ברכות לנטע על ההצלחה האישית שלה לכבוש את העולם ועל הכישרון לנצל את דת הפרוגרסיביות לטובתה

המלכה היא עירומה…! (אמא'לה!)
הו, אני הולכת להיות ממש לא פופולרית היום. אבל.
היום, כשאנחנו חיים בדת הפרוגרסיב האדוקה, כולנו מצווים במצוות 'קבלת האחר'. שהיא על רגל אחת: "ואהבת את מי שלא רעך – הרבה יותר מכמוך".
על מצוות "אהבת לרכך כמוך" נאמרה הרבה ביקורת: פרויד טען שאין לכך שום התכנות. אחרים תהו מה קורה אם אדם שונא את עצמו. יש שיטענו שאלטרואיזם מסוג זה אינו מוסרי. אבל כל הביקורות האלו לפחות לא טוענות, שהציווי אבסורדי. או מעוגן בסתירה

האורתודוקסים האדוקים של דת הפרוגרסיב, לעומת זאת, מצווים לעשות דבר והיפוכו: עליהם , ראשית כל , לזהות מיהם אלו, שכל כך שונים ממנו עצמו, עד שהם אלו שהם ה"אחר", ואז, מייד, על המקום, להפסיק לחשוב כל בדל מחשבה על כך שההם – "אחר" .

עכשיו, נסו אתם לשמר תחושת ערך עצמי כמי שהוא בעל עליונות מוסרית, משום שהוא זה שמקבל את האחר, השונה, על פני אלו שלא, תוך שאתם
א. מקבלים את האחר
ב. לא מוכנים, מוסרית, להכיר באחריותו
ג. מצויים שלא להבחין בשום צורה של אחר, כולל האחר המוסרי – זה, שאינו מקבל את האחר

וקבלו את מה שדפק לשמאל את החיווט במוח….

בעוונותי הרבים, נהגתי לשעשע את עצמי בהתקלת פרופסורים לפרוגרסיביות בקושיה הזו:
אם כולנו מחוייבים לקבל את האחר כמו שהוא, מה דינו של אחר, שכל מבוקשו בחיים הוא להיות שונה?
הלוא כולנו מכירים את אלו, שרוצים לבלוט, ולהבדל מההמון – לא משנה להם באיזו צורה או אופן – העיקר – להיות בולטים ומובחנים מהשאר. איך יצליחו להגשים את מטרתם, אם החברה מצווה לקבל אותם כאילו היו חלק רגיל בתכלית מההמון?

הסוגיה הזו נוגעת ישירות לכוככבת שלנו, נטע:
מכל עבר, חסידי הפרוגרסיב טוענים, שמדובר באישה יפה, אמיצה, סקסית והנושקת לכנפי פרפרים.
היא אכן אמיצה.
מבחינת יופי, אין שום ספק שהיא עשתה ככל יכולתה להיות בעלת יופי אלטרנטיבי. כלומר, כזה המתריס בגלוי כלפי כל סטנדרט יופי מקובל.
נטע היא הפרדיגמה של זה הרוצה להיות שונה בכל מחיר.
ולא נותנים לה!
מי לא נותן ?
כל אלו שמדקלמים כמו תוכי טרמפ-טרמפ נטע היא יפיפה ולא הצעצוע שלך טרמפ-טרמפ

יופי הוא סוגיה תלויית סטנדרטית. הסטנדרטים משתנים תקופתית ואפנתית.אבל כשמישהי יוצאת במופגן כנגד הסטנדרטים העכשווים – היא אנטי-יפה פשוט מתוקף הגדרה, ובמתכוון. אין דבר כזה "יופי אלטרנטיבי" כי יופי הוא תוצר של סטנדרט, שזה ההפך מ"אלטרנטיבי"

ואז מה יצא לנו?
אישה אמיצה, המבקשת בכל דרך אפשרית להיות לא סטנדרטית, אל מול אנשים,שמרוב קבלה ופתיחות – לא מרשים לה להגשים את רצונה להיות שונה! את המחאה האישית שלה כנגד סטנדרטיזציה של מושג היופי – הם מחשיבים כסטנדרט.

ואני יותר מחושדת, שקודם כל אותם אנשים זיהו – שהיא
(א) אינה יפה על פי כל אמת מידה קיימת, ודווקא בשל כך – מצאו עצמם (ב) מצווים מייד להתעלם מהשוני הזה מהסטנדרט.
ואת תחושת הערך העצמי שלהם הם שואבים מתוך הלך המחשבה הזה:
1. היא לא נראית יפה על פי כל אמת מידה ולכן >
2. ההם, הלא פרוגריסיביים, בטח חושבים שהיא לא יפה >
מכאן, שעלינו להתנשא מעליהם ול ח ש ו ב – שהיא כן יפה.

אלא שאת הסתירה האחרונה הם כבר לא רואים:
1. אני מצווה להכיר באחר, כמי שהוא בדיוק כמוני
2. האחר שלי הוא הלא פרוגרסיבי
3. האחר הוא אני
4. אין לי שום עליונות מוסרית או אסתטית על פני כל המתועבים ההם שהשיפוט האסתטי שלהם גורם להם שלא לראות את היופי הנסתר בזמרת האמיצה, היפה ומורעפת כנפי פרפרים הזו

הבעיה היא, שמילא, טמטמו פה מחנה שלם בציווי הדתי להאמין בפרדוקסים. אבל כפרדוקס אוקסימורוני ברור כמו "האחר הוא אני" מוכנס דרך משרד החינוך לשטיפת מוח לילדים – זו כבר הבעיה של כולנו.
אנחנו מגדלים ככה דור של צעירים, שהמוח של עצמם מתוכנת למחוק את עצמו ע"י חשיבה באמצעות סתירות לוגיות.

כך או כך, אני שולחת ברכות לנטע על ההצלחה האישית שלה לכבוש את העולם ועל הכישרון לדעת לנצל את דת הפרוגרסיביות לטובתה ולרתום אותה לשם השגת מטרותיה. על כך היא ראוייה לכל שבח