השמאל, בעזרת מאפיית הרשות השופטת, יצליח לחסל את נתניהו בדרכו לחיסולה של מדינת ישראל

כבר כמה שנים אני כותב בדאגה על כך שהשמאל, בעזרת מאפיית הרשות השופטת ועוזריה, יצליחו לחסל את נתניהו, תוך הצגת החיסול כ״הליך משפטי״ שחותר ל״צדק״.

ברור לנו, ללא-שמאלניים, כלומר לרובו של העם היהודי, שחיסול נתניהו הוא חיסולה של מדינת ישראל. לא מיד, זה ברור, אלא בשלבים, אותה תכנית השלבים שעליה הכריז עראפת ב-1974 ואומצה במשך השנים בידי השמאל בבלי דעת, או עם דעת, תלוי עם איזה שמאלני אתה מדבר.

כזכור, הפלת ממשלת שמיר ב-1992 המיטה עלינו את אסון אוסלו שהביא לאלפי נרצחים (ועוד היד נטויה), ליצירת התשתית לחיסול מדינת ישראל כמדינה יהודית ולחיסול היהודים בדרך זו או אחרת, אלא אם אמנות הפת״ח והחמאס יעברו עריכה. 

נתניהו הצליח, בעבודה קשה של שנים, להוציא את האבן שזרקו מאות השמאלנים הטיפשים לבאר, ובראשם שמעון פרס ההוזה המשיחי המושחת והסנשו-פנשה שלו יוסי ביילין, אדם שקשה להבין את הפער בין דיבורו הרהוט ובין טמטומו הפוליטי ועיוורונו בכל מה שקשור לתרבות, להיסטוריה ולבני אדם. נתניהו שם את רכבת ההסטוריה היהודית חזרה על המסילה, אם להשתמש בדימוי טעון.

וזה שיגע את השמאל. השמאלני המצוי (ואני יודע, הייתי כזה), מלא חרון מתסכולו על שאינו שליט יחיד ועל כך שדת השלום והאור שלו נדחית בידי נמוכי המצח הברברים הלאומניים והדתיים. הוא מוכן לעשות הכל – אבל הכל – כדי להביא לכך שהוא וחבר מרעיו ישלטו שלטון ללא מצרים. או אז, הם יחנכו את העם הנבער, הבהמי, האלים ושונא הערבים מהי אהבת אדם, מהו שלום עולמי, מיהם באמת הערבים המוכים, המושפלים, אוהבי האדם והאנושיים. למעשה, השמאלנים עושים זאת כבר עתה בעזרת שתוליהם בתקשורת ובאקדמיה. העם החשוך הזה, הטובע באמונות ההבל הדתיות שלו יצטרך לקבל בכוח ובכפייה את המסע לעבר האור וההארה, משום שממילא במצבו הנוכחי אינו באמת מייצג בן אנוש, אלא הוא יותר מן סוג של מפלצת מזוויעה וגזענית, ולכן אין לו זכויות אדם, וזו הסיבה, חברים יקרים, שכל אמצעי תקף, וכפי שהכריז אהרון ברק, מראשי השמאלנים: סביר שהעם הזה יהפוך לנאצי ולכן יש להגן עליו מפני עצמו ובכל מחיר, בכל דרך, בכל כפייה שהיא.

עליית השמאל לשלטון כעת, כשהוא בשיא טירופו המשיחי, כאשר ההסתה גורמת לשמאלני המצוי לדבר על מדינה מתמוטטת במקום לפקוח עיניים ולראות את המדינה הטובה ביותר שהיתה לנו ב-70 השנים האחרונות ואחת הטובות בעולם כולו מבחינת תנאי החיים ומדד האושר, עלייה שלהם לשלטון בעת הזאת תביא להתפוצצות הטירוף המשיחי של השמאל, שלעומתה ייראה אוסלו כלהקת חימום חיוורת.

שנת 1992 היתה שנה נוראה לישראל. לא רק אסון אוסלו הונחת עלינו, אלא אז גם החלה ההפיכה השלטונית של אהרון ברק, אותו פוטש של העילית האשכנזית היהירה שהיתה ועודנה נחושה להמשיך ולשלוט ביד ברזל בהמוני הנבערים הברברים המזרחיים והדתיים, כפי שעשתה מפא״י במשך עשרות שנים.

בעזרת תעלולים ופלפולים, שנה אחרי שנה, לאט ובהתמדה, חיסל אהרון ברק את הדמוקרטיה הישראלית כשהוא הופך את הרשות השופטת לשליטת יחיד, לדיקטטורה נטולת מעצורים וסייגים. במהלך שנמשך כבר 26 שנים, ברק וסייעניו בבית המשפט העליון, ה״אקטיביסטים״, או ליתר דיוק רודנים – תפסו את השלטון בכוח, כפי שהיטיב לתאר אותם ואת המהלך שלהם השופט ריצ׳רד פוזנר, בכיר המשפטנים בארה״ב והמשפטן המצוטט ביותר בעולם האקדמי כולו. 

תקצר היריעה מלמנות את התעלולים הנבזיים והפושעים של הכנופייה הזו. אני רוצה להתמקד באופן שבו הרגילו אותנו במהלך השנים לפסקי דין הזויים, נטולי כל קשר להגיון משפטי כלשהו, לחוק הכתוב ולשכל הישר. 

כך, למשל, הלכת החוזים הרגילה אותנו לכך ששופט יכול לפסוק בניגוד מפורש למה שכתוב בחוזה, גם אם שני הצדדים המתדיינים מסכימים על אותו חלק. השופט יקבע מהו הצדק לדעתו, על פי שיקול דעתו הבלעדי. אותה פריצות גנגסטרית של בורר בעולם התחתון נקבעה גם לגבי החוקים הכתובים בספר החוקים הישראלי, שאותם חוקקה הכנסת, כלומר אלו שהעם בחר כדי לחוקק את חוקיו: השופט יפרש את החוק כרצונו, ללא שום צורך לנמק.

אהרון ברק התיר את הנבלה הזאת בעזרת פלפולי הסרק הדמגוגיים שלו, לפיהם השופט רשאי לפרש את החוק לא על פי כוונת המחוקק, אלא על פי כוונתו של מחוקק דמיוני, ״סביר״, שהשופט ידמיין לעצמו במוחו על פי רצונו והשקפת עולמו האישית.

הטירוף הדיקטטורי של ברק הגיע לשיא בכך שהחליט שכל אדם וכל ארגון, גם ארגונים זרים, יכולים לבוא בטענות לבית המשפט לגבי מדיניות הממשלה והכנסת, והשופטים יחליטו אם ההחלטות הפוליטיות שנציגיו של העם החליטו טובות או לא, ואם לא – העם ייאלץ לבטל את החלטותיו. למה? כי ככה קבעו 15 שופטים ״אקטיביסטים״, כלומר רודנים ״נאורים״, שאיש לא בחר ושהשקפת עולמם וערכיהם לא מוסכמים על העם.

לאט לאט ובהתמדה, ספגנו לא רק דיקטטורה, אלא גם את השפעתה ההכרחית של כל דיקטטורה: עריצות שרירותית שהאזרחים – הנתינים – מתרגלים אליה, וככל שהם מתרגלים אליה, כך היא הופכת שרירותית יותר ויותר, ומלווה אותה הגיון עקום כל כך, עד שאין בכלל אפשרות לתאר אותו. הנתינים סופגים את אותו הגיון מעוות כשהם משתקים את כל כלי ההגיון והשכל הישר שלהם כדי לאמץ את אותו הגיון מעוות. הם – כלומר אנחנו – חייבים לאמץ, אחרת הדיסוננס יהיה כואב מדי.

דוגמה להגיון העקום שהטמיעו בנו היא שאותה דיקטטורה עריצה ומושחתת של בית המשפט העליון ה״אקטיביסטי״ למעשה ״מגינה עלינו מפני עריצות הרוב״; חבריה הם ״שומרי הסף״ למניעת התדרדרותנו לבהמיות לא מוסרית, והדיקטטורה שהקימו בעורמה נחשית היא ״דמוקרטיה מהותית״, כלומר היא דמוקרטיה כל עוד החלטות העם לא מתנגשות ב״מהות״ של השקפת עולמם האידאולוגית של חברי בית המשפט העליון, שרובם מייצגים את שלושת האחוזים של השמאל הקיצוני.

נורא חשוב שהרשות השופטת תישאר ״עצמאית״, וודאי, ממש כפי שכל דיקטטורה וכל תא סרטני שואפים להיות, משוחררים מכל רסן ומכל מחויבות לכלל, בדרכם להרוס את המערכת כולה ובלבד שישמרו על כוחם העריץ ועל השתוללותם העצמאית.

כמו בכל מערכת שמבוססת על שקר, מאפייני המערכת העצמה מושלכים על מתנגדיה; אנחנו מתמודדים עם עריצות של מיעוט שרירותי שהשתלט ברשעות על הרשות השופטת, אבל בעצם אנחנו המרושעים, אתה הבנת את זה, מר ברוך?

אחרי 26 שנים הגענו לנקודה שבה התרגלנו לכך שפסקי הדין של מערכת המשפט הזויים ושרירותיים. כבר נואלנו מלמחות ולהתפלא ולהתרעם, ואנחנו מקבלים בהכנעה מדוכאת את העריצות הניחתת עלינו השכם והערב.

לכן, קשה לנו להבחין בכך שאנחנו עומדים מול דיקטטורה של אנשי שמאל קיצוני שהשתלטו על בית המשפט העליון, על מערכת המשפט, כל כללי המשפט, ועיוותו את כולם לבלי הכר. אין יותר רשות שופטת; יש דיקטטורה. אין יותר בית משפט עליון; יש חבורה של אנשי שמאל קיצוני שמנחיתים החלטות פוליטיות במטרה למחוק את המדינה היהודית ולהנחיל אוטופיה הזויה של אחרי פרחי נטולי מוסר ותרבות, אוטופיה שקשה בכלל לנסח את הגיונה המעוות. אין יותר משפט; יש חיסול של אנשים במסווה של ״הליך משפטי״.

כן. אין יותר משפט; יש חיסול של אנשים במסווה של ״הליך משפטי״.

בערוב ימיו, מנחה דון קורליאונה את בנו מייקל, ממשיך השושלת, ומזהיר אותו מפני שיטות המאפיה של מתנגדיו: ״ברזיני יעשה את המהלך נגדך; הוא יארגן פגישה עם מישהו שאתה סומך עליו במאה אחוז, שיבטיח לך הגנה מלאה, ובאותה פגישה תחוסל.״

ה״פגישה״ היא ההליך המשפטי שמנסים לכפות על נתניהו בכל מחיר. אתם זוכרים כמה פעמים ניסו לקחת אנשים שפשעו ולהפוך אותם לעדי מדינה? יותר מפעם אחת. בכל פעם זה הסתיים בפיאסקו אחר, כשהתברר שעדי המדינה לא למדו לשקר כמו שצריך. עכשיו סוף סוף ״הצליחו״, אחרי ששמו במעצר את עד המדינה, עינו אותו, שמו במעצר את אשתו ואת בנו, כמיטב ה״מסורת״ של משטרים דיקטטוריים או של האינקוויזיציה כשרצו להוציא ״הודאה״ בכל מחיר מן הקורבן.

למדנו לסמוך על המערכת המשפטית, ולכן אנחנו עדיין אומרים לעצמנו, במין שיח פנימי נוירוטי, שאפשר לסמוך על מערכת המשפט שיהיה הליך הוגן, ושלנתניהו יהיו מיטב עורכי הדין, אבל בתכלס, ברגע שהפגישה הזאת תתקיים, נתניהו יחוסל. פסק הדין יהיה הזוי כמו קודמיו, להם כבר התרגלנו בשנים האחרונות (ע״ע ״ההליך המשפטי״ של אלאור אזריה, הרווי בעדי שקר, בעדויות הזויות, ובפסק דין מגוחך ונטול כל הגיון).

הפגישה עם המאפיה של השמאל (״ההליך המשפטי״) פירושה חיסול נתניהו. ככה זה במאפיה. דון קורליאונה יודע את זה, וכך יודע כל מי שהבין כיצד פאשיסטים מתארגנים ופועלים.

השאלה היא מה אנחנו עושים? נכון לעכשיו, צריך לזכור ששום דבר ממה שבית המשפט העליון עושה, במסגרת שיצר לעצמו משום מקום וללא קשר לכלום, אינו חוקי. גם ״העמדה לדין״ של נתניהו אינה חוקית. האם נסיר מעלינו את עולה של הדיקטטורה של השמאל? כל מה שעלינו לעשות הוא לומר: די! אנחנו לא נשמעים לכם יותר.

עתידנו, עתיד ילדינו ועתיד מדינתנו תלויים בהתגייסותנו להשתחררות מעולה של הדיקטטורה שנכפתה עלינו בעורמה, לאט לאט, במשך 26 השנים האחרונות. זוהי אולי ההפיכה השלטונית הארוכה והערמומית ביותר שידעה ההיסטוריה המודרנית, אבל בסופו של דבר, כפי שאמר אברהם לינקולן, משחרר העבדים: אפשר לרמות חלק מהאנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לרמות את כולם כל הזמן.