הגיבור שי אלבז הודח ע"י הבולשביקים

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

כשאילנה דיין מתקשרת אלייך על מנת לעשות עלייך כתבה תדמית זה הזמן שלך להבין שאתה הולך להיות מטוגן חזק מאוד וברגע שהם יסיימו את הכתבה, אתה המפקד, הפוליטיקאי, תודח מתפקידך – עובדה.

אילנה דיין אשר טרחה לספר לעם ישראל כי חייל רצח קטינה פלסטינית שבסופו של תהליך הוכח כי בדתה את הסיפור על מנת לקבל עוד רייטינג מהקהל הגרמני הביאה הפעם את המפקד של אלבז.

אחרי ארבעה ימים אינטנסיביים,
הטלפון לא נרגע והדמעות גם,
מתלבטת אם לכתוב או שהשתיקה יפה אבל החלטתי שלשתף זה המעט שאני יכולה.

במהלך ארבע השנים האחרונות ליוויתי את תא״ל שי אלבז כמזכירתו האישית (מתוך שש שנים של הכרות ותפקידים נוספים תחת פיקודו), ארבע שנים בהן ראיתי אותו יותר משראיתי את עצמי במראה, ראיתי אותו יותר משהוא ראה את אשתו והילדים שלו.

אני לא יודעת להגיב על אירועים שלא ראיתי, אבל לחלוטין יודעת לספר על כל מה שכן חוויתי..
בשנים האחרונות הייתי עדה למסע הכפשה מתמשך, נוהל קרב סדור, מתוזמן, מדויק להפליא, מסע שהחל לפני עשור בגמר מבצע ״רוחות שמיים 7״ (״מרמרה״) בו אלבז פיקד על שייטת 13 (עליו אני לא אדבר כי אחרי כל כך הרבה תחקירים וועדות לא אני זאת שאגיד מילה נוספת, רק אומר שלצד כלל הלקחים המבצעיים והיו הרבה כאלו, נקבע כי שייטת 13 עמדה במשימתה, פעלה במקצועיות ומוסריות – ראיה לכך הינה ש9/9 הרוגים הינם מחבלים)
המסע הזה תפס תאוצה בשנתיים האחרונות, לקראת ההתמודדות של אלבז לפיקוד על חה״י ובמיוחד לפני שבעה חודשים לקראת שידור כתבתו של עמרי אסנהיים (במסגרת תכנית התחקירים ״עובדה״) – כתבה אשר בחנה (בפעם המיליון) את תפקודו של אלבז במרמרה ובמבצע נוסף. אני לא אכנס לתוכן הכתבה למרות שיש לי הרבה מה להגיד, אני רק אסב את תשומת לבכם לכמה פרטים קטנים – על הכתבה אסנהיים עבד בערך כשנה, בכתבה מרואיינים שלושה לוחמים (אחד מכל מבצע ועוד אחד שהיה בשניהם), שלושה לוחמים מתוך עשרות לוחמים נוספים שהיו במבצעים אלו, עשרות לוחמים שראו אחרת, במהלך שנה פנו ללוחמים נוספים גם לכאלו שעדיין בשורת צה"ל היום, כל מי שלא תאם את רצון המשורר לא נכנס לכתבה. אסנהיים פנה אלינו לתגובה שבועיים לפני שידורה – מה שאומר שהכתבה כבר הייתה מוכנה, לא משנה איזו תגובה הייתה מתקבלת, תוכן הכתבה לא היה הופך את פניו בטח לא אחרי שנה של עבודה ובטח לא ימים ספורים לפני שידורה. יום לאחר שידור הכתבה קיבלתי סמס ממפקד די בכיר בימים אלו בשייטת שלקח חלק באותו מבצע "זה מרגיש לי כאילו הייתי במבצע אחר ממנו". בזמן הכתבה היינו בשייטת (עוד דיונים מבצעיים) באותו בוקר אמרתי לאלבז "בוא נבטל את הלו"זים בערב כדי שנוכל לראות את הכתבה" התשובה שקיבלתי הייתה נחרצת – "לא, אין סיבה", אני חזרתי בערב וישבתי לראות.

לאחר שהכתבה שודרה ולא השיגה את תוצאותיה, נשלח מכתב נוסף ללשכת הרמטכ"ל ע"י אותו מרואיין בכתבה (פוסט בנושא פרסם אסנהיים בימים האחרונים), ומכיוון שהתגובה לא מצאה בעיניו חן התחיל לעבוד במרץ על עוד כתבה.

על הכתבה הנוכחית התבקשנו לתגובה שלושה ימים לפני שידורה. אותו סיפור, חודשים של עבודה, כתבה מוכנה.. בכתבה מרואיינות שלוש בחורות מטושטשות, חסויות, שלוש בחורות ששתקו 15 שנה! הן "נזכרו" לדבר חודש לפני ההחלטה על מפקד חיל הים הבא (תזמון מפתיע, ממש מקריות). אני לא הייתי שם ואני גם לא יודעת מה היה שם, אני ממש לא נותנת לגיטימציה לאירועים מסוג זה אבל כבחורה אני יודעת שאיפה שאני לא רוצה להיות אני לא אהיה, אני יודעת את הכוח שיש לי כאישה ואיזה עולמות אני יכולה להפוך, ״אישה בונה אישה הורסת״ ולכן את כל מה שיש לי לומר לשלושתן אני לא אכתוב כאן, אני רק אשאל מס' שאלות אל חלל העולם.. למה עכשיו? איפה הייתן כל השנים? רק עכשיו "התבגרתן" והבנתן שהסיפור לא מתאים? ואם נפגעתן, למה לא התלוננתן? כתב אישום.. משהו? לא.. אה.. רק סתם כתבה.. רק שידעו, רק שיבינו.. ואפרת התמימה "רק ביקשתי תגובה והוא פרש" (״נועל׳ה, במלחמה צריך להפתיע, צעד אחד לפני כולם״) מה ציפית? לאיזה תגובה? הרי לא משנה מה היה נאמר.. את היית ממשיכה בשלך, על המשפחה שלו חשבת? על הילדים שלו? לכמה נשים פנית שלא הבינו על מה מדובר? ושלושתן.. פנים מטושטשות.. כל כך חשוב להן, אז תגידו מי אתן ומה קרה.. ושימו לב מדובר בכתבה!! לא בתלונה, לא בחקירה..רק כתבה!!! (גם אליי פנה הבחור, עוד לפני שידעתי על מי מדובר, כנראה שהסינון שלי היה מספיק ברור והוא הבין ששום תגמול לא מעניין אותי). את הכתבה הנוכחית אני לא ראיתי, הפעם מבחירה, כי הפתעה אני לא אגלה שם, לעומת זאת גיליתי מה היא התקשורת, מהי רכילות אמיתית, "מקצועית".

כל זה אני מספרת, כי אדם רגיל מזמן היה מרים ידיים, מזמן היה שובר את כליו, אבל אני זכיתי למפקד רב קומה שלמרות הכל המשיך כל יום עם אנרגיה, מפקד ממנו למדתי בכל יום מחדש. והיום, יותר מתמיד אני גאה להגיד שזכיתי להיות פקודה שלו, זכיתי ללוות אותו בשנים של עשיה מעוררת השראה, זכיתי לקום כל בוקר לפני התרנגול וללכת לישון דקה לפני אור ראשון (אם בכלל) אבל עם חיוך על הפנים ותחושת גאווה וסיפוק. זכיתי ללגום מהידע הבלתי נדלה שלו, להיות מופתעת כל פעם מחדש איך הוא חושב על מה שאף אחד לא הצליח לחשוב עליו, זכיתי ללמוד מהי מקצועיות, מהי חתירה למגע, ירידה לפרטים, איך מבצע מונבט מאפס ואיך אחר מבוטל מדאגה ללוחמים שלנו, זכיתי ללמוד מהי אהבת הארץ, מהם ערכים, מהו פיקוד, איך כל חייל, אפילו זה שהתגייס אתמול שווה קומה למפקד רב שנים, איך בסוף כל תדרוך למבצע הוא לוקח אליו את הלוחם הפשוט, בודק כי הוא רגוע, שליו, מוכן למשימה ומאחל בהצלחה. עד היום לא מצאתי אחד שעבר תחת פיקודו או שפגש בו בעבודתו וחושב אחרת ממני. פשוט זכיתי! תודה על שנים של עשיה, תודה על ימים ולילות ללא שינה, תודה על דברים שהשתיקה יפה להם, על שסיכנת את נפשך בשבילי ובשביל מדינה שלמה, כדי שאנחנו נוכל להתהלך גאים בארץ הזאת בשקט ובבטחה. הפסדנו את אחד המפקדים היותר ערכיים שקיימים היום, אנחנו הפסדנו.

אנחנו בעידן שהלכלוך יפה יותר מהנקי, הפח נוצץ יותר מהזהב.
אנחנו בעידן שאנו נותנים לתקשורת לפלג אותנו, להיות המנהיג שלנו, להוביל אותנו, להיות יותר חזקה מראש הממשלה שלנו,
אנחנו, בידיים שלנו שוברים את מה שבנינו,
אנחנו בעידן שתחקיר של עמרי אסנהיים הוא מעל תחקיר רמטכ״ל (ואפילו מעל ועדה ממלכתית),
בעידן שאפרת לכטר היא ראש חטיבת החקירות
ושאילנה דיין היא נשיאת בית המשפט העליון.

על שנאת חינם נחרב הבית ועוד יחרב.

"לעתים צריך פשוט להפנים כי הבולשביקים לא בוחלים באמצעים ואין להם בעיה לחלל את החוק וחופש הביטוי על מנת להשיג את מטרתם"