׳לוחמים לשלום׳ מוגדרת כחברה בע״מ כדי שאי אפשר יהיה לתבוע את העומדים בראשה

לוחמים לשלום, שקיפות בע"מ – אחד הדברים שתפס את עיני בזמן שקראתי את עתירת חברת לוחמים לשלום לבג"ץ, שמטרתה הייתה לאפשר את כניסת ערבי הגדה לכנס יום הזכרון האלטרנטיבי שארגנה החברה יחד עם פורום משפחות שכולות, היא העובדה כי מדובר בחברה המוגדרת כחברה לתועלת הציבור בע"מ.

עובדה זאת תמוהה ביותר. חברה מוגדרת כחברה בע"מ כדי שאי אפשר יהיה לתבוע את העומדים בראשה. הדבר מאפשר לה להנפיק את עצמה בבורסה מבלי שבעלי החברה יהיו חייבים בחובות החברה או יצטרכו לתת את הדין עליה. מטרת הערבון המוגבל היא לאפשר קיומו של מסחר ללא חשש מצד רוכשי מניות החברה.

יחד עם זאת, גופים שונים עושים שימוש לרעה בסטטוס הערבון המוגבל מתוך מטרה להתחמק מחובות או מסיבות אחרות. כך למשל, כאשר נגרייה שבעליה הם שני אחים מתאגדת כחברה בע"מ וחייבת כסף לספקים שלה. במקרה כזה הם יטענו כי לא הם החייבים, אלא הנגרייה שהיא חברה בע"מ, ולכן אי אפשר לדרוש מהם לשלם אגורה לספקים.

במקרים כאלו בית המשפט בוחן את נסיבות העניין, בודק האם השימוש בסטטוס הערבון המוגבל נעשה למטרות מסחריות אמיתיות או על מנת להתחמק מחבות. באם הוא קובע כי המטרה היא התחמקות מחבות, הוא פועל בהתאם לאמור בסעיף 6 לחוק החברות, מבצע פעולה הקרויה "הרמת מסך", ומחייב את בעלי החברה בחובות של החברה.

לוחמים לשלום מוגדרת כחברה לתועלת הציבור שלא למטרות רווח, ואינה מונפקת בבורסה, מכאן שהטעם ההגיוני היחידי שעולה על הדעת בהגדרתה כחברה בע"מ הוא שלא ניתן יהיה לתבוע את ראשיה.

איזו מטרה הדבר משרת?

התנהלות זאת מזכירה את התנהלות חברת קול אחד, שעל-פי דו"ח הסנאט האמריקאי, קיבלה סכום של 300,000 דולר ממחלקת המדינה האמריקאית תחת ממשל אובמה, והשתמשה בכסף כדי להתערב בבחירות במדינת ישראל שנערכו במרץ 2015, מתוך מטרה להפיל את שלטון הימין הישראלי, למרות שקיבלה את הכסף כדי "לקדם דיאלוג ישראלי – פלסטיני", ולא להתערב בבחירות במדינת ישראל.

נעניק לקורא קצת רקע: חברת קול אחד ישראל היא שלוחה של חברת קול אחד ארה"ב בע"מ. את שתיהן הקים איש העסקים האמריקאי, דניאל לובצקי, והוא בעל מניות בשתיהן.

במסמכי ההתאגדות של חברת קול אחד ישראל מיום 18.7.2004 נכתב כי מטרותיה של החברה הן "קידום מטרות ציבוריות בלבד (שיתוף משני צידי המתרס של הסכסוך של הסכסוך הישראלי – פלסטיני)". במסמכי ההתאגדות נכתב במפורש כי "האסיפה הכללית לא תוכל לשנות את סעיף המטרה בשום מקרה ולא על ידי רוב כלשהו".

מכאן ברור כי התערבותה של חברת קול אחד בבחירות בשנת 2015 נגדה את האמור במסמכי ההתאגדות שלה. לאור זאת פניתי לרשם החברות כדי להתלונן על התנהלות החברה.

בשיחה שניהלתי עם דוברת רשם החברות ביום 3.3.15, עדי שמחוביץ'-גליקמן, נאמר לי כי בעקבות התלונה שלי רשם החברות יהפוך את חברת קול אחד מחברה פרטית לחברה לתועלת הציבור, כך שניתן יהיה לפקח על פעילותה ביתר קלות.

הדוברת הסבירה כי רשם החברות חסר אונים מול פעילותה של חברת פרטית אפילו היא חברה בלתי מוגבלת, ולא חברה בע"מ.

הדוברת הסבירה כי גם אם חברה פרטית פועלת בניגוד מפורש לתקנונה, קשה עד בלתי אפשרי לפעול כנגד ראשיה, גם אם הם פועלים באופן בוטה נגד מטרות החברה, ואף מתערבים בבחירות במדינה, בניגוד לדיווחיה לרשם החברות ולציבור הרחב, מאחר והגדרתה כחברה פרטית מאפשרת לה לפעול באופן חופשי ובלתי מוגבל.

ואכן חודשיים לאחר פנייתי לרשם החברות, ביום 31.5.15, הוציאה חברת קול אחד "תעודת התאגדות מתוקנת של חברה לתועלת הציבור", קרי, הרשם כפה עליה להפוך לחברה לתועלת הציבור.

לולא פנייתי, הייתה החברה ממשיכה לפעול כחברה פרטית, שהאפשרות לפקח עליה היא כמעט בלתי אפשרית.

למרות זאת, הפיכתה של חברת קול אחד לחברה לתועלת הציבור לא שינתה הרבה.

החברה התאחדה מאז עם ארגון V15, מקום מושבה הוא עדיין ברחוב רוטשילד 15 בתל אביב, והיא ממשיכה לבחוש בפוליטיקה הישראלית כפי שנהגה עד כה, הפעם תחת השם "דרכנו".

הדבר היחידי שהשתנה הוא כי במקרה ואזרח מתלונן כנגד ארגון "דרכנו" כיום, לרשם החברות יש יותר אמצעים לפעול כנגד החברה.

צורות ההתאגדות של קול אחד כחברה פרטית אפשרה לחברה לפעול בהיעדר שקיפות, ומנעה כל סנקציה מצד המדינה כנגדה, גם כאשר פעלה, לכאורה, בניגוד לחוק, והשתמשה בכספים שקיבלה ממחלקת המדינה האמריקאית כדי להתערב בבחירות במדינת ישראל, כך לפי דו"ח ועדת הסנאט, בכל אופן.

צורת ההתאגדות של חברת לוחמים לשלום כחברה בערבון מוגבל מאפשרת לחברה לפעול בהיעדר שקיפות, ומבלי שניתן יהיה להגיש תובענה כנגד כראשיה.

במקרה של חברת קול אחד הצלחתי לחשוף את הסיבה שראשיה מעוניינים לפעול בהיעדר שקיפות ולהימנע מתביעה.

וכאן נשאלת השאלה – מה האינטרס של ראשי חברת לוחמים לשלום בע"מ לא להיות נתונים לתביעה? ממה הם פוחדים? מדוע חברה שהציגה עצמה בפני בג"ץ כחברה "המקיימת פעילויות חינוך והסברה לישראלים ופלסטינים במטרה לקדם הידברות ופיוס בין העמים" צריכה להיות חברה בע"מ? איזה אינטרס הדבר משרת?

מדוע לחברות השואפות "לקדם דיאלוג בין ישראלים לפלסטינים" יש פחד מובנה מצורת התאגדות שיכולה להוביל לתביעה כנגד ראשיהן או משקיפות בסיסית?

מצ"ב השיחה שניהלתי עם דוברת רשם החברות ביום 3.3.15, שהובילה לשינוי הסטטוס של חברת קול אחד מחברת פרטית לחברה לתועלת הציבור.