המיסטריות ההרמטיות של הדרוזים
כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…
לדרוזים יש דת סודית ומעניינת. בתוך האיסלאם הם התפתחו באימפריה הפטמידית של האיסמעיליים במאה ה-11. באותה תקופה היו שני מוקדים גדולים בעולם של ידע וחכמה, האחד בית החכמה בבצרה(עיראק), באית אל חיכמת, בראשות האימפריה הסונית העבאסית, והשני מנגד של העיסמאיליים, זרם בתוך השיעה העויינת לסונים, עם בית חכמה משלהם במצריים.
מסורת מלומדים התפתחה באותו אזור במצריים שבראשה עמד חמזה איבן עלי אשר שאב מספרי החכמה האזוטרים עתיקים ופיתח ענף חדש בתוך העיסמאילייה, הדרוזים. אך מה מבדיל את הדרוזים כל כך מהעיסמאילייה? אתן את נק' המבט של המיסטריות כפי שאני מבין אותה לאחר התייעצויות עם קורא ותורם נכבד לאתר שכרגע עוסק בדוקטורת על הדת הדרוזית ממנה מגיע ושבעקבות כך נחשף לכל כתביה הסודיים. את מירב המידע תוכלו למצוא ולבדוק ואפילו לתקן אם צריך ברחבי המרשתת.
השיעה שצמחה בפרס, והאיסמעיליה בתוכם אפילו יותר, היו הגנוסטים של האיסלאם. מתוקף כך העיסמאיליים קמו על גבי תפיסה דואליסטית קדומה יותר שממנה הם גזרו פיצול בין הגוף לנפש, בין הרוח לחומר, מה שהוביל אותם לבטל את החשיבות של מעשים בעולם הזה ובסופו של דבר אצל הניזארים העיסמאיליים הקיצוניים ביותר הדבר התבטא בסיסמה של האיש הזקן מההרים: "אין אמת הכל מותר".
לעומת זאת לדרוזים יש מונח שיכול להמחיש היטב מה מבחין אותם מהתפיסה הגנוסטית של העיסמאילייה. המונח נקרא אלחדוד (لحدود), גבולות, תיחום. במובן זה הדרוזים טוענים שבגלל הפיצול בין גוף ונפש אין בעיסמאילייה המוביל לחוסר חשיבות למעשים, אין גבולות ברורים של מה מותר לעשות ומה אסור, ובעצם לא ניתן לדעת איך לפעול בעולם. אצל העיסמאיליים ניתן היה למצוא דברים כמו פוליגמיה וגילוי עריות שהדרוזים אסרו. יחד עם זאת הדרוזים גם אימצו מונותאיזם מלא. הדרוזים לא מבטלים את חשיבות המעשים ועומדים על תפיסה מאוחדת יותר של גוף ונפש. נרחיב עוד על הדת בהמשך.
אז מה הם הדרוזים מבחינת השרשרת של המיסטריות אם לא גנוסטים כמו האיסמעיליה?*
בהתבוננות אצל הקדושים הדרוזים לפי הכתבים שלהם, ניתן למצוא גם שמות לא מהעולם המוסלמי, ואפילו פילוסופים יוונים כגון פיתגוראס, וכמובן נביאים בהם הם מכירים כגון משה, ישו, מוחמד, ואבן עיסמאיל(מייסד העיסמאילייה). קדוש אחד יוצא דופן בהחלט מוזכר בשרשרת שלהם שהיינו רוצים להרחיב עליו, הרמס טריסמגיסטוס.
בהתבוננות אצל הקדושים הדרוזים לפי הכתבים שלהם, ניתן למצוא גם שמות לא מהעולם המוסלמי, ואפילו פילוסופים יוונים כגון פיתגוראס, וכמובן נביאים בהם הם מכירים כגון משה, ישו, מוחמד, ואבן עיסמאיל(מייסד העיסמאילייה). קדוש אחד יוצא דופן בהחלט מוזכר בשרשרת שלהם שהיינו רוצים להרחיב עליו, הרמס טריסמגיסטוס.
הרמס הוא כינוי לאל המצרי תחות, בהתגלמותו כאל היווני הרמס(מרקורי) בעל החכמה שהעניק לבני האדם את כל החכמות 
ה"הרמטיות" (כלומר: כישוף, אלכימיה, אסטרולוגיה). טריסמגיסטוס פירושו ביוונית "הגדול ביותר שלוש פעמים" (the thrice-greatest). ובאחד הגילגולים שלו הוא מיוחס למשה רבינו על פי המסורת ההרמטית שהתפתחה במאות הראשונות לספירה במקביל לגנוסטים וטענה למקור קדום ביותר שהוא המקור לכל החכמות.
ה"הרמטיות" (כלומר: כישוף, אלכימיה, אסטרולוגיה). טריסמגיסטוס פירושו ביוונית "הגדול ביותר שלוש פעמים" (the thrice-greatest). ובאחד הגילגולים שלו הוא מיוחס למשה רבינו על פי המסורת ההרמטית שהתפתחה במאות הראשונות לספירה במקביל לגנוסטים וטענה למקור קדום ביותר שהוא המקור לכל החכמות.מרקורי, הרמס, מייצגים חכמה, אך יותר מזאת את החכמה שהם השליחים שלה העוברת דרך ההירוגליפים והמילה הכתובה, הם החציבה של ההירוגליף, הכתיבה של המילה, מחשבה שנרשמה. במובן זה משה מאוד דומה לאותו אבטיפוס רעיוני בחייו כמחוקק עם לוחות הברית את דבר האל. הקשר מעניין עוד יותר כאשר בוחנים את נבו ,אל החוכמה והכתב הבבלי, בנו של מרדוך, וזאת כי משה נפטר בהר נבו.
יצוגיו של מרקורי לרוב היו של ציפור, כאילו מייצג את שליח האלים. בהקשר זה מעניין לציין שאחת התאוריות להתפתחות הכתב וההירוגליפים היית המעקב אחר עקבות של ציפורים וחיות אשר הפכו למסמנים בפני עצמם, ולבסוף כתב. הרמס המצרי היה בעל ראש של ציפור הענפה, והמקור שלו נראתה כמו דבר אשר ניתן לחרוט איתו את ההירוגליפים. אז שוב, הייצוג הזה לאבטיפוס גם הוא מעניין אם נזכיר שמשה נישא לציפורה.
אך מיהו החותן של משה? יתרו, כהן מדייני, הוא נחשב לנביא הראשון של הדרוזים. את יתרו פגש משה במדיין. למדיינים היית מסורת עתיקה של אמונה באל אחד ושבירת צלמים ופסלים וכל ייצוג של האל, הם האמינו באלילות שלילית שלא ניתן לתאר. משה מבטא רעיונות כאלו אחר התגלות עם שני ה-דברים הראשונים המדברים על אל אחד ולא תעשה לך פסל. חז"ל טוענים שיתרו עבד כל עבודה זרה אך משבחים אותו ומספרים שהכיר באלוהי ישראל. לפי בראשית המדיינים הם בני אברהם וקטורה, והאל יה' שמתגלה אל
משה הוא האל של האבות אברהם יצחק ויעקב (ישראל).
מתוך ויקיפדיה:
סיפורו של יתרו מופיע גם בקוראן, שם הוא נקרא שועיב (شعيب) ומתואר כנביא העיר מדיין, הקורא לאמונה באל אחד ולצדק חברתי אך נתקל בלעג ובזלזול של בני עירו.דמותו של יתרו כפי שמופיע במסורת הדרוזית ככל נראה מושפעת רבות מדמותו במקורות היהודים: יתרו הוא שועייב, נביא הדרוזים, המשמש ככהן גדול במדיין. גם במסורת הדרוזית מופיע יתרו כאדם חכם אשר יעץ למשה איך לשפוט את העם באופן יעיל, וכחותנו. דמותו נקשרת למשה ולעם ישראל, לאורך כל התקופה ההיסטורית. הדרוזים אשר מאמינים בתורת יתרו מאמינים גם בתורת ישראל. יתרו מוצג כאיש חכם, בעל ידע על כל דת, יודע את ה', מכיר בו ואף אוהב אותו מאוד. תורתו דומה מאוד לתורת היהדות: סוגיות כגון כבוד האישה, כבוד הבעל ומצוות ומנהגים אחרים בדת הדרוזית. הדרוזים של ימינו רואים משמעות אך ורק בספר התורה, ללא כתובים ונביאים בשל החזרות הרבות המופיעות בפרקים מסוימים בנביאים ובכתובים.אחד מעיקרי האמונה הדרוזית קובע שהבנים שנולדו למשה ולציפורה הם יהודים מלידה. זאת, אף על פי שלפי ההלכה היהודית, דת האם קובעת וציפורה הרי לא התגיירה. הסיבה לכך היא מסורת הידועה לחכמי הדת הדרוזים בלבד.הדרוזים אף חוגגים את חג הנביא שועייב (عيد النبي شعيب) מדי שנה במשך ארבעה ימים החל מה-24 באפריל, בקבר הנביא שועייב המזוהה על ידם בכפר חיטים באזור טבריה, שחרב בעת מלחמת העצמאות.
למדיינים היה ידע רב במתכות מה שמחבר אולי היסטורית לקשר לאלכימיה (יורחב על כך בפעם אחרת).
מקור מעניין נוסף. פרופ' ישראל קהנולר, איך נולד התנ"ך 194-204.
(*מבית החכמה העבאסי הסוני שהוזכר לעיל, יצאה מסורת ניאופלטונית מאוד מפוארת, בעצם פאגנית)
הדוקטרינה הדרוזית אינה סודית יותר, אלא שמאחר והיא כתובה בשפה הערבית בגנון פילוסופי, יצר סוג של קושי להבינה באופן ברור. הדת מאוגדת בספרים המכונים "ספרי החכמה" ואולי מכאן הקשר עם בית החכמה שהיה במצרים בשלהי התקופה הפאטמית. ישנם כמה חלוצים שחקרו את הדוקטרינה במאה ה19, ועל ראשם עמד החוקר הצרפתי סילבסטר די-סה-סי. היה עוד חוקר בשם דנעאל דה-סמט שחקר את האיגרות של הדת הדרוזית. רבים הם שחקרו את הדת הדרוזית ברחבי העולם הערבי, ובעיקר במצרים ובלבנון.
אלעד צודק, נקודת המחלוקת בין הדרוזים והאסמעיליה הוא שהדת הדרוזית לא ביטלה את חשיבות מעשי הגוף בעולם הגשמי, לעומת זאת, האסמעיליה יצרה נתק מוחלט בין שני המוטיבים, ואולי העניין מגיע מהשפעת תפיסתו של פאולוס במאה הראשונה. הדת הדרוזית, אכן מייחסת חשיבות לנפש ולנשמה יותר מהגוף, אך טענתה המרכזית, בביטול הגוף וחשיבתו, לא יהיה אפשרי לקיים את העונש והשכר בגין המעשים בעולם הגשמי.
סיפור מוטיב "אלחודוד", הוא עניין משותף עם האסמעיליה. כלומר, הוא הופיע בדוקטרינה האסמעילית לפני הדרוזית, והדרוזים שאלו את המוטיב משם. האסמעיליה דת שהתפתחה לאחר מותו של ג'עפר אלסאדק בשנת 770, שמותו יצר פיצול בין שני פלגים על בסיס הטענה כי מוסא אחיו של ג'עפר אלסאדק זכאי וראוי לכתר הח'ליפה אחריו, ואלה נקראו הזרם "המוסאוי". לעומת זאת, הזרם השני שהאמין כי מחמד אבן אסמעיל שהיה בנו של געפר ומת בטרם עת, הוא הראוי למעמד הח'ליפה אחרי געפר. בין מותו של געפר והדת הדרוזית עברו 220 שנים, פרק זמן די טוב להכשיר את הקרקע לדת חדשה. עם עליתו של אלחאכם באמר אללה בשנת 997, חלה הדת הדרוזית להתגבש על חורבות הזרמים השיעים שקדמו, לרבות זאת של האסמעיליה, שבעיקר הייתה מושפעת מהתפיסות היווניתות- ניואפלטוניות.