"דמיון המבשר רעות"

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

גברותיי ורבותיי, היום בערב יום השואה אשים פה את אחד הפרקים המצמררים ביותר של וויליאם קופר בתולדות שידור התוכנית שלו "צו השעה".

בפרק שאתם הולכים להאזין לו, החליט קופר להקריא מתוך הספר "דמיון המבשר רעות" ominous parallels של ד"ר לאונרד פייקוף, פילוסוף קנדי ידוע אשר הוציא את הספר ב1982, ובו הוא מתאר את קווי הדמיון המחרידים בין הטרנדים בפילוסופיה הרווחת בדורנו במערב לעומת אלה שרווחו בתקופה של פריחת הרעיונות והמפלגה הנאצית, ועל כן שמו של הספר הוא "דמיון המבשר רעות". אנו הראנו פעם אחר פעם, שהטרנד הקולקטיביסטי, סוציליסטי, פריחתם של רעיונות הניו אייג', ועוד היו הקרקע שעלייהם צמחה המפלגה והתנועה הנאציונל סוציליסטית הגרמנית, אך פייקוף כאן נותן ניתוח פילוסופי מרשים ומעמיק ביותר, ונותן את הכלים להכיר ולדעת כיצד גם להתנקות ולהתגונן מרעות אלה, שכן על אף שמירב הציבור רגיל לנפנף את הפילוסופיה כדבר שולי, הנגזרות וההשפעות של פילוסופיות רווחות בחברה הם בעלי השלכות מרחיקות לכת, ובמקרה של גרמניה של שנות ה30 עלולות לחולל רעידת אדמה טקטונית.

מנק' מבט עילית פיקוף מזהה את הזרם הפילוסופי השלט במערב ואשר הוביל למפלצת הנאצית כך (סרטוט פחות או יותר של השתלשלות הרעיונות):
אפלטון -> קאנט -> הגל -> קומוניזם ופאשיזם.

בקצרה, אבל ממש בקצרה:

אפלטון חילק ועשה הפרדה בין עולמנו הפשוט החומרי הקשור בדמיורגוס (אל נחות העוסק במלאכה שאפלטון מזכיר בדיאלוג "טימאוס", אשר לימים הגנוסטים, האילומינטי מהמאות הראשונות לספירה, זיההו עם האל התנכי), לבין העולם הטהור האידאלי והמושלם של אידאות אשר הגישה אליהם נסתרת מהאנשים הרגילים, ושמורה למלך פילוסוף, או לפחות אמורה להיות. כאשר ואריאציות שונות של הרעיון האפלטוני שלטו בכיפה, העולם נכנס לתקופות חשוכות, כגון הימים בהם הכנסייה הקתולית קיבלה מימד אפלטוני, בו כל דבר הקשור לעולמינו או לגופו או צרכיו של האדם הקשורים בהישרדותו ובשימורו הבריא נתפסו כחטא (תקופות מסויימות אפילו ניקיון ובתי מרחצאות נתפסו כבזויים כיוון שהם שנחשבו למעצימים את ה"חושניות").

לימים בעידן האורות השתחררו הרבה מאותה תפיסה אפלטונית נוגדת חיים אשר הכחישה את המציאות הנגלית לחושינו. באותה תקופה, מאה 18-19 היית נהוגה גישה יותר אריסטוטלית, אשר נותנת תקפות לחושים כדרך להשגת מידע אמפירי ורכישת ידע, כפי שבתורה גם נאמר שהעולם נברא "כי טוב", וכך התפתחה אסכולה מדעית ופילוסופית שלמה בידי נוצרים פוריטנים (פוריטן מלשון PURE, באו לטהר את הפאגניות שדבקה בנצרות ולחזור כמה שיותר למקור התורני, ובסופו של דבר היו הכי קרובים מכל הזרמים בנצרות ליהדות) דרך אנשים כגון ג'ון לוק ויצחק ניוטון, אסכולת האמפריציזם, אשר אינה עושה את ההפרדה הקיצונית שהיית נהוגה אצל אפלטון. מתוך הגישה הפילוסופית שהמשיכה את אריסטו, דרך הביסוס המודרני שלה אצל ג'ון לוק צמחו הליברליזם, הלסה-פר, והמדע המודרני ששיפרו את החיים לאין שיעור, אך לא נשארו זמן רב לפניי שנתקלו במענה הקיצוני מנגד של האחוות אשר שימרו את התורות האפלטוניות והניאו-פלאטוניות שחזרו בקאמבק מוחץ עם הפילוסוף שפחות או יותר בישר את קץ התקופה המודרנית של עידן האורות, ותחילת האסכולה הפוסט מודרנית, עמנואל קאנט.

קאנט עשה הפרדה דומה מאוד לזאת של אפלטון, אצלו ההפרדה היית בין עולם התופעות, העולם כפי שנתפס בהכרה שלנו, לבין הנומנה, העולם כשלעצמו, כפי שהוא, כשהוא לא "מחולל" על ידי הכרתנו אשר מכוננת בו ממש כמו הדמיורגוס את התופעות שאותם אנו חווים כגון מרחב, זמן, סיבתיות וכו'. קאנט פילס את הדרך כבר להגל, שהחזיר את הנאופלטוניזם במלוא הדרו, וקבע שהקשר בין עולם התופעות לעולם האידאלי כשלעצמו, הוא ההיסטוריה. לפי הגל התופעה שמתפרסת לאורך זמן בהיסטוריה מגלה לנו שיטתיות דיאלקטית אשר נותנת לנו הזדמנות להצצה לקראת מה שהיא מתכנסת אליו, קץ ההיסטוריה. השיטתיות שבה מתפרסת התופעה היא דרך ההתגלות של עולם האידאות בעולם התופעות שאנו חווים. השיטתיות הדיאלקטית של התפרסות התופעה לאורך ההיסטוריה מראה שבכל פעם ישנה תופעה שהיא תזה, ואז היא נתקלת בשלילתה, ויחד הם יוצרים סינתזה המקדמת את ההיסטוריה עוד שלב אל התגלות העולם האידאלי המחכה בקץ ההיסטוריה. לימים התפתח מדע דיאלקטי (במיוחד הודות לגיתה, חניך בכיר באילומינטי הבווארי), וכתוצאה מאותה פילוסופיה וסוג מדע הזוי צמחו קארל מארקס שאצלו היה אידיאל קץ ההיסטריה הקומוניסטי, והפאשיסטים עם אידיאל קץ ההיסטוריה המתגלם במדינה הפאשיסטית, שנייהם קוטביים באופן דיאלקטי, ושנייהם תיאבו את הבורגנות, הליברליזם, והלסה פר.

מה שנכתב לעיל הוא ממש על קצה המזלג, ממש, אבל מקווים שז יעזור לעקוב אחר התוכנית המעולה של קופר המחולקת לשניי פרקים של שעה כל אחד.

אנו נעמיק מאוד בתכנים הפילוסופים הללו בהמשך , הרבה מעבר למה שפייקוף נותן.

קחו נשימה, וצללו פנימה, פרק חובה,

פעם נוספת מתוך מאות שעות שידור של קופר אנו מלקטים עבורכם את המיטב: