סביבון מאז ועד היום: ההבדלים בין היהודים למתיוונים
בחנוכה טוב לעמוד על כמה הבדלים בולטים בין היהודים למתיוונים:
1. אצל היוונים שעבורם הטבע הוא הכל וקדוש, אאוגניקה היה דבר מקובל. באופן טבעי הם לא ראו שום בעיה לזרוק ולהפטר מילדים שנולדו חלשים או עם פגם. כך המליצו גם הוגים חכמים דוגמאת אריסטו, וכך היה. אצל היהודים ערך החיים גבר על מה שטבעי, והשבחת הגזע לא התאפשרה באמצעים אאוגניים, ואם התרחשה, היית במישור הרוחני והגותי.
2. ניצול מיני של קטינים היה דבר שבשגרה אצל היוונים ואף בתקופות מסויימות היווה חניכה של ילד אל החיים הבוגרים האזרחיים דרך החונך שלו. התופעה לא תמיד התקבלה יפה, גם בקרב חלקים בעם, ובכתבים המאוחרים של אפלטון גם הוא משנה את גישתו. אריסטו אף התבטא בחריפות נגד וטען כי רבים מאותם נפגעים הופכים מתוך הרגל להומוסקסואלים בניגוד למיעוט שטען כי נולד כך. באותה תקופה, גם ביוון, לא היית אבחנה ממש בין הטרו להומו. לעומת זאת החוק היהודי עשה את ההבחנה הזאת בחוק שבין היתר דאג לגדוע את תופעת הניצול.
3. עבור היוונים, עבד הוא דבר טבעי, אדם נולד עבד, אין דרך לברוח מזה והעבדות רווחת. היהודים הראשונים שהפכו את העבדות להסכם מחייב אשר שומר על זכויות של העבד ומגביל עד מאוד את היכולת לשעבד אותו ולרדות בו. היה זה הרבה לפני ביטול העבדות שהיית אוניברסלית לאורך כל ההיסטוריה.
4. היוונים האמינו בגורל, אשר שוב, לא ניתן לברוח ממנו כמו הטבע. היהדות קידשה את חופש הבחירה, והיית הראשונה להביא רעיון מכונן של עם אשר יוצא מעבדות לחירות. רעיון החירות, ראשיתו אצל היהודים.
5. לא רק ניצול מיני של קטינים היה פאתולוגיה ביוון, כך גם היחס המחפיר והרודה באישה אשר אסור היה לה לצאת מהבית. לעומתם היהודים הסתמכו על מסמך הכתובה, אולי המסמך הראשון בהיסטוריה שממש שמר על האישה ועל זכויותיה.
6.תפיסת האנדרוגינוס גם היא שונה בין השתיים. במשתה של אפלטון מתואר כי זאוס פיצל את האדם שהיה זכר ונקבה במקור. הוא עשה זאת כדי שגברים ונשים ירדפו אחד אחרי השני כל חייהם ולא יאיימו על האלים. גם פנדורה ניתנה לאדם להרע לו בגלל שקיבל את האש מפרומתיאוס. מנגד, חז״ל מדברים גם הם על האנדרוגינוס כאשר מסופר כי האדם נוצר בצלם אלוהים ״זכר ונקבה ברא אותם״. אך כאשר האל לקח צלע מהאדם ליצור את האישה, הוא עשה זאת כדי שתהיה עזר כנגדו, להלשים אותו, לעשות להם טוב ולא להרע את מצבם.
7. תפיסתם הקוסמולוגית של היוונים ראתה בתשתית עולם סטאטי וסימטרי שלא מאפשר יצירה שהיא לא חיקוי (פיתגוראס, אפלטון, אריסטו, פרמנידס), יצירה שהיא רק יש מיש. אלה היו היהודים שיכלו לתפוס עולם של יצירה יש מאין, סדר מתוך כאוס, יכולת לראות עולם מתהווה ומשתנה לאורך זמן, ועל כן מאפשר חירות, חופש בחירה, ויצירה בזמן (מוזיקה), בניגוד לגורל ויצירה מתוך חיקוי (פיסול בעיקר). עבור היוונים אל מרקד המבטא את התהוות העולם, דוגמאת דיוניסוס (שיש חוקרים המצביעים כי הגיע מכנען), היה זר לפנתאון האלים. כיום המדע דרך חקר התרמודינמיקה מראה כי אכן סדר נוצר מתוך כאוס, ואין סימטריה לאורך זמן שמביאה ליקום סטאטי ולא בר שינוי.
8. בעוד האלים היוונים ראו באדם אוייב ואיום, עבור היהודים האדם הוא נזר הבריאה של האל. עצם העניין שהאדם נוצר בצלם אלוהים, היא שהיוותה את היסוד לחוקה ומגילת הזכויות של ארה״ב, כנראה המסמך הליברלי ביותר בהיסטוריה. זה הרעיון שמבטיח את החירויות שהיום האדם המודרני לוקח כמובן מאליו. הדבר לא הגיע ממסורת או ספרות יוונית. האבות המייסדים אף הושפעו מביזור הסמכויות ומבנה החברה המתואר בספר שופטים, ומהגבלת הכח של המדינה לפי העיקרון שהאדם כפוף לחוק של אל אחד בלתי מוגדר ולא למדינה.
9. בעוד יוון ידועה כמבשרת הדמוקרטיה, היהודים הצטיינו בחוק מתקדם בהרבה בכל הקשור לזכויות קניין, צבירת עושר, והפרדת ראשויות שהיית נעלמת אצל היוונים. היהודים הבינו את חשיבות הגבלת הכח של הממשל. למלך היו מגבלות על צבירת רכוש, בעוד לעם לא היו מגבלות כאלה ממש, והדבר לא נתפס כמשהו רע שמפר את הסדר הטבעי. יתרה מזאת, חוקי הצדקה נעשו מתוך רצון ונדיבות. אלה רעיונות שסתרו תפיסות שילטון טוטאליטריות שהתפתחו ביוון כמו הרפובליקה של אפלטון אשר גם היא ביסודה מושתת על הכשל הטבעי.
10. התפיסה האוניברסלית ההלניסטית היית ממש כמו הגלובליזם בימינו. כפי שמתואר במאמר ״שירת הבלפור״, אלילות אוניברסלית והנסיון ליצור אימפריה אוניברסלית, היא שירת הברבור של תרבות גוועת ושוקעת. איבוד הכח והעוצמה של האומה. בניגוד לאל האוניברסלי, האל הלאומי עומד ביסוד העוצמה של תרבות בתחילת דרכה ונותן לה את הכח להדוף איומים ולבסס את מעמדה. התפיסה האוניברסלית היא היא שמביאה תרבות גוועת לחפש להתרחב כמו סרטן לשם ההתרחבות ולכפות את תפיסת עולמה על העולם כולו. זאת הלאומיות שרוצה לתת לאומה לקבוע ולעצב את גורלה בגבולותיה הקיימים.