אלי ציפורי מסביר על מהדורת השבט

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

לא נגענו

יכול להיות מאוד מעניין

הלינץ' המכוער והמאורגן בנתניהו אמש בערוץ 12, אולפן שישי: זו לא עיתונות וזו לא ביקורת – זו תעמולה מרושעת ומלאת שנאה של אנשים צמאי דם וערלי לב שמגיעים למסך הטלוויזיה רק בשביל לפגוע, להשמיץ ולבזות – בלי כל קשר לעובדות 
**********************************
גיא פלג מוכיח עד כמה הוא לחוץ מהכישלון העיתונאי שלו בפרשת המסוק: איים לתבוע אמש את יאיר נתניהו שכינה אותו "דמבו" ורק המחיש עד כמה אנשים שמפזרים רעל מדי ערב לא מסוגלים לשאת שום ביקורת עליהם ופתאום הופכים לכה רגישים רק בעקבות כינוי משעשע ברשת חברתית
*****************************
בדיוק לפני 20 שנה בישר אמנון אברמוביץ' על סוף הקריירה של נתניהו אחרי הפסדו לאהוד ברק: "בנימין נתניהו יורד מבמת ההיסטוריה", אמר אברמוביץ' באופן נחרץ ופסקני כהרגלו, "ללא חותם כלשהו, ללא הישג של ממש. הוא יהיה הערת שוליים, בהיסטוריה של ראשי ממשלות בישראל". אתמול, במקום להכות על חטא, הוא הוסיף חטא על פשע
************************************
מופע האימים של "אולפן שישי" בערוץ 12 אמש הטריד את מנוחתי ולא נתן לי מרגוע. הקשבתי לו הבוקר שוב ובשמיעה שנייה ושלישית הדברים צריכים לטלטל כל אזרח בישראל. נער הייתי וגם זקנתי, מחזיק למעלה מ-30 שנות קריירה בעיתונות, ואני מתקשה לזכור מיצג כזה של אנטי-עיתונות, מיצג כזה של שנאה חסרת בלמים ומעצורים לנתניהו, מיצג כזה של עיוות המציאות עד כדי הפצת שקרים. כל מי שצפה במשדר הזה ראה חבורה של אנשים צמאי דם, רושפי אש ונוטפי רעל שהשנאה לנתניהו פשוט מוציאה אותם משיווי משקלם ומוציאה אותם מדעתם. זה קורה פעם אחר פעם באולפן שישי, אבל הפעם הזו, ערב שישי, ה-12.7.2019, תיזכר כאחת מנקודות השפל העיתונאיות הגדולות – חבורה של עיתונאים שבעינה עצמם בלבד נקראים "בכירים" – התחרו ביניהם מי יהיה יותר נבזי, מי יחבוט יותר, מי ישפיל יותר, מי יעוות יותר את המציאות ומי יתנתק יותר מן העובדות.

ביקורת היא נשמת אפה של עיתונות, אין ספק בכך, אבל מה שקרה אתמול באולפן שישי לא היתה ביקורת – זו היתה תעמולה פוליטית בכסות ביקורת אובייקטיבית וניסיון לשטוף את מוחם של הצופים בצורה מכוערת רק בגלל שתפיסתו האידיאולוגית של נתניהו לא מתאימה לרוב יושבי האולפן (למעט עמית סגל שאמר את הדברים הנבונים ביותר: נתניהו הוא אידיאולוג ימני ומיישם את המדיניות שלו למרות פה ושם רטוריקה שלא נראית כך).

מה שקרה אתמול באולפן שישי היה לינץ' מתוכנן מראש, לינץ' גדוש ברשעות וברוע צרופים. אפשר בהחלט לבקר את נתניהו, אבל אי אפשר לבטל את הישגיו במחי יד וללעוג לו כמי שמחפש רק את טובתו האישית. זה לא רק מגוחך, זה לא רק משקף מחסור בהוגנות ובהגינות, זה גם לא נעשה בתום לב. האנשים האלה באים לאולפן שישי כשיש להם מטרה אחת בלבד: לפגוע, להשמיץ, להכפיש. ולמרבה הצער, אין איש שמעז לאמר להם: עד כאן, חברים, הגזמתם. אין איש מעז לאמר להם זאת משום שכל שרשרת העריכה והניהול בערוצי הטלוויזיה שותפים לאותה תעמולה ולאותה שנאה יוקדת. מדובר באחידות דעים-שנאה מופלאה, למעט כמה בודדים כמו עמית סגל שמנסים לאזן את התמונה. אין פלא שהעורך מאחורי הלינץ' הזה הוא רון ירון, לשעבר העורך ב"ידיעות אחרונות".

הנה מקבץ האמירות של חבורת התועמלנים הזו, מקבץ של פייק ניוז:

• אמנון אברמוביץ': "אני מאוד מקווה שעקב מצב די נואש לקראת הבחירות, נתניהו לא מתכנן איזשהו משהו בצפון או בדרום". א. למה ה"מצב די נואש לקראת הבחירות"? הליכוד ונתניהו מוביל בסקרים ונתניהו גם ניצב בראש הסקרים על התאמתו כראש ממשלה. זה מצב שרחוק מלהיות נואש – אולי זה מצב נואש לאברמוביץ' עצמו ובמי שהוא תומך (כחול לבן או ברק); ב. אברמוביץ' רציני? הוא רומז שנתניהו יפתח במלחמה בצפון או בדרום רק בגלל שמצבו "נואש"? עד לאן יגיעו מחוזות הקונספירציה של אברמוביץ'? עד לאן תוביל אותו שנאתו לנתניהו?

• אברמוביץ': "נתניהו מייסד מדינת אפרטהייד וההיסטוריה לא תסלח לו על זה. הוא דוחק את הישראליות לטובת הדתיות הגלותיות". טוב, אלו סיסמאות שמשרתות את האג'נדות הפרטיות של אברמוביץ' ולא את המציאות. ישראל איננה מדינת אפרטהייד כפי שהשמאל הקיצוני טוען והיא גם לא דוחקת את הישראליות לטובת הדתיות. זו לא הפעם הראשונה שאברמוביץ' מתייחס בצורה לא מכבדת, וזו בלשון המעטה, לדתיות בכלל ולחרדים בפרט. רגע, זה לא אפרטהייד בשבילו, הגישה שהוא מייצג, המנסה להדיר חרדים ודתיים מהחברה הישראלית? זאת ואף זאת: איך יודע אברמוביץ' שההיסטוריה לא תסלח לו על האידיאולוגיה שלו? הוא מנבא עתידות? קורא בקפה?

• אני זוכר היטב שהיה זה אותו אברמוביץ' שקרא בקפה לפני 20 שנה ובישר על סוף הקריירה של נתניהו בצורה נחרצת בשנת 1999, אחרי הפסדו של נתניהו לאהוד ברק. וכך אמר אברמוביץ', בדרכו הנחרצת מאוד: "בנימין נתניהו יורד מבמת ההיסטוריה, ללא חותם כלשהו, ללא הישג של ממש. הוא יהיה הערת שוליים, בהיסטוריה של ראשי ממשלות בישראל.

ההיסטוריה, אגב, אותה היסטוריה שהזכיר אברמוביץ', הוכיחה שהוא טעה לגמרי. אפשר לצפות מעיתונאי בכיר שגם יכה על חטא על אותה אמירה אומללה לפני 20 שנה.

• אברמוביץ' גם מנסה לקחת את הקרדיט של בניית הגדר בגבול מצרים ולהעניק אותה לאולמרט שהעביר החלטה בעניין כשכיהן כראש ממשלה. זה עוד שקר גס, כשאברמוביץ' לא מסוגל להבין תהליכים כלכליים ותכנוניים במדינת ישראל. הוא הרי יודע שיש הבדל בין החלטות ממשלה על הנייר – יש עשרות ומאות כאלה, שלא מיושמות או שמיושמות זמן רב אחר כך – ובין החלטות שמיושמות, מבוצעות ומתוקצבות. המבחן הוא מי ביצע ומי תקצב את בניית הגדר, באחריותו של נתניהו, תוקצבה ובוצעה בקדנציה שלו ותחת אחריותו כראש ממשלה, הבנייה יצאה לדרך בסוף 2010 ובנייתה הושלמה בסוף 2013 כשנתניהו מכהן כראש ממשלה. מצד אחד מבקשים כל חברי הפאנל להפגין מנהיגות מנתניהו ומצד שני, שזה קורה, הם מעוותים את התמונה כיוון שהעובדות לא מסתדרות להם עם האג'נדה שלהם. הרי בידיו של נתניהו הסמכות והאחריות כמנהיג – ובתקופה שלו – אחרי שהתקצוב המתאים נבנתה הגדר. אז למה אברמוביץ' מתעקש לסלף את המציאות?

• רוני דניאל: "נתניהו בעיקר יודע להיבחר. הוא קרע את החברה הישראלית באופן קשה".
• רינה מצליח: "בנתניהו אין בו רבב של ממלכתיות ולא היה בו. הוא לא מדבר כראש ממשלה, הוא מידר חצי מאוכלוסיית מדינת ישראל שעם השנים מרגישה שהקשר שלה עם המקום הזה הולך ומתרופף כי מנדים אותה, כי לא מתייחסים אליה כחלק מהחברה הישראלית".

דניאל ומצליח משקפים בדיוק את הנהי והבכי והרוח הרעה שיוצאת בעיקר מהאולפנים שהכל רע ומר פה, קטסטרופה חברתית, שחלקים נרחבים במדינה חושבים שהם כבר לא חלק ממנה. אז ככה: אלו שטויות. הויכוחים הפוליטיים היו מנת חלקה של החברה הישראלית לאורך כל ההיסטוריה שלה, בעוצמה כזו או אחרת, והעוצמה בשנים האחרונות היא ממש לא חריגה. אבל דניאל ומצליח לא מתייחסים וגם לא מסוגלים להתייחס לפן הכלכלי: היציאה מכלכלה סוציאליסטית ששלטה בשנות שלטונם של מפא"י "קרעה" את העם הרבה יותר מכלכלת השוק שבה מאמין נתניהו שהטיבה עם הרבה יותר אנשים מאשר הזיקה להם, כפי שעשתה הכלכלה הסוציאליסטית. העובדה שישראל נמצאת עתה במצב הכלכלי הטוב ביותר אי פעם (ויש עוד מה לשפר, בהחלט יש), ממשיכה לעבוד לטובת האזרחים ולא נגדם. התיאורים של "קרע" ועל "נתק" של חלק מהחברה הישראלית, הם דווקא תיאורים מדוייקים מאוד ליחסים שבין התקשורת לציבור. יותר מחצי מהאוכלוסייה בז לתקשורת שמייצגים מצליח ודניאל, במיוחד אחרי שמצליח קראה לה "עדר עיוור" ושאר חבריה מתייחסים אליו כ"בבונים", "נבערים" ו"חסרי דעת".

התקשורת הישראלית היא הגורם מפלג מספר 1 בעם, היא זו שלא מקבלת הרבה יותר חצי מהעם וחושבת שהוא טיפש ורק חבורה מצומצמת של יושבי אולפנים יודעת מה טוב בשבילו, היא זו ש"קורעת" את העם ולא מאפשרת לקולות אחרים, קולות שמייצגים את רוב העם, להתבטא בתקשורת.

• גיא פלג: "אנחנו עיתונאים. אנחנו מביאים חומר ושמים אותו על המסך. אנחנו נוסיף ונביא חומרים משום שאנחנו כולנו נדמה לי סבורים שיש לפרסומים האלה עניין ציבורי חריג בחשיבותו!" ודני קושמרו מחמיא לו: "עיתונאי שמקבל תמלילי חקירה של ראש ממשלה ולא מפרסם אותם מועל בתפקידו" (פלג חוזר על הסיפא של דבריו של קושמרו בנוגע ל"מועל בתפקידו"). השניים פספסו לחלוטין את עניין ה"מעילה". עיתונות איננה יכולה להיות צינור של הקראת תמלילי חקירות מאוד מגמתיים ומאוד חלקיים, שמהווים בקושי 1% מהתמלילים שהוצאו במהלך החקירה. אם היא רוצה לא למעול בתפקידה היא חייבת לברר אם הפרסום הוא מגמתי ומעוות את כל התמונה בכללותה, מה גם שבפרשת המסוק היה מתבקש לפנות לצבא ולבקש ממנו אישור או תגובה שטיסה כזו אכן התבצעה, למרות שזה לא עולה באופן ברור מכתב החדשות. עיתונות איננה יכולה להיות צינור העברה בין המדליף המגמתי למסך הטלוויזיה. במקרה כזה, צריך לבטל את הכתב ואת העורך, ולתת למדליף לבחור קטעים מגמתיים מדי יום ולקריין אותם בעצמם בקול מוסווה. אין צורך בגיא פלג ואין צורך בעורך המהדורה.

הדיאלוג המוזר הזה מגיע אחרי שפלג, שנראה לחוץ מאוד מהפאדיחה הגדולה שלו על המסוק, הביא תמלילים רכילותיים מחקירתו של ניר חפץ על שרה נתניהו, שלא קשורים בכלל לתיקי נתניהו, כפי שהוא הודה. אז בשביל מה להביא אותם? איזה ערך יש להם? האם פלג בטוח שחפץ דובר אמת? האם עולה בדעתו שהוא גם משקר?

• דפנה ליאל משוחחת בצורה עדינה למדי על פרשת הסרסור ג'פרי אפשטיין וקשריו לאהוד ברק, בעיקר בהקשר של החיבור בינו לבין עמיר פרץ. אמנון אברמוביץ', רינה מצליח, רוני דניאל וגיא פלג מילאו פיהם מים. דום שתיקה. טוב, זה ברור, מה לא עושים בשביל חברים כמו ברק? מצליח גם אמרה שברק יתארח אצלה מחר ב"פגוש את העיתונות" (כנראה לעוד ראיון מלטף ואוהד), כך שיחסי התן וקח מובנים: אין לה צורך להרגיז את ברק יממה לפני הראיון שהוא "הסכים" לתת לה ברוב טובו, שבו הוא יעשה את מה שנעשה באולפן שישי: יתחמק מטונות החמאה שעל ראשו ויתמקד בנתניהו, כאילו הוא המרואיין.

ולסיום, משהו שקרה מחוץ לאולפן: גיא פלג, שכאמור נראה במהלך השידור לחוץ מאוד, איים על יאיר נתניהו ברשת הטוויטר שיתבע אותו אם ימשיך לקרוא לו "דמבו". האיום בתביעה של פלג רק משקף בקליפת אגוז את כל הבעייה של החונטה התקשורתית. להם הרי מותר לארגן לינצ'ים מכוערים ומרושעים באנשים, להתנהג מדי ערב כערלי לב בבמות המרכזיות של התקשורת, אבל שזה מגיע אליהם, מישהו כמו נתניהו הבן מעז להעלות משהו משעשע, משהו שרחוק מלשון רע, פתאום החבורה הזו הופכת את עורה כשזה נוגע לעצמה: הם פתאום כה רגישים, כה רכי לב, כה מצפוניים – לעצמם בלבד כמובן.

פלג משחרר את הרעלים שלו כמעט על בסיס יומי, בערוץ הטלוויזיה הנצפה בישראל (ערוץ 12), יש לו גם תוכנית רדיו ב-103fm שם הוא נוהג באותו קו תוקפני – ואז פתאום, כשנתניהו מכנה אותו "דמבו" ברשת הטוויטר(!), הוא מאיים בתביעה. מהרבה בחינות פלג אוכל בימים האחרונים את הדייסה שהוא בישל, הוא הרוויח ביושר את כל הביקורת עליו, במיוחד אחרי הפאשלה עם המסוק. פלג מרגיש על בשרו רק מקצת, ממש קצת, ממה שהוא מעולל לאחרים.