ביקורתו של הרב ליבונטין על השתלטות הסוציאליזם המרכסיסטי על הישוב בארצנו, באמצעות ההסתדרות הציונית והסתדרות הפועלים
כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…
קבוצה גדולה של מהפכנים שמאלניים עלתה לארץ בשנים תרס"ה–תרע"ה (1905-15) ובראשותו של בן-גוריון השתלטה באלימות על הישוב היהודי. פרופ. אניטה שפירא- (כלת פרס ישראל לציונות) ערכה מחקר מקיף בספרה28 "ההליכה על קו האופק" על צורת השתלטות אלימה זו, המבוסס בין השאר על פרוטוקולים של הדיונים במרכזי מפלגת מפא"י והועד-הפועל של ההסתדרות בעשרות השנים הבאות, מאז עלייתם של אותם מהפכנים לארץ.
מהפכנים אלו גררו את תפיסותיהם הגלותיות מרוסיה לארץ ישראל וחיו כאן, כאילו הם עדיין נמצאים שם בגלות, תוך שהם כופים באלימות תפיסות אלו על כל הישוב כאן בארץ.
חשיבתם ואורח חייהם התבססו על אידיאולוגיה שנוסדה בגרמניה והופנמה ברוסיה, שממציאה היה המתנצר (על-ידי אביו) קרל מרכס, שתיסבוכו והשנאה העצמית שלו הפכוהו לאחד מגדולי האנטישמיים בעת החדשה.
קרל מרכס המציא תפיסה שגרסה שיש לחלק את המרחב האנושי לשלשה מעמדות [= עוד מושג רוחני, מתקופת המקדש, שעבר בארצנו שידרוג חומרני]: הפרולטריון – המעמד הפועלי הנמוך, הבורגנות – המעמד הבינוני, העשירים – המעמד הגבוה הקפיטליסטי (= הרכושני) המנצל ומדכא את המעמד הפרולטרי.
קרל מרכס חילק את העולם גם לשלשה זמנים – "תיזה", "אנטי תיזה" – הזמן העכשווי, "סינתיזה" – העידן המשיחי החומרני ולכן לדעתו, כעת יש להתחיל עידן זה של חיים בקומונות שיתופיות וריכוז הכלכלה בידי הפרולטריון, תוך חיסול היוזמה העצמאית הקפיטליסטית, כפי שיושמה על ידי רוסיה הסובייטית וגרמה לפשיטת-רגל כלכלית של מעצמה זו. מרכס טען ששיטתו מורידה את מושגי האלוהות של מורו הגרמני – היגל, אל קרקע המציאות האתאיסטית החומרנית. היגל שאב את התאורייה שלו ממסורות בודהיסטיות מהמזרח-הרחוק והרקע לכך נבע מהנצרות הפרוטסטנטית שהמציא בגרמניה מרטין לותר, שגרסה שיש לחזור לאורח החיים השיתופי של ראשוני המתנצרים שיצאו מהכתות האיסיות במדבר יהודה ובראשם האיש מנצרת.
חז"ל כידוע, לחמו בכתות אלו ו'באותו האיש'. כתות אלו שאבו את תפיסותיהן הרוחניות מהמנזרים ונזיריהם במזרח הרחוק והמשומדים המהפכנים מרוסיה גררו נצרות אתאיסטית-מרכסיסטית זו לארץ ישראל והשלטת גלותיות מעוותת זו על כל הישוב, באלימות רצחנית שהיתה אופיינית לתנועות הניהליסטיות האנטישמיות, להן הם חברו כבר ברוסיה. השתלטות אלימה זו, תוך הפנמת התפיסות האנטישמיות של המנהיגות הציונית, התאפשרה כאמור לעיל בעזרת עשרות אלפי ילדי ונכדי מייסדי המושבות, שהפכו לאתאיסטים, באמצעות חינוך כפייתי ואלים על-ידי פקידי הברון, חברי ארגון אליאנס, בעזרת תלמידי וחסידי א. בן-יהודה שהפקידות מינתה אותם למורים, כפי שנראה להלן.
עם סיום עידן ההשתלטות האלימה והאכזרית של פקידות הברון על מייסדיהם החרדים של המושבות והפיכת ילדיהם ונכדיהם לאתאיסטים, באמצעות תלמידיו האתאיסטים של א. בן-יהודה, מתחיל עידן חדש של השתלטות אלימה ואכזרית של ארגוני השמאל האתאיסטי בראשותו של בן-גוריון, שעתיד לייסד את המדינה בסיועם של ילדי המייסדים ונכדיהם, על החרדים בערים ועל החרדים במושבות, על אנשי הימין ועל כל מי שלא השתייך לתנועות השמאל הממשיכים לעלות לארץ. כפי שנראה להלן, השמאל הצליח במזימתו והוא לא בחל בשום אמצעי כדי לשלוט על היהודים ולגזול את ממונם ואת יהודיותם. אנשיו נהגו כגרועים שבאומות, כשקורבנותיהם אינם מוכנים לרדת לשפל תת-אנושי ולהחזיר מלחמה באותו מטבע של אלימות אכזרית, מהיותם בטבעם רחמנים ולא עלתה על דעתם שהם כיהודים יתאכזרו ליהודים אחרים, אפילו משעה שהם כבר הפכו בעצמם להיות משומדים נוצריים-שמאלניים.
עובדה זו גרמה לכך שמפלגות השמאל שהיו מיעוט כאן בארץ, השתלטו על הישוב היהודי בארץ וקראו לעצמם בשמות היומרניים – "הועד הלאומי", "המוסדות המוסמכים", "המוסדות המיישבים", כשהם הצליחו להשתלט גם על ההסתדרות הציונית.
הרב ליבונטין
ניסה בכל כוחו לבולמם באמצעות מאמריו, ספריו ומכוח היותו מנהלו של בנק הציונות. הוא דיבר אליהם בשפתם והשתדל להסתיר את העובדה שכל הסבריו נובעים מתוך עולמה של התורה, כדי שהם לא יפסלו את דבריו על הסף, אך גם זה לא הועיל הרבה, אך בכל זאת הוא הצליח להציל ככל יכולתו ולמנוע את קריסת הישוב מבחינה כלכלית, על-אף שמפלגות השמאל, כפי שנראה להלן וכפי שהרב ליבונטין עצמו כתב, גנבו הרבה מכספי התרומות שהגיעו בעיקר מהחרדים בגולה למען יישוב הארץ והוא גם טרח כאמור לעיל לבסס את הישוב היהודי מבחינה רוחנית, לדוגמא: באמצעות בניית בתי כנסת ומקומות ללימוד תורה.
נביא להלן מתוך הפירסום האקדמי שהוזכר לעיל, המתאר את החורבן הכלכלי שהמיטו מפלגות השמאל על הישוב כאן בארץ, כשהם גם מקימים מבנה ארגוני מסועף כדי ליצור בו מקומות עבודה רבים ומלאכותיים עבור אנשיהם, כדי להעביר לכיסיהם את כספי התרומות וממה שנשאר, לממן בשיטת ה"חלוקה" את הפועלים שהיו שייכים למפלגותיהם. כאמור, נראה מעט על תרומתו של הרב ליבונטין למזער את החורבן הכלכלי שהמיטו מפלגות השמאל על הישוב.
הרב ליבונטין היה אמון על יסודות ההלכה היהודיים, המבטיחים את בעלותם המוחלטת של בעלי הנכסים על רכושם הפרטי של בעליהם תוך דאגה לשוק חופשי ותחרותי. יסודות אלו מנוגדים לחלוטין לאידיאולוגיה המרכסיסטית, שינקה את רעיונותיה הפרוטסטנטיים מתלמידי 'האיש מנצרת' שחיו כמו בקיבוצים בארץ, בשיתופיות קיצונית ודגלו בריכוז הכלכלה בידי השלטון.
דברי גדולי עולם התורה, על יסודות ההלכה היהודית נגד ריכוזיות בנושאי הבעלות הממונית:
נראה את דברי מרן הגר"י אברמסקי, מגדולי תלמידיו של מרן הגר"ח מבריסק – ,,כלל גדול הא בדיני התורה…שבעל הממון הוא השליט היחידי על הונו וחילו…הוא המושל העליון המחליט את מהלך העסק עד סוף כל תוצאותיו המעשיות והמשפטיות“. הוא מאריך שם עוד לגבי עקרון ההפרדה בין בעלות ממונית לדיני תורה ומראה, כי ,,לבית הדין אין שום זכות לחדור לרשותו הפרטית של האדם ולגבות חובותיו מאדמותיו, אם הוא עצמו לא שיעבד מראש את קרקעותיו לשם גביית חובו“ ["דיני ממונות", מהדו' שניה תשכ"ט, הוצ' "נצח", בני ברק].
על הפרדה זו עומד גם רבו מרן הגר"ח מבריסק וכותב, כי אפילו– ,,דבמה שהותרה הפקעת הלוואתו (= של הגוי) לא אמרינן דליכא כלל דין חיוב על ישראל לעכו"ם [= לגוי]…עדיין לא נפקע החיוב“ ["חידושי הגר"ח השלם בסוגיות הש"ס על סדר הדפים", מס' ב"ק, סי' מ"ז, עמ' קל"ח, ירושלים, תשס"ד] וכן כתב מרן ה"חזון איש" [ב"ק, (י,יא)].
על הפרדה זו ועל זכותו המוחלטת של בעל הרכוש על קניניו ורכושו, כתב רבות רבי שמעון שקופ [כגון ב"קונטרס השעבוד", עמ' רמ"ו ועוד]. יסוד הלכתי זה מופיע גם בדברי תלמידו, הגאון הגדול ראש ישיבת מיר רבי חיים שמואלביץ [בתוך: "אוהל אברהם", מסכת כתובות דף ה', עמ' ת"ז, ירושלים, תשנ"ט].
מרן רבי שמעון שקופ מצביע על צמצום כוחו של בית-הדין לגבי בעלות האדם על רכושו. הוא כתב, כי ,,בית-הדין אינו יכול לכוף לאיש למלא את חובתו מה שחייב לחבירו [= מתוך קניניו וקרקעותיו]…ורק בענינים של מצוות עשה לשמים נתנה להם [= לבתי-הדין] התורה רשות לכוף לאדם… “(שם).
יסודות הלכתיים אלו הינחו את הרב ליבונטין בבואו להתייחס לשיטה המרכסיסטית ששללה את היוזמה העצמית, לחמה נגד החזקת רכוש פרטי ודגלה בריכוזיות ההון, החקלאות והתעשיה בידי הדיקטטורה הפועלית כמו שהיה במשטר הסובייטי, תוך התנכלות והפליית בעלי העסקים העצמאים, מציאות שיצרה שחיתות ומשבר כלכלי ועל כך התריע הרב ליבונטין ללא הרף. הוא כתב במכתב למנחם אושיסקין – ,,לא בנדבות נבנה ארצנו, בלתי אם עבודה קפיטליסטית [= רכוש פרטי]…לא ברעש בלתי אם בקול דממה דקה“ 24(עמ' 52). הוא כתב על עסקני הפועלים – ,,העסקנים הצעירים בנו את הבית הלאומי…על ידי אספות, מיטינגים [פגישות] וחגיגות…בזבוז כסף“ (שם, עמ' 69 ).
מתוך חיבור המושבות מאת הרב דב ברקוביץ.
את המאמר המלא ניתן להוריד מכאן.
חשיפה: מדינתנו, נוצרית פרוטסטנטית רפורמית.
