי שמתואר בעץ החיים של הספירות לעיל, מהחיובי לשלילי, מטה מטה. שימו לב, ונסו לפשט את מה שניטשה כותב כאן ב"כה אמר זרתוסטרא" על פי הטרמינולוגיה הקבלית:

עמ' 110-11

"כל-היכן שנתקלתי בחיי, מצאתי רצון לעוצמה; ואף ברצונו של מי שמשרת מצאתי רצון להיות אדון.

להיות החלש משרת החזק ממנו, הלא זה פרי השידול של רצונו, המבקש להיות אדון על החלש גם ממנו: זה העונג היחיד שאינו מוכן לוותר עליו.

וכשם שהדבר הקטן מוסר עצמו לגדול ממנו, על מנת שישבע עונג ועוצמה בקטן ביותר: כך אף הגדול ביותר מוסר עצמו ומשליך את חייו מנגד – למען העוצמה.

זוהי מסירותו של הגדול ביותר, שהיא העזה וסכנה ומשחק קוביה על החיים ומוות.

ובאשר הקרבה ושרתנות ומבטי-אהבה: הלא גם שם מצוי רצון להיות אדון. החלש יותר מתגנב בדרכי-סתר לתוך המבצר, לפני-ולפנים של לב העצום ממנו – ושם הוא גונב עוצמה."

בפראפרזה לדברי אליפז לוי:

"אך שום מטאמורפוזה (שינוי צורה) לא יוכל לעבוד ללא הרס. כדי לשנות נץ ליונה, יש צורך להרוג אותו קודם כל, ואז לחתוך אותו לחתיכות, וזאת כדי להרוס אפילו את הזכר הכי קטן לצורתו הראשונה, ואז להרתיח אותו באמבטיית הקסם של מדיאה"

ניטשה כותב בעמ' 113:

"ומי שכורח לו להיות יוצר במלכות של טוב ורע: אכן, כורח הוא לו להיות תחילה משמיד ולנפץ ערכים."

נזכיר שוב שמוסר עבדים מתעורר לנוכח יראת הרע, ומוסר האדונים (המכונה גם מוסר אצילים אצל ניטשה,שוב בטרמינולוגיה הקבלית הספירות הגבוהות יותר הם מעולם האצילות, הם מאצילים הלאה את השפע, או לפי ניטשה את החייםרצון לעוצמה) מגיב ביראה לנוכח הטוב, והוא זה שמסוגל לברוא וליצור ערכים, לכונן אותם.

מעבר לכתבות המעמיקות שרשמנו על הOTO והנאצים, אחד הדברים הידועים לכל הוא שה-פילוסוף שהנאצים שאבו ממנו בכדי לעצב את עצמם היה ניטשה, ובכן, שימו לב:

מתוך הראיון של בנו של ל רון האבארד (מייסד הסיינטולוגיה, תלמידו של אליסטר קראולי, בונה 33 ראש הOTO) למגזין פנטהאוז, הערות שלנו בסוגריים:

"ההסבר הוא די ארוך ומסובך. הבסיס הראציונלי הוא שישנם כוחות מאוד חזקים ביקום. לדוגמא, היטלר היה מעורב באותו הקסם השחור ואותם טכניקות אוקולטיות שאבי היה מעורב בהם. ממש אותם הדברים, אשר כפי שהסברתי, הולכים אחורה עד ללפני הזמנים של מצריים העתיקה [לפי האמונות של המיסטריות].

זה דבר סודי מאוד. מאוד עוצמתי ופרקטי ומסוכן. שטיפת מוח זה כלום לעומת זה. המונח המתאים לתאר זאת יהיה "שבירת נשמה". זה כמו לשבור [Cracking open = לשבור, כמו לשבור ביצה] את הנשמה, אשר לאחר מכן פותחת דלתות לכוח שקיים, הכוחות הדמוניים והשטניים.

בפשטות, זה כמו מנהרה או שדרה, או מסדרון. למשוך את הכוח הזה אלייך דרך אדם אחר — ולהשתמש בנשים, במיוחד — זה מדהים וחתרני… זה ערפדות אולטימטיבית… במקום ללכת אחר דם, אתה הולך אחר הנשמה שלהם.

ואתה לוקח סמים כדי להשיג את המצב [התודעתי], ממש פשוטו כמשמעו, כמו פטיש נפשי על-טבעי, שובר את הנשמות, ומושך מהם את הכוח מתוכם.

הוא עיצב את הסיינטולוגיה על ידי תפעול גלי תטא כדי לעשות את אותם הדברים. אך, כמובן, זה לוקח כמה מאות שעות של "אודיטינג" [סוג של ייעוץ אישי שעובר החניך בסיינטולוגיה כחלק מהדיאנטיקה, שטיפת המוח שהוא עובר, מה שהבן של האברד המספר את הדברים ידע היטב] והרבה מאוד אלפי דולרים עבור הפריבילגיה להפוך את הראש שלך לזכוכית האפמטי דאמפטי — שבורה לאלפי רסיסים. זה אולי נשמע לא יאומן, או ג'יבריש, אך זה מה שהשיג לאבי את הונו הרב".

למי שיודע תפיסת החיים אצל הפראנקיסטיםשבתאים היא אחת לאחת כמו אצל ניטשה הפילוסוף של הOTO.

לסיום, חזרה לבוהמיאן גרוב.

הקוטביות אצל ניטשה מוגדרת על ידי שניי רעיונות מהותיים המסומלים על ידי שני אלים הלניסטים, דיוניסוס ואפולו.

דיוניסוס מסמל את החיים, האצילות, ואפולו את הקיבעון הקוטבי מנגד הנוגד את החיים ומקבע אותם לתבניות והבחנות של טוב ורע.

אז אכן המוסר אדונים ניתן להגדירו כדיוניסי, והעבדים כאפולוני, ובסימן הבוהימאן גרוב ניתן בהחלט לראות במשתתפים כרואים עצמם בעלי מוסר אדונים, הקובעים ערכים של טוב ורע לעצמם, השואפים ללא הרף לרצון לעוצמה, והמעניין יותר הוא שניטשה מתאר את הסוציאליזם-הדמוקרטיה-והשוויון כמוסר עבדים, אלה כולם ערכים שאותם "אדונים" זורקים להמונים, נותנים להם כאינדוקטרינציה באוניברסיטאות, במערכת החינוך, אך להם לאליטה, זה לא נוגע… כי זה שייך לעבדים.

כמו כן זכרו מה כתבנו בכתבות הקודמות על השימוש בדמיון של משתתפי הבוהמיאן גרוב, וכמו כן האינדוקטרינציה של עולם הדמיונות בסרטי דיסני, אותו עולם בו החיים עולים על גדותם, ואשר מגיעים אליו כאשר מניחים לכל הדאגות לעזוב וליפול מאיתנו, כפי שפיטר פן (דיוניסוס) מוביל אותנו.

עכשיו יש לכם את אחד המפתחות לפענח את הסטאר טרק החדש 2013:

[youtube_sc url="https://www.youtube.com/watch?v=83aXR82couQ"]

עוד על כך בהמשך.

תחשבו על זה…

לילה טוב.