לבדוק לגופה של תקיפה ולא לגופו של אדם
כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…
כשאתה ניגש לשמוע שיר של זוהר ארגוב אתה לא מחטט בסמים שהוא צרך.
כולם מבינים שיש בעיה בנושא התקיפה/הטרדה/מעשה מגונה ( לכאורה), של בני גנץ, אבל כולם מפחדים להתעסק עם זה, אפילו האמיץ באמיצים האיש שצורח על עורכי דין הלא היא גיא פלג סוגר עינו האחת ומחכה לקבל הוראות מגבוהה על מנת להגיד את המילים "נאווה ג'ייקוס"
הנה כבר שבוע מתבוססת לה ידיעה בדף הפייסבוק של גברת שעד כה הייתה אנונימית ברמה הלאומית שבו היא טוענת כי בני גנץ טרח לחשוף עצמו בפניה, היא במשך תקופה ארוכה שתקה ולפתע מניעים כאלה ואחרים החליטה לחשוף את המקרה, השאלה היא האם לבדוק את מליותיה ברמה של "מדוע כעת" או ברמה של "האם זה נכון"
כשאנו נגשים לבדוק את התלונה אנו מחפשים סבירות למקרה, וככל שהזמן עובר קשה לנו לקבוע במפורש האם ההטרדה לכאורה הגיע ובוצעה ע"י המבצע "בני גנץ" בזמן שהיא פעיל בכפר הירוק ומעשה קונדס זה בוצע בפועל, עם זאת, על מנת להגיע לכלל תובנה כי בני גנץ היה "שובב" צריך לחקור.
את החקירה או הבדיקה צריכים לעשות אנשים אשר מיועדים לכך, אך בפועל אנו רואים השחרת האופי של הגברת בעוד היא עצמה נאחזת בטענותיה בעוד רבים מתומכיו של בני גנץ "מתעברים" למקרה כאנשים שיודעים מה היה שם, ופה בדיוק הבעיה, לא ניתן ל"התעבר" למקרה שאנך צד בו ברמה של הטלת דופי באמינות הקורבן.
לא פעם היו ברדיו מדירים זמרים כאלה ואחרים לא רק בגלל המוצא האתני של אדם אלה בעיקר השתייכותו של אדם למחנה כזה או אחר, מה שקרא לו בזמנו הנשיא רבלין קונספציית השבטים, ומכן נחזה כאילו מתלוננות אשר מגיעות להתלונן אודות איש ממחנה אחד זוכות ליתר שאת ולעזרה בעוד נשים אשר דיווחו על תלונות כנגד האיש מהמחנה השני לא זכו ליומם בשיח הציבורי.
דבר זה מפליא, היות ובמאה ה 21 כאשר ההגדרות של המגדר אינם קיימות בוחרים נציגי ה"שבטים" את מי להעצים בתודעה ואת מי לנדות כאשר האינטרס הפוליטי שלהם מתנגש עם היומרות האישיות, תמוה הדבר שגופים רבים ונשים פמיניסטיות כהגדרתם זונחות את מקרה של "נאווה ג'ייקובס".
בעוד נאווה ג'ייקובס טוענת שהיא תומכת בטראמפ וגופים בתקשורת ובפוליטיקה תמוכים במחנה השני היא זוכה לקיתונות של בוז והשמצות מבלי לבדוק את הטענה הפשוטה האם היו הדברים מעולם, האם התקיימה הטרדה שכזאת אי שם בשעות השבעים, האם בוצעה מעשה שכזה ולא האם היא תומכת בפוליטיקה במחנה כזה או אחר, ולמעשה יש לבדוק מה מהות המעשה ולא לאיזה שבט היא שייכת.
לאורך שנות העידן הנוכחי אנו רואים כי הטרדות מניות חוצות תפקידים ומחוזות, אנו מבינים כי הבעיה הקיימת במרחב הציבורי לעתים דפקה על דלתות אנשי השררה, אך הפעם נדמה כי בסיפורה של נאווה ג'ייקובס יש חציית קווים אדומים, המחנה המותקף מפחד לשתף פעולה עם הקורבן מפאת כבודו של האיש שמרכז עבורם את מחנה השלום, כהגדרתם, ופה יש צביעות ברורה אשר אינה יכולה להמשך.
בעומקם של דברים כאשר אתה ניגש לשמוע שיר של אביב גפן ביצירותיו הנפלאות אינך יכול למגר אותם מהרחב הרדיופוני כיון שהוא "נגד הכיבוש" בעוד כאשר אתה שומע את השרים של "שולי רנד" אינך יכול להכריז "הדתה" אחרת היצירה האמתית תשמענה רק לאותם אנשים בשבט, והיות שאנו חיים בעידן של תרבות רב גונית כולם שומעים את כולם, לפחות בשידור הציבורי ללא הבדל דת גזע ומין.
כאשר מתבצעת תקיפה מינית יש לבדוק מה מהות המעשה ואם נעשה כלל וכלל ולא לבדוק מאיזה "המחנה" המתלוננת.
