נתניהו התנגד ונלחם בהתנתקות

נתניהו התנגד ונלחם בהתנתקות

נתניהו תמך בהתנתקות?לא תמך ולא רלוונטי: ראש הממשלה אריאל שרון פיטר את כל מתנגדי ההתנתקות והכניס את מפלגת השמאל של העבודה לממשלה – כדי להבטיח את קיום "המורשת" שלו – גירוש אלפי יהודים מגוש קטיף. אם נתניהו היה מתנגד – שרון היה מפטר אותו במקום בלי לחשוב פעמיים. הסיבה היחידה שנתניהו נשאר בממשלה עד צומת ההחלטה האחרונה בנושא הוא כדי לדאוג להעביר את הרפורמות הכלכליות המהפכניות שהוביל – לטובת כלל הציבור.צפו באסופת סרטונים של 5 דקות שממחישה את הטענות.*מקורות והרחבות בתגובות:[1] נרי אבנרי, 15.06.2017: בבחירות 2003, התמודדו שניים על ראשות הממשלה: עמרם מצנע שהתחייב לפנות את גוש-קטיף אם ייבחר, ואריאל שרון ששלל את הרעיון "התבוסתני". שרון ניצח בהפרש עצום (19:38). פתאום, כמו משמיים, נגד המנהיג המנצח, הכי חזק והכי שנוא על התקשורת, נפתחה חקירה פלילית, שבקצה שלה – כמה שנות מאסר. המצוקה הזאת של שרון, הולידה עסקה "אינטואיטיבית" בין התקשורת לחשוד בפלילים. התקשורת רצתה עקירה – בתמורה למתן שירותי הגנה מרשויות החוק. "התפוח הרקוב" הפך באחת ל"אתרוג יקר", עם כל מה שמתלווה לזה. התוצאה- מימוש האידיאולוגיה של המיעוט, בגלל הפקרת הדמוקרטיה ע"י מי שאמורים לשמור עליה.[2] טמקא, 04.06.2004 – ראש הממשלה פיטר את שרי האיחוד הלאומי על מנת להשיג רוב לתוכנית ההתנתקות… שרון: "אני צריך רוב ביום ראשון, וכשהתברר לי שהשלישייה הזאת (נתניהו, שלום ולבנת) עומדת להצביע נגד, הזמנתי למחר את שרי האיחוד הלאומי כדי לפטר אותם"[3] טמקא, 26.10.2004 – לנדאו ורצון הצביעו נגד – ופוטרו – השר עוזי לנדאו וסגן השר מיכאל רצון, מראשי "המורדים" בליכוד, פוטרו ממשרותיהם, בעקבות הצבעתם נגד תוכנית ההתנתקות בכנסת[4] דהמרקר, 10.01.2005 – הכנסת אישרה את צירוף העבודה לממשלה. ח"כ טומי לפיד: "אתה תוכל לבצע את תוכנית ההתנתקות שלך בזכות האופוזיציה, כי חלק נכבד של סיעתך מתנגד לפינוי".[5] טמקא, 21.02.2005 – הממשלה אישרה: שרון חתם על צווי ההתנתקות – הממשלה אישרה את פינוי ההתנחלויות במסגרת ההתנתקות ברוב של 17 בעד מול חמישה מתנגדים: נתניהו, הנגבי, כץ, שרנסקי ונוה.[6] טמקא, 07.08.2005: שר האוצר נתניהו התפטר: "בגלל ההתנתקות"[7] ווידאו – כאן 11: "שרון עכשיו (ואז)" – מבט שני בוחן את שרון של הלוחמים שהיו לצידו ותחת פיקודו במלחמות השונות, את יחסם המורכב של אנשי הימין שהעריצו אותו על הבנייה בשטחים, והתנגדו לו בחריפות כשקיבל את ההחלטה על ההתנתקות[8] יובל יועז, הארץ, 25.05.2006: ראיון עם מישאל חשין, המשנה לנשיא בית המשפט העליון ז"ל, חשין אומר: "כשאדם בשביל לשוטט באינטרנט מקבל 600 אלף דולר והבטחה לעוד שני מיליון, צריך להיות שוטה כדי לחשוב שהוא באמת קיבל את הכסף בשביל העבודה. לא חשבתי להיות במיעוט. אבל באותו זמן כל העם רצה ששרון לא יעמוד לדין, בגלל שהיתה תוכנית ההתנתקות. ואם שרון היה עומד לדין לא היתה התנתקות".[9] יואל מרקוס, הארץ, 17.06.2005: "השחיתות יכולה לחכות – פעם בכמה זמן יש מהלכים היסטוריים שהם בנפשנו. שהמדינה חייבת להתמקד בהם ורק בהם ולא לסטות לנושאים אחרים, חשובים ככל שיהיו. כאלה היו מלחמת השחרור ב-48', קליטת גל העלייה הגדול ב-50', מלחמת ששת הימים ב-67' ומלחמת יום הכיפורים ב-73'. ההתנתקות היא אירוע מעצב כזה, הדורש התמקדות בלעדית בו. המלחמה בשחיתות חשובה, אך היא יכולה לחכות. נראה קודם כל אם אנו יודעים לצאת מעזה".[10] קלמן ליבסקינד, בסרטו "מנותקים": כך יצאה לפועל תכנית ההתנתקות, של ערוץ 20, בוחן את האירועים שקדמו לאישור תוכנית ההתנתקות ודן בהשלכות יישומה על החברה הישראלית, תוך התמקדות באספקטים המדיניים, חברתיים, פוליטיים, משפטיים, ביטחוניים והכלכליים.

‎Posted by ‎הליברל הקלאסי‎ on‎ יום שלישי 17 אפריל 2018