הנשיא טראמפ החליט להעניק חנינה מלאה לדינש ד'סוזה, יוצר הסרט ׳אמריקה של אובמה 2016׳
כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…
נשיא ארה״ב, דונלד טראמפ, הודיע אתמול (ה') כי יעניק חנינה מלאה לסופר ויוצר הסרטים השמרן דינש ד'סוזה, שהורשע בגין תרומות לא חוקיות לסנאטורים בבחירות 2014.
מי שעוקב אחר דינש ד׳סוזה בשנים האחרונות יודע איזה אימפקט היה לסרטו על אובמה לקראת הבחירות לנשיאות ומדוע הוא מצא עצמו לפתע תחת חקירה פוליטית פרי איכפה בררנית.
נשמע מוכר?
דינֶשׁ ד'סוּזָה, מתוך ויקיפדיה:
הוגה שמרני אמריקאי ממוצא הודי ומחברם של מספר ספרים העוסקים בחברה, דת, ובפוליטיקה. מנציגיה הבולטים של הנצרות האוונגלית בארצות הברית.
בשנת 1988 החל לשמש כיועץ מדיניות לנשיא רונלד רייגן. ד'סוזה היה עמית מחקר במכון הובר שבאוניברסיטת סטנפורד והחל מאוגוסט 2010 שימש כנשיאו של קינגס קולג' בניו יורק.
ד'סוזה חיבר מספר ספרים רבי מכר זוכי שבחים ומעוררי מחלוקת וביניהם "קץ הגזענות" בו טען כי גזענות היא תופעה מערבית ייחודית; "חינוך לא-הומני" בו תלה את משבר החינוך באמנויות הליברליות בעליית אופנת התקינות הפוליטית, וביוגרפיה של רונלד רייגן בה עמד על הסיבה מדוע אדם "שידע כה מעט, השיג כה הרבה".
ד'סוזה עורר מחלוקת במאמר העוסק בשורשיו התרבותיים של הנשיא ברק אובמה, שפרסם כהקדמה לספר "שורשי זעמו של אובמה" שהתפרסם ב-2010. בספר גורס ד'סוזה כי האידאולוגיה האנטי-קולוניאלית שכביכול ירש מאביו ומאבותיו הרוחניים היא הכוח המניע את הנשיא אובמה, המבקש להביא לצמצום משמעותי של ההשפעה האמריקנית בעולם.
בשנת 2012 עיבד את ספרו לסרט בשם "2016: אמריקה של אובמה", שהיה לסרט הרווחי ביותר מבין הסרטים השמרניים-פוליטיים שיוצרו בארצות הברית.
בשנת 2014 הואשם ד'סוזה בתרומות לא חוקיות לסנאטורים. במהלך המשפט הודה והורשע במימון קמפיינים פוליטיים תחת שם בדוי. הוא ריצה 8 חודשים במרכז כליאה קהילתי, קיבל 5 שנים על תנאי ושילם קנס של $30,000.
הציוץ של טראמפ:
״אעניק חנינה מלאה לדינש היום. הוא קיבל יחס לא הוגן מצד הממשלה שלנו!
Will be giving a Full Pardon to Dinesh D’Souza today. He was treated very unfairly by our government!
— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) May 31, 2018
הסנטור טד קרוז מברך על החדשות:
בראבו! RealDonaldTrump@ דינש היה קורבן של תביעה פוליטית, ממוקד בחוצפה על ידי ממשל אובמה בשל דעותיו הפוליטיות. והוא קול עוצמתי למען החירות, מפרק באופן שיטתי את השקרים של השמאל – ולכן הם שונאים אותו. זהו צדק
Bravo! @realDonaldTrump Dinesh was the subject of a political prosecution, brazenly targeted by the Obama administration bc of his political views. And he’s a powerful voice for freedom, systematically dismantling the lies of the Left—which is why they hate him. This is Justice. https://t.co/cGHzcgwSnK
— Ted Cruz (@tedcruz) May 31, 2018
טריילרים:
דינֶשׁ ד'סוּזָה ( Dinesh D'Souza ) קיבל אתמול חנינה מהנשיא טראמפ.
מי זה דינש?
דינש הוא הוגה דעות שמרני משפיע, אמריקני ממוצא הודי, סופר ובמאי מצליח שהיה אנליסט-מדיניות תחת רייגן. הוא כונה 'אחד מבכירי ממעצבי המדיניות' בארה"ב ע"י העיתון "Investor’s Business Daily". הוא נודע במהרה כבעל השפעה רחבה על מדיניות ציבורית באמצעות כתיבתו הענפה. מאז, לדינש היתה קרירה בולטת כסופר, מלומד ואינטלקטואל הוגה דעות בעל סמכות. בספרו הראשון "השכלה אה-ליברלית", הוא תיעד את תופעת התקינות הפוליטית במוסדות ההשכלה הגבוהה בארה"ב וכיכב ברשימת רבי המכר של הניו-יורק טיימס למשך 15 שבועות.הוא גם כיכב ברשימת הספרים המשפיעים ביותר של שנות ה-90.
ב-95 הוא פרסם את ספרו "הסוף לגזענות", שהפך לספר הכי שנוי במחלוקת בזמנו ועוד רב-מכר. דינש אף הצליח להתפרסם כיוצר סרטי תעודה מפורסם, כששני סרטיו גרפו את הכי הרבה רווחים בקטגוריית התעודה, עם – "2016 – האמריקה של אובמה", ו-"אמריקה, דמיינו עולם בלעדיה". בעקבות סרטו על אובמה, פקידי שלטון נאמנים לאובמה ומורשתו, הנהיגו אכיפה בררנית קשה וקיצונית אישית כנגד דינש, גזרו עליו מאסר של 8 חודשים עם פושעים, ו-5 שנים של שירות ציבורי – יום בשבוע. אתמול הנשיא טראמפ חנן את דינש מעונש זה.לקראת בחירות 2016, דינש הוציא את סרטו השלישי המוצלח "האמריקה של הילרי – ההיסטוריה הסודית של המפלגה הדמוקרטית". במשך 25 השנים האחרונות, דינש הופיע במאות מכללות ואוניברסיטאות, ודיבר לקהל של מאות אלפי סטודנטים. דינש גם הוכתר כאחד מההוגים השמרנים המשפיעים ביותר ע"י הניו-יורק טיימס.
דינש העלה וכל הזמן מעלה רעיונות וטענות מאוד טובות ומאוד לא נפוצות. את רובן העליתי ב-4 סרטונים נפרדים בעבר. הנה רעיון חזק אחד שהופיע בראיון עם דינש לפני יותר מעשור, רעיון שלא הזדמן לי לכתוב אותו או לערוך את הסרטון שלו. דינש הוציא ספר שהטענה המרכזית שלו היא איך תרבות השמאל הקיצונית שהשתלטה על ארה"ב גרמה לפיגועי ה-11 בספטמבר.
דינש מסביר שהיתה זו תעשיית הסרטים של השמאל הקיצוני בהוליווד, לצד רוב רובן של הסדרות האמריקאיות, שכל כך נפוצות ופופולריות בכל רחבי העולם, שהיו המוטיבציה העיקרית לפיגועים. כנסו לרגע לנעליו של בן-לאדן, שרואה איך דור העתיד של עמו עובר שטיפת מוח הדרגתית ומתמכר לרעיונות הפוסטמודרנים הקיצוניים – כמו שוויון זכויות מלא לנשים, ללהט"בים ולמיעוטים. רעיונות שהם האנטי-תזה וההפך המושלם מהפרשנות האיסלמו-פאשיסטית של הקוראן, שהוא וחבריו מאמיניה האדוקים והם המטיפים המרכזיים שלה לעדת מאמיניהם. והרי ברור לכל שהאיסלמיסטים הם בין האנשים השמרנים ביותר על הפלנטה, לכן הגיוני ובסיסי שרוב רובו של תוצרי הוליווד הם שיקוץ מוקצה מחמת מיאוס. זה באמת פלא שהם מרגישים איום קיומי של ממש, על זהות עמם וקדושת אמונותיהם?
*
.
.
.
.
[1] הנשיא, דונלד טראמפ מצייץ על החנינה שהעניק לדינש
Will be giving a Full Pardon to Dinesh D’Souza today. He was treated very unfairly by our government!
— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) May 31, 2018
[2] דינש מדבר בשיחת טלפון על החנינה שקיבל מהנשיא – הפסקת עבודות השירות, הרדיפה והמעורבות המושחתת של ה-FBI וגורמים נוספים בעניינוhttps://youtu.be/cmWA0nnbrng
[3] ווידאו – לקט מתוך סרטו של דינש "ההיסטוריה הסודית של המפלגה הדמוקרטית" – יכול להיות שהמפלגה הדמוקרטית (השמאל) בארה"ב טבחה באינדיאנים, גנבה את אדמותיהם, שיעבדה את השחורים, האשימה את הכל על המפלגה הרפובליקנית ועשתה את הונה הפוליטי על גבם? לא יכול להיות… או שכן?
ההיסטוריה הסודית של מפלגת השמאל בארה"בארה"ב היא מעצמת עולם כלכלית, צבאית ותרבותית, ולה שונאים ואוהבים גדולים. השונאים מצביעים באופן קבוע על טבח האינדיאנים ועבדות השחורים, מפנים אצבע ומאשימים: "מהם אתם רוצים לקחת דוגמא!?" נדייק: אנחנו רוצים לקחת דוגמא מהרפובליקנים, השמרנים הימנים שמייצגים למופת את עקרונות הענווה, הליברליזם הקלסי, הצדק והאמת ההיסטורית. חובה עלינו להפנות את האצבע המאשימה למקום הנכון – מפלגת השמאל ה"דמוקרטית" האמריקנית, מפלגה שמקדמת אטטיזם ופטרנליזם גזעני – עד היום. כאז כך היום, הם רוצחים את האמת ההיסטורית ויורשים עליונות מוסרית מזויפת.*להלן תקציר במספר דקות מסרטו של הוגה הדעות השמרני-אמריקאי, דינֶשׁ ד'סוּזָה: "האמריקה של הילרי – ההיסטוריה הסודית של המפלגה הדמוקרטית, 2016". (הסרט המלא באורך שעה וחצי ונוגע בעוד מספר תחומים. כל המקורות בתגובות).* * *דינֶשׁ ד'סוּזָה:"מה ההיסטוריה האמיתית של המפלגה הדמוקרטית? ב-1820 הדמוקרטים בחרו באדם שיקדם את עקרונותיהם. שמו היה אנדרו ג'קסון. איך ג'קסון שכנע את הדמוקרט הפשוט להצביע לו? הוא עשה זאת באמצעות תפיסת אדמותיהם של האינדיאנים האמריקנים. הוא טבח בהם. הוא שרף את בתיהם וכפריהם. ותוך הפרה של הסכמים, הוא מכר את אדמותיהם במחירי מציאה למתנחלים לבנים, בתמורה לקולם בבחירות.בנוסף לגניבת אדמות האינדיאנים, הדמוקרטים תחת ג'קסון רקחו עוד מזימת גניבה: עבדות. הם כלאו את העבדים שלהם לא ב"שמורות" כי אם במטעים. לג'קסון היו מאות עבדים. למה הדמוקרטים בחרו בגזען כמו ג'קסון להנהגה? מכיוון שהמפלגה הזו היתה גזענית עד היסוד.המפלגה הרפובליקנית נוצרה מהתנגדות לרעיון של הרחבת העבדות אל השטחים הבלתי מוכרזים, והתנגדות לדרישה ממדינות חופשיות מעבדות להסגיר עבדים שברחו. המגן הידוע לשמצה של מוסד העבדות היה הסנטור הדמוקרטי ג'ון סי. קלהון, סגן הנשיא אנדרו ג'קסון. המפלגה הרפובליקנית נולדה עם מטרה אחת חדה וברורה: להפסיק את התפשטות העבדות. כאשר הסנטור הרפובליקני צ'ארלס סאמנר ב-1856 גינה בתוקף ובנחישות את העבדות, הוא קיבל תגובה יוצאת מגדר הרגיל מחבר הקונגרס הדמוקרטי פרסטון ברוקס. ההתקפה כמעט והרגה אותו.אבל חכה רגע, בוודאי תאמרו. האם לא היו כמה רפובליקנים בעלי עבדים? למעשה, לא. אף רפובליקני לא החזיק עבדים. תחשבו על זה. כל העבדים בתקופת מלחמת האזרחים היו בבעלות הדמוקרטים. לכן ניתן להבין יותר טוב את מלחמת האזרחים האמריקנית כמלחמה בין המפלגה הרפובליקנית שמתנגדת לעבדות לבין המפלגה הדמוקרטית שבעד העבדות.קרול סוויין היא פרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ואנדרבילט, ואחת מהמומחיות המובילות באמריקה בהיסטוריית היחסים האתניים וזכויות האזרח. קרול: "השחורים התרגלו לרדיפה מאמריקנים ומהמפלגה הדמוקרטית. היה לי קשה לקבל את זה, מכיוון שהייתי חברת המפלגה הדמוקרטית רוב חיי". דינש: "מה גרם לך לשנות את דעתך?" קרול: "היו מספר סיבות, חלק מהעניין היה כשלמדתי יותר על ההיסטוריה של המפלגה הדמוקרטית ופשוט כשראיתי איך הם משתמשים בשחורים לקידום האג'נדה שלהם. המפלגה הדמוקרטית היתה מפלגת העבדות, ולאחר שהעבדות בוטלה ב-1865, היא היתה איי חורבות". דינש: "נשמע שהם הזדקקו לתרמית חדשה?" קרול: "ובכן, הם המציאו אחת".הקו-קלוקס-קלאן נוסד ע"י נייתן בדפורד פורסט. האשף הגדול: "מדינת האדם הלבן!". חברי המסדר: "האדם הלבן שולט!". הוא היה 'האשף הגדול' (המנהיג) הראשון של הקו-קלוקס-קלאן, והוא נשבע אמונים לוועידה הדמוקרטית. כל המטרה של המפלגה הדמוקרטית היתה להשיב על כנה את עליונות הגזע הלבן. למעשה, ב-1868 מצע המפלגה היתה "זוהי מדינת האדם הלבן, ואלה חוקי האדם הלבן". שים לב איך הם מציירים את השחורים". דינש: "הדמוקרטים לבנים כשלג מול הרפובליקנים השחורים. למה השחורים היו כזה איום על המפלגה הדמוקרטית?" קרול: "השחורים היו הרוב במספר מדינות דרומיות. הם היו מסוגלים לשלוח אינספור נציגים לבתי המחוקקים במדינות שמרכיבות את ארה"ב. היו להם 22 חברי קונגרס. עבור הדמוקרטים מדובר בסיוט, מכיוון שלפתע פתאום הם נשלטים ע"י רפובליקנים שחורים. לכן הגיבו בברוטליות.למפלגה היתה מכונת מלחמה משלה. המטרות שלה היו השחורים ורפובליקנים לבנים, כמו חבר הקונגרס ג'יימס היינדס, חבר הקונגרס המכהן הראשון בארה"ב שנרצח על רקע פוליטי. בתקופת שלטון האימים הארוך של הקו קלוקס קלאן, הם רצחו יותר מ-3,000 שחורים ויותר מ-1,000 רפובליקנים לבנים. הדמוקרטים השתמשו בחוקים מפלים ואלימות כדי להעמיד את השחורים 'במקומם'".דינש: "למה מחקו את כל זה מדפי ההיסטוריה?" קרול: "כדי לכסות את עקבותיהם של חברי המפלגה הדמוקרטית". דינש: "ואנחנו אפילו לא מדברים על היסטוריה עתיקה". קרול: "הגזענות המשיכה הרבה אל תוך המאה ה-20. לפעמים האלימות נעלמה, אבל לרוב היא רק שינתה צורה. גיבורה אחת מאותה תקופה היא עיתונאית שחורה בשם אידה ב' ולס. הרבה לפני שרוזה פארקס (ב-1955) סירבה לשבת במושב האחורי של האוטובוס, אידה ב' ולס סירבה לוותר על מקומה במחלקה הראשונה ברכבת לגבר לבן (ב-1884). הסיבה שאנחנו לא שומעים שום דבר על זה, היא מכיוון שאידה ב' ולס היתה רפובליקנית. היא עבדה עבור עיתון רפובליקני שנאבק במעשי לינץ'".ולס: "לאחר שפערו חורים בבגדיו וכבלו אותו בשרשראות לעץ, כשחלק מהקהל הטביע את סכיניו בבשרו של הקורבן, חלק אחר הביט במעשה בסיפוק גלוי לעין. הלקח החשוב שכל נגרו חייב ללמוד הוא שחובה שיהיה לרובה מקום של כבוד בכל בית של שחור. עליהם להשתמש ברובה להגנה עצמית, הגנה שהחוק מסרב לספק. עלינו למחות כנגד שלטון האספסוף. לא רק מעמדה רגשית. ולא מעמדה של צדק לעם חלש. אלא מרצון לשמר את המוסדות האמריקנים שלנו. המאבק נגד הלינצ'ים חשוב לא פחות מהמאבק בעבדות. כמו שהליץ' של הנרי סמית' הראה: שניהם בעלי ברית עם המוות והגיהנום". דינש: "היתה לה הצהרה יוצאת דופן שלמעשה מה שהכי חסר לשחורים אילו זכויות התיקון השני לחוקה (הזכות לשאת נשק)". קרול: "בכל רחבי הדרום, כשהעבירו את החוקים שחורים הם הכניסו הוראות שקבעו שאם אתה שחור אסור לך להחזיק בנשק. המשמעות היא, שאם ה-ק.ק.ק. דוהר אל תוך החצר שלך, אין לך דבר שתוכל בעזרתו להגן על עצמך. אז התיקון השני היה מאוד חשוב לשחורים. זה היה משהו שהיא דגלה בו מכיוון שידעה שכל זמן שהם מחוסרי נשק הם יהיו טרף לגזענים לבנים". דינש: "את אומרת שלמאמצים הראשונים של הדמוקרטים להעביר חוקי פיקוח על נשק היו מניעים גזעניים?" קרול: "כן. כמעט לכל מה שהם עשו היה מניע גזעני".דינש: "הקו קלוקס קלאן עבר תקופת התחדשות בחלק הראשון של המאה ה-20. למה?" קרול: "מעריץ נוסף של הק.ק.ק, היה לא אחר מאשר הנשיא וודרו ווילסון". דינש: "ספרי לי עוד על הקרנת הבכורה של הסרט 'הולדתה של אומה' מאת ד.וו גריפית'". קרול: "זה מצער מאוד למדינה שלנו, שהסרט הראשון שאיי פעם הוקרן בבית הלבן, היה סרט גזעני עבור נשיא דמוקרטי גזעני. הסרט הוביל ללידתה מחדש של ה'קלאן' באמריקה. הקלאן ציטט את ווילסון שגינה את 'תקופת השיקום' שבה השחורים לקחו חלק בשלטון לתקופה קצרה. הוא הציג את השחורים, ששוחקו ע"י שחקנים לבנים שצבעו את עצמם בשחור, כחיות טרף מכוערות, וולגריות וחסרות תרבות, שכל מה שאהבו היה לאנוס נשים לבנות. ווילסון אישר לחברי הקבינט שלו להפוך ולחסום כל השתלבות של השחורים בחברה".דינש: "דברי על הוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית ב-1924". קרול: "אתה מתכוון ל'קלאן-בייק'?" כן. "עשרות אלפי חברי הקו קלוקס קלאן צעדו לכיוון העיר ניו-יורק, תוך שהם צועקים סיסמאות גזעניות ושורפים צלבים, כדי לחגוג את סירוב המפלגה הדמוקרטית לגנות את ה-ק.ק.ק. במצע המפלגה". דינש: "קרול, האם ה-'ניו-דיל' (1933) היתה שינוי רדיקלי מהמדיניות הגזענית של עבר הדמוקרטים?" קרול: "ל-אף.די.אר. (הנשיא הדמוקרטי פרנקלין ד. רוזוולט) לא היו מספיק קולות בסנאט כדי להעביר את תוכניות הניו-דיל, אז הוא הבטיח למפלגה הדמוקרטית שהוא יחסום כל חוק שינסה להפסיק את הלינצ'ים, וידאג שהשחורים לא יכללו מרוב תוכניות הניו-דיל. האיכרים הלבנים קיבלו כסף כדי שלא יגדלו יבולים. משמעות הדבר, שהרבה שחורים איבדו את מקום עבודתם. לכן רוב השחורים אם הם עבדו במטע או כעוזרות בית, או אם קיבלו כסף במזומן, לא היו זכאים לדמי הביטוח הלאומי".דינש בהרצאה לסטודנטים צעירים, 11.02.2017:"היו 4 מיליון עבדים באמריקה ב-1860. אף רפובליקני לא החזיק בעבד. כל העבדים האלה, עד האחרון שבהם, היו רכושם של דמוקרטים. עכשיו, זה כמו קרב של מילים. נכון? קודם כל, בחיים לא שמעתי אף אחד אומר דבר כזה. דבר שני, זו טענה עובדתית. מאוד קל להפריך אותה במובן המדעי. כל מה שתצטרך לעשות זה לתת לי רשימה של 5 רפובליקנים שהיו בעלי עבדים ואצטרך למשוך את הטיעון. אף דמוקרט, שום ליברל ולא פרוגרסיבי אחד הציג דוגמא אחת שכזו. הדוגמא היחידה שעלתה בפולמוס בעקבות הסרט שלי היה שמישהו אמר ש-יוליסס ס. גרנט ירש עבד אחד מצד אשתו. ואני ציינתי שזה נכון, אבל זה קרה בזמן שיוליסס גרנט היה דמוקרט. אז המאמץ היחיד בו ניסו להפריך את טענתי התבסס על איש אחד. לזה אני מתכוון. העובדות מאוד מסעירות מכיוון שכל אחד זכאי לדעות משלו, אבל אתה לא זכאי לעובדות משלך".דינש בראיון לערוץ סי-ספאן, 18.08.2017:"איך קורה שאנשים 'יודעים' משהו שהוא לא נכון? איך זה קורה? זה נוצר באקדמיה, מוגבר בתקשורת, ומונצח בהוליווד. הרעיון מתחיל להסתובב לרוב באקדמיה. הוא מהדהד באקדמיה. הוא נאסף ע"י התקשורת. סטיבן ספילברג עושה ממנו סרט. אני חושב שכולנו נסכים שהשמאל דיי דומיננטי באקדמיה, הוליווד ובתקשורת. אז יש להם 3 מגפונים ענקיים שבעזרתם הם יוצרים "עובדות" שכשבודקים אותן לומדים שהן לא נכונות. ככה מופצים השקרים הגדולים. לא כשלאנשים יש מפגשים סודיים, אלא שלאנשים שנמצאים באותו צד של המתרס, מוצאים את אותו נושא מושך, שימושי ואמין והם רצים איתו".
Posted by Alon Goldberg on יום רביעי 30 אוגוסט 2017
[4] ווידאו – טראמפ פאשיסט? הימין גזעני? איך ולמה פאשיזם, נאציזם וגזענות זה שמאל? איך קרה שהגזענות היום בארה"ב מקורה בשמאל, מדוע השמאל חייבים לחברה התנצלות כנה והכאה על חטאי העבר, ופתיחת ערוץ התדברות בין השמאל לימין.
טראמפ פאשיסט? הימין גזעני?בקצרה: איך ולמה פאשיזם, נאציזם וגזענות זה שמאל. איך קרה שהגזענות היום בארה"ב מקורה בשמאל, מדוע השמאל חייבים לחברה התנצלות כנה והכאה על חטאי העבר, ופתיחת ערוץ התדברות בין השמאל לימין.*כל המקורות בתגובות. הווידאו הזה הוא המשך ישיר של הווידאו הקודם: "ההיסטוריה הסודית של מפלגת השמאל בארה"ב". להלן תמליל הסרטון המצורף, דבריו של דינֶשׁ ד'סוּזָה:"הסיפור הגדול של זמננו הוא שהנשיא טראמפ פאשיסט. בראיון עם אקטיביסטית: "טראמפ ו-פֶּנס (סגן הנשיא) פועלים בהתאם לספר ההוראות של היטלר". זו לא רק רטוריקה. השמאל משתמש בהאשמות האלה כדי לארגן התקפות אלימות על הימין.אפילו לפני הבחירות, הילרי ומנהיגים דמוקרטים אחרים הובילו את הרעיון שאיכשהו טראמפ הוא בלתי לגיטימי ומחוץ לתחום הדיון המקובל בפוליטיקה האמריקנית… זה לא שאתה מקיים הפגנה, אלא יש לך מפגינים שמרגישים שיש להם הצדקה מוסרית לשבש ולהפריע. מה שעניין אותי היתה השאלה מאיפה מגיע הזעם המוסרי? מאיפה מגיעה הנכונות לדרוס את חופש הביטוי? והתשובה היא שנות ה-60. בשנות ה-60 היתה סיסמא שהומצאה באוניברסיטת ברקלי, שמקושרת לאיש האקדמיה הרברט מרקוזה ממה שמכונה 'אסכולת פרנקפורט', והיא נקראת "סובלנות מדכאת". סובלנות מדכאת. במילים פשוטות: "אין חופש דיבור לפאשיסטים".מה זה אומר? במונחים פשוטים, סובלנות זה דבר טוב. אבל, אנחנו הסובלניים בשמאל לא צריכים להיות סובלניים כלפי הלא-סבלניים. לכן אם נמצא קבוצה שנוכל לסמן כ-לא-סובלניים, הסובלנות נזרקת מהחלון. ואז מותר לנו לחסום אותם בכל האמצעים ההכרחיים. מרקוזה, כמו חלק מחבריו באסכולת פרנקפורט, היו פליטים מגרמניה הנאצית. הם גדלו בגרמניה בימיו הראשונים של היטלר בשלטון, ואז ברחו מגרמניה והגרו לארה"ב. במובן מסוים, הטענות שלהם הגיעו מניסיון חיים תחת המשטר הנאצי.כשאנחנו מדברים על הנאצים אנחנו לא מדברים על הנאצים של השואה. על ההבנה שעלתה אחרי מלחמת העולם השנייה על מי ומה הם הנאצים. אנחנו מדברים על התקופה שהנאצים תפסו בשלטון. זו היתה תקופה שהתאפיינה בהתמוטטות כללית של ערכי הנימוס בגרמניה הויימארית. כך קרה גם באיטליה לא רק בגרמניה. מוסוליני היה אומר שהוא היה יוצא עם קבוצה של שחורי החולצות, והם נשאו איתם מחבטי בייסבול או משהו בדומה, ואז כשהגיעו הסוציאליסטים פרצו קרבות רחוב בין הפאשיסטים לסוציאליסטים.כשברחו מגרמניה לאמריקה, מרקוזה טען שאמריקה והקפיטליזם האמריקני דומה לגרמניה הנאצית. לכן, מה שאמר לאקטיביסטים בשנות ה-60 היה, שאתם בדיוק כמו האנשים שנלחמו בהיטלר. ואם אתם נלחמים בהיטלר, אתם לא צריכים לדון איתו. אתם לא צריכים להתווכח ולא להאזין בכבוד לנקודת המבט שלו. התפקיד שלכם זה לעצור אותו. ואם תעצרו אותו, תראו את כל הזוועות שהייתם מונעים. אותה טענה הועתקה לכאן ועכשיו באמריקה של 2017 תחת הרעיון שטראמפ הוא למעשה עוד מוסוליני. הוא עוד היטלר.אז אני רוצה להתייחס לנושא הזה של היטלר, הנאצים, הפאשיזם, והגזענות ישירות. ולהתייחס לזה מול קהל שאני מאמין שהשאלה מאוד חשובה לו: האם טראמפ הוא באמת עוד סוג של מוסוליני? עוד סוג של היטלר? מה בדיוק בטראמפ הופך אותו למוסוליני? "טראמפ הוא לאומן. טראמפ הוא מיליטריסט. טראמפ הוא גזען מפלה וקנאי קיצוני".קודם כל, הנושאים של לאומנות ומיליטריזם הם מאוד מעורפלים, מכיוון שלא היה שום דבר מיוחד בנאצים שהפך אותם ללאומנים. סטלין היה לאומן. צ'ה גווארה היה לאומן. מייסדי האומה האמריקאית היו לאומנים במובן שבו הם היו מסורים למדינתם. טראמפ למעשה לא מיליטריסט. הוא הכריז לא פעם שהוא מתנגד למלחמה בעירק. הוא אפילו העביר ביקורת על המפלגה הרפובליקנית על התערבותם בעיניי מדינה זרה.אני רוצה להתמקד בטענה שבאמת חשובה: וזו האשמה בגזענות ואפליה. בהיסטוריה של אמריקה, עוד מתחילתה, המפלגה הדמוקרטית ומאוחר יותר השמאל הפרוגרסיבי, היו במדינה הזו, במקורם, מפלגת הגזענות, האפליה, האפרטהייד, העבדות, הלינצ'ים ושל הקו קלוקס קלאן. זו לא סתם דעתי. זו עובדה שלא ניתנת לערעור. ואני רוצה להקדיש מספר דקות ולהרחיב על העובדות האלה, מכיוון שהיא הבסיס של אחת הפעולות הפוליטיות המדהימות בחציפותן. אותה מפלגה שיצרה, אפשר לומר, את מטעי העבדים, שמיסדה את האפרטהייד, שיסדה והנציחה והשתמשה בקו קלוקס קלאן כזרוע הטרור שלה. זו אותה מפלגה שהתנגדה לתנועת זכויות האדם, וחסמה אותה. ואם היא היתה המפלגה היחידה, אף אחד מהחוקים הללו לא היה עובר, זו המפלגה שעכשיו מאשימה אדם מקווינס ניו יורק, שאין לו שום קשר להיסטוריה הזו, שהוא גזען. נדרשת כאן מידה מסוימת של הרהור.משנות ה-60 ועד היום, כל מנהיג בכיר של הקו קלוקס קלאן (גרנד-משהו זה תארים ותפקידים בתוך הכת) היה דמוקרט. בול קונר השריף הדרומי היה משלח כלבים וזרנוקי מים במפגיני זכויות האדם, והיה דמוקרט. אורוול פאבוס שחסם את בניית בית הספר בארקנסו עבור ילדים שחורים היה דמוקרט, ומנטור לביל קלינטון. הוגו בלאק (הסנטור של אלבמה) ושופט בית המשפט העליון בארה"ב שהסמיך אף.די.אר. (הנשיא הדמוקרטי פרנקלין ד. רוזוולט), רוברט בירד, כולם חברים בקו קלוקס קלאן. חברים פעילים מאוד במקרים מסוימים.אנחנו לא מדברים כאן על היסטוריה עתיקה. זה אפילו משנות ה-60. בירד נפטר ב-2010. אובמה וביל קלינטון היו בהלווייתו. ביל קלינטון אמר משהו מאוד מעניין. הוא אמר אל תהיו כל כך נוקשים על בירד הזקן על זה שהיה חבר בקלאן, מכיוון שהיית חייב להיות בקלאן כדי להתקדם במפלגה הדמוקרטית. תחשבו על זה. "היית חייב להיות בקלאן".כל כובד ההיסטוריה הזה, עובדה, לא דעה, למעשה ידועה לאקטיביסטים פרוגרסיבים ואקדמאים. הם יודעים. לכן, מה שאני מחשיב כאחד המהלכים החכמים, אחד הלהטוטים הפוליטיים המוצלחים ביותר בתולדות אמריקה המודרנית, זה ההסבר שהעלו לכל זה. הם לא יזכירו את זה. הם לא יעלו את זה. אבל אם אני מעלה את זה, ואם הם על הבמה ומוצמדים לקיר, הם סוף סוף יגידו לי, "דינש, אתה צודק. אנחנו מודים, הכל אמת. אבל! מתישהו בשנות ה-60, היתה תפנית גדולה. שני המפלגות החליפו צדדים".קודם כל, בפוליטיקה האמריקנית, בפוליטיקה העולמית, אין לזה תקדים. זה כמו לומר "יום אחד כל השוטרים הפכו לגנבים וכל הגנבים הפכו לשוטרים". אולי זה יכול לקרות, אבל איך? אתה אומר שלפתע פתאום המפלגה הרפובליקנית הפכה להיות מפלגת העבדות? שהמפלגה החליפה מקומות? זה באמת אפשרי? ובכן, זה מוצג כעובדה. זה קרה. היתה תפנית גדולה.התפנית הגדולה.זה הרעיון שהדמוקרטים הפכו פתאום לנאורים מבחינה גזענית והפכו לחבר'ה הטובים, בזמן שכל הגזענים במפלגה הדמוקרטית הפכו לרפובליקנים. נראה שהתפנית הגדולה נתמכת ע"י העובדה ששחורים שפעם בחרו ברפובליקנים, אכן עברו להצביע למפלגה הדמוקרטית. וגם לבנים דרומיים שהיו בעבר כולם מצביעים למפלגה הדמוקרטית, עכשיו מצביעים לרפובליקנים. ואז יש את הסנטור סטרום ת'רמן, הדמוקרט הגזעני שהפך לרפובליקני. אפילו רבים מהרפובליקנים היום מאמינים בתפנית הגדולה. אבל חכו רגע אחד. השחורים עברו למפלגה הדמוקרטית בשנות ה-30, בהתבסס על ההבטחות של ה"ניו-דיל". הם לא עשו את זה בגלל גזענות. רבים עברו בעל כורחם למפלגה הדמוקרטית ביודעם שהם מצטרפים למפלגה של ההפרדה-הגזעית והקו קלוקס קלאן. הדרומיים הלבנים עברו לבחור במפלגה הרפובליקנית הרבה יותר מאוחר, במהלך שנות ה-70 ועד ל-90, כשהדרום צמח ושגשג יותר ויותר. הגזענות ירדה באופן דרמתי בדרום. בעוד הדרום הפך להיות פחות גזעני, הוא הפך להיות יותר רפובליקני. אז הן השחורים והן הלבנים החליפו מפלגות מסיבות כלכליות. ההוכחה נמצאת בספרם של ביירון שייפר וריצ'רד ג'ונסטון 'הסוף לאקספציונליזם הדרומי'. הסופרים מספקים מידע שמראה שהלבנים העניים והגזענים ביותר, מעולם לא החליפו את דעתם. אלה שכן החליפו היו הבלתי-גזענים, שנמשכו למסרי המפלגה הרפובליקנית של הזדמנויות, שגשוג וניעות חברתית.אז מה בנוגע לסטרום ת'רמן? הוא היה אופייני לתקופה? כמה גזענים בהנהגת המפלגה הדמוקרטית הפכו את עורם ועברו לרפובליקנים? בואו נעשה רשימה ונראה מי התחלף. נתחיל במנהיגי הקו קלוקס קלאן. עכשיו נוסיף את המנהיגים של כל מיני ארגונים גזעניים. וחברי הקונגרס הדמוקרטים. והסנטורים הדמוקרטים משנות ה-60 ועד ל-2000. בואו נוסיף את כל אלה שהצביעו נגד חוק זכויות האזרח מ-64. הנה הם. כל ה- 1600 מהם. מוכנים לתפנית הגדולה? נעבור מכחול דמוקרטי לאדום רפובליקני. הנה זה. כן, זהו. פחות מאחוז אחד. "התפנית הגדולה" היא שקר אחד גדול. הדמוקרטים לא עברו מלהיות החבר'ה הרעים לחבר'ה הטובים. הם פשוט מצאו תרמית גדולה וחדשה יותר…..יותר רפובליקנים הצביעו בעד חוק תנועת זכויות האזרח מאשר דמוקרטים. תחשבו על זה. חוק זכויות האזרח של 64, חוק זכויות ההצבעה של 65, וחוק דיור הוגן מ-68, בכל אחד מהמקרים, באופן יחסי יותר רפובליקנים הצביעו בעד, והאופוזיציה כנגד חוקי זכויות האזרח האלה הגיע אך ורק מהמפלגה הדמוקרטית. במילים אחרות, האופוזיציה מורכבת מדמוקרטים גזענים שניסו לחסום אותה. אם לא היו רפובליקנים, אם הבית העליון והתחתון היו מורכבים רק מדמוקרטים, אף אחד מ-3 החוקים האלה היה עובר. אף לא אחד.איך קורה שעובדות אלה שאינן ניתנות להכחשה לא מלומדות באוניברסיטאות המובילות שלנו? תוכלו לטעון שכל הנושא הגזעני לא מעניין את האוניברסיטאות המובילות. לא אכפת להם מהנושאים האלה. הם לא מלמדים הרבה את הנושאים האלה. האנשים מאוד עסוקים בללמוד על שווקים פיננסיים. אבל אני חושב שאתם יודעים שזה לא נכון. אילו מקומות שיש להם אובססיה בכל הקשור לגזענות. אילו מקומות שזהו הנושא המרכזי שאנשים אמורים באמת לדעת בו משהו. ובכל זאת, הסיפור האמיתי של הפוליטיקה האמריקאית מוסתר. הוא לא רק מוסתר מהקמפוס, אלא מהתרבות. איך מצליחים להרים דבר שכזה? סיבה אחת היא מכיוון שהשמאל בקמפוס, ובהוליווד ובתקשורת מספיק דומיננטי שהוא מסוגל לרקוח ולקדם שקר ענק, מבלי שלאף אחד אחר יהיה מגפון מספיק גדול כדי לטעון אחרת. במילים אחרות, אולי יש איזה בחור ששמע את הדברים האלה יגיד "זה שקר!" אבל אין לו את חדשות סי.בי.אס. לא את רשת הרדיו הלאומית. הוא לא מייקל מור. הוא לא סטיבן שפילברג. הוא לא יכול לעשות מזה סרט, ולכן יש דרך בה הכזבים האלה מוכפלים.הדבר השני שרמזתי לו מוקדם יותר הוא, שהשמאל הצליח להסית את האשמה למעשיו שלו על האדם הלבן, הדרום ועל אמריקה. "אמריקה עשתה את זה או את האחר!". רגע אחד, אמריקה לא עשתה את זה! אם אמריקה היתה עושה את זה, זה היה ממשיך עד היום. לפיכך ברור שחלק מהאמריקנים עשו את זה, ואמריקנים אחרים עצרו אותם. אז הנקודה שלי היא, לגזענות יש שורשים עמוקים בחברה האמריקנית, אבל האשמה לא מונחת לפתחם של המייסדים. ולא לפתחו של הדרום. אלא לפתחו של זרם מסוים, של מפלגה מסוימת, ואידיאולוגיה מסוימת – וזה השמאל."תוכיח לי שהיום המפלגה הדמוקרטית גזענית!". אם מישהו הולך היום לשכונות העוני תחת שליטת הדמוקרטים, ואנחנו מדברים על כ-שני תריסר שכונות עוני בערים לחלוטין תחת שליטת המפלגה הדמוקרטית, ללא רפובליקני אחד לרפואה, אני טוען, שאנחנו נראה בהן עכשיו את כל חמשת המאפיינים של מטעי העבדים, כפי שהגדיר קנט סטאמפ בעבודתו הקלסית "המוסד המוזר" (1956). בתיאור המטעים, קנט סטאמפ זיהה 5 דברים שתראו במטע עבדים: הראשון, בתים שבורים, מסוכנים ומטים ליפול. השני, משפחות שבורות. תחת העבדות, היה בלבול באשר מי האב. ילדים מעורבים מתרוצצים ברחבי המטע, מבנה המשפחה במצב התפוררות. השלישי, רמת אלימות מאוד גבוהה נדרשה כדי שהמקום לא יתפורר לאנרכיה. כוח משטרתי. הצלפות. משגיחים. גדרות תיל. הרביעי, כל אחד מקבל תנאי מחייה בסיסיים: מזון, טיפול רפואי. אם היתה בעיה רפואית קוראים לרופא. אבל אף אחד לא מתקדם בחיים. אין הזדמנויות. אף אחד לא משפר את רמת החיים שלו. הדרומיים והדמוקרטים היו מכנים את העבדות "בית ספר של הציוויליזציה", וסטארמפ אמר "נראה שזה בית ספר שאף אחד לעולם לא מסיים". ואחרון, ניהיליזם וייאוש. הרגשה שאין עתיד. שזו דרך חיים מתמשכת ועוברת בירושה. ניתן לראות את כל חמשת המאפיינים בשכונות העוני של אוקלנד, שכונות העוני בבולטימור, בשיקגו. וכפי שאמרתי, זה נמשך ככה מאז שנות ה-60. ארה"ב הוציאה מיליארדי דולרים כדי לתקן את המקומות האלה. זו היתה האחריות של הדמוקרטים לתקן אותן. ולמרות זאת, מצבם של רבים מהמקומות הללו אינו טוב יותר בהשוואה ל-1967. תחשבו על זה. אז לכל הפחות זה משקף אטימות לב ובוז מזעזע לרווחתם של האנשים שגרים בקהילות הללו.עכשיו בואו נביט מחדש על בחור כמו טראמפ. אדם שגדל "כאן בשכונה" אפשר לומר, ואני מתכוון לניו-יורק בגדול. אדם שרואה את אמריקה ככור היתוך. אמריקה כקליידוסקופ אתני, שמותך יחד לחתירה למצוינות חסרת מנוחה שמגדירה את ניו-יורק. סוג של שאפתנות עירומה שדוחפת קדימה, יזמית ומריטוקרטית, ששואפת להתקדם ו"איך אני מוצא את מקומי תחת השמש". זה לא רק טראמפ. זה כל אחד שעובד בבנק השקעות. כל עורך דין בעיר. כל מוציא לאור בעולם של אדם לאדם זאב, כשאתה מנסה לפרסם את רב המכר הבא. זו ניו-יורק. אז אם אתם רוצים להאשים את טראמפ, עלכם להאשים אותו, והוא אכן הואשם ע"י טד קרוז, על שיש לו "ערכים ניו-יורקיים". אבל ערכים ניו-יורקיים הם לא הערכים של מוסוליני או של היטלר.יש דבר אחד שכדאי לציין בנוגע להיטלר. הדבר הבולט ביותר, לא רק אצל החולצות השחורות של מוסוליני, אלא גם אצל הסוציאל-לאומנים בגרמניה, זה שמעל לכל הם היו סוציאליסטים. הם היו סוציאליסטים. מוסוליני התחיל כמרקסיסט. הוא היה העורך של כתב עת סוציאליסטי באיטליה. ולכן שוב, בנושא הפאשיזם, בשנות ה-30 וה-40 כולם הבינו שהפאשיזם והנאציזם הם זרמים של השמאל. ככה הבינו את זה מוסוליני והיטלר. ככה הבינו את זה -אף.די.אר. (פרנקלין ד. רוזוולט) ומחברי ה"ניו-דיל". ככה הבינו את זה הכתבים שסיקרו את התקופה. אבל לאחר מלחמת העולם השניה, קרה דבר מאוד מעניין. הפאשיזם הפך להיות "ימני". ימני. זה, אני רוצה לטעון, עוד שקר גדול. זה מגיע כתוצאה מלהטוט אינטלקטואלי, שבו אחרי המלחמה שבה זוועות הסוציאליזם הלאומני נחשפו לעיניי כל העולם, זה הפך להיות הכרחי להזיז את הפאשיזם לעמודת הימין, ולהעמיד פנים שזה היה סוג של גידול ממאיר שצמח מהקפיטליזם. שהפאשיזם היתה איזושהי המצאה של קהילת העסקים. בזמן שבמציאות, היא נבעה מתוך וויכוח בתוך הסוציאליזם.כשהנבואות מרקס לא התגשמו במאה ה-20, החל מאבק גדול בשמאל. איך קרה שמהפכת המעמדות שנובאה, המהפכה של הפרולטריון שאמורה היתה לקרות קודם כל בגרמניה, לא מתרחשת? מה קרה לה? בסופו של דבר, התנועה הסוציאליסטית התפצלה עם לנין שהלך בכיוון אחד ומוסוליני בכיוון השני. לנין ומוסוליני אגב הכירו האחד את השני. כשמוסוליני נבחר, לנין שלח לו מברק ברכה. לנין למעשה אמר, "לא, אנחנו מנבאים שהסוציאליזם יתגשם במדינות עניות". זה היה לנין. מוסוליני טען, "לא, הבעיה עם מרקס זה שהוא זיהה את הסנטימנט של האנשים עם המעמד, בעוד שאם תביטו סביב תראו שאנשים יותר מונעים מסולידריות לאומית". במילים אחרות, אנשים ימותו עבור צרפת, גרמניה ואיטליה, אבל הם לא ימותו עבור רעיון אידיוטי של "הפרולטריון". אף אחד לא מת בשמו מאז ומעולם או איי פעם בעתיד. אז מתוך הוויכוח הזה בתוך הסוציאליזם, נבעו שני ווריאציות שירשו מהסוציאליזם. האחת היא הבולשביזם, והשנייה פאשיזם. פאשיזם.אנחנו לא מדברים כאן על כינויי גנאי גזעניים ולא על תקינות פוליטית. אנחנו לא מדברים על אנשים שמרגישים לא בטוחים. אנחנו מדברים על טיעונים ממשיים במרכז הדיון הלאומי האמריקני. ואם לא נוכל לדבר על זה כאן, אז איפה כן? איפה בטוח לדבר בנושא אם לא בקמפוס? אני רוצה לסיים בטענה שמטרתי היא לא להצדיק את טראמפ, וגם לא להצדיק כל טענה קטנטנה שהועלתה כאן, למרות שאגן על כולן, מטרתי להציג עד כמה מגוחך שבסביבה האינטלקטואלית האמריקאית, כולל בחיי שמנה וסלתה של האליטה האמריקאית, הטיעונים האלה נדחקו והועלמו, תוך העמדת פנים שהם איכשהו מחוץ לתחום הדיון המקובל.טראמפ לא אינטלקטואל. טראמפ הוא, למעשה, איש עסקים, לא מהמקובלים, שמבטא דברים יותר מתוך אינסטינקט מאשר מתוך רעיונות. זה נראה כמו האשמה, אבל זו לא. אם תבדקו את ההיסטוריה של אמריקה, תוכלו לספור על יד אחת את מספר הנשיאים שביטאו את דעתם מתוך אידיאולוגיה מוסדרת או אינטלקטואלית. אף.די.אר. (פרנקלין ד. רוזוולט) היה איש של אינסטינקטים. כך גם רייגן. המון נשיאים פעלו ברמה הזו. אבל זה לא אומר שאדם לא יכול לטעון טענות מעניינות, פרובוקטיביות, אינטלקטואליות והיסטוריות עבורם.אז אני קורא לכם, במקום להתעלם מהרגע שלנו, ולומר למעשה "או! יש פאשיסט בבית הלבן! אנחנו חייבים להוציא אותו!" תנסו לחשוב על המשמעות של כל זה. לאן ההיסטוריה של אמריקה הביאה אותנו.המפלגה הדמוקרטית צריכה לקחת קצת אחריות. תראו, הדמוקרטים מעולם לא הודו בהיסטוריה שלהם. מעולם לא הכירו בה. מעולם לא התנצלו על מעשיה. מעולם לא לקחו אחריות עליה. הם לא שילמו אגורה בפיצויים עליה. זה הסקנדל האמיתי של הגזענות האמריקאית. אנחנו מדברים על גזענות בלי סוף, אבל מעולם לא ראיתי שמישהו אפילו מבקש שהדמוקרטים יראו קורטוב של לקיחת אחריות. למה להאשים את המפלגה הרפובליקנית? זו המפלגה שיצרה את האמנציפציה. שסיימה את העבדות. זו המפלגה שהעבירה את תיקוני החוקה ה-13, 14 וה-15. זו המפלגה שנלחמה באפרטהייד עד הסוף. זו המפלגה שעזרה להעביר את חוקי זכויות האזרח. על מה המפלגה הרפובליקנית צריכה להתנצל בנושא הגזענות?טראמפ לא צריך להתנצל על דבר. אם אתם יכולים להציג ראיות גזעניות על טראמפ, תעשו את זה. אבל ההיסטוריה לא מאחוריכם. משקל ההיסטוריה נופל על כתפי מאשימיו, לא על טראמפ. וזו הנקודה שלי. ראינו מהפך גדול, אבל לא של בחירות אלא של השלכת האשמה. האשמה הועברה בערמומיות אל אנשים, וזה בשבילי השקר הגדול. למעשה זה שקר כפול, מכיוון ששקר רגיל זה פשוט התכחשות לאמת. "סליחה כבודו, לא הייתי שם, לא הרגתי אותו". זה שקר. שקר כפול זה כשאומרים "לא אני עשיתי את זה. אבל אתה רואה את הקורבן הזה שם? הוא אשם! הוא זה שירה". אז אם לא רק שאתם מתנערים מכל אשמה כפי שעשו הדמוקרטים, אלא אתם גם מטילים את האשמה שלא בצדק על כתפי האנשים שתכלס נלחמו בכם לאורך כל הדרך, אני חייב לומר שאני מתפעל מכם. זה לא פחות מהפיכה אינטלקטואלית.וראינו הפיכה אינטלקטואלית, אלא שעכשיו ההפיכה הזו מתפוצצת, וחלק מהסיבה שהיא מתפוצצת מתבטאת בהמון מהדברים שטראמפ מייצג, כמו זה שהוא לא מכבד את ההגדרות המוצקות של הדיון – טראמפ טוען שאפשר לדון בכל נושא שהוא. בואו נתווכח על זה. בואו נלחם על זה. ובקמפוס לחימה צריכה להיות מלחמת דעות, וזו הסיבה שאני כאן באוניברסיטת קולומביה. בסופו של דבר, אני מזמין אתכם לפרויקט שהוא פרויקט ליברלי. לפתוח את הראש של האמריקנים. לדרוש בקמפוס שלכם הרחבת הפרמטרים של הרעיונות. לא להיות מרוצים מהתעלות הצרות שנחשבות לאמת, כשלמעשה הן ההפך המושלם של האמת.תודה רבה לכם".
Posted by Alon Goldberg on יום שלישי 5 ספטמבר 2017
[5] ווידאו – רעיון ה-"ליברטריאניזם השמרני" שמקשר בין הליברליזם הקלאסי לבין הימין השמרן. דינש מסביר את דעתו בנושא, לצד פרופ' ג'ורדן פיטרסון ופרופ' סר רוג'ר סקרוטן
מה הקשר בין הליברליזם הקלאסי לבין שמרנות ודת?דינש ד'סוזה: הימין השמרן היום משמר את המהפכה הליברלית הקלאסית של המאות ה-18/19פרופ' ג'ורדן פיטרסון: השמאל כל כך הקצין ומשך אחריו את המרכז, עד שליברל קלאסי היום הופך לשמרןפרופ' סר רוג'ר סקרוטן: החירות היום היא תוצר של הסכמים מרובים על פני זמן, תחת שלטון חוק מקיףצפו באסופה קצרצרה של אינטלקטואלים בולטים בימין – שאינם כלכלנים, ומוצאים מכנה משותף רחב מאוד עם הימין הכלכלי, הליברלי הקלאסי, כל אחד מהזווית שלו. ממליץ לצפות בהרצאות המלאות. *תמלול מלא, מקורות והרחבות בתגובות:[*] ווידאו זה זמין גם ביוטיוב[1] ווידאו – דינֶשׁ ד'סוּזָה, החל מדקה 7:36 – מה זו שמרנות אמריקאית?[2] ווידאו – פרופ' ג'ורדן פטרסון, החל מדקה 9:16 – השמרנים והליברלים האמיתיים מתמודדים מול הפלישה האינטלקטואלית הפוסטמודרנית הנאו-מרקסיסטית שהזיזה את המרכז[3] ווידאו – סר רוג'ר סקרוטן – כיצד מונעים מהרעיונות של השמאל החדש להרוס מדינה?[4] ערך בוויקיפדיה – "ליברטריאניזם-שמרני" – רשימה חלקית של מפורסמים שדוגלים ברעיון: רונלד רייגן, פרידרך האייק, לודוויג פון מיזס, מילטון פרידמן, רון וראנד פול[5] פוסט שלי, 21.01.2018: המודל הליברלי-קלאסי של המדינה הקטנה [6] מאמר שלי באתר 'זווית אחרת', 03.03.2017 – ליברליזם קלאסי: מה זה וכיצד הוא נבדל מקפיטליזם וניאו-ליברליזם[7] עו"ד דורון נחמיה, 18.03.2018: מה זה שמרנות? דתיות היא אכן שמרנית, במובן הזה שהיא מנסה לשמר את מסורות העבר; אבל להגות השמרנות יש מימד נוסף, והוא הליברליות, ששמה במרכז תפיסת העולם את האדם ולא את האל – ופה הדתיות נפרדת מהשמרנות הליברלית…
Posted by הליברל הקלאסי on יום שני 23 אפריל 2018
[6] ווידאו – חלק 3 בסוף – דינש מסכם את סדרת הסרטונים שמסבירים מדוע טראמפ ניצח בבחירות לנשיאות ארה"ב
איך אדם כמו טראמפ הצליח להפוך למנהיג מעצמת העל היחידה בעולם?חלק 3: על כישרונות, תסכול ותנוחה רפובליקנית*מקורות בתגובות9. מהם שני כישרונות שנותנים לטראמפ יתרון ברור על פני מתחריו?10. למה השמאל כל כך מתוסכל ומגיב בקיצוניות שכזו?11. מה ה-איי.קיו האמיתי של טראמפ?12. איך טראמפ יוצא ממלכודות פוליטיות? מה סוד השכנוע שלו?13. מהי התנוחה הרפובליקנית המפורסמת בתקופת בחירות ואיך היא קשורה לטראמפ?*תמלול תרגום הווידאו:9. מהם שני כישרונות שנותנים לטראמפ יתרון ברור על פני מתחריו?סקוט אדמס: הכישרון והיתרון הרציני שיש לטראמפ, זה שהוא הביא איתו את כל האִישִׁיוּת שהיא "דונלד טראמפ". זה אפשר לו, לדוגמא, להיות חסין מסקנדלים שצצים. זה ברור שבנקודה כלשהי בכל קמפיין בחירות מישהו יאמר "מה עם הדבר הזה שעשית עם האישה הזו או ההיא?". ידעת שזה יקרה. ואכן הקלטות שכולנו שמענו הראו את זה. אבל הוא היה דיי חסין לזה. מכיוון שכבר מההתחלה הוא אמר "אני לא מלאך"… הוא היה חכם מספיק לעולם לא לעשות משום דבר סיפור גדול. הוא מעולם לא הציג את עצמו כאיש משפחה למופת ומודל לחיקוי. לכן הוא אף פעם לא היה פגיע למתקפת הכפשות באופן שבו אנשים רגילים פגיעים.הדבר הנוסף שיש לו, ואני חושב שזה מגיע עם לימוד אומנות השכנוע, זה שיש לו עור ממש-ממש עבה. האשימו אותו שהוא בדיוק להפך, מכיוון שהוא תוקף בחזרה. דמיין לעצמך את הכמות היוצאת דופן של ההתעללות שהוא לבטח ידע שתהיה מנת חלקו רק בגלל זה שהוא רץ לנשיאות. בזה שהוא ניצח הוא הפך את זה להרבה יותר גרוע. ובדיוק לזה הוא הצטרף מרצון. אתה לא מתגייס לדבר שכזה אלא אם כן יש לך עור עבה. רק תראה את הדברים שהוא נפנף כאילו כלום. זה באמת מרשים.*10. למה השמאל כל כך מתוסכל ומגיב בקיצוניות שכזו?פרופ' וויקטור הנסון: במשך 8 שנות שלטון אובמה, אובמה איבד 98 בתי מחוקקים ברמה המדינתית, 32 מושלים ברשות המבצעת, את הרוב בבית הנבחרים ובסנאט, ועכשיו את הנשיאות ואת בית המשפט העליון. הדמוקרטים הפסידו ב-1,100 בחירות ברמה המקומית והמדינתית. יש להם פחות כוח פוליטי בכל זמן שהוא מאז 1920, ובכל זאת הם עדיין מאוהבים באובמה. לוס אנג'לס רוצה לקרוא לשדרה על שמו. הדמוקרטים לא אמורים לקרוא לשדרה על שמו. הרפובליקנים הם אלה שצריכים לקרוא לשדרה על שמו, מכיוון שהוא היה המתנה הכי גדולה לתנועה השמרנית שאיי פעם ראינו.לכן הם מתוסכלים. הם מאוהבים באובמה, אבל הם גילו בבחירות האלה שנוסחת הבחירות שלו, לשרשר בחירות של קבוצות מיעוט שחיים בשכונות העוני בערים הגדולות, תוך מכירת חיסול של מסרי זעם, אי-צדק ואשמה מצידה של אמריקה, לא ניתנת להעברה לאישה לבנה בת 69 מולטי-מיליונרית שמעורבת בסקנדלים כמו הילרי קלינטון.כשאתה חלק ממפלגת העשירים, הפרברים והמשכילים, שכיום זה מה שמאפיין את המפלגה הדמוקרטית, אז מעצבן אותך שאנשים טיפשים, שלא יודעים לדבר במשלב גבוה ופחות משכילים, מכתיבים החלטות שאתה מאמין שמשפיעות על חייך. ואתה לא יודע איך להגיב מכיוון שאין לך מוצא פוליטי. ישנו תסכול גדול שהם לא יודעים מה לעשות פוליטית. הם כועסים על האיש הזה שלא מתאים לתדמית הנשיא שלהם. הוא לא מדבר היטב, הוא לא משכיל באופן שהם חושבים שנשיא אמור להיות. ניסיתי את השיחה הזו, אולי גם חלקכם, עם אנשים מהשמאל ששונאים את טראמפ. אמרתי "אתה חושב שזה קל להרוויח מנדל"ן במנהטן? איגודים מושחתים. פוליטיקאים מושחתים. התארגנויות קהילתיות מושחתות. סביבתנים מושחתים. ואתה בונה גורד שחקים במרכז מנהטן? אתה צריך להיות גאון רק כדי לשרוד". הם לא רואים את זה. אז הם המעיטו בערכו בקמפיין הבחירות והם ממעיטים בערכו כנשיא גם עכשיו.*11. מה ה-איי.קיו האמיתי של טראמפ?ג'ורדן פטרסון הוא פרופ' לפסיכולוגיה, פסיכולוג קליני ואיש אשכולות, מתמחה בפסיכולוגיה של הדת והאידיאולוגיה:לאדם חכם שיתכן ותפגוש במהלך חייך יש איי.קיו של בערך 145. טראמפ מבוגר (בן 71), ומנת המשכל יורדת עם השנים. אין לו את אותה גמישות מחשבתית ויכולת הלמידה כשהיה בן 20. לאף אחד אין. אין ספק שהאיי.קיו שלו הרבה מעל לממוצע. אני לא יודע… הוא עשה דברים מורכבים בחייו, והרבה מהם. וזו אינדיקציה שיש בו משהו מיוחד. זה לא שהוא הצליח רק בתחום אחד, אלא במספר תחומים מורכבים שבכל אחד מהם מאוד קשה להצליח. זה מאוד קשה להיות כוכב ראליטי מצליח. מאוד קשה לעבוד בעסקי הנדל"ן, במיוחד על פרויקטים גדולים. אני יודע שהיו לו הצלחות וכישלונות, אבל הוא נשאר שחקן מוצלח המון זמן במשחק מאוד מלחיץ. הוא מאוד עמיד בלחצים. הוא לא טיפש. זה תמיד נחמד להניח שהיריב הפוליטי שלך סתם עוד מטומטם, אבל הוא עשה יותר מידיי דברים מורכבים מכדי שאניח שאיכשהו… אם הוא לא היה חכם הוא לא היה מסוגל לעשות את כל הדברים האלה.דייב רובין: אני מסכים עם זה. כשאני רואה את האנשים האלה שנמצאים במצב היסטרי ואומרים שהוא מטורף מרושע, שלא יודע מה שהוא עושה וכו' זה נראה לי כמו דרך ממש עצלנית לחשוב על זה. אתה לא חייב לאהוב את כל הדברים, אולי אתה לא אוהב איך שהוא מדבר וכל זה, אבל הרעיון שמדובר באדם מטומטם, לדעתי, זה פשוט להתעלם מאיך בני אדם פועלים. ג'ורדן פטרסון: הוא גם זכה בנשיאות עם קמפיין בחירות מקורי לגמרי. מבלי לבזבז יותר מידיי כסף. אז כאילו, מה, התמזל מזלו? זה מה שאתה אומר? שסתם יש לו מזל? דייב רובין: הוא גם הקיף את עצמו באנשים שמבינים יותר בפוליטיקה ממנו…ג'ורדן פטרסון: ברור שהוא מבין באיך נכון להופיע מול קהל, מכיוון שהוא שכנע קהלים. אני חושב שחלק מזה מגיע מהעובדה שהוא ניסה לומר את מה שהוא חושב. אפשר להעביר ביקורת על מה שהוא חושב, זה בסדר, אבל הוא לא הכין ונשא את אותו הנאום שוב ושוב, מה שאני חושב שזה מנהג מגונה.*12. איך טראמפ יוצא ממלכודות פוליטיות? מה סוד השכנוע שלו?סקוט אדמס: אם רוצים לציין כלי בולט אחד כדוגמא לערכת כלי המהפנט, זה יהיה מניפולציה של תשומת הלב. הוא גם מפנה את תשומת הלב הרחק מהנושאים שהוא לא רוצה לעסוק בהם. הדוגמא הכי טובה היתה בעימות הראשון לפני כשנה, כשטראמפ נשאל לגבי ההערות שלו על נשים בעבר. זו היתה מלכודת שאף אחד לא יכול לצאת ממנה. אין שום דבר שאתה יכול לומר. בדוגמא, התקשורת הפנתה את תשומת הלב של הצופים לדברים רעים כאלה. רק ההתמקדות באותם הדברים גורמת לכך שהם יראו כבעלי חשיבות גבוהה יותר. ומה טראמפ אמר? הוא כזה "רק לרוזי אודונל". ופתאום, כל האנרגיה נשאבה מתוך השאלה והלכה אל עבר הדמות הוויזואלית הזו, שלכל הפחות ניתן לסמוך על זה שהבסיס הפוליטי של הרפובליקנים לא אוהבים אותה ושתהיה להם תגובה קיצונית אליה.*המגישה, מתוך קליפ הדיון: "קראת לנשים שאתה לא אוהב "חזירים שמנים. כלבים. מוזנחים וחיות מגעילות. חשבון הטוויטר שלך…" טראמפ: "רק רוזי אודונל". [הקהל נקרע מצחוק ומריע לטראמפ]סקוט אדמס: אז זה פנים. בכל פעם שאתה יכול להצמיד פנים למשהו, אישיות ומשהו וויזואלי, כל האנרגיה פשוט נשאבת מתוך החדר. וזה היה הרגע שקמתי מהכיסא ואמרתי "רגע אחד! זה לא נורמלי!" ואז רציתי לראות אם הוא יכול לחזור על זה. והוא המשיך לעשות את זה כל הזמן. וכשהוא הגיע לקטע של "האנרגיה הנמוכה", אני חושב שאני הייתי האדם הראשון כנראה במדינה שאמר, "זה לא היה סתם עוד עלבון רנדומלי. זה הסוף של ג'בּ בּוש. הוא מת כמועמד".*קליפ של טראמפ מתוך אחד הנאומים שלו: "אדם עם אנרגיה מאוד נמוכה, אנרגיה מאוד מאוד נמוכה, אנרגיה כל כך נמוכה שכל פעם שאתה מביט בו אתה נרדם".*קליפ של טראמפ בראיון: "ג'בּ בּוש הוא אדם נחמד. אין לו את האנרגיה או את היכולת להחזיר את המדינה שלנו לגדולתה".*קליפ של טראמפ וג'בּ בּוש באחד העימותים, טראמפ: "תסלח לי ג'ב, ג'ב, הייתי איש עסקים. הסתדרתי עם קלינטון. הסתדרתי עם כולם. זו היתה העבודה שלי, להסתדר עם כולם. תסלח לי. תסלח לי שניה אחת". ג'בּ בּוש: לא, לא.." טראמפ: "עוד אנרגיה הערב. אהבתי". הקהל צוחק. ג'בּ בּוש: "נשאלתי שאלה…".סקוט אדמס: הסיבה שהוא מת היא מה שאני מכנה "ירייה לשונית קטלנית". הם לא סתם עלבונות, זה מה שאנשים חשבו מלכתחילה. זה הונדס. תבחנו את המושג "אנרגיה נמוכה", עד כמה זה מהונדס. הוא לוקח משהו שאף פעם לא השתמשו בו בעבר בתחום הפוליטי. זה לא דבר רגיל לומר בפוליטיקה, לכן הוא מסוגל להחדיר לזה את המשמעות המיוחדת שלו. ואז הוא בוחר משהו שמתאים למראה החיצוני של הדמות. זה עוד טריק חשוב. יש משהו כשאתה מביט בו שאומר "כן, זה מרגיש נכון". וזה הקטע: לפני שהוא אמר את זה, לפני שהוא מסגר מחדש את בוש כבעל "אנרגיה נמוכה", אני חושב שלרוב האנשים היה את אותו הרושם שלי. הבטתי באיש הזה ואמרתי, "אתה יודע, הוא נראה כמו מנהל רגוע עם המון ניסיון. נראה שהוא יהיה שליו לגמרי אפילו בזמן מלחמה גרעינית. זה בדיוק המנהל שאני רוצה שינהל את המדינה שלי". ואז טראמפ מדביק לבוש "אנרגיה נמוכה", וכל פעם שאתה מביט בו לאחר מכן אתה כזה, "הוא באמת נראה מחוסר אנרגיות". ואתה אפילו לא יודע למה זה דבר רע, אבל זה מרגיש סוג של רע.טראמפ יוצר מלכודת להטיית האישור, כך שכל דבר שבוש עושה כשהוא משתמש באישיות הרגילה שלו, גורם לך לחשוב "אה כן.." אז התווית הזו מתחזקת ככל שעובר הזמן. אותו דבר עם "טד קרוז השקרן".*קליפ של עימות בין טד קרוז לטראמפ, קרוז: "כבר עכשיו כמועמד הוא תומך בכך שכספי משלם המיסים הפדרליים ילכו לארגון השמאל הקיצוני "הורות מתוכננת", ואני חולק עליו בנושא הזה…" טראמפ: "אתה השקרן הכי גדול שיש. כנראה שאתה גרוע יותר מג'בּ בּוש. אתה השקרן הכי גדול". קרוז: "כשמצביעים על העבר שלו הוא צורח שקרן, שקרן שקרן".סקוט אדמס: למרבה הצער, לטד קרוז יש סוג של פנים בלתי אמינות. יש אנשים שיש להם פנים כאלה. ובגלל שהוא פוליטיקאי הוא יגיד דברים שאינם אמת. כמו כולם, נכון? אבל בגלל שהוצמדה לו התווית, הטיית האישור שלך כל הזמן תחזור לזה: "הוא משקר. הוא משקר".דייב רובין: "אז זו הגאונות של זה, שהוא אמר "טד קרוז השקרן", והוא קרה לה "הילרי המושחתת".*קליפ של טראמפ: אם הייתי נשיאותי, קודם כל היה לי טלפרומפטר. ראיתם פעם את הילרי קלינטון המושחתת/עקומה? היא נכנסת פנימה… [טראמפ עושה פנטומימה של אדם קפוץ תחת מדבר בקול מונוטוני] צהרים טובים בריג'פורט. איך אתם? כאן הילרי קלינטון המושחתת" [טראמפ מסתובב בצורה רובוטית אל עבר טלפרומפטר מדומיין מצד לצד].*קליפ עימות בין טראמפ להילרי, הילרי אומרת: "אתם יודעים, זה ממש נהדר שמישהו עם המזג של דונלד טראמפ לא אחראי על החוק בארצנו". טראמפ עונה: "כי את תשבי בכלא". [הקהל מתפקע מצחוק].סקוט אדמס: חשוב לבחור בתווית שאנשים מוכנים להאמין או משהו במראה החיצוני שיגרום לאנשים להאמין לזה בקלות. אפשר לומר הרבה דברים על טראמפ, אבל בסופו של דבר גם קלינטון הבינה את זה, רק בשלב דיי מאוחר במרוץ, מכיוון שלחמה מול ברני סנדרס וזה היה קרב מסוג אחר. אבל בשלב הזה, היא הלכה עם תווית הגזען חסר ההיגיון. גם זו ירייה לשונית מהונדסת לקטלניות. אני דיי בטוח שהיא מעסיקה מקצוענים. אחד במיוחד אותו כיניתי "גודזילה". גודזילה זה כינוי החיבה שלי עבור רוברט צ'ילדיני שכתב את הספר "השפעה". הוא ייחשב למפלצת השכנוע. אם היית שוכר אדם אחד בכדי שישכנע את העולם, זה האיש. ונראה שהוא אכן ייעץ בקמפיין הבחירות של אובמה. אז זה יהיה מפתיע אם לא ביקשו את ייעוצו לכל הפחות, אבל אין לי מקור מוסמך בנושא. אני כן יודע שקלינטון עברה ממצב של אפס במשחק השכנוע, כשהיא מדבר על עובדות, על הניסיון שלה והמדיניות שלה, כשהבינה שזה פשוט לא יעבוד. או אז היא הלכה לגמרי על הראש של טראמפ ואמרה "תשכחו מכל העובדות והמדיניות שלי", כלומר היא לא שמה עליהם דגש, "אתם מאוד רוצים לפחד מהאיש הזה".המילה "אפל" כנראה הגיע מגודזילה. זו מילה מהונדסת. זו מילה שאתה לא שומע בפוליטיקה שנועדה למשוך למלכודת הטיית האישור "היי, כל מה שטראמפ עושה הוא אפל עכשיו. אפל. אפל. אפל".*קליפ מתוך ראיון עם הילרי קלינטון, הקריין: "ראית את נאום הנשיא באו"ם היום?" קלינטון: "ראיתי חלקים ממנו, כן". הקריין: "מה חשבת על זה?" קלינטון: "חשבתי שהוא היה מאוד אפל. מסוכן. לא מסוג המסרים שמנהיג האומה האדירה בעולם אמור להעביר".*קליפ של קריין חדשות בנושא נאום טראמפ באו"ם: "נאום מאוד קודר ואפל באו"ם".סקוט אדמס: הנה הקטע הכי טוב – טראמפ השתמש בפחד כשיטת שכנוע מכיוון שפחד זה הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות. אתה מפחיד אנשים והם אומרים שפשוט חייבים לתקן את זה דבר ראשון. קודם תתקן את הפחד שלך רק אז תעבוד על כל הדברים האחרים. אז טראמפ אמר, תראו את כל הטרוריסטים שנכנסים למדינה. את הפושעים שחוצים את הגבול. או תראו את הכלכלה מתפרקת. בלי קשר אם כל זה נכון או לא, זה יוצר פחד ופחד זה דבר מאוד טוב לשכנוע. מה היה לקלינטון? היה לה עובדות וניסיון. זה כלום. ואז היא הגבירה את הדמגוגיה ואמרה: "לא. הפחד האמיתי הוא טראמפ. מכיוון שטראמפ אומר שאולי אתה צריך לפחד מהטרוריסטים, אבל אם אתה חושב על זה, מה הסיכוי שטרוריסט ירצח אותך? נמוך. אז הפחד הזה הוא פחד טוב. הוא עבד. אבל הוא לא פחד מקיף שמכניס את כולם לאטרף. ואז קלינטון אמרה, "אם טראמפ יבחר לנשיאות, האצבע שלו תהיה על הקודים הגרעיניים וכולכם מתים". ולפתע היא קיבלה אחיזה חזקה יותר והסקרים שלה החלו לעלות.אם אתה מדבר עם מצביע קלינטון ממוצע ושואל אותו מה הוא חושב על טראמפ, זה משהו שלא ראיתי באף בחירות, אתה רואה את האדם ששונא את טראמפ ממש רועד. ראיתי אנשים שמדברים עליו והידיים שלהם רועדות. ככה. המון אנשים בהמון פעמים שזה קרה. זה נפוץ שאנשים ירקו, יצעקו וירעדו. וזה בגלל שטענת הגזענות נדבקה. זה לא בגלל שהם חושבים שהמדיניות שלו לא משהו, או שהם מעדיפים את הגישה הזו או האחרת, אין לזה שום קשר. הם מאמינים שהוא גזען בפועל. הם שוכנעו בכך.תומכי טראמפ מאמינים שהם לא גזענים או שזו לא בעיה. לכן הם מדמיינים עולם שבו העלבונות הללו חסרי השפעה. אבל הם לגמרי משפיעים.*13. מהי התנוחה הרפובליקנית המפורסמת בתקופת בחירות ואיך היא קשורה לטראמפ?דינֶשׁ ד'סוּזָה הוא הוגה דעות שמרני משפיע, אמריקני ממוצא הודי, סופר ובמאי מצליח, היה אנליסט-מדיניות תחת רייגן:שימו לב לפעם האחרונה שהרפובליקנים מינו למועמד אדם עם המוסר הנקי והמצוחצח ביותר באמריקה. כל כך נקי שזה היה כמעט מבחיל. מיט רומני. הוא היה נקי למשעי, אבל קצת חלש. כלומר, שאחרי שלושה חודשי "טיפול" בידיי אנשי אובמה, הם הפכו אותו לשטן בכבודו ובעצמו. ותגובת רומני היתה, לאמץ את התנוחה הרפובליקנית המפורסמת במצבים כאלה… תנוחת העובר. לא רעיון טוב בזמן מסע בחירות. אז מצביעיה המסורתיים של המפלגה הרפובליקנית אמרו, "אתם יודעים מה, אנחנו לא רוצים עוד אחד כזה. לא אכפת לנו שהטראמפ הזה קצת מחוספס. שהוא חובט פה ושם. ההפך, אנחנו רוצים מישהו שיודע לחבוט. לא אכפת לנו שיש לו כמה שלדים בארון. למי אין? ניקח את הסיכון, העיקר שהוא בא מבחוץ".אחת המשקיעות בסרט שלנו, אישה בת 84 נוצרייה מופת של נימוס נוצרי, לאחר שהביטה ברשימת המועמדים אומרת, "השמאל התמחה באומנות כתישת הימין. הם אומנים בכיסוח הרפובליקני המסורתי, כמו מקיין או רומני. אבל אני לא חושבת שיש להם מושג איך לנצח את טראמפ". השמאל באמת מעולם לא ידעו איך לאכול את טראמפ. הם מאשימים אותו בהטרדה מינית, והוא כזה: "למה נראה לכם שעשיתי את זה, ראיתם איך היא נראית?" תגידו לי, מי עונה ככה? זה כל כך מחוץ לתחומי הפוליטיקה האמריקאית המסורתית. ולא רק שטראמפ עונה ככה, הוא מסתכל סביב וכאילו שואל "מה? מה?" הוא קצת שיכתב את החוקים.
Posted by הליברל הקלאסי on יום שלישי 24 אוקטובר 2017
[7] ספרו של דינש: "אויב מבית: על השתלטות השמאל על התרבות ואחריותו לפיגועי 9/11
[8] מאמר של דינש ב-אל.איי.טיימס, 18.01.2007: איך השמאל הוביל אותנו לפגועי 9/11